אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות מחלק אבן העזר

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות מחלק אבן העזר

שאלות ותשובות מחלק יורה דעה

סימן א

שאלה נשאלה מכבוד אאמ"ו הגאון ז"ל מאת הרב ג מו"ה יעקב קארא ז"ל אבד"ק לובליניץ ואאמ"ו ז"ל ציוה עלי לחוות דעתי הקלושה ע"כ אעתיק דברי הרב המאה"ג השואל ז"ל למען ידובבו שפתי קדשו במנוחתו בגנזי מרומים וז"ל:

אשה שמת בעלה והניח יתומים קטנים ובן אחד שהיה בן ארבעה חדשים ויונק משדי אמו והיה האיש בעל חוב עד כי נושיו לקחו אחרי מותו את כל הנשאר אחריו ע"י שופטי הארץ ולא נשאר לפני אשתו האלמנה כי אם בני' וגויתה והאשה הניקה את בנה עד כלות שנה ללידתו ואח"כ פסק חלבה וצוה הרופא לגמול הילד ושאלו את פי אם מותר לעשו' כן כי שאר בני' לא ינקו כמו שנה והוריתי להתיר באשר לא היה בפעם הזאת דעת האשה כי תנשא לבעל והנה עברו זה ששה חדשים מעת נגמל הילד והוא בן ח"י חדשים ובע"ה בריא אולם רצוא ושוב אוכל ושותה אין מחריד והאשה הלזו דירתה מחוץ לעיר ושכרה בית המשתה לפרנס א"ע ואת בני'. וכמעט נהגו בה מנהג הפקר עד כי אדון הנחלה אמר כי אם לא תנשא לאיש אזי יגרש אותה ממחיתה. ועתה זה מה' יצא הדבר כי בא איש לישא אותה ולכלכל בני' אך בתנאי כי תנשא אליו מיד ומיראה לבלתי יפורד הדבר התרתי לכתוב תנאים והתקשרו' ובתק"כ לבלתי יכנוס בבית המשודכ' כי אם ביום ע"י שומרים כמבואר בס' נו"ב אה"ע (שאלה י"ט) עד כי אשאל פי עמיתי הגדולים בתורה להסכים עמי בהתירא דההיא איתתא לטובת היתומים:

והנה בתשו' אמונת שמואל הביאו הב"ש אה"ע (סי' י"ג ס"ק ל"ז) התיר לאשה שהמליטה ולדה אחר מות בעלה ולא נתנה הדד בפי התינוק להנשא לבעל תוך כ"ד חודש באשר טענה האשה כי בני משפחתה אינם רגילים להניק בעצמם וגם הכניסה לו ב' שפחות ואינה משועבדת להניק ואינה בכלל מינקת חברו ולא מיבעי' לר"ש הזקן הביאו תוס' כתובו' (דף ס) ויבמו' (דף מב) דס"ל דגרושה מינקת מותר' לינשא אפי' במכירה כמ"ש הרב המגיד והרשב"א אליבי' (עי' ב"ש ס"ק ל"ה) בודאי אשה זו מותר' אלא אפי' לדעת ר"ת שם לא מדמינן גרושה למעובר' אלא באם הניקתו קודם שנתגרשה עד שמכירה אבל כל היכא דאינו מכירה וכ"ש שלא הניקתו מעולם כיון דאינו יכול לכופ' להניק לא מיקרי מנקת חברו והרשב"א והר"ת כחדא ס"ל. ואי דלגזר אשה זו אטו אשה דעלמא כסברת הרא"ש בכתובו' בנשבעת המינקת או הדירה על דעת רבים זה אינו דהא הר"ש לא גזר ואף הר"ת והרשב"א באינו מכירה לא גזרו עכ"ל. וא"כ אשה זו שהניחה בעלה ריקם מכל ואין לה מזונו' ואינה מחוייב' להניק לדעת תוס' ואף לדידן מ"מ יכולה לומר קים לי כתוס' [עי' ב"ש אה"ע סי' פ' ס"ק כ"א וסי' י"ג ס"ק ל"ה] אינה בכלל מינקת חברו ומותר' [ועיין ב"ש סי' י"ג ס"ק ל"ז בסופו וז"ל וא"ל דאיירי אלמנה מאחר שהיא ענייה משמע שבעלה היה עני א"כ אדרבה הואיל דאין לה מזונו' פטורה. וצ"ל לאו דוקא עני ממש ודו"ק]:

איברא דדינא דבעל אמונת שמואל צריכין עיון במ"ש דר"ש ור"ת לא גזרו אטו אשה דעלמא ורק הרא"ש סבר הכי ולכאורה תוס' ורא"ש אינם מחולקים בזה וכמו שאבאר דהנה בכתובו' שם כתבו התוס' בד"ה וא"ר נחמן אין לפרש דגזרינן מת אטו לא מת ונתנה בנה להניק אטו לא נתנה גמלתו אטו לא גמלתו דא"כ היאך שרי ר"נ לבי ר"ג אלא י"ל דגזרינן מת אטו שמא תהרגנו. ונתנה בנה להניק שמא תחזור וגמלתו אטו שמא תגמלנו ועדיין צריך להניק ע"כ. [וקו' ר' פפי לדברי התוס' אינו אלא מהא דאר"נ הלכה כר"מ בגזרותיו] עי' מהרש"א שם תמה למה בהבחנה גזרו הא אטו הא ולא במנקת ובסמוך נתרץ דבריו עכ"פ לשיטת התוס' לא גזרי' אטו אשה אחרת אבל הר"ן כתב דגזרי' אטו אשה אחר' וקו' התוס' היאך שרי ר"נ לבי ריש גלותא תירץ ריש גלותא קלא אי"ל אבל גמלתו או נתנה למניקה אין כ"ע יודעים עיי"ש והרא"ש אחז החבל בתרי ראשין וז"ל בפ' אף עפ"י ואפי' נתנה בנה למינקת או גמלתו אסור להנשא דחיישינן שמא תמהר לגומלו כדי שתנשא ויסתכן הולד וכן נתנה בנה למניקה שמא תחזור בה המניקה הרי דס"ל כשיטת התוס' דל"ג הא אטו הא רק באשה זו עצמה יש חשש. ואח"כ כתב בעצמו ודוקא לנשי בי ריש גלותא ולא אתי למישרי באשה אחרת דיש להם קול אבל שאר נשים אפי' נשבע או הדירה המנקת עד"ר לא מהני דגזרי' אטו היכא דלא נשבע הרי חזינן דגזרי' אטו אשה אחרת וא"כ דברי הרא"ש סותרין זה את זה אבל כד נעיין ברא"ש בסופו יראה כי דבריו נכונים דכתב וז"ל והיכא שגמלתו בחיי בעלה נראה שמותרת דכה"ג לא גזרי' דא"כ היאך שרי ר"נ לר"ג אלא לא גזרי' אלא שמא תחזור המנקת או שתמהר לגומלו דודאי מינכר בין נתנה למניקה ובין לא ובין גמלתו ללא גמלתו וכן משמע הלשון מינקת שמת בעלה שהיתה מניקתו כשמת בעלה עכ"ל וא"כ סבר הרא"ש דבכל מקום דמינכר ולא אתי למיטעי לא גזרי' כמו בנתנה למינקת נראה לכל דאמו של הילד לא מניק לולדה וכן בגמלתו ותו לא שייך לגזור דאם זו תנשא לבעל גם אשה מינקת תקח לה בעל. לכן צ"ל טעם אחר שמא תגמול קודם או שמא תחזור המנקת. ואם ההיתר יהיה משום דנשבעה המינקת שלא תחזור דזאת אינו יודע העולם דנשבעה המנקת גזרו שאשה אחרת תתן למנקת בלא שבוע' ושפיר גזרינן:

ובזה מתורצת קו' מהרש"א על תוס' דדוקא בהבחנה גזרי' אפי' ברדופה דמי יודע שהיא רדופה ויתירו כל אלמנה. אבל הכא כ"ע רואי' שאינה מינקת והיאך שייך לגזור אטו מינקת אחרת. וצ"ל דוקא משום שמא תחזור המנקת או תגמול קודם זמנו ודו"ק:

עכ"פ הרא"ש ותוס' אינם מחולקים וא"כ דינא דבעל אמונת שמואל נפל בבירא דגם בנידון שלו באינה מחוייבת להניק מכח עשירות או מכח עניו' כנידון דידן מ"מ מי יודע זאת ויתירו גם אשה אחרת שמחוייב' להניק אם גמלו אותה אמנם אחרי רואי בתשו' הרא"ש (כלל לה) נראה שהרא"ש חולק עכ"ז עם התוס' אי גזרי' הא אטו הא וז"ל שם וכבר הי' מעשה באשכנז והורה אחד מגדולי הדור באם המניקה נשבעה ע"ד רבים הותרה לינשא וחלקו עליו. וגם הר"מ מרוטענבערג כתב דלי' הלכתא כר"נ דהתיר לריש גלותא מדמסיק בגמ' והלכתא מת מותר גמלתו אסור ש"מ דאין שום היתר דאי הוה שום היתר לשמעינן הא וכ"ש מת עכ"ל. וא"כ הא דכתב הרא"ש אבל שאר נשים אפי' נשבעת המנקת אסור דאתי למחלף ולמשרי היכא דלא נשבעה היא לפי מסקנת הגמ' לפי פירושו דוהלכתא פליג על ר"נ והא דפירש בתחלה והיכא שגמלתו בחיי בעלה נראה שמותר' לינשא ולא גזרי' הא אטו הא דבכה"ג לא גזרי' דא"כ היכא שרי לדבי ר"ג לגזור אטו לא נתנה אלא לא גזרי' אלא לשמא תחזור בה המנקת או שתמהר לגמלו דודאי מינכר וכו' הוא הוכחה לפי קו' ר' פפי ע"כ גם אליבא דר"נ יש חילוק דבניכר לא גזרי' הא אטו הא ובלא:

ניכר גזרי' הא אטו הא אבל לפי האמת דלא פסק הרא"ש כר"נ אפי' במינכר גזרי' ותוס' ע"כ אף לפי האמת צ"ל דפסק כר"נ דהר"ש התיר גרושה למה לא גזר אטו אשה אחר' אלא ודאי גרושה אית לה קול והוה כמו בי ר"נ ול"ג הא אטו הא אבל באלמנה כמו נ"ד שאינה מחוייב' להניק ואינו ניכר אף התוס' מודים באפשרי דגזרי' ואסור להנשא אבל באמת הרשב"א [הובא בש"ע אה"ע סי' י"ג סעי' י"ד] מחלק בגרושה בין הניקתה עד שהכירה שאסור ובין קודם שהכירה שמותר' לינשא וקשה לגזור הא אטו הא אלא ודאי משמע אפי' בלא ניכר ההפרש לבני אדם ל"ג אשה זאת אטו אשה אחר' ודעה א' היא עיקרי' [וכ"כ ב"י בפי' והובא בחלק' מחוקק ס"ק י"ז שראה מורים כרשב"א ולא מיחה בידם] וא"כ אשה זו שאינה מחוייבת להניק מותר' לינשא תוך כ"ד חדשים:

אבל לפ"ז דברי הש"ע סתרי אהדדי דבסעי' י"ד פסק כרשב"א שהדע' הראשון היא עיקרי' ולכל הפתו' מביא שני דיעו' אלמא דסבר דלא גזרי' הא אטו הא ובסעי' י"א פסק כרא"ש בנשבעה המנקת או הדירה עד"ר לא תנשא דגזרי' בלא מנכרה וצ"ע לכאורה:

ואפשר דסובר הש"ע והרשב"א בגרושה דאם אינו מכירה אינה בכלל מינקת חברו אבל באלמנה שהיא בכלל מינקת כשמת בעלה.. ועכשיו רצונו ליתן למנקת ע"י שבועה היא בכלל מינקת חברו וגזרי'. ועי' ב"ש ס"ק כ' דבצמקה דדי' מותר' דאף דלטעם הראשון בגמ' דמעובר' שצמקה דדי' אסור מ"מ מינקת שצמקה מותר' דהאי כלל מניקה היא. ולכן מה שאסור שצמקה מותר' דהאי לאו בכ ולכן לטעם הראשון והיא מעובר' שצמקה אף לטעם האחרון אסור אבל מינקת שצמקה מותר' בין לטעם הא' בין לטעם ב' ולכן נקט הרמב"ם טעם דחסא ע"ש. א"כ מתורצ' קו' ר"ת על הר"ש הזקן דמעובר' גרושה אסורה אבל מינקת גרושה לאו מנקת מיקרי ומותר' אפי' לטעם הראשון אבל בנ"ד אפשר הואיל שהיתה מינקת בשע' מיתת בעלה והעולם לא ידעו החילוק בין אית לה מזונו' דמשועבד' בין לית לה ואינה משועבד' אפשר דגזרי':

ומ"מ אפשר לי עוד לומר להתיר דהנה בש"ע כתב הב"י דבעי' צמקה דדי' ושכרה מינקת ע"ש והטעם י"ל בצמקה לחוד גזרי' אטו אשה שלא צמקה ובנתנה למניקה דגזרי' אטו תחזור אבל שניהם יחדיו לא גזרי' ב' גזרו' וכה"ג כתב בס' הפלאה דלמא לא קאמר דנתנה למנקת אסור משום שמא תקח לה המנקת בעל דכה"ג לא גזרי' שמא תנשא ושמא תתעבר ע"ש וא"כ הכא בנ"ד לגזור אינה משועבד' להניק אטו משועבד' וגם גמלתו והיא בזמנו שהרי אנחנו רואים את הילד בריא אולם אטו שמא תמהר לגמול כולי האי לא גזרי' מלבד זה הגאון בעל נודע ביהודא בשלש מקומו' בתשובותיו שם דקדק הא דקאמר הגמ' לא ישא אדם מעובר' חברו ומנקת חברו הרי שתלה האיסור בדידיה ובכתובו' אמרו לא תנשא תלה איסור בדידה ופי' הוא ז"ל דבכתובו' איתא מניקה שמת בעלה והיא משועבד' להניק לכן תלה האיסור בה. אבל ביבמו' איירי לא ישא האיש מעובר' חברו משמע אף בגרושה לכן לא תלה האיסור בה דבאמ' אם אין רצונה להניק לא משעבדה להניק רק תלה האיסור בבעל לא ישא ואם לא ישא את הגרושה סתם אשה חסה על בנה ותניק. ובהכי מתקו דברי ב"ש דאף דהם סברי שמטי דד מפיו מ"מ האיסור עליו כ"ד חודש כי היא מעצמה תניק את בנה עיי"ש. וא"כ באינה משועבד' ורק האיסור עליו והיכא דהוא רואה את הילד הגמול בודאי אין איסור גם עליו והגמרא דאוסר' גמלתו הוא דוקא היכא דאיסור עלי' ודו"ק:

היתר השני' היא לאשה הלזו במ"ש הרמ"א בסי' י"ג והיא מתשו' מהר"י מינץ ויש להקל במופקרת וכונתו כדי שיהא, בעלה משמר' ודמיא לההיא אמתא דקא עבדי בה אינשי איסורא כאשר האריך שם והרב בעל פני יהושע כתב בקו"א על כתובו' וז"ל אמנם פעם בא לידי באשה שכבר התיר לה חכם ליתן את בנה למניקה ולא התחילה להניק וע"י הוראה זו נשתדכה וקבעו הנשואין לאתר ג' חדשים ממיתת בעלה וכשהרגישו שיש איסור בדבר חזר המשדך ולא רצה להמתין כל כך וכדי שלא להפריד בין הדבקים בקישוי התרתי לו לישא אחר ט"ו חודש כעובדא דמר עוקבא ור' חנינא דכדאי הן לסמוך בשעת הדחק. דנהי דאפסיק הלכתא דצריכין להמתין כ"ד חודש איכא למימר דהיינו באשה שמניקה באמת ואסורה לגומלו תוך הזמן כלל דאע"ג דמדהתיר ר' חנינא לישא לכתחלה אלמא דליכא סכנת הולד לאחר ט"ו חודש אפ"ה חיישי' למיעוט ולדו' שצריכין לינק כ"ד חודש ומה"ט גופי' כ"ש דאסורה ליתן למנקת לאחר ט"ו חודש דא"כ לא הועילו חכמים בתקנתם דכל אשה תעשה כן. ועוד מכיון שמכירה לא שייך הא מלתא כלל משא"כ בנידון כי האי שכבר נעשה המעשה ע"י הוראה בטעו' שנתנה למינקת ופסק חלבה וא"א לה להניק עוד מעתה אלא דאנן אסרינן למיעבד הכי לכתחלה דאל"כ כל אשה תתן למנקת וא"כ אפשר שתחזור המנקת ואתי לידו סכנה ובנ"ד לא שייך לומר כן חדא דמשו' ריוח פורתא כי האי לא תעבור על דברי חכמים ותתן למניקה לכתחלה ועוד אף אי תתן למנקת אפ"ה חששא רחוקה היא לומר שתחזור בה המניק' לאחר ט"ו חודש וכיון שאף אם תחזור בה לא אתי לידי סכנת הולד כדפרישית מש"ה יש להקל עכ"ל וכן הביא בשם גדול אחד ע"ש. כן הכא רב ושמואל חששו במקום סכנה למיעוט אף דבזמנינו כמעט אין אחד שיונק בניו שתי שנים מ"מ דבר שבמנין הוא שנאסר אף דבטל הטעם אין להתיר הדבר. מ"מ חזינן דגם בזמן הגמ' הי' די בט"ו חודש רק רב ושמואל חשים למיעוט במקום סכנה. אבל היכא דכבר נגמל הבן וראינו דהוא מהרוב ואין עוד סכנה וגמלתו בהיתר ע"פ הוראה ודאי גם רב ושמואל לא גזרו ומותרת לינשא לאחר י"ח חודש כדר' יהודא וב"ה כן נראה לי השם יצילני משגיאות הק' יעקב במוה' הילל קארא פה לובלינטץ יום ד' שני ימים לחדש כסלו תר"ה לפ"ק.

ואאמ"ו הגאון ז"ל רשם על מכתבו בזה"ל קשיא לי בנדה (דף סז:) אתקין ר' אידי משום אריותא ר' אחא בר יעקב משום גנבי ר' יהודה משום צינה רבא משום אבולאי והיאך יכלו לתקן ע"ד ראשונים וצ"ל שידעו בקבלה שלא גזרו בכה"ג:

סימן ב

והשבתי אז בזה"ל להרב מו"ה יעקב קארא ז"ל:

ע"ד האשה שהניחה בעלה ריקם וטפלי תלי' בה וכמה חדשים הניקה אחר מות בעלה ומחמת שפסק חלבה הוצרכה לגמול הולד ע"פ פקודת הרופאים והיתר ב"ד. גם שדרך האשה הזאת שלא להניק בניה בחיי בעלה יותר משנה ועתה נוהגין בה מנהג הפקר ואם לא תנשא ובעלה ישמרנה לא יהי' לה ולהיתומי' ממה להתפרנס לענ"ד יש לצדד בשריותה מדברי בעל אמונת שמואל שהביא כ"ת. ומה שהעיר לפלפל ע"ד האמונת שמואל כבר עמד כן עליהם בשב יעקב (סי' ח) אלא שלא הביא דברי הרא"ש בתשובה. ובאמת שדינו של האמונת שמואל הוא נגד דברי הרא"ש כתובות שכתב דאלמנה אע"פ שאין מחוייבת להניק עשו חכמים תקנה שתניק האם וליישב קו' הר"ת על הר"ש הזקן כתב הרא"ש כן וכבר הרגיש בזה הב"ש (ס"ק לז) והאוסר בשו"ת שבות יעקב (סי' צז) ומה שהחלקת מחוקק (סי' יג ס"ק יג) סותר דבריו (שבסי' צ"ה ס"ק ג) כבר עמד עליהם הבית מאיר בצלעות הבית (סי' ה) ובלא זה דבריו (בסי' יג) קשים טובא דבניזונית ולא הכניסה ב' שפחות למה יתן לה שכר ולפ"מ שהגיה הבית מאיר בצלעות הבית בין להב"ש ובין להחלקת מחוקק (בסי' י"ג וצ"ה) באלמנה שלא הכניסה ואינה ניזונית ועשירה שניזונית שניהן מחוייבות להניק רק שנותנים להן שכר והיינו שלא כדברי האמונת שמואל אמנם בעוד סניפים להיתר הביא בשו"ת בגדי כהונה (סי' ו) ושו"ת חמדת שלמה (חלק אהע"ז סימן ז) להתיר כגון היכא שהיא עני'. ובנ"ד שהיא לטובת היתומים וטובת הילד היונק נראה שיש לצדד ג"כ להתיר וכמ"ש בתשו' הנ"ל ובשו"ת שבות יעקב המובא בתשו' חמדת שלמה ונוסף לזה שכבר הגמל הילד וקיל יותר מדברי תשובה הנ"ל שבנתינה למינקת יש חששות הרבה משא"כ בנגמל ואף שיש לחוש לשמא תגמלנו קודם זמנו וכמ"ש התוס' מ"מ לסניף אפשר לצרף וביותר אחרי שאשה זו הוחזקה בחיי בעלה שלא להניק כל בני' רק שנה א"כ הרי הוא דומה לדין עשירה בתשו' אמונת שמואל וגם שיש לדמותה לפסק חלבה בחיי בעלה דמה לי פסק חלבה לגמרי בחיי בעלה או הוחזק בחיי בעלה שבזמן הזה יפסיק דטעמא דבעי' בפסק חלבה בחיי בעלה ובצמקו דדי' לא בעי' בחיי בעלה משום דפיסוק חלבה יכולה לעשות בערמה שיפסוק חלבה א"כ כל שהוחזקה בחיי בעלה שבזמן ידוע יפסוק חלבה וידוע שאינה מערמת יש לצדד להיתר וגם ממ"ש בקו"א לפ"י כתובו' לאחר ט"ו חודש שהביאו כת"ר והובא ג"כ בשו"ת חמדת שלמה להתיר כל היכא שיש עוד צד אחד להיתר וגם מחמת שנוהגין בה ששב מנהג הפקר ומטעם שכ' כתה"ר בשם הר"י מינץ שישמרנה בעלה ונהי דלכאורה במקום שהאיסור עליו וכמ"ש כבוד תוה"ק ע"פ דברי הנוב"י אין אומרים חטא בשביל שיזכה חברך כבר העלו התוס' גטין (דף מא:) ד"ה כופין ורשב"א שבת (דף ד) ד"ה והא דאמרי' וכי אומרים דהכא מיקרי מצוה דרבים ועי' שו"ת חמדת שלמה (סי' ו) ונראה שמוהר"י מינץ הרגיש בזה. ובפרט לטעם הבית מאיר בתשו' צלעו' הבית (סי' ה') וכ"כ בתשו' בגדי כהונה דבזונה חיישי' אולי תקלקל יותר וסוף סוף לא יועיל לן תקנתא דרבנן שתתעבר בזנות וה"ה בנ"ד במופקרת עתה לזנות וכ"כ בשבות יעקב ועיין בשו"ת חמדת שלמה שם. מיהו מלשון השאלה שנהגו בה מנהג הפקר ועי"ז רצה האדון להוציאה מבית מחיתה נראה שהזנות וההפקר באה מכח הדירה שמחוץ לעיר ואם תצא משם לא תהי' מופקרת לא שייך האי היתרא גם לא שייך לומר שהיא משתדלתם שכ' בשו"ת חמדת שלמה בסתם מופקרת שהרי מחמת שמדורה מחוץ לעיר באים אצלה פריצים ולא כשתשנה דירתה:

ובנ"ד שהנושים לקחו רכושה באלמו' צ"ע אי מיקרי אין לה מזונו' דהא בהניח קרקע או לתקנת הגאונים דאפי' מטלטלי דיתמי משתעבדי לבע"ח וכתוב' אשה ומזונו':

והנה לפ"ד ראוי לפסוק עתה אחר תקנת הגאונים כר' יוחנן לגבי דר' יוסי ב"ח בכתובו' (דף פד) דכושל היינו כתובת אשה [ותמהני שלא מצאתי הדין אחר תקנתם בפירוש כושל אי כר' יוחנן ואי כריב"ח]. ומה שגבו הב"ח באלמו' לא מיקרי גביי' ואולי ישובו מדרכם לעשות כדת ויש להעיר אי זה מיקרי אין לה מזונו':

ולכאורה יש לחקור כשאין לה מזונו' נהי שאינה בכלל מינקת חברו מ"מ היכא שהתחילה להניק בחנם וידעה שאין לה על מזונו' די"ל דמחלה המזונו' וכמבואר באה"ע (סי' פ' סעי' י"ח) אמנם בנ"ד י"ל שסברה שישאר לה דבר מה על המזונו' והו"ל כמחילה בטעות:

והנה יש לחקור בנפלה ירושה לבעלה ממקום אחר אם היא גובה דמי המזונו' דלשעבר ואם זה נקרא. מחילה מה שלא תבעה והניקה הולד. אמנם אפי' תימא שאם יפלו לו נכסים שגובה מהן מ"מ אינה משועבדת להניק:

והנה בהכניסה לו מעות על שתי שפחות ונאבדו אחר הנשואין קודם ההנקה פטורה מלהניק כיון שברשותו נאבדו והבעל חייב באחריותם אבל בהכניס' לו עבדים ושפתו' ומתו באופן שברשותם מתו צ"ע אי פטורה מלהניק. ומסתימת לשון הכניסה לו משמע דבהכנסה סגי וטעמא דהרי הוא כאילו התנה קודם הנישואין לפטור מהנקה (בסעי' י"ח). אמנם בריב"ש (סי' תס"ג) כתב דלא מהני אפי' הכנסת ב' שפחו' ולא הובאו דבריו הק' בשום אחד מהאחרונים ז"ל זולת בשו"ת ר"א מזרחי שבס' מים עמוקים (סי' י) ודבריו נזכרו בס' משנת דרע"ק ואמנם מצד שתבוא לידי עוני וחוסר לחם יש לעיין הנה מצינו שהתירו מלאכה בחוה"מ כשאין לו מה יאכל והמהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת עושה בכל יום מלאכה כדי חייו אלמא דבשביל כדי חייו שרינן לעבור על ספק איסור תורה וכרת ומיתת ב"ד וודאי איסור דרבנן וה"נ בשביל חוסר לחמה שרינן איסור מינקת חברו. וצערה דידה עדיף מתקנת הולד (בסי' פ' סעיף י"ב) לי"א שהביא המחבר בתחלה איברא דשאני מהלך במדבר דהותרה שבת משום פ"נ מקרא דוחי בהם דכשאינו יודע מתי שבת לא יוכל לעשו' שום. מלאכה ובודאי ימות ברעב ושאני מלאכה בחוה"מ שכבר אין לו מה יאכל ולא שרינן איסור דרבנן בשביל שיבוא אחר זמן לחוסר לחם וצ"ע:

ויש לחקור אם רק הנישואין הם באיסור או כל רגע ורגע באיסור קאי ונ"מ בספק בפלוגתא דהו"ל ספק דרבנן מ"מ אם כל רגע ורגע באיסור קאי לא אזלינן לקולא וכעין מש"כ התו"י כתובו' ספ"ב וכ"כ י"ל דלא הותר איסור דרבנן רק פעם א' ולא כל רגע ורגע:

יתר צדדי העיון שהעירותי אז בשנת תר"ה על שאלה זו כבר צדדתי בהם אח"כ בשאלו' שבאו לפני מכבוד אאמ"ו הגאון ז"ל בשנת תרי"א ושם קנו מקומם בסידור הפילפול לפני כבוד אאמ"ו הגאון ז"ל:

וארשום בזה מה שהעירותי ע"ד דו"ז הבית מאיר בצלעו' הבית מש"כ (בסי' ה) דגרושה מותרת מדלא קאמר בטעם ג' חדשי הבחנה שמא היא מעובר' משום מעובר' חברו וכ"כ האוסר בשו"ת שבות יעקב (סי' צ"ז) לענ"ד בצמקו דדי' ובשכרו מינקת בחיי בעלה הבחנה איכא וחששא ליכא ואין לומר דמ"מ אסורה אפי' בהנהו גוני משום טעמא דחסא דא"כ גם גרושה אסורה וכמבואר דטעמא דחסא שייך גם בגרושה כמו שהרגיש הב"מ ומצאתי שכן תי' השבות יעקב (סי' צ"ז) ובפשיטו' א"ש דהא מעובר' לאו משום ודאי אסורה דהא רק משום שמא מיעברה וא"כ בספק מעובר' הו"ל ס"ס לקולא שמא אינה מעובר' ושמא לא תתעבר מש"ה נקט טעם הבחנה. ומצאתי בחי' הרשב"א יבמות (דף מב) ד"ה אלא סתם דברים שלכאורה אין להם הבנה ונראה שכיון לתרץ קו' זו כמש"כ. וראיתי בספר ברית אברהם (סי' ט"ז אות ה) שהביא בשם הנוב"י (סימן י"ח) שכתב לתרץ דמשום ספק מעובר' אין להחמיר והביא שכ"כ הרשב"א ז"ל וחדאי נפשאי. גם מה שהק' דלא קאמר ולתבעיני' לאב. י"ל באב דליכא חיובא לזון בניו כדאי' כתובו' (דף מט:) פשיטא דאסורה אבל יורשים סד"א תתבעינהו שמחלק ירושתו או ממזונותיו יתנו לה קמ"ל אפ"ה כסיפא לה מילתא ואסורה. ומ"ש דלא הוה בכלל לא שכיח כיון דעכ"פ שכיחא לידה צע"ג שהביא דברי השב יעקב (סי' ט) ושם כתב ע"ד הריב"ש דס"ל דגבי ריש גלותא דלא שכיח ל"ג ולא אמרי' דעכ"פ עיקר הדבר שכיח ועיין בס' ברית אברהם (סי' י"ז אות ה') שעם דבריו ז"ל יש ליישב ואכמ"ל:

סימן ג

שאלה זו נשאלה מאת כבוד אאמ"ו המנוח ז"ל. וענותו תרבני להציע השאלות האלו לפני במעט פלפול כ"א במראה ראשי הפרקים והוא ז"ל ציוה עלי לעיין בדינים ההם ולפלפל כיד ה' עלי ע"כ בטרם העלות דברי עלי גליון אעתיק דברי קדושתו כפי מה שבאו במכתבו וז"ל:

ב"ה יום ד' נצבים וילך ך' אלול תר"י לפ"ק שוי"ר לכבוד בני הרב המאה"ג מ' מיכאל דוב נ"י הנני כותב שאלה אחת ותשאלנה עם פלפול מהרבנים הגאונים אבד"ק קאליש ולעסלא:

אשה שנתאלמנה ונולד לה בת ונתנתו למינקת מיום הולדה ויש לה סניפים להיתרא (א) שהכניסה לו שני אלפים זהו' ומתנות שלש מאות זהו' בתשו' אמונת שמואל (סי' ב' וסי' ד) איתא הכניסה לו שיעור שני שפחות פטורה מהנקה ולא הוה מנקת חברו ובכנסת יחזקאל כ' דוקא שפחות כנעניות שעובדים לעולם ובזה"ז אין לנו ע"פ דינא דמלכותא עבד ע"י מילה וטבילה או שפחה ע"י טבילה וגם השיגו בעלי תשו' על דברי אמונת שמואל (ב) בזמנינו זה כל העזבון ביד האלמנה והיא אפוטרופסת הראשונה ואם נתנתו למינקת ויצטרך הולד מסמוס ביצה וחלב יבמות (דף מ) או המינקת תצטרך רפואות הלוא הכל בידה וא"צ למיתבעינהו ליורשים ובנ"ד שמעתי שקבלה האלמנה בערכאות שהיא תתן מעזבונה לולד ואין לה כח להכניס לבעל שני שום דבר נגד ההתחייבות שלה בערכאות ועיין בשו"ת חמדת שלמה (חאה"ע סי' ו' ז') (ג) שני ילדים הניקה בחייו רק א' הניקה ג' רבע שנה והשני חצי שנה ויותר לא יכלה להניק וכל שאינה ראוי' להניקה שתי שנים פטורה מלהניק ג' רבע שנה או חצי שנה וראוי ליתן למינקת בריאה וחזקה להניק שתי שנים כקצבת חז"ל במס' כתובות (דף ס) (ד) הילד שנולד באלמנותה אינו ראוי להניק אצלה כי עוד שני ילדים לא הניקתה כלל ע"פ הרופא דאקטיר מומחה וישראל. ונהי דב' פעמים לא הוה חזקה לרשב"ג מיהו בדרבנן סמכינן ארבי דאמר בתרי זימני הוה חזקה ובנתנתו למינקת לא הוה בגדר פיקוח נפש שניחוש לדרשב"ג (ה) כבר עשתה שידוך שלא בידיעתי ונתחייבה קנס אלף זהו' (ו) המסחור שלה יהי' ח"ו לטמיון אם לא יהי' להאלמנה נושא ונותן ומשגיח ע"ז (ז) המשודך לא קיים מצות פו"ר כי בחור הוא החתן ועיין נוב"י מהד"ת (ח) קודם החתונה הי' לה ולד ונהי דלא נחשב' כמופקרת אלא לשנים ושלשה בני אדם וגם אפשר מה שהיא מופקרת קודם נישואין לא מהני כלל כיון דבמשך הנישואין היתה בחזקת מושתמרת א"כ אין להקל. ועיין בס' צלעות הבית לבית מאיר (סי' ה) ומ"ש דוקא בשלשה פעמים קשה לי דהא קיי"ל כרבי ובתרי זימני הוה חזקה כדאי' בתוס' חולין (מ"ז:) ועל זה יש להשיב כל עניני מעוברת חברו או מינקת חברו הוה ענין פיקוח נפש ובמקום פיקוח נפש קיי"ל כרשב"ג דבתלתא זימני הוה חזקה ולא בשני פעמים ואע"ג דאינו פ"נ ממש בענין גדר פ"נ החמירו אפי' בדרבנן דבעי' ג"פ וכן משמע בצלעות הבית ובנוב"י ועיין בתשו' הריב"ש (סי' קי"ג) ובחי' בכור שור חולין (דף נח:) השייך ליו"ד (סי' פ"ד וק'):

מיהו אחר המתנת ט"ו חודש יש לצדד כמ"ש בס' פ"י כתובו' בקונטרס אחרון והובא בחמדת שלמה סי' הנ"ל. וקשה עלי לסמוך ע"ד אע"ג דבעתים הללו מצפים הנשים כאלה הפשוטים יותר על משא ומתן וטב להן למיתב טן דו מלמיתב ארמלו והילד בעיניהם כאפם ותוהו וחייו אינו חיים מחמת שמעכב מ"מ חלילה לנו לפרוץ גדר אבל במקום המתנה ט"ו חודש הניחו לנו רבותינו סניף ע"פ שאלת הרבנים. ואתה ראה ללמוד סוגיא זו ובמקומות המובאי' בספרי' בבית מאיר ובשו"ת מקום שמואל ובסוף ס' בני אהובה ובבית יעקב ובחכם צבי ובנוב"י (חאה"ע סי' ל"ג) ובמהד"ת (סי' לה) וכתוב להגאונים וברר דבריך:

האמנם מצאתי בס' חמדת שלמה שהקיל אפי' תוך ט"ו חודש בתשובה אחת. וא"כ בנ"ד שבחיי בעלה היה חלב מזיק לה בשני ילדים (אות ד') א"כ הוה כצימוק דדים שבחיי בעלה זה עיקר גדול והשאר לסניפי' וא"צ האשה להמתין ט"ו חודש. רק קשה להאמין אפי' לרופא מומחה ישראל. וגם איני יודע אם ירצה גדול הדור להתיר תוך ט"ו חודש ע"פ העיקר הזה (שבאות ד) ע"כ שאל נא את הגאונים תורה אם יש להתיר אחר ט"ו חודש ות"ל כאיש גבורתך לעיין ביבמות (דף מב) וכתובו' (ס') ושאר גמרות ובסוטה וברמב"ם פ"ב מהל' סוטה במ"ל וה' יאר עיניך ונא לשאול כזה גם מהגאון מווארשא בשמי ואל תבוש כי כשופר הרם קוליך והכל עשה כרצונך וה' עמך הכ"ד אביך הדו"ש הק' ישכר באאמ"ו הרב מוהר"י ליב ז"ל מק"ק קאליש יע"א:

והוסיף עוד וז"ל יודע אני שראוי לשאול אם להאמין להאשה הסניפים הנ"ל לדעתי יש לה עדות נשים ואפשר ג"כ אנשים. ובמילתא דרבנן כתב הנוב"י (חאה"ע סי' ח' וסי' כ"ט) עפ"ד תוס' גטין (דף ב) אם להאמין אותה בדבר שאתחזק איסורא ואינו בידה בדבר שאינו נוגע לערוה. ובנ"ד רוב נשים למניקה קיימא כדאי' בחמדת שלמה חאה"ע. ועי' פרימ"ג יו"ד (סי' א') גבי חש"ו ששחטו ואחרים רואים אותו ליבעי שנים רואי' אות' דרוב חש"ו מקלקלין הן ורובא וחזקה רובא עדיף ואפ"ה משמע דסגי באחד רואה עי' תוס' חולין פ' כיסוי הדם (דף פו:) וסתם נשים למניקה קיימי מצינו ביבמות (דף מב) ולא רוב נשים למניקה קיימי דע"פ דברי אמונת שמואל אינו רוב גמור דרוב נשים עשירות מכניסות שיעור שתי שפחות ומתנים ורוב עניים פטורין הכל כדאיתא. ואין לומר בחיי בעלה היתה אסורה מחמת חזקת אשת איש ואח"כ מעוברת ואח"כ מניקה והוה חזקת איסור ז"א לפמ"ש תוס' יבמות (דף ל"א) וכ"כ גבי דרוסה. מיהו מעוברת ומניקה הוה איסור א' דמעוברת למניקה קיימא והו"ל חזקת איסור מינקת בעודה מעוברת. ולרמב"ם מעוברת משום דחסא ואין מחזיקין מאיסור לאיסור וא"א להאריך בזה חכם אתה בעזה"י ובסקירה א' תסקור ותשכיל ותבין בעזה"י:

סימן ד

וזאת אשר עלתה במצודת עיוני להעיר במה שיש לדון ע"ד השאלה ההיא:

א הנה בשו"ת הר"י מינץ (סי' ה') הקיל במופקרת והרמ"א (סי' י"ג סעי' י"א) הביאו להלכה. אמנם לזה בעי' מופקרת לכמה בני אדם כמ"ש הבית מאיר בצלעות הבית (סי' ה') גם י"ל מה שהיתה מופקרת קודם הנישואין לא מהני לפי שלא קלקלה במשך שבתה תחת בעלה ואף שי"ל שבימים האלו בעלה שומרה משא"כ עתה באלמנותה וצ"ע. ועי' סוטה (דף ו) גבי דההוא מיהא בשם טוב הוה קיימא. וי"ל כיון דמהני לה שימור בעלה מותר לכונסה. אבל בעודה פנוי' יש לחוש לה:

איברא שיש להעיר שכ"ז לענין דינו של הר"י מינץ שלא הי' מאין לתבוע על מסמוס דאפ"ה ה"ה בכלל מינקת חברו ודלא כהר"ש הזקן לזה בעי' דוקא מופקרת לזנו' לחוש לה שתקלקל אבל היכא שיש מקום לתבוע על מסמוס רק משום אשה בושה לבוא לב"ד י"ל דוקא אשה צנועה ומכובדה אבל היכא שכבר קלקלה שמצח אשה זונה לה אינה בושה לבוא לתבוע בב"ד וראיתי שהשואל בצלעות הבית הביא סברא זו בשם שו"ת כנסת יחזקאל:

עוד יש להעיר דדוקא בב"ד של ישראל אשה בושה לבוא אבל בזמנינו הכל בערכאותיהם לא שייך אשה בושה לתבוע ואדרבה אשה כלי זיינה עלי' ובפרט שבזמנינו שהנכסים ביד אשה והיא אפוטרופסות הראשונה של היתומים הקטנים וכשתצטרך למסמס להתינוק הנה הכל בידה. ובנ"ד שקבלה האשה על עצמה בערכאותיהם לתת מרכושה להילד ואין לה כח להכניס לבעלה השני שום דבר נגד מה שהתחייבה אין לחוש שלא יניחנה בעלה למסמס להתינוק ולקמן (אות ה) אחקור אם שייך מסמוס בנ"ד:

ב הנה הכניסה לבעלה ערך ד' מאו' ר"ט וי"ל שה"ה כשיעור ב' שפחות שהקילו בשו"ת אמונת שמואל ובשאר אחרונים ואע"ג שבזמנינו אין לנו עבד ולא שפחה הן ע"פ דינא דמלכותא והן ע"פ דין תוה"ק דכל שאינה מקבלת עלי' מצות העבדי' אסור לקיימה ובזמן שאין היובל נוהג ל"מ תנאה כמבואר כ"ז ברמב"ם (פ"א ה"ז) ממילה (ופי"ד ה"ט) מאיסורי ביאה (ופ"ח הי"ב) מעבדים מ"מ כיון דלשכור סגי כמבואר ברמ"א (סי' פ' ס"ח) וכן משמע במחבר שם (סעי' ט') וכ"ה בשו"ת שבות יעקב (סי' צ"ז):

ממילא גם בזמנינו י"ל כן וראיתי שהביאו בשם הכנסת יחזקאל דבעי' שפחות כנעניות שעובדו' לעולם וצ"ע:

איברא שהאחרונים כשצידדו מענין ב' שפחות נקטו דבריהם בהכניסה עושר מופלג וכ"ה בשו"ת שב יעקב (סי' ט') דוקא בהכניסה עושר רב. ולכאורה לפמ"ש דלשכור סגי צ"ע למה לי כולי האי וראיתי ברש"י כתובו' (דף סא) ד"ה שראוי להכניס משמעו' דבריו שבמקצת הנדוני' תקנה או תשכור השפחו' ומקצתו ישאר שיתפרנס בו בעלה וטעמו נ"ל כדי שישאר בנדונייתה להתפרנס בה במה שנשאר כדי צורך השפחו' וכמו שהק' התוס' שם. ולפ"ז בנ"ד שלא הכניסה עושר מופלג אין להתיר מטעם זה

והנה בריב"ש (סי' תס"ג) מבואר דלא מהני הכניסה ב' שפחו' והי' לפלא בעיני שכל האחרונים הביאו את, דבריו ולא שמו לנגדם מ"ש דב' שפחו' לא מהני עד שראיתי שהר"א מזרחי בשו"ת שבס' מים עמוקים (סי' יו"ד) הביא כן בשם הריב"ש ובס' משנת דרע"ק הביא דברי הר"א מזרחי בקיצור. גם בשו"ת שבו' יעקב (סי' צ"ה) הביא שהר"א מזרחי פלפל בדין מינקת חברו ואפ"ה כתב דב' שפחו' מהני וצע"ג לענ"ד:

ובעיקרא דמילתא מבלעדי דברי הריב"ש ז"ל לכאור' צ"ע בשלמא בזמן הש"ס שהי' נוהג דין עבדים כנעניים והיו בני מצו' ולכל מילי כישראלי' גמורה הוה חשבינן לשפחו' שלהם שפיר אמרי' דבהכניסה ב' שפחו' או כשיעור לשוכרם פטור' מלהניק שהתינוק יוכל לינק אצל השפח'. אבל בימינו שאין לנו שפחה שמקיימת המצוה אפי' הכניסה לו שפחו' רבו' צריכה להניק בעצמה דהא מבואר ביו"ד (סי' פ"א ס"ז) בהג"ה שלא ינקו אצל הנכרי' שחלבה מטמטם הלב ויכול הבעל להקפיד שתינק אשתו בעצמה. מיהו י"ל שהשפחו' ימסמסו לתינוק דבלא"ה קשה דלמא לא יהיו השפחו' בנו' הנקה ועכצ"ל משום שיכולה השפח' למסמס להתינוק מש"ה פטורה האשה מלהניק ועי' ב"מ ובשו"ת הגאון או"ת דסגי במסמסה:.

ג כיון שבחיי בעל' ב' ילדים הראשונים לא הניק' יותר מתשע' וששה חדשים ואינ' ראוי' להניק כשיעור הנק' ב' שנים פטור' מלהניק לגמרי דהא שינוי המניקה סכנה לולד כשמכיר את הראשונ'. ומש"ה אפשר להתיר' משעת הליד' אמנם משע' שעומדת ליפסק חלבה יש להתיר' בפשיטו' שי"ל דה"ה בכלל צמקו דדי' או פסק חלבה בחיי בעלה דמה לי צמקו דדי' או פסק חלבה מתחל' ומה לי נתברר בחיי בעלה שמשע' זו פוסק חלבה דהא מה דצמקו דדי' לא בעי' בחיי בעלה ובפסק חלבה בעי' בחיי בעלה משום דבצימוק א"א להערים וא"כ כשידוע מחיי בטל' שלזמן ידוע פוסק חלבה דליכא למיחש להערמה פשיטא שיש להתיר' אע"ג שלאחר מיתה הוא שפסק חלבה:

וא"ל דבתרי זימני לא הוה חזק' משום דהוה בגדר פ"נ דכיון דמהני פסק חלבה בחיי בעלה ול"ג אטו אחרינא ומותר' משום דקלא אי"ל וכמש"כ האחרונים בתשובותיהם מה"ט נמי בתרי זימני שעכצ"ל שכבר יצא הקול דהא בתרי זימני הוה חזק' למילתא אחריתא וכיון שכבר יצא הקול וליכא למגזר אטו אחרינא מותר' כיון דלהערמה נמי ליכא למיחש ולא דמי למופקרת שכתב הב"מ בצלעו' הבית דבעי' ג"פ להחזיק' במופקרת דהתם שאני דלאו מתורת יצא לה קול מזנה דליכא למגזר בה קא שרינן לה רק משו' שתקלקל יותר לשיטת הבית מאיר וכיון דאיכא לתא דפ"נ לא סמכינן אחזקה עד שנתברר בג"פ משא"כ פסק חלבה דמשום דקלא אי"ל שרי' ובב"פ שיש לה קול שרי'. דהא בפסק חלבה ליכא איסורא דמנקת חברו רק משום גזרה וב"פ דקלא אי"ל ל"ג אבל במופקרת דה"ה בכלל מינקת חברו רק משום שתקלקל יותר לא סמכינן להתיר בב"פ כיון דהוה בגדר פ"נ:

וראיתי בדברי הרב מוהר"ם שבשו"ת שב יעקב (סי' ט) שכ' ואע"ג דבפעם ב' ג"כ פסק חלבה מנתח דל"פ היא די"ל כיון שלא נתנה הדד בפי התינוק מיגרע גרע כו' משמע דאם הי' לה פסיקת חלבה ב"פ הוה מהני ומטעם שכתבתי דכיון דב"פ הוה חזקה לרבי הרי זה מוציא קול ואע"ג דהא איכא גדר פ"נ כיון דקלא אי"ל ל"ג:

והנה השב יעקב שינה וכתב ז"ל אך עדיין יש לפקפק כו' דאף שילדה ב' ילדים כו' לא הוחזקה בג' ילדים מבואר דס"ל דג"פ בעי' לחזקה גם בתשובה הב' של מוהר"ם כתב מ"מ עדיין לא הוחזקה בכך כיון שלא היתה מינקת רק ב"פ ובפעם הג' לא נתנה הדד בפי התינוק דמשמע נמי דבעי' ג"פ וצע"ג לענ"ד דהא לאו הכי הוה עובדא ובנידון שלהם פעם א' הניקה ובפעם ב' לא נתנ' הדד בפיו. גם צע"ג על מ"ש מהר"ם בתשובה הב' וא"ל משום צימוק דד א' שלה הוחזק' כו' והא גם צימוק דדי' לא הי' ג"פ ודוחק לומר דשאני צימוק דד אחד שכל אימת שהניקה בדד הב' הוחזקה המצומקת שצמקה וא"כ הוחזקה הרבה פעמים דא"כ גם בדין של השב יעקב י"ל שתמיד הוחזקה הדד שהניקה בה שאין בה חלב להספקת הולד ועכצ"ל דולדו' ולידו' מחזיקים לפי שאין כל התינוקו' שוים ואין כל הלידות שוות וכמ"ש השב יעקב והרב מוהר"ם בעצמם וכ"כ הגאון או"ת בתשוב' שבס' משנת דרע"ק וא"כ קשה היכא הוחזק' בצימוק דד אחד מיהו שם י"ל שלא הי' לה פיטום בדד א' להניק ממנ' וא"א לומר שנשתנ' מליד' לליד':

ולפ"ז הא מילתא אי בעי' ג"פ או סגי בב"פ לחזק' בפסק חלבה במחלוקת שנוי' מיהו גם להשב יעקב דס"ל דבעי' ג"פ מ"מ בנ"ד שלא הוחזק' האש' להניק ג"פ מודה דלא בעי' עקירה ג"פ דלדין וסת נדה מדמי לה. וא"כ יש לדמו' אש' זו לצמקו דדי' ופסק חלבה בחיי בעל' דמותר' ואכתי י"ל שאני צמקו דדי' ופסק חלבה בחיי בעל' שאין עלי' שם מינקת חברו אבל אשה זו שם מעובר' ומינקת חברו הי' עלי' ואיסורא לא פקע בכדי:

ד כיון שב' ילדים האחרונים לא הניק' כלל ע"פ פקודת הרופא ישראל שצוה עלי' בחיי בעל' דמיא ממש לצמקו דדי' ופסק חלב' בחיי בעלה דכל שבחיי בעל' ליכא למימר שלא להאמין לרופא וכבר כתבתי לעיל (אות ג') דבנ"ד אפי' להשב יעקב בב"פ הוה חזק':

עוד י"ל ברופא א"י דרק משום קפילא דלא מרע אומנותי' הוא דנאמן והיכא שא"א לברר ולהכחישו לא סמכינן עליו אבל רופא ישראל שנאמן מתור' עדו' ובעדים לא חיישינן שיבואו בשכרם והארכתי בזה במק"א ומה שהגאון או"ת בתשו' שבס' משנת דרע"ק חילק דוקא משום שבעל' רופא ומשום שבחיי בעל' י"ל כיון דהתם לא נחקרה עדותו בב"ד ואין עדות לאחר מית' מש"ה בעי' דוקא בעל' רופא ומשום שבחיי בעל'. אבל רופא ישראל שמעיד בב"ד סמכינן עליו מדין עדו' ולא חיישי' שיבוא בשכר מיהו רופאי זמנינו רובם ככולם לא יעידו בב"ד בתור' עדו':

ה הרבה אחרונים צדדו להקל כשלא נתנ' דד בפי התינוק אנא שיש להעיר בנ"ד שי"ל בטעם ההיתר דהא דאש' בוש' לבוא לב"ד היינו דוקא בעיכור חלבה מידי דתלי' בדידה ע"י שנתעבר' שדרך הנשי' להסתיר עיבורם ומתביישו' לגלות דבר זה לב"ד אבל כשלא נתנה דד בפיו ועי"כ נתעכר חלבה אינה בושה לבוא לב"ד לתבוע על מסמוס. וכעין זה ראיתי בבית מאיר (סי' י"ג ס"ק י"א) וא"ל א"כ בנתנה בנה למניקה דלאו בדידה תלי' ואם תחזור המנקת למה זה תתבייש לבוא לב"ד די"ל על פי מה שכתב הבית מאיר בצלעות הבית דבעי' שמי שהתינוק מכירו ימסמס להתינוק ובנתנה בנה למניקה שהתינוק רגיל אצל המניקה לא מהני שתמסמס לו האם והמניקה כשתחזור בה לא תרצה למסמס לו. ומה"ט מיושב נמי דלא חיישי' שמא תתעבר המניקה משום שאז עכ"פ תתרצה המניקה למסמס לו והאם לא תתבייש לבוא לב"ד לתבוע על מסמוס ואם נתפס בסברא זו י"ל דלא מהני לא נתנה הדד בפיו רק שהתחילה למסמס לתינוק והתינוק רגיל עם אמו אבל נתנתו למניקה י"ל דלא מהני דלמא תחזור בה המניקה ולא יהי' מי שימסמס להתינוק שעם אמו אינו רגיל והמנקת לא תתרצה למסמס לו. אמנם להרמב"ם שמפרש מסמוס לתקן החלב וכשלא נתנה דד בפיו שא"א לתקן עוד. וצ"ל מה דמקילין בלא נתנה דד בפיו היינו רק בשביל שאינה בכלל מינקת חברו ולפ"ז יש להתיר בלא נתנה דד בפיו אפי' נתנתו למניקה וכן נראה עיקר לדעה זו.

והנה עפמש"כ הבית מאיר שמי שהתינוק מכירו צריך למסמס לו הנה נסתר בנ"ד מה שהעירותי לעיל (אות א) שיכולה לתבוע על מסמוס. גם מש"ל (אות ג) להתירה משעת הלידה כיון שאינה יכולה להניק ב' שנים פטורה להניק לגמרי משום שיצטרך ליתנו אח"כ למניקה אחרת ושינוי המניקה סכנה לתינוק דהא יכול הבעל לומר הניקהו לי כמו שתוכל ואח"כ תמסמס לו משא"כ כשיתנהו למניקה לא תוכל אח"כ למסמס לו משום שיהא רגיל אצל המניקה. וכן יש להעיר ע"ד השב יעקב (סי' ט) שהתיר באין חלבה מספיק לפרנסת הולד משום שע"כ צריך לשכור לו מניקה דהא יוכל לומר מה שלא יספיק חלבה תמסמס לו האם אבל כשלא יהי' רגיל עם אמו מי ימסמס לו ועוד כיון שאין ההכרח לשכור לו מניקה באין חלבה מספיק או באינה יכולה להניק ב' שנים צריכה להניקו כמו שתוכל ואין הבעל מחוייב לשכור מניקה וכבר הרגיש בזה הרב מוהר"מ בתשובותיו ע"ד השב יעקב והעיר כן ע"ד הב"ש שכ' דבצמקו דדי' ע"כ חתן התינוק אצל מניקה שאינו מוכרח דהא אפשר לומר שממסמסין לו:

וממש"כ השבו"י (סי' צה) דהמתיר בגרושה אפי' במכירה נמי מתיר משום דאבי' כשהוא חי ימסמס לו מבואר דלא כהב"מ ודאע"ג שמכיר את אמו יכול אביו למסמס לו. ובאמת הב"מ מכח סברא זו העלה דהרשב"א הוכיח שהר"ש מודה בגרושה כשמכירה. וא"כ דברי הב"מ בסברא זו במחלוקת שנויים:

ו יש כאן תקנת כל היתומים וגם תקנת זה היתום לפי שיש לחוש לכילוי כל הקרן שהניח אחריו הבעל ושהכניסה האשה וגם מצב פרנסתה ומסחרה ילך לטמיון כמו שהאריכו בזה האחרונים ואע"ג שכתב הריב"ש (סי' ש"ס) ואין לנו לחוש לחורבן ביתו ולקלקול הבחורה י"ל דהיינו רק במה שאינו נוגע לטובת היתומים אבל לטובת היתומים ולתועלת היתום הקטן יש להקל:

ואין להעיר על מה שהביאו ראי' דמותר לטובת היתומים מר"א ששחרר עבדו לצורך מצוה והא י"ל שאני התם דלא הי' מקום לחוש שמכוין לדבר אחר כ"א לדבר מצוה אבל הכא מאן לימא לן שמכוין לטובת היתומים שמא מתכוין לשם דבר אחר ויש לדמות למצות חליצה שקודם למצות ייבום משום שאין מתכוין לשם מצות ייבום דשאני התם כשנושא לשם דבר אחר הרי הוא פוגע באיסור אשת אח אבל הכא אפי' כשמכוין שלא לטובתם של יתומים ליכא איסור תורה כי אם איסור דרבנן:

ז מה שנשתדכה ונתחייבה קנס אלף זהו' הנה כשאין מניחין אותה להנשא ודאי שלא תתחייב קנס ועוד דאין לנו לחוש לחורבן ביתה כשם שאין חוששין לחורבן ביתו כמ"ש הריב"ש ורק משום תועלת היתומים הי' מקום לצדד להיתר:

ח כיון שהמשודך לא קיים מצות פו"ר הנה הקיל בזה בנוב"י מהד"ת כשכבר אינה מניקה אמנם מדברי מוהר"מ פדוואה (סוף סי' ל) מבואר דלא קיים פו"ר לא מהני דז"ל שם הנה לא אעלים כו' ויצא הקול שכמר שלמה ריווא ישאנה והי' זר בעיני להיותו חשוך בנים שימתין מלישא עד כ"ד חודש אחר הלידה כו' ואז כתבתי למוהר"י שיזהיר שלמה מאלה ולא ישאנה כו' אלמא אע"ג שכמר שלמה ריווא לא קיים אז מצות פו"ר אסר עליו הר"מ פדוואה לישאנה אע"ג שלא היתה מניקה:

ויש לעיין מדאמרי' בפסחים (דף קיג) דרווק הדר בכרך הקב"ה מכריז עליו אלמא דעלול הוא שיחטא. וא"כ מה"ט ראוי להתיר כמו במופקרת דהר"י מינץ ולפ"ז יש לחלק בין רווק לשאר פנוי שהי' לו אשה ולא קיים מצות פו"ר וי"ל דהר"מ פדוואה שאוסר בפנוי שלא קיים מצות פו"ר מודה שיש להקל ברווק. מיהו להמפורשים בדברי הר"י מינץ משום דבזונה לא מתקיימא תקנתא דרבנן אפי' ברווק אין להקל דא"ל שאני רווק שיוכל לבוא לידי חטא הרהורי עבירה דא"כ גבי אשה נמי האיכא הרהורי עבירה כדמשמע באגדת שמואל והובא בילקוט (רמז ק"ח) ואית דאמרי בההוא לישנא כל האורך הזה למה מביעות בנויו של שאול כו' א"ל ר' יוסי א"כ עשית בנות ישראל כזונות והלוא כשם שא"א לאיש לזון עיניו מאשה שאינה שלו כך א"א לאשה לזון את עיני' מאיש שאינו שלה כו' אלמא דבאשה נמי איכא הרהורי עבירה וצ"ל דדוקא בשביל עבירה בפועל עקרינן לתקנתא דרבנן ועבדינן איסורא ולא בשביל הרהורי עבירה. וגם הראי' שהביא המוהר"י מינץ מגטין ההוא אמתא כו' התם נמי באו ע"י לי די עבירה בפועל ולפ"ז י"ל כיון דא"ל רבא לר"ס בפסחים (שם) דהא דרווק הדר בכרך היינו כגון ר"ח ור"א דלא מדלי עינייהו לאסתכולי אבל מעבירה בפועל ח"ו לאו דבר קשה הוא להנצל א"כ אין להקל מכח סברא זו לדברי הר"מ פדוואה:

ובאמת במקום שלא קיים מצות פו"ר צ"ע אם העמידו לדבריהם לעקור ד"ת ולאסור עליו דנהי דעל האשה דלא מיפקדא אסרי מ"מ עלי' דידי' שמצווה בפו"ר צ"ע דנהי דבשב וא"ת מצי עקרי כדאי' יבמות (דף פט:) מ"מ נגד מצות פו"ר דחמיר צ"ע אם העמידו דבריהם ועיין מש"כ בחי' פ' ר"א דמילה דהיכא שעיקר גזרת חכמים נתקנה ע"ד מצוה לא העמידו דבריהם במקום כרת וה"נ איסור מעוברת ומנקת חברו שנתקן על דבר מצוה דלערב י"ל כשלא קיים מצות פו"ר דחמיר לא העמידו דבריהם וא"ל שיכול לקיים מצות פו"ר באשה אחרת דהא י"ל בזו אני חפץ וכמ"ש בשה"ג שעל הרי"ף יבמות פ' החולץ גבי אבלה בשם הר"ת:

והנה כ"ז יש לצדד לענין להתיר משעת הלידה או משעה שדרך לפסוק חלבה בחיי בעלה דהיינו אחר תשעה וששה חדשים אמנם אחר ט"ו חודש ללידתה הקיל בפ"י בקו"א לכתובו' (סי' קנ) בשעת הדחק כשכבר נשתדכה וכשיש טעמים אחרים לצרף להתיר ואחד מהטעמים שלא נתנה דד בפי התינוק:

ומדי דברי אזכיר שעל מ"ש הריב"ש (סי' יג) בשם השואל באיסור מעוברת חברו משום שתשמיש קשה לולד. והריב"ש דחה דבריו וצע"ג דהא כיון שממתנת ג' חדשים הראשונים משום הבחנה. ובג' חדשים אמצעים יפה לולד כדאי' בנדה (דף לא.) גם משה"ק בשו"ת שבות יעקב (סי' צ"ה) למה אסרינן מעוברת משום דלמניקה קיימא ותיכף צריך להוציאה יקיימנה עד שתלד וצע"ג דהא אי מיעברה ביני וביני מיעכר חלבה ולא תוכל להניקו אחר כך לכשתלד התינוק מבעלה הראשון וצ"ע כעת:

סימן ה

והצעתי דברי לפני הגאון מ' יוסף יוסקי ז"ל אבד"ק לעסלא וזאת אשר השיב לי:

ב"ה פה ק"ק לעסלא יום א' י"ד מרחשון תרי"א לפ"ק. רב טוב וברכה וחיים ושלום לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי כקש"ת מוה' מיכאל דוב נ"י האב"ד דק"ק פיעטרקוב יע"א מכתבו מיום ג' פ' בראשית קבלתי בפ' נח ומהיותי טרוד בשבוע העבר אחרתי מלהשיב עד היום (א) ואקדים לבאר דברי הראשונים בזה בעזה"י הנה בריש פ"ד דסוטה (דף כד ע"א) תנן מעוברת חברו ומנקת חברו לא שותות ולא נוטלות כתובה דברי ר"מ וחכ"א יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן ע"כ. ועיין בפירש"י שם [ומבעל ס' בית מאיר שכתב בצלעו' הבית (סי' ה) (דף ה' ריש ע"ג) שדין מינקת לא נזכר במשנה נעלם משנה זו] ובפ' החולץ (דף מב ע"א) איתא תניא לא ישא אדם מעובר' חברו ומינקת חברו וכו' ובפ' אע"פ (דף ס' סוף ע"א) איתא ת"ר מינקת שמת בעלה תוך כ"ד חודש ה"ז לא תתארס ולא תנשא עד כ"ד חודש כו' ובע"ב שם עד והלכתא מת מותר גמלתו אסור (ב) ובחי' הרשב"א בפ' החולץ שם (דף מ"ב סוף ע"א) ד"ה ותתבעינהו כו' כ' וז"ל מקצת מרבותינו הצרפתים ז"ל כתבו דדוקא באלמנה אבל בגרושה דקאי בעל יכולה היא שתנשא לאלתר דבעל ממסמס לי' בבצים וחלב ור"ת ז"ל אסר אפי' בגרוש' משום דאינה יכולה לתובעו על ידה אלא ע"י השליח כדאי' בכתובו' שלהי האשה שנתארמל'. ואף היא בושה מלתבעו בכך ע"י אחר וכן דעת ר' אחא בשאילתו' פ' וירא עכ"ל (ג) וז"ל השאילתו' שם (ריש סי' יג) שאילתא דאילו איתתא דפטרה בגטא או שכיב גברא ומיעברא מיני' או קא מניקה אסורה לה לאנסובי עד מישלם יומא מניקתה עכ"ל (ד) והמ"מ בפי"א מהל' גירושין הל' כ"ה כ' וז"ל וי"מ ז"ל שהיו סבורים דדוקא במניקה דנתארמלה אבל אם נתגרשה כיון שהאב קיים הוא ישתדל בבנו ואין כן דעת רבינו אלא בכל גונא אסור וכן דעת ר"א משבחא ז"ל וכן נראה מן הגמ' דמניקה דומי' דמעובר' ולזה הסכים הרשב"א ז"ל. וכ' ומיהו בגרושה דוקא בשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן לא דהא אי בעיא לא תניק אותו כלל ואפי' בשכר כמו שנתבאר בפכ"א מהל' אישות. עכ"ד עכ"ל המ"מ וכ"כ הר"ן בשם הרשב"א בפ' אע"פ (דפוס ווין דף צ' ע"א:

ה ולדבריו אינה קרוי' מנקת חברו אלא בשהיא בעיא לאנסובי ולהניק את בנה כדס"ד דר"פ ור"ה ברי' דר' יהושע בפ' אע"פ (דף ס ע"ב) ולהמסקנא דגמ' התם דאף בנתנה בנה למניקה אסורה באלמנה דוקא דמחוייבת להניק בנה או בגרושה שהניקתו עד שמכירה. אבל גרושה בעוד שלא הכירה אינה בכלל מניקה ומש"ה אתי' לי' שפיר הא דדייק דמניקה דומי' דמעובר' ודברי ר"א משבחא ולא השיב אלא על הר"ש שמתיר גרושה מניקה כיון שהאב קיים אבל לדידי' א"ש (ו) אבל קשה דהתינח להרמב"ם דכתב בטעם איסורא דמעובר' חברו שמא יזיק הולד דגי' אחרת היתה לו בגמ' כמש"כ הלח"מ שם אבל לפי הגירסא שלפנינו דאידחי טעם זה ומסיק טעמא דסתם מעובר' למניקה קיימא וכ"ה ברי"ף ובנ"י שם. הא מוכח מדכתב השאילתו' דגרושה מעובר' אסורה להנשא דאפי' בלא הכירה אסורה מניקה להנשא דאל"כ גם מעובר' תשתרי להנשא ולא תניק בנה (ז) וי"ל דשאני מעובר' דחיישינן דכשתלד תניק את בנה ברצונה כמש"כ הרא"ש בפ' החולץ (סי' כ"ו) דרוב נשים חסות על ילדיהן ומניקתו אפי' אינה משועבד' להניקו עכ"ל ואיכא למיחש שתניק אותו עד שיכירה ותתעבר ותיעכר החלב ויסתכן הולד אבל מניקה שאינה רוצה להניק ונותנת בנה למניקה או שאומר' לבעל שהוא יתן למניקה שרי' לאנסובי וכ"כ השטמ"ק פ' אע"פ (דף נט ע"ב) (דף כ"ד ע"ג בשמ"ק) מדנקט מניקה שמת בעלה (ח) אבל רבו החולקים בזה על הרשב"א וכמו שאבאר בעה"י התוס' פרק החולץ (דף מ"ב סוף ע"א) כתבו וז"ל סתם מעובר' למניקה קיימא ר"ש זקנו של הרשב"א הי' אומר דגרושה מינקת מותר' להנשא משום דלא משעבדא להניק וכו' ואין נראה לר"ת דהא למה דהוה בעי למימר דטעמא משום סנדל או משום דחסא לא הי' חילוק בין אלמנה לגרושה וה"ה להאי טעמא דאינו חוזר בו אלא מהטעם בלבד ועוד וכו' וכן פוסק בשאילתות דר"א דל"ש גרושה ול"ש אלמנה עכ"ל וכ"כ התוס' בפ' אע"פ (דף ס' סוף ע"ב):

והנה ראיית הר"ת היא רק אמעובר' אלא דפסיקא לי' להר"ת דאי גרושה מניקה שלא הכירה הולד שרי' לאנסובי אף מעובר' שרי' כמו שכתבתי לעיל (באות וי"ו) ואם כן להר"ש דמתיר בגרושה מניקה ה"ה דמתיר בגרוש' מעוברת ושפיר סותר הרבינו תם דעת הר"ש מראייתו מהס"ד דגמ' ומהשאילתו' (ט) וכן הוא מפורש בהרא"ש פרק החולץ (סי' כ"ו) שכתב וז"ל ומתוך זה הי' אומר הר"ש הזקן גרוש' מינקת וגרוש' מעוברת מותרת להנשא דלא משעבדא להניק כו' וכ"כ הרבינו ירוחם נתיב כ"ג ח"ג (ד' קאפוסט דף קנו ע"א) וכך הוא בנימוקי יוסף פ' החולץ הסוגיא דוכן שאר כל הנשים לא ינשאו (ד' ווין דף יז סוף ע"ב] שכתב וז"ל ולענין גרושה פלוגתא דר"ת ודר"ש ז"ל ור"ש ז"ל כתב דדוקא אלמנ' וכו' אבל גרוש' מעוברת ומניקה מותרת להנשא וכו' ועוד הא אמרי' פ' אע"פ שאם נתגרשה אינו כופ' להניק אבל ר"ת ז"ל וכו' עכ"ל הרי דגם לטעם השני התיר הר"ש בגרושה מעוברת:

י מבואר ממה שכתבנו דלהתוס' והרא"ש והר"מ והנ"י שוין מעוברת ומניקה הר"ש התיר גרוש' מעובר' ומניקה כל שלא הכיר' הולד. והר"ת סתר דבריו מראייתו מהס"ד ומר"א משבחא וממילא גם גרוש' שלא הכירה הולד אסור':

יא והטעם מבואר בשמ"ק פ' אע"פ דף ס' ע"ב (דף כ"ז סוף ע"א בשמ"ק) שכתב וז"ל אבל הר"א ז"ל כתב דה"ה דנתגרשה אסור כדאי' ביבמו' בסתמא לא ישא אדם מנקת חברו ומעוברת חברו וכו' והכא ודאי אפי' כשאין מכירה איירינן וכו' דאע"ג דלא משעבדא לי' מדינא אלא בעוד' תחתיו מ"מ כי היכא דמשעבדה לי' במכיר' מפני הסכנ' דלמא לא בעי למינק נמי אחריתא לאוניקי בשכר מיהת אע"ג דאיתתא אחריתא כה"ג לא מחייב' ה"נ אע"פ שאינה מכיר' אם לא היו מוצאין אחרת משועבדת להניק אותו בשכר עכ"ל ונראה דלזה נתכוין הנ"י פ' החולץ [ד' ווין ריש דף י"ח] במש"כ אבל ר"ת ז"ל כתב אפי' בגרוש' דההיא נמי כופה להניק אם מכיר' וכו' עכ"ל אלא שקצר כדרכו:

וגם התוס' בפ' אע"פ (דף ס' סוף ע"ב) ד"ה והלכתא וכו' שכתבו ועוד וכו' דמשמע ה"ט דמניקה ה"ט דמעוברת עכ"ל ר"ל דלטעם הר"ש גם מעוברת גרוש' שריא:

יב ומעתה נתבאר לנו שמש"כ בעל תשו' אמונת שמואל (בסי' ב') בהכניס' לו סך רב דשריא לאינסובי בתוך כ"ד חודש שסמך על הרשב"א ודימה נידון דידי' לגרוש' במח"כ לא כיון להלכ'. ואוסיף סתירה להוראתו ממש"כ השמ"ק פ' אע"פ [דף כד ע"א] וז"ל וכן פסקו תלמידי ה"ר יונה ז"ל דצריכ' להמתין כ"ד חודש ואע"פ שלא הניק' אותו מעולם כו' ואפי' אשה שאינ' מחוייבת אותו להניק כגון שהכניסה לו שפחות א"נ אשה חשובה וכו' אפי' היכא שאין מכירה וכו' והמקיל בזה ובכיוצא בזה עליו נאמר ופורץ גדר ישכנו נחש:

יג מבואר מכל הנ"ל שדעת התוס' והרא"ש והרא"ה ותר"י דלא כהרשב"א וכ"כ הריב"ש בתשו' (סי' תס"ג) מעתה מ"ש מעכ"ת לדמות ענין שאלתו להא דתשו' אמונת שמואל אין היתר דאף האמונת שמואל לא כיון להלכ' ואף דלא הי' צורך באריכות זה שמעכ"ת בעצמו הרגיש דאין נידון שאלתו דומה להא דתשו' אמונת שמואל שכ' שהכניסה לו הון רב מ"מ בארתי כל הנ"ל להתלמד במקום אחר:

יד ומ"ש מעכ"ת (באות ד') לדמו' אשה זו לצמקו דדי' אינו נ"ל כלל דהרא"ש בפ' אע"פ (סי' כ) לא התיר אלא בצמקו דדי' ואינה רגילה להניק לעולם וגם בתשו' חכם צבי לא התיר אלא כשחלבה ארסיי משא"כ בזה דאף שהרופא יעצה שלא תניק אינה בכלל אלו:

טו ומ"ש מעכ"ת להתיר אחר ט"ו חודש ללידתה שכ"כ הפני יהושע בקו"א הפ"י בעצמו לא רצה לסמוך ע"ז ולי יש הרהורי דברים. בזה בגמ' מסיק זמן הנק' כ"ד חודש וכ"כ כל הפוסקים כי כן הי' ימי הנק' בימיהם וזכורני שגם בילדותי הי' כן במדינותינו אבל כמו שלשים שנה מוחים הרופאים להניק כל כך ולא ימצא ולד אחד מאלף בעיירות שיונק כ"ד חודש שא"כ בטל טעם המתנת כ"ד חודש:

טז אלא דלא הרווחנו בזה דהוי דבר הנאסר במנין שצריך מנין אחר להתירו כדאי' בפ"ק דביצה דף ה ע"א] וברמב"ם פ"ב מהל' ממרים הל' ב' ובהשגת הראב"ד שם דזה אינו דומה למש"כ התוס' שם דתקנות שעושין לזמן דא"צ היתר בעבר הזמן דהתם בשע' שגזרו האיסור היו ידועין יומי ההיתר משא"כ הכא שגזרו בסתם כ"ד חודש אלא שבטל הטעם:

היוצא מכל הנ"ל שאני איני מסכים להתיר לאש' זו שתנשא תוך כ"ד חודש. דברי ידידו הד"ש יוסף יאסקי שפירא האב"ד דפה ק"ק לעסלא יע"א:

ולענ"ד יש ליישב דברי דו"ז הגאון בית מאיר ז"ל במש"כ דאיסור מינקת חברו לא נזכר במשנ'. די"ל מתני' דסוט' מעוברת חברו ומינקת חברו לא שותות ולא נוטלות כתוב' לאו משום שנישאו בעביר' הוא אלא דמעוברת חברו אין להשקות' דשמא נטמא' והמים יבדקוה. וימות העובר ואע"ג דמעוברת עצמו שות' ול"ח שימות העובר [ועי' עירוכין (דף ז') האש' שיצאה. ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד] מ"מ בשל חברו כיון שדמי העובר לבעל או ליורשים אין להשקות' לגרום מיתה לעובר של חברו ומנקת חברו אין שותה שמא תיבדק ותתנוול ותמות ולא יהי' עוד להתינוק לינק ובשל עצמו לא חיישי' לפי שהוא יחוש על תקנח ולד שלו וישתדל לפניו מניקה או מסמוס בצים וחכמים פליגי שיכול הוא להפרישה ולהחזירה אח"כ. ר"ל דנהי דאין שותו' עתה מ"מ אם מגרשה ברצונו י"ל כתוב' שיכול לעכב השקאתה עד יעברו ימי עיבורה והנקתה ואח"כ ישקנה ומש"ה אם אינו רוצה להפרישה ומגרשה עתה בעוד' מעוברת ומניקה י"ל כתובה. אבל שיהי' הטעם משום איסור נישואי מנקת חברו אין מפורש במשנה:

סימן ו

אעתיק גם בזה 0דברי אאמ"ו הגאון זצ"ל במכתבו אלי וז"ל מיום א' וישב י"ט כסלו תרי"א לפ"ק:

נשאלתי עוד שבוע העברה מק' יאנוב בחור שרוצה לישא אלמנה מינקת כבר י"ט חדשים בן שלא גמלתו צדדי ההיתר שלו (א) כדי להפטר מן הצבא רוצה לישאנה כי הנשואין יש להם צדדים לפטור (ב) שיהי' אפוטרופוס על הבן שיש לה מבעלה שנפטר ועל הילד הזה ואפוטרופוס יש לו צדדים להיות מהניצולים (ג) הכניס' לבעלה ת' זהו' ואפשר יש בזה כדי קניית ב' שפחו' שהאריך הכנסת יחזקאל דבעי' שפחות כנעניו' שאינו נוהג בדורינו. מיהו באמונת שמואל כתב סניף להקל עי"ז ורבים חולקים (ד) הוא לטובת היתומים כי בשע' שנפטר בעלה הניח ת"ת זהו' ונתמוטטו הנכסים שבשע' שנשתדכ' עם הבחור הי' לעזבון ת"ק זהו' ועכשיו כמעט שיש לה ר"ן זהו' וכ"ז שאין לה סומך ונושא ונותן א"כ לטובת היתומים הוא שיהי' לה איש המפקח בנכסים ועיין בחמדת שלמה לאה"ע (סי' ז') מ"ש בזה:

ה עיקר עסקי' במכירת מלח ואין לה קונסענס רק על שם החתן ורוצים אנשים להפר עצתה ע"כ מוכרחת להשיג ציווילנע כדי שתעסוק על שם הקונסעס הלז. ומבקשים אותי מאוד לעיין בזה עכ"פ אם מותר הבחור ליכנס לתוך החנו' עם עדים שנים כי ההכרח לא יגונה והנה הגדולים מקודם ושבדורינו משמיטים את עצמם מלהשיב דבר ואפי' הגאבד"ק קראקא ששם חשבתי מצוי שאלו' כאלה אעפ"כ לא צידד להיתר בשאלה שכתבת אלי בני הרב שי' תשובה אודיע לבני הרב שי' שיש לי ספק המורה שבא לפניו מינקת אחר ט"ו חודש במקום שיש לגבב קולות ושאלו' כדאי' ביו"ד (סי' פ"א) ולענין די' שעת' דרפ"ק דנדה וביו"ד (סי' קפ"ט סעי' ל"ב) גבי מנקת תוך י"ב חודש וכולם באים בפעם א' לפניו. אם לא הוה כתרי קולי דסתרי אהדדי או נימא דכולם מודים דסתם הנקה כ"ד חודש וכדאי' בגטין פ' מי שאחזו (דף עה) גבי ע"מ שתניקי את בני שתי שנים. והמתיר אחר ט"ו חודש היינו דוקא בנשואין הוא דמקיל אחר ט"ו חודש אבל לשאר דברים אפי' אשה זו גופה שהתיר המורה אחר ט"ו חדשים הבאה לישאל בפעם א' לענין דיו"ד (סי' פ"א) וריש פ"ק דנדה (וסי' קפ"ט) מותר לאמר לה די' שעתך ולא תחוש לראייתך לוסת וצא הנשא לאיש וזה אצלי ספק לפום רהיטא שראוי לכתוב להגאבד"ק לובלין או פוזנא אם תרצה:

עתה באתי אודות היתר (א' ב') דע בני הרב שי' כי איסור נישואין מעובר' חברו ומנקת חברו מוטל עליו ועלי' מפני גדר חיותא דולד ועי' בצלעו' הבית לדודך הגאון בית מאיר (סי' ה'):

והנה מצדו צ"ע אי מותר לעבור על דרבנן מפני פיטור הצבא ועי' באו"ח (סי' ש"ז וסי' שכ"ח) ואולם מצדה פטורה להציל את הבחור כי במקום שהוא פטור לוקחים תמורתו אחר למלאו' המספר. ועוד שהילד פטור מלהציל ונהי דמצינו והשבותו לו לרבות גופו כדאי' בסנהדרין (דף ע"ג) וב"ק (דף פא:) מ"מ בנ"ד לפטור את פלוני לחייב את פלוני אין עלי' מצוה וגם על הילד אין מצוה. ועי' בח"מ (סי' תכ"ו) בסמ"ע (סק"ב) בשם הירושלמי דמחוייב לכנוס בספק סכנ' והעיקר שעל הילד אין שום חיוב אע"פ שראוי לגומלו כי הוא אחר י"ט חודש מ"מ זכה לינק כ"ד חודש ואין מעבירין אותו הימנ':

ונ"מ אי אמרה האש' איזה אמתלא שפטור' מהנקה רק שאינו מאמין לה וגם הב"ד אין מאמינין לה מ"מ לגבי עצמ' נאמנת כדאי' בגנת ורדים להגאון פרי מגדים כלל ל"ה ועימ"ש בפתיח' ליו"ד. וא"כ כה"ג לגבי עצמו הוא מותר מפני הצלה לישאנה ולגבי דידה מהני ברי שלה וכדאיתא בכתובו' (דף כא) גבי נישאת לאחד מעדים א"כ אע"ג דא"נ לפטור מהנקה דרוב נשים מניקו' כדאיתא בחמדת שלמה (סי' ז') ועי' פרימ"ג יו"ד (סי' א') גבי חש"ו ששחטו ואחרי' רואים ליבעי שנים יע"ש:

ובנ"ד אין נפקותא רק אם יש ממש בסניף להיתר (ג' ד') להאמין לה שהוא לטובת היתומים אם אינו ידוע שכדבריה כן הוא אבל באמת יש לה עדים על סניף (ג' ד') א"כ דברי הם רק לפלפולא ולהתלמד במקום אחר:

ודע בני שיש לי חקירה אם הב"ד כופין אחר ט"ו חודש דהא במש"ל פ"ב מה"ל סוטה כ' בשם פי' הרמב"ם במשניות וכ"ה בתוי"ט סוטה (פ"ד מ"ג) גבי מעובר' חברו ומנקת חברו לא שותו' וכו' וחכ"א כו' שאין כאן עברה אלא תקנה כו' א"כ י"ל דאין הב"ד כופין כל כך ודמי למ"ש הבית מאיר (סי' קטו ס"ז) גבי שווי' נפשה חתיכ' דאיסורא דאין כופין ה"ה בנ"ד ונהי דאי' בא"ע (סי' יג) היינו שאומרים לו ערוק אבל לכופו בשוטים מנלן וא"כ שלא ליתן לו רשו' לסדר קידושין מנ"ל במקום שיש לה לסמוך על שו"ת המקילין. ואם המור' ירא ורך לבב לא יאסור ולא ישרי. אולם לעכב הרשיון על סידור קידושין אין לך כפי' גדול' יאמר אני מתיר רק אחר כ"ד חודש וימסור לה הרשיון שלה ואם תנשא אחר ט"ו חודש שכבר עברו ולא תמתין כ"ד חודש מה לו להמור' בכך אם רבנים קטנים רוצים להקל כמ"ש בשו"ת ושב הכהן שהקיל מורה אחד אחר ט"ו חודש ע"פ סניף של אמונת שמואל וז"ל הח"צ (ס"ס ס"ו) גבי מינקת וכל המחמיר עלי' עתיד ליתן את הדין ויש לו לירא מאבי יתומים ודיין אלמנו' אשר ברית כרות' להם שאין צעקתם חוזרת ריקם והמרחם עליהם ירוחם מן השמים עכ"ל.

ודע כי לפי הנראה דוקא בנשואין גזרו על מעוברת ומנקת חברו ובפרט להרמב"ם (פט"ו) מה"ל איסורי ביאה כל חייבי לאוין דוקא קידש ובעל חייב וכל מה שתיקנו כעין של תורה תיקנו א"כ בהיתר (ב ג') י"ל דהוה דבר שאינו מתכוין כה"ג דאי' בב"ק (קי"ג) וברפ"ק דכתובו' ובאיסור דרבנן בדבר שאינו מתכוין קיל טובא דהוא והיא מתכוין להצלה ולעשו' שענק עם המלח. ואולם יש להפליג להמעיין בדיני דבר שאינו מתכוין בפרט דקידושין בעי כונה א"כ אין לומר דכונתו וכונת' לענין אחר לפנים נגד הציווילנע:

ובמש"ל דלענין האיסור שמצדה פטורה מלהציל הבחור צ"ע עוד כיון דמצדו רשאי לישאנה כדי להנצל א"כ גם מצדה לישתרי דעיקר אזהרת אשה ע"י איש כדמשמע יבמות (דף פד:) ובתוס' שלהי נדרי' בשם הר"א ממיץ גבי האומרת טמאה אני לך וכן משמע בב"ק (דף ל"ב) דעיקר מעשה איהו קא עביד א"כ כשיש איזה אונס דהוא פטור ומותר ה"ה איהי. ועי' סנהדרין שילהי פ' בן סורר ומורה בהעלה לבו טינא וכל דתיקנו רבנן כעין דאוריי' א"כ לא גזרו באונס להציל וממילא לא גזרו עלי' ויש לחלק עכ"ל קדושתו ופקודתו שמרה רוחי וסדרתי הדברים בפלפול כפי קלישו' דעתי:

סימן ז

א הנה באיסור מעובר' ומנקת חברו העלה הנוב"י מדאיתא ביבמו' (דף מב.) לא ישא אדם ובכתובו' (דף ס') מניקה כו' הרי זה לא תנשא שהאיסור על שניהם ונלע"ד דאיסורא דידי' חמיר מאיסורא דידה דהא בירושלמי סוטה (פ"ד ה"ג) אסמכה אקרא דאל תסיג גבול עולם אשר גבלו ראשונים ובשדה יתומים אל תבוא והו"ל דברי קבלה והיינו דוקא איסורא דידי' אבל איסורא דידה מדרבנן בעלמא הוא ובהכי א"ש דביבמו' נקט רק לא ישא ולא הזכירו מאיסור האירוסין ובכתובו' תנן ה"ז לא תנשא ולא תתארס משום דאיסורא דידי' דהוה דברי קבלה בנישואין דוקא הוא ולא באירוסין אבל איסורא דרבנן הוא ואפי' ליארס אסרו וטעם האיסור הוא משום פיסוק חיותא דתינוק כמ"ש בס' צלעו' הבית להגאון בית מאיר (סי' ה)

והנה אאמ"ו הגאון שי' העיר אם מותר לעבור איסור דרבנן כדי להפטר מן הצבא והראה לאו"ח (סימן ש"ו וסי' שכ"ח) שמותר לחלל שבת כשרוצים להעביר בתו על הדת. ולענ"ד צ"ע דכיון דמצד פיסוק חיותא דתינוק הוא ממילא אסור להציל עצמו בדבר שיוכל לבוא לידי הפסד ופיסוק חיותא להתינוק וכדאי' בחו"מ (סי' שנ"ט) דאסור להציל עצמו בשל חברו ואפי' כשהוא בסכנת מות אסור להציל עצמו כי אם ע"מ שישלם ובמק"א הארכתי בזה ע"ד שו"ת בית יהודא להר"י עייאש ז"ל:

וא"כ הכא דמשום גדר חיותא דתינוק נגעו אפי' להנצל מסכנה דמות אסור דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי וכה"ג חילק הבית מאיר שם ע"ד מהר"י מינץ בהיתר המזנה. ועיין בשו"ת חמדת שלמה חאה"ע (סי' ו') ובנ"ד דליכא הוצאת דת להתינוק י"ל דאסור ויש לחלק דהא באמת לחיותא דתינוק סגי במסמוס בצים וחלב רק שחכמים חששו לאסור אפי' כשרוצה למסמס לו משום חששא שאח"כ לא ימסמס לו בעל. וממילא כיון שהבעל אומר שרוצה למסמס לו ליכא סכנת מות דולד ומאי חזית כלל ומדרבנן הוא דאסור משום גזרה והיכא שהוא בסכנה או כשרוצים להעבירו על דת דמותר לעבור אדרבנן ה"נ שמותר לישא מעוברת ומנקת חברו בגונא דליכא כי אם איסורא דרבנן בעלמא. ועיין בשו"ת בגדי כהונה (סי'):

ולכאורה יש להביא ראי' דמותר לישא מעוברת ומנקת חברו כדי להנצל מעברה וחשש סכנה מדאי' במדרש איכה רבתי ע"פ נשים בציון ענו דנבוכדנצר גזר על חיילותיו שלא יענו האשת איש ונתקדשו כל הנשים ולא נשתיירו כי אם ג' שנתעצלו וקשה וכי לא הי' שום מעובר' ומנקת חברו שלא היו רשאים להנשא אלא ע"כ צ"ל דמותר' להנשא כדי להנצל מעבירה וחשש סכנה ואע"ג שהתינוק לא הי' בסכנה וחשש העבירה על דת [ומבואר מזה נמי דאפי' על הבעל ליכא שום איסור לישאנה ודלא הוה חטא כדי שיזכה חברך משום שלא פשעה ואע"ג שגם הבעל לא פשע וליכא נמי מצוה דרבים שעכו"ם יכשלו בהן. מיהו להגורסים מצוה רבה שאני א"ש. והדברים עתיקין בראשונים ואחרונים בשבת (דף ד.) ועירובין (דף לב) וגטין דף לח) וחגיגה (דף ב:) בתוס' ד"ה כופין]. ואכתי יש לדחות ראי' זו דשאני שהי' החשש שיאנסום השונאים וסוף סוף לא מתקיימא תקחז"ל שתתעבר בזנות מש"ה היתה מותרת להנשא בכדי להציל א"ע אבל להציל א"ע משאר עבירה וחשש סכנה בגונא דמתקיימא תקנת חכמים שחששו לטובת הולד י"ל דאסור משום פיסוק חיותא דתינוק וכבר האריכו בסברא זו השבות יעקב והבית מאיר על היתר הר"י מינץ במזנה אלא שצ"ע שהחמדת שלמה (סי' ו) כ' דבמזנה ליכא קפידא שתתעבר בזנות וס"ל דבעי' דוקא העברת דת לתינוק צ"ע לכאורה:

ולפמש"ל דאיסורא דידי' דהוה דברי קבלה בנישואין דוקא הוא ולא באירוסין ואיסורא דידה שגם האירוסין אסורין מדרבנן בעלמא הוא אפשר לדחות ראי' זו בפשיטות שי"ל שגזרה זו שגזרו גם עלי' ולאסור גם האירוסין לא נגזרה עוד בימי החורבן ואח"כ הוא שגזרו עלי' וי"ל שלא היו נישואין כ"א אירוסין בלבד כדי להנצל מפחד האויבים דבאירוסין כבר הו"ל אשת איש ויפרשו ממנה. ולארוס בלבד אפי' המעוברת ומנקת חברו היו רשאים דאיסורים דדברי קבלה על הנשואין הוא ולא על האירוסין. והאיסור דרבנן שעל האירוסין ושעלי' לא נגזרה עודנה:

ובהכי ניחא מה דהוה ק"ל במה דפליגי ר"מ ור"י בכתובו' (דף נו.) בעל מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה דלר"מ תנאו בטל ולר"י בדבר שבממון תנאו קיים ולר"מ מה מהני מה שאמרו מן דלנא אנן אכלין ומן דלנא אנן מתכסין כמו שדרשו ע"פ והחזיקו שבע נשים והא לר"מ תנאו בטל גם לר"י הוה ק"ל ומה היו עושין לענין מצות עונה דלא מהני תנאה. והי' נ"ל להביא ראי' למ"ש המש"ל (פ"ו סוף ה"י) דאישות דבתנאי אמרי' מיגו היכא שלא הזכירו בפירוש וי"ל שהיו מתנים גם על העונה אלא שלא פירשו דחייל בכולל ועי' תוס' שם ד"ה הרי מקודשת ובשו"ת מוהר"י טראני כרך שעם קידושין (סי' נ) שנראה שחולקים על המש"ל וס"ל דאפי' בכולל לא חייל תנאי אעונה. והי' נ"ל להעיר עפ"ד המש"ל שם דלפעמים לר"י אפי' בעונה מהני תנאי וצ"ע דלא מצינו שהתנו כלל על העונה וגם דהוה קשה טובא לר"מ ולפמ"ש דלא היו נישואין כי אם אירוסין ניחא דהא אירוסין אין לה שאר וכסות ומה שאמרו מן דלנא אנן אכלין ומן דלא אנן מתכסין לא הי' תנאי לפוטרם משאר וכסות דבלא"ה הי' פטורים כיון שלא היו אלא אירוסין בלבד ומכ"ש שלא הי' חיוב עונה ופטומי מילי בעלמא הואי. אבל לענין תנאי ליכא למשמע מינה ועיין בשו"ת הגאון מוהר"צ חיות (סי' מה) בשם הרשב"א בתולדות אדם (סי' שנז) והרמב"ן פרק יש נוחלין דהיכא דאיכא אומדנא דמוכח מהני תנאי על מ"ש בתורה ויש להסביר ישוב קו' הש"ך (סי' קפ"ב) שתי' אאמו"ו הגאון שי':

ג אמנם מצד האיסור שעלי' העיר אאמ"ו הגאון שי' דלא מהני מה שהיא להצילו מעבירה, וחשש סכנה דכיון דבמקום שהוא פטור לוקחים תמורתו אחר למלאות המספר א"כ ליכא עלי' מצוה להצילו דנהי דדרשינן והשבותו לו לרבות גופו מ"מ ליכא מצוה לפטור את הא' היכא שעי"כ יתחייב אחר במקומו. אלא שי"ל כיון שעיקר אזהרת אשה ע"י איש כדמשמע יבמות (דף פד:) ובתוס' שלהי נדרי' בשם הר"א ממיץ באומרת טמאה אני לך וכן משמע בב"ק (דף לב) דעיקר מעשה איהו קא עביד וא"כ כשיש איזה אונס דהוא פטור ומותר ה"ה איהי. ועי' סנהדרין. ס"פ בן סורר ומורה בהעלה לבו טינא. וכל דתיקנו רבנן כעין דאורייתא תיקנו וא"כ כיון שהוא אנוס להציל א"ע דלא גזרו עליו ממילא גם עלי' לא גזרו ויש לחלק עכת"ד:

והנה לענין מצות פדיון צ"ע לענ"ד עפ"מ דאי' ביור"ד (סי' רנ"א ס"ג) בהג"ה דלפדיון שבויים נמי שבויי עירך קודמים וא"כ י"ל שחייבת להפדותו לפי שהוא בן עירה ואע"ג שיקחו אחר במקומו שמא לא יהי' מבני העיר ההיא דכמו דהיכא ששניהם עומדים להציל הבן עיר קודם ה"נ להציל הבן עיר אע"ג שעי"כ יתחייב לאחד מבן עיר אחרת דחייבין בני עירו להצילו אלא דבנ"ד י"ל הא דבני עירך קודמין היינו כשהפדיון שניהם שוה אבל בנ"ד שהפדיון הבן עיר הוא בעבירה דרבנן מעוברת ומנקת חברו ושלא יתפס בן עיר אחרת לא יהי' בשום צד איסור בכה"ג לא אמרי' בני עירך קודמים וליכא עלה שום חיוב הפדיון וממילא אסורה להנשא לו משום איסורה דידה:

ד עוד העיר אאמ"ו הגאון שי' דנהי דמבואר בירושלמי והובא בסמ"ע (סי' תכ"ו) שאפי' בספק סכנה מחוייבים לכנוס ולהציל לחברו מ"מ התינוק לאו בר מיעבד מצוה הוא ואע"פ שראוי לגומלו לאחר י"ט חודש מ"מ כבר זכה בשדי אמו עד כ"ד חודש ולענ"ד אכתי צ"ע דהא עיקר הטעם משום פיסוק חיותא דתינוק שיש לו זכי' בשדי אמו ובלא"ה לא הוה אסרינן עלה להנשא משום סכנה דולד כמו שנראה מדברי הבית מאיר בצלעו' הבית שם לענין תוך ג' חדשים [ואף שלכאורה צ"ע דאיזה מעשה עשה התינוק זכות בשדי האם עד שנדמהו למרחיקין כדי מרוצת הדג דיהיב סיירא וכן בדין מערופיא כבר עשה מעשה לשאת וליתן פעמים רבות עם זה האיש אבל התינוק לא עשה שום מעשה גם מה שחילק שם בין תוך ג' לאחר ג' צ"ע וע"כ צ"ל כיון דעיקר המעשה דבעי' גבי מרוצת הדג ובדין מערופיא הוא כדי שנדע שהי' בטחונו עליו כנראה מדברי רש"י ב"ב (דף כא:) ד"ה שאני דגים כו' בטוח הוא שילכדנו ולפ"ז התינוק שידוע לנו שכל הבטחתו על שדי אמו אע"ג דלא עביד מעשה הרי הוא זוכה ואסור לפסוק חיותי' ומש"ה י"ל דתוך ג' שעוד לא נשתנה החלב ע"י ההריון כדאמרי' שאין החלב מתעכר עד ג' חדשים ליכא למימר הכי שהיה בטחון התינוק על החלב וליכא משום פיסוק חיותי'. כן נלע"ד בהבנת דברי הבית מאיר]. ולפי"ז י"ל כיון דקטן אין לו זכי' מן התורה ופיסוק חיותא דתינוק מדרבנן הוא לא תיקנו חכמים לקטן יותר ממה שקונה הגדול וכיון דגדול חייב להציל ה"נ קטן ועי' בש"מ ב"מ (דף צא:) גבי עושה בגפן זה דמלתא דליתא מדאורייתא מב' טעמים לא יתקנו חכמים וה"נ פיסוק חיותא דתינוק דליתא מדאורייתא דהא בכה"ג לית לי' לקטן זכי' והיכא שהוא להצלת הבעל דגדול חייב וליתא נמי מדאורייתא לא יתקנו חכמים והא דבגטין (דף מ) בעבדא דאקניי' לבנו קטן לא אמרי' הכי שא"ה דקנין הקטן הוה ע"י דעת אחרת מקנה אותו ועוד דמה שכופין לשחרר בחציו עבד וחציו ב"ח נמי לאו דאורייתא הוא כי אם תקנתא דרבנן ותו דשא"ה דבעי' לכוף את הקטן לשחררו וקטן לאו בר כפי' הוא אבל לענין שיהא רשאי להציל עצמו בשל קטן י"ל דבכה"ג מותר משום שלא יקנה הקטן יותר ממה שקונה הגדול ויש לדחות ולחלק:

ה והנה ליכא סניף להקל מכח דעת האמונת שמואל דבהכניסה שיעור ב' שפחות דפטורה מלהניק אינה בכלל מינקת חברו וממילא כיון (דבסי' צ"ה) מבואר במחבר והג"ה דאפי' בהכניסה לשכור שיעור ב' שפחות פטורה מלהניק וה"נ כיון שהכניסה ת' זהו' דאיכא שיעור לשכור ב' שפחות לא הוה בכלל מנקת חברו דהא כל האחרוני' שעשו סניף להתיר מכח דברי האמונת שמואל נקטו בדבריהם שהכניסה לו עושר מופלא. וטעמא נ"ל משום דבעי' שבמקצת הנדוניא יהי' לקנות או לשכור השפחות ומקצתו יהי' כדי לפרנס אותן השפחות וכדמשמע מרש"י כתובו' (דף סא.) ד"ה שראוי' להכניס והיינו כדי ליישב קו' התוס' ד"ה הכניסה וממילא כיון דבנ"ד לא הכניסה כי אם ת' זהובים דליכא כי אם לשכור השפחות על זמן מועט אבל לא לפרנסם מהריוח ליכא להתלות בהיתר האמונת שמואל כלל:

ו אמנם מה שיש להעיר להיתרא דכיון דעיקר איסור מעוברת ומינקת חברו משום דלמא מיעברא ומיעכר חלבה ודחברי' לא חייס עלי' למסמס לי' בצים וחלב והנה בנ"ד שרוצה לישאנה כדי להפטר מן הצבא על ידי הנשואין ועל ידי שיהי' אפוטרופוס וידוע מחוקי המדינה שע"י הנשואין בלבד אינו חפשי כ"א מיחס חייסי' עליה. ואפילו אי מיעברה אשתו אינו חפשי עד מלאת לה חמשה חדשים. ורק על ידי האפוטרופסת הוא חפשי לגמרי א"כ יחוס על הולד למסמס לו אי מיעברא כדי שיהי' חפשי מאנשי הצבא ונהי נמי דבלאו האי ינוקא יהי' אפוטרופוס על הבן שלה הראשון מ"מ כיון שי"ל לחוש שמא ימות הבן הראשון דאע"ג דאיפלגי בה ר"מ ור"י כדאי' בגטין (ד' כח) מ"מ לענין תינוק מסתברא דלכ"ע חיישינן לשמא ימות וכה"ג כתבו התוס' כתובו' (דף פג:) ד"ה מיתה דבאשה מיתה שכיחא וי"ל דהה"נ בתינוק שכיחא מיתה ועוד דאע"ג דלענין דינא לא חיישינן לשמא ימות מ"מ מסתבר לומר דאי מיעברא יחוס עלי' דמ"מ כ"א מעלה על לבו ענין המית' לחוש לה. ומש"ה יחוס עליו כדי שלא יהי' לו לחוש עוד דלמית' דתרין ל"ח כולי האי כדאי' יומא (דף יג.) וכיון דאי מיעברה יחוס עלי' ליכא איסורא בנישואי מנקת חברו ועי' ע"ז (דף ס"ה:) והא רוצה בקיומו דלא ניצטרי זיקי. אע"ג דלדינא לא חיישי' לבקיעת הנוד ותלוי בפלוגתא דר"מ ור"י מ"מ הו"ל רוצה בקיומו ולמה דמשני דמייתי פרדיסקי תו לא הוה רוצה בקיומו דלשנים לא חיישינן ועי' תוס' ד"ה פרדיסקי:

ז הנה הוא לטובת היתומים שתנשא לאיש הזה כדי שלא יתכלה הקרן שהניח אחריו אביהם וכדי שיפקח בעניני פרנסתם ובכה"ג צירף להקל בשו"ת שבו' יעקב (סי' צה) גם בשו"ת חמד"ש (סי' ז) צידד להקל מה"ט:

ח אחר ט"ו חודש הקיל הפ"י בקו"א לכתובו' (סי' ק"נ) ואע"ג דנ"ד הי' שלא נתנה דד בפיו מ"מ הניח אחריו ברכה להקל בשעת הדחק כשיש עוד צד להקל ועי' בשו"ת חמדת שלמה (סי' ז) והנה מלשון השאל' בפרט כעת שצריכ' לשכור לו מינקת משמע דעד זה הזמן הית' מניק' בעצמ' וכעת תשכור לו מניק' אולם מסוף דבריו שכ' אמנם בנ"ד שאין אנו צריכים לשריותא הנ"ל רק לסניף לאחר ט"ו חודש פשיטא שיש לצרף עיקר הטעם של תשו' שבות יעקב ותשו' אמונת שמואל ודעת הפוסקים המתירים בלא התחיל' להניק משמע שמתחל' לא הית' מניק' וע"כ ליכא למימר הכי דא"כ למה לי לצרף דעת האמונ' שמואל ושהוא לטובת היתומים ותיפוק לי' דכשלא נתנ' דד בפיו הקיל הפ"י בשע' הדחק בפשיטו' לאחר ט"ו חודש וע"כ צ"ל משום דהפ"י קאי דוקא בלא נתנ' דד בפיו ובנידון החמדת שלמה הניק' עד היום מש"ה הוצרך לצרף דעת האמונת שמואל ושהוא לטובת היתומים וכ"ה מבואר להמעיין בדבריו הקדושים:

איברא דכ"ז דוקא היכא שגמלתו או נתנתו למניק' אבל היכא שעדיין מניקה אין לצרף להקל מכח מה שהוא לאחר ט"ו חודש דעד כאן לא הקיל הפ"י כי אם היכא שבאמת אינה בכלל מינקת חברו ואסור' רק משום תקנתא כדי שתתקיים תקנת חכמים. אבל בעודה מניקה אין לצרף להקל ע"י שהוא לאחר ט"ו חודש ולענ"ד נראה להוסיף מיא וקמחא ולהסביר יותר דברי הפ"י ז"ל דהא באמת הוה לן להתיר לאחר ט"ו חודש כר"י וכב"ה וכדהתיר ר"ח רק דקיי"ל כרב ושמואל דבעי' כ"ד חודש וגם הו"ל למיעבד עובדא כמתניתא להתיר בגמלתו ונתנתו למניקה רק דקיי"ל כר"נ דאסר וכמתניתא דהית' רדופ' וי"ל הא דרב ושמואל אסרי עד כ"ד חודש היינו כשעניקה ולא בגמלתו ונתנתו למניקה וכן הא דאסר ר"נ גמלתו ונתנתו למניקה היינו תוך ט"ו חודש אבל לאחר ט"ו חודש דהוה רק תקנתא לתקנתא דתוך ט"ו חודש לא אסרינן תו בגמלתו ונתנתו למניקה דכולי האי לא גזרי' לחוש שמא תגמלנו ושמא תחזור בה המניקה אבל בנ"ד שמניק' עדיין אין לצרף להתיר ע"י שהוא לאחר ט"ו חודש:

ט הנה אאמ"ו הגאון ש"י העיר דלפי הנראה דוקא בנשואין גזרו כדמשמע לא ישא ולא תנשא ונהי דאפי' לארס אסור ועי' בב"י (סי' י"ג) ובש"ג פ' החולץ דבעבר ואירס דעת הר"י מאורלייניש דאין כופין להוציא וכל הראשונים חולקים עליו מ"מ דוקא בקידושין גזרו ובנ"ד שאין כונתם כי אם לפטור מהצבא ולהתפרנס לשאת וליתן על שמו הו"ל דבר שאינו מתכוין ולענ"ד ממה שפי' הגאונים בשו"ת שבות יעקב ובבית מאיר דהא דר"י מינץ הקיל במזנה דהיינו משום דלא מתקיימא תקנתא דרבנן שתתעבר בזנו' ע"כ צ"ל דגם בזנו' גזרו אלא דלא איצטריך למיתני' דהא בלא"ה הזנו' אסור ולא דמי למ"ש הש"ך ביו"ד (סי' פ"ז ס"ק ג) דבבשר וחלב דטמאה לא גזרו חכמים כלל כיון דבלא"ה אסור מה"ת דאע"ג דזנו' מה"ת [וטעמא דמילתא משום דאיסור מנקת חברו שנגזר משום לתא דסכנ' ומשום פיסוק חיותא דתינוק החמירו לגזור אפי' במקום איסור תורה וכה"ג כתב אאמ"ו הגאון שי' בס' פתחי שערים ח"ש מהד"ק לפרק המקבל (דף קח:) ד"ה עד דמקבל כו' ודע כו' דאפי' בא"י דאסור למכור מה"ת לא"י משום ל"ת אפ"ה אסור מדרבנן למכור לו משום גורם נזק לחברו במכירתו] מ"מ גזרו עליו איסור מנקת חברו לפ"מ שפי' הגאונים ז"ל בדברי הר"י מינץ ועי' בהרמב"ם ונו"כ (פ"א) מאישו' באיסור הקדשה ואכ"מ ואפי' לפמ"ש בשו"ת חמדת שלמה (סי' ו') דבמזנה ליכא איסורא דמנקת חברו משום דשפיר מתקיימא תקנת חז"ל מודה דאע"ג שאין מתכוין לנישואין מ"מ כיון דברשו' בעלה קאי איכא איסורא דמנקת חברו ודבכה"ג גם מזנה אסור' ובהכי נדחה אצלי מה שאמרתי ליישב קו' המש"ל (פ"ב ה"ט) מסוטה דתיפוק ליה דמנקת חברו אינה שותה דקדמה שכיבת הבעל ואין האיש מנוקה מעון ולכאור' היה נ"ל דכיון דבביאה דזנות ליכא איסורא תלוי האיסור בקידושין בלבד ומש"ה לא הוה ביאה אסורה דהא אם הי' בזנות לא הי' אסורה כלל ונהי דהוה אסורה משום קדשה מ"מ היכא שהיא מקודשת באמת דליכא איסור קדשה אע"ג שהקידושין הם באיסור כיון דבביאה בלאו קידושין ליכא איסורא דמנקת חברו שפיר המים בודקין אותה דלא דמי' לגרושה וחלוצה לכהן הדיוט וממזרת ונתינה דלהרמב"ם הם משום דאין האיש מנוקה מעון ואע"ג דבלא קידושין אינה. לוקה כמ"ש הרמב"ם (פט"ו) מאיסורי ביאה דשא"ה דאיכא איסורא דרבנן בביאה בלבד כמ"ש המגדל עוז שם על דברי הראב"ד ז"ל אבל הכא דאיסור מנקת חברו ליכא במזנ' כלל ושפיר בדקי לה מיא ולפמ"ש נדחה סברא זו דהא בכה"ג גם ביאה דזנות אסורה משום שרשות בעלה עליה:

י הנה בנוב"י צידד להקל במי שלא קיים מצות פו"ר אולם לא זכיתי לשיחתו אם דוקא כשכבר אינה מניקה צידד להקל מכח ה"ט. או אפי' במניקה כמו בנ"ד צירף להקל ובמק"א הבאתי שדעת הר"ם פדוואה שלא להקל ע"פ סברא זו. גם חקרתי אם העמידו חכמים דבריהם במקום מצוה רבה דפו"ר כמו שלא העמידו דבריהם במקום כרת היכא שעיקר הגזרה לענין מצוה נגזרה. וה"נ איסור מעוברת ומנקת חברו שנגזר עכ"פ נגד מצוה דולערב י"ל דבמקום מצוה דפו"ר לא העמידו וחילוק זה למדתי מדברי רש"י שבת (דף ג:) ד"ה בשוגג ואכ"מ:

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה