אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות מחלק אבן העזר › סימן כו

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות מחלק אבן העזר · סימן כו

סימן כה

הנה ערכתי דברי תשובתי לפני ש"ב הגאון מוהר"א נ"י מטשעכענאווי והשיב וז"ל בענין המתנות וספרים להחתן לפי מה שנרא' שנתפשט המנהג במדינתינו שאינם נגבים לאש' באלמנות וה"ה בגירושין כמ"ש הב"מ ופמ"א ודאי לא עדיף דינא דמתיבתא מאילו גירשה מרצונו ושלא מרצונה וגם בזה"ז מיקרי שלא לרצונ' כמ"ש הב"ש (סי' צ"ט סק"ב) ואפ"ה א"צ להחזיר המתנות וספרים ומכש"כ בטענת מאיס עלי שמגרש' בע"כ ובענין מתנות קרובי החתן הנה אף דחשיבי כנ"מ כמבואר ברמ"א וביותר בדברי הריב"ש מ"מ לענין תקנתא דמתיבתא מבואר בתשו' מהרי"ו הובא בד"מ (סי' ע"ז) ובב"ש דצריכה להחזיר המתנו' מקרובי החתן ואם דמוהרי"ו מיירי שלא היתה האמתלא מבוררת לפני הב"ד ולכך לא זכתה רק במה שתפס' ולאחר השבוע' כמ"ש הד"מ וכמ"ש החלקת מחוקק מ"מ במה שתפס' ולאחר השבוע' אין שום חילוק בין גונא דמוהרי"ו או היכא דמבוררת האמתלא לפני הב"ד ומ"מ צריכ' להחזיר המתנות מקרוביו. וממילא הה"נ באמתלא מבוררת דתקנתא דמתיבתא כן הי' עכ"ל הגאון נ"י:

והנה לדינא אקבל דבריו הקדושים. ואולם אכתי יש תשובה במ"ש מענין המתנות וספרים להחתן הנה לפמ"ש לעיל י"ל באלמנות וגירושין דשכיח הו"ל לאב שבא לבטל המתנה להתנות אבל לענין טענת מאיס עלי דלא שכיח כלל וקרא כ' ואשת נעורים כי תמאס אלמא דלא שכיח ומכ"ש שהאשה תמאוס בבעלה דבכל דהו ניחא לה י"ל דמבטלין המתנה דאדעתא דהכי לא יהיב לי' והו"ל לאסוקי אדעתי' להתנות. האומנם הב"ש (סי' ס"ז סק"ט) כתב לענין המתנות עי' סי' קי"ח ובענין המתנות מקרובי החתן באמת נראה מדברי המהרי"ו דתקנתא דמתיבתא כן הי' על נדוניא דוקא ולא מתנות מקרוביו אע"ג שהוא נ"מ שלה אמנם יש לעיין הנה בד"מ (אות י"ג) העתיק דברי המהרי"ו כצורתם דמתנות מאביו וקרוביו בין שבשעת נישואין ובין שלאח"כ ואפי' סבלונות הכל תחזיר. ואמנם בהג"ה ס"ג הביא רק שמה שנתן לה או כתב לה צריכה להחזיר והשמיט הא דמתנות מקרוביו וסבלונות ויתר דברי המהרי"ו הובאו בהגה"ה שם. ומה שנרשם מהרי"ו (סי' ק"נ) הוא ט"ס וצ"ל (סי' כ'). ועי' בפרימ"ג יו"ד בכללי הוראת או"ה (אות ט) שהג"ה חיבר הרמ"א באחרונ' ואזלינן בתר ההג"ה. ובנידון דידן נרא' שהרמ"א ז"ל חזר בו ממה שפסק בד"מ כמהרי"ו וס"ל דמתנות וסבלונות כיון דהוה כנ"מ שלה א"צ להחזיר גם הב"ש (ס"ק ט') העתיק דברי מהרי"ו לענין סבלונות דבעל והשמיט סבלונות של אביו וי"ל דסבלונות דבעל הוה בכלל כל מה שהיא של בעל'. ובקיצור דיני מורד ומורדת לא כתב אלא דכל מה שהוא של בעלה ומתנות מקרוביו בשעת נישואין צריכ' להחזיר ומענין סבלונות של קרוביו לא הביא כלל כמו שביאר המהרי"ו (סי' כ) סבלונות של אביו וי"ל דס"ל כיון דסבלונות שמין אותן ומעלין בנדוניא כמש"ל בשם הרדב"ז דינם כדין הנדוניא שאינם חוזרים מכח תקנתא דמתיבתא וגם בדעת המהרי"ו י"ל דוקא בנידון דידי' שנשאר לפני האש' הנדוניא שהכניס' לו בזה ס"ל כיון דתקנתא דמתיבתא הי' בשביל שלא תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה וס"ל דהיכא שנשאר לפניה נדונייתה שהכניס' מבית אבי' באמת בשביל. המתנות וסבלונות מקרובי הבעל אע"ג שגם הוא מנ"מ שלה לא תצא לתרבות רעה שעל הפסד הנדוניא בלבד לבה דוה עלי' ויש לחוש שלא תצא לת"ר ולא על הפסד המתנות וסבלונות מקרובי בעל' הגם שדינם כנ"מ אבל היכא שהנדוניא כלה ואבד מודה המהרי"ו שהמתנות וסבלונות מקרובי הבעל כיון שדין נ"מ להם אין מחזרת אותם וגם מוציאין אותם מהבעל דאל"כ יש לחוש שתצא לת"ר כיון שיוצאת נקיי' מנדוניית' ומכל מה שניתן לה מתנות וסבלונות ולקתה בזה מדת הדין דמתיבתא שחשו לתקנתא דבנות ישראל ולכאור' יש מקום לטעון דהוה ספק בתקנתא דמתיבתא לענין הסבלונות מהקרובים של הבעל אמנם נלע"ד דהנה חקרתי באשה שסלק הבעל א"ע מירושתה ומרדה ומתה או מרדה ומתה תוך שני חזרה מי קנסו יורשי' אחריה או לא כדמצינו כה"ג לענין מכוין מלאכתו במועד וצורם אוזן הבכור ומוכר עבדו לא"י. והי' נלע"ד דמלישנא דמתני' המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה משמע דלא שחכמים הראשונים הפסידוה כתובתה כל אימת שתמרוד על בעלה דנימא כיון שקנסו למי שתמרוד על בעלה גם יורשי' בכלל כיון שמשעת מרידה כבר נקנסה אלא שתקנו שכל ב"ד וב"ד כשיבוא מעשה לידם יפקיעוה כתובתה ומה"ט אין לקנוס את יורשי' כיון שאין הקנס מתחיל עד שיקנסוה הב"ד לאחר שעת המרידה ויורשי' דלא עבדי איסורא אינם בכלל הקנס ובמק"א ג"כ העליתי סברא זו ונהי דממה דבעי' התראה אין ללמוד שאין הקנס מתחיל עד לאחר זמן שתמרוד ויתרו בה די"ל שכן תיקנו החכמים הראשונים שאחר ההתראה מפסדת כתובתה והקדמונים קנסו לה ומתחיל משעת המרד כל שאח"כ התרו בה מ"מ לשון פוחתין לה משמע שהב"ד שבימי המורדת הם הקונסי' ועד שעת הקנס ליכא שום התחלת הפקעת ממון ונהי נמי דלאו סמוכין נינהו כיון שהממון ביד הבעל מצי להפקיע זכות החיוב שעליו דלזה לא בעי' סמוכים. ומה"ט נ"ל דבמרד' ומתה לא קנסינן יורשי' וא"כ כיון שיש ספק בתקנתא דמתיבתא אין הב"ד שבזמנינו מפקיעין זכותה ואין זה בכלל ספק בתקנה דמ"מ אין הב"ד מפקיעין זכותה במה שיש ספק בתקנתא דמתיבתא וצ"ע בזה. ועי' שו"ת פרי צדיק (סי' ב') שכ' דאפי' חזרה בה הפסידה כבר נראה שכבר הפסידה הכל משעת המרד אפי' קודם שהיתה לפני הב"ד ועי' בשו"ת חות יאיר (סי' קמ"ד) שחולק בכמה דברים עמ"ש הב"מ. ובשו"ת פרי צדיק (סי' ב') כתב שהמתנות שנתנו להכלה הם שלה מדין ומתקנה וע"פ המנהג רק במה שניתן לכבוד ולא ע"ד החלט מחזרת ומתנות שנתן אבי' לחתן הם ג"כ שלה רק במקום שיש מנהג לשום אותה לה באלמנות וגירושין אזלינן בתר המנהג ולא נחית לחלק בין אלמנות וגירושין לבין מאיס עלי כמ"ש לעיל וצ"ע לדינא:

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה