אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות מחלק אבן העזר · סימן כד
וזה אשר חזרתי והשבתי על דבריו.
הנה על שהעירותי שכל זמן שאין תובע אין על הב"ד לכוף הראית דברי הב"ש (סי' נ"א תוך סק"ט) [צ"ל סק"י] בשם מוהר"מ מינץ דאף במקום שנותן קנס ואין מקום תביעה להבע"ד. עכ"ז מוטל על הב"ד לכופו וק"ו לנ"ד. הנה מבלעדי שדברי הר"מ מינץ אינם מוסכמים והרבה חולקים עליו וקצת פוסקים ס"ל דאפי' פי' ג"כ שהקנס לא יפטור את החרם ליכא חרם אחר נתינת הקנס אין מוכרח שאין מקום תביעה להבע"ד. שי"ל שמקבל הקנס ותובע הכפיי' על החרם בשביל שיהי' מוכרח לפייסו בממון זולת הקנס עבור מחילת החרם ובר מן דין לא נזכר שם כמו שהעתקת שמוטל על הב"ד לכופו כי אם שיכולים הב"ד לכוף וי"ל נמי דתלי' בשיקול דעתם ועכ"פ תביעה בעי':
ומש"כ דעדי קידושין באחרת הוו מסייע ידי עוברי עבירה והראית דברי המג"א (סי' קס"ג סק"ב) וש"מ ב"מ (דף ה') במקום שיש להביא משנה מפורשת שביעית (פ"ה מ"ט וגטין פ"ה מ"ט) אמנם אין זה מוכרח כלל די"ל מסייע בדבר שגופו עברה אסור אבל הכא איסור נישואי אחרת לא נתפרש בחרם הקדמונים ולא בתנאים אלא שגורם לעבירת החרמות על נישואי הראשונה כיון שיש חרם על נישואי ב' נשים ועל ידי נישואי אחרת מבטל נשואי הראשונה ומסייע לגרום בכה"ג י"ל דלא מיתסר. ואם שגם לדעתי נראה דהוה בכלל מסייע ידי עוברי עברה וכן צ"ל למ"ש בשם ס' חת"ס אה"ע (סי' קס"ד). עכ"ז צריך להביא ראיה לזה מגמ' וראשונים. אמנם מש"כ דנבוא לדברי מהרי"ט (סי' קל"ח) שעדי קידושין נגד החרם נפסלין והוה כמקדש בלא עדים הא ודאי ליתא וע"כ צריך לחלק דבחרם נגד גוף הקידושין נפסלים משא"כ הכא דליכא חרם בקידושי אחרים כי אם ביטול החרם הראשון דאלת"ה למהרי"ט היכא משכחת לה אונס שגירש הא העדי' נפסלין בין עדי חתימה בין עדי מסירה. וע"כ צ"ל דאע"ג דלא יוכל שלחה כתיב כיון שמצד הגירושין מצי מיהדרה אלא משום דאדרה לא מצי מיהדרה אין העדים נפסלים אע"ג דבגירושין עוקר הלאו ומבטל העשה מכש"כ הכא דאין איסור בגוף הקידושין האחרים כי אם ביטול החרמות הראשונים ואולי לזה כתב שיש לחלק והנה בעיקר מ"ש דאין לאבי' לטפל בצורכי' כל זמן שלא זכתה בדין משום מסייע ידי עוברי עבירה לענ"ד כל זמן שלא נתחייבה וי"ל דליכא עביר' לא שייך מסייע ידי עוברי עברה וכן משמע בשביעית וגטין דכשאין העברה בודאי לא שייך מסייע כו' ועי' ברע"ב ותוי"ט שם שיש לדחות קצת:
ומה שפלפלת ע"ד הנוב"י שהקיל דלא בעי' בירור בטענת מאיס עלי ונאמנת מהא דע"א נאמן בשבוי' וכהן ובע"ד אינו נאמן וכתבת ליישב משום דבאירוסין בעי' שם עד ובע"ד אין עליו שם עד. אלא דבכל האיסורין דהעדות על ממונו. ואדם לא הוה קרוב אצל ממונו ויש עליו שם עד אבל בשבוי' וכהן דהעדות על גופו ממש ולא הוה עליו שם עד וה"נ בטענת מאיס עלי. לענ"ד יש לחלק דלגבי עצמו בלחוד לא בעי' שם עד. אמנם בשבוי' דנוגע לגופו ולא הוה עליו שם עד ונוגע גם לאחרי' לאיסור לקיחת זונה וביטול מצות נתינת התרומה לכהן ל"מ עדות בע"ד. משא"כ כאן דנוגע רק לגבי עצמו לא בעי' שיהיה עליו שם עד. ולמה שנוגע לאחר מטעם מסייע ידי עוברי עברה לפמ"ש כולי האי לא איכפת לן אמנם עיקר חילוקך קשה בעיני דא"כ בנדה דנוגע לגופה היכא שייכא ענין ע"א נאמן באיסורין ומה אעשה שאאמ"ו הגאון זי"ע לא הרגילני בפלפולים כאלה ומה שהק' דהא אתחזק איסור ופלפלת בדברים נכוחים לענ"ד י"ל דבשידכה אבי' הוה חזק' שלא נתבררה בשעתה דבכל רגע ורגע י"ל שאינה מרוצה אלא שלאח"כ מתברר שהיתה מרוצה כיון שלא גילתה שאינ' מרוצה ול"ח חזקה. גם י"ל דהוה כחזקה העשוי' להשתנות כיון שיש צדדים הגורמים למיאוס. והמיאוס אפשרי ושכיח בשום צד עכ"פ. ומכש"כ בנידון שאלתי. ומ"ש דנ"ד אינו ענין לדברי נוב"י דשם לא קיבלה חרם על עצמה דלא ידעה שחותמת על איסור וחרם כדרך נשים שלא ידעה והבינה לשון התנאים אבל בחור היושב בשעת כתיבה ורואה ושומע ויודע שנכתב חרם א"כ כתב וחתם על חרם וממילא צריך התרת ב"ד תמהני על שהוצאת כן מפיך הטהור. וכי בחותם על כתב שנזכר בו חרם יש מקום לחוש לחרם אם אינו כותב בעצמו ענין קבלת החרם ממש. וזה כמה חדשתי כן מסברא דנפשאי ומצאתיו מפורש בכמה אחרונים ועכ"ז מחזיקנא טיבותא לרישיך וינוחו עליך ברכות כי נודעתי כעת כי החתן בעצמו להראות חזותי' כתב שטר תנאי' אחת בכ"י. אולם לפי דעתי לא ידע ענין ראשי תיבות בח"ח ובשד"א. וגם כעת אינו יודע הראשי תיבות ההם על מה מורים. אמנם לענ"ד אשכחנא מרגניתא דאפי' ידע שכותב בזה קבלת החרם לא חיישינן לה דדוקא בכותב ע"ד לקבל על עצמו החרם בכתיבה זו היא דחיישינן לקבלת החרם בכתיבה כיון שקבלו בלבו וכ"כ בשבועה בכתב להסוברים כתיבה כדיבור אבל הכא דלא נתכוין לקבל ע"ע החרם בשעת הכתיבה עד אחר הקבלת קנין והחתימה מצד השני ג"כ. אין לחוש על הקבלה מכח שעת כתיבה דליכא כונת הלב ומכח החתימה ליכא למיחש ג"כ דההוא שעתא לא כתב קבלת החרם. ועי' מ"ש לקמן:
ומ"ש עפ"ד הנוב"י שם שהק' דבכבר עברה על השבוע' א"נ והעלה דכשלא אמרה להחתן או בפני ב"ד לא עברה. וכתבת דצ"ל דלא עברה עוד זמן הנישואין שבתנאים. או שהי' העיכוב משניהם דאם עיכבה מצדה בלבד מבואר (בסי' רכ"ח סל"ט) ובט"ז (ס"ק מ"ח) דבזמן הקצוב בתנאים עובר המערב. וא"כ בנ"ד דעיכוב זמן הנישואין היו מצד החתן גרע טפי תמהני עליך וכי (בסי' רכ"ח סל"ט) ובט"ז שם לענין זמן נישואין שבתנאים קאי התם. לענין זמן פירעון החוב קאי. דהוה השבועה על הזמן בהקפדה. משא"כ בתנאים זמן הנישואין לא הוה בהקפדה. וכמבואר בט"ז (סי' רל"ו ס"ק י"ג) ונקה"כ שם דאין הזמן מעיקר השידוך ולא נעשה עליו החרם כלל. משא"כ (בסי' רכ"ח) על הזמן היה השבועה שיפרעהו ואדרבה הק' ע"ד הנוב"י דאפי' באמרה להחתן ולפני הב"ד לא עברה עדיין. עי' ב"מ ר"פ המפקיד אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מיהדר קא הדר או דחויי קא מדחי ליה ודוקא התם מהני אטרחי' לב"ד דבכה"ג לא מקני לי' כפילא אפי' בלא חזרה. אבל בשאר דוכתי בשביל אטרחי' לב"ד לא מצינו למיחשב ליה לחוזר ועובר וכיון דאין הזמן מעיקר השבועה לא חשיב עובר עד שישא אחרת שיוגרם ביטול החרם הראשון מכח איסור ב' נשים ודלא כמו שכתבת שזה פשוט וברור שכבר עברו. גם לא ידעתי למה הבאת מה שראית לאביך כבוד דודי המאה"ג זצ"ל מורה להשביע הטוען מאיס עלי הלוא כתבתי שהחתן אומר שמוכן לישבע ומה שהבאת ראיה לדברי הנוב"י דבפגם האבות מודה הט"ז דאל"כ ליכא טובת הכלה באומדנא זו. מהא לא תסייע דלענין קלקול המשודך מעשיו הוה האומדנא לטובת הכלה:
ומה שהבאת לי מטעמי אביך הוא דודי המאה"ג זצ"ל בגליון הנוב"י שלו כן ישמחך ה' כאשר שמחת נפשי שהנני ב"ה מרוב בנים. ונדמיתי לו במה שגם אנכי עמדתי ע"ד הנוב"י בזה. אמנם ענין רוב בנים דומים לאחי האם אינו נתלה כלל בקלקול של קודם לידה דוקא דזוהמת האבות הוא שנתלה בהולדה אבל התדמות הבנים לאחי האם נאמנו לנו דברי חכז"ל באין חילוק:
ועל משמרתי אעמודה שהגם שהנני כופף ראשי נגד רבותינו נ"ע דפשיטא להו דבכה"ג לא חשיב פגם כלל מ"מ לא זכיתי להבין דבריהם הקדושים שלא יסתרו לדברי הגמ' סוכה ושבועות ובאחי האם נלע"ד דכ"ע מודו דחשיב פגם אלא דבנ"ד לא מהני כיון דהי' להם ידיעה מן הצד קודם התנאים ומ"מ מסתבר שיכולים לומר מאוסה עלי מכח פגם זה ומה שהעירות מכח חיוב לישא אי הוה כמכירת קרקע דבעי' שיהא בן כ' גם אנכי העירותי בזה והעירותי בדברי הט"ז או"ח (סי' של"ו סק"י) דאדם הוה כקרקע:
ואאמ"ו הגאון זצ"ל פלפל בזה עכ"פ השתמשתי בסברא דחזינן דפחות מבן כ' אית ליה דעתא קלישתא וי"ל דשכיחא ביה שיתנחם בדעתו ויתהפך מרוצה לאינו רוצה:
והנה הביאו לפני כהיום שטרי התנאים ולא נזכר בהם ענין השבועה והחרם כלל שנתקבל מחדש גם לא נכתב כי אם והקנס לא יפטור כו' ואפי' אם הי' נכתב הנה חתימת הבע"ד לא על מה שנכתב בחרם היה שע"ז חותמים העדים ועמ"ש וליתר תוקף וכו' לאשר ולקיים באו על החתום וא"כ לא חתמו כלל על החרם: