אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות מחלק אבן העזר › סימן כג

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות מחלק אבן העזר · סימן כג

סימן כב

ראשונה כתבת אהו' ש"ב הרב המאה"ג שי' לפי מ"ש הב"ש (סי' נ' סוף ס"ק ט"ו) [ונובע מתשו' רשב"א ועי' בב"י חו"מ (סי' נ"ו) דברי תשו' הרשב"א וצ"ע קצת] דאם האב עשה שידוך והבת ממאנת פטור האב מקנס ומחמת זה רצית לומר דל"ש. בזה התובע כו'. ואם אמנם לדעתי הדמיון צ"ע וראי'. אך לאשר תמיד הייתי רגיל לומר באתרמי לפני כזה דהלוא עיקר הטעם דדיינינן לאב לאנוס וא"צ לפייס בתרקבי דדינרי כדאי' בגיטין (דף ד') [ובחי' הארכתי לפ"ד הריטב"א שם נראה דז"א] אך עכ"ז נראה פשיטא נהי דהאב פטור אבל כ"ז שלא נתברר טענת הבת ויצאה זכאי בדין גם על האב מוטל שלא לטפל בצורכי הנישואין ושלא להיות מסייע ידי, עוברי עברה והארכתי בזה ושמח אנכי כעת כי בעש"ק העבר בא לידי ס' חת"ס אהע"ז וראי' בחי' (סי' קי"ד) מחליט זה. לכן מעתה לדעתי אין זה מרפא ודברי הרשב"א מיירי רק אם הבת מכנת נדונייתה לעצמה ול"צ תו מידי מהאב וממילא אם האב רוצה להיות עוזר הוה תובע. והח"ס כתב שמדברי הצ"צ לא נראה כן. עכ"ז בירור בעינן:

גם מ"ש אה"ו ש"ב דנראה שכ"ז שאינו תובע אינו מוטל על הב"ד ע"י בב"ש אהע"ז (סי' נ"א תוך ס"ק ט) בשם המוהר"מ מינץ דאף במקום שנותן קנס ואין מקום תביעה להבע"ד עכ"ז מוטל על הב"ד לכופה. וק"ו לנ"ד. ומהרהר אנכי לפי דבריו אם רשאים עדים להיות עדי קידושין בעבר וקידש. ועי' במג"א (סי' קס"ג סק"ב) דהוה בכזה מסייע ידי עוברי עבירה וכ"ה באסיפת זקנים ב"מ (דף ע"ב) ד"ה דאלת"ה ולדעת הנודע ביהודה חלק ראשון הוה דאורייתא ויהיה נפל פיתא בבירא במה שכרכר המוהרי"ט (סי' קל"ח) בעדי קידושין נגד השבועה דיש לפסול הקידושין ועי' בקצה"ח (סי' נ"ב) ואף דיש לחלק קצת הנושאים. עכ"ז ניתן לומר. ואתה תבחר ותקרב ואנכי לא באתי רק להעיר ואבואה על סדר דבריך היקרים והנחמדים:

מה שפלפלת בחכמה אם בעי' בירור בטענת מאיס עלי כפי הנראה מפשטות המשמעות נראה דצריכה טענה ברורה אולם עמד בזה המחקר רבינו הגאון בעל נוב"י מהד"ק (חיו"ד סי' ס"ח) בנידון כזה והוא יצא להקל דנאמנת והנה כמו כן עלה במחשבה לפני דע"א נאמן באיסורין. ועתה שנסתלק הקנס רק מצד איסור הוה ככל האיסורין. וראיתי שכ"כ הגאון הנ"ל בפשיטות [איברא לענ"ד היה מקום לפלפל בזה בהא דמצינו גבי שבוי' ועדות כהן להחזיקו לכהן דע"א נאמן באיסורין ובע"ד בעצמו אינו נאמן הלוא כללא דכל מקום דעד א' נאמן גם הבע"ד נאמן ועי' בפ"י במתני' דתרי ותרי והוכחתי דבאמת בע"ד על עצמו אינו עליו שם עד וגם גבי איסורין בעי' שם עד רק בכל האיסורין דהעדות הוא רק על עצמו ואדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן ולא הוה העדות גבי עצמו דאין האיסור משום דהוה ממונו דאף אם היה ממון של אחר ג"כ הי' אסור אל האחר ולכן לא הוה עליו שם בע"ד וממילא הוה עליו שם עד וכמ"ש הראב"ד בסברא דפלגינן דיבורי' ודברי הראב"ד ידועים. ומפרש שם דברי הגמ' בסנהדרין אדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן והוה עליו שם עד ושייך שוב עדות שבטלה כו' אבל גבי עדות שבוי' וכהן דהוה עדות על גופו דהוה דבר הנוגע ותלוי רק בגופו אין עליו שם עד וז"ב וקצרתי מעתה הי' מקום לדון בזה לחומרא אך בטלה דעתי נגד דעת רבינו הנוב"י ותמהני שהוא בעצמו בחאה"ע (סי' ל"ג) החליט דאף בעדות אשה דאי נימא דע"א נאמן להתירה מדאורייתא עכ"ז האשה בעצמה אינה נאמנת לומר מת בעלה רק מדרבנן אולם בל"ז לדעתי צ"ע דהא הוה אתחזק איסור חזקת איסור וחרם ואף ע"א גופו אין ראוי להאמין אם לא שנימא בגונא דידיה שאומרת מאוסה דמעיקרא לא התחיל איסור. והוה חזקה בטעות וגם ע"ז יש לדון אף דמצינו כזה במרדכי קידושין בעובדא דשליח שנאמן לומר שטעה בקידושין ולא מיקרי דבר שבערוה.. דלדבריו לא הוה דבר שבערוה. עכ"ז אין לדמות לחזקה כדמוכח (דף נד:) גבי אזכרות שאמר שכתב שלא לשמן דאין נאמן משום שאומר נגד חזקה אף שלדבריו מעולם לא הוה חזקה וע"כ דהחזק' דהי' מוחזק לנו בין כך ובין כך הרי הוחזק ואינו דומה לדבר שבערוה דשם לא הוה חזקה רק מכח דבר שבערוה אתינן עלה וכיון דלא הוה מעולם דבר שבערוה לדבריו נאמן משא"כ בחזקה. מעתה לא אדע איך הקיל רבינו הנוב"י לדמות זה לאיסורין וצריך לעיין בדברי התוס' כתובות (דף כ') ד"ה אלא אמר ר"נ נראה שם דאם לא הוה חזקה דל"מ חזקה ויש לחלק אך הי' מקום ליישב דברי הנוב"י עפ"ד הרשב"א קידושין (דף ס"ו) והובא בפנ"י סוגיא דתרי ותרי ובגנת ורדים (כלל ל"ה) דלבע"ד עצמו ל"מ חזקה ונאמן עליו נגד חזקה ורובא והוא כלל גדול אך גם בזה נראה ברור והארכתי בחי' בעזה"י דלא קאמר הרשב"א רק בתרי ותרי דאין כח לחזקה להיות מבורר אבל לא בשאר חזקות:

ובל"ז נ"ד אין ענין לדבריו דשם הקיל רק מכח דהוה רק חרם הקדמונים לא חרם שקבלה על עצמה כמבואר דלא ידעה כלל דחותמת על איסור וחרם כדרך נשי' שאין להם ידיעה כלל שיש בתנאים איסור וחרם ואינה מבינה לה"ק. אבל בחור היושב בשעת כתיבה ורואה ושומע ויודע שנכתב חרם א"כ כתב וחתם על חרם וממילא צריך התרת ב"ד. ובזה מבואר ביו"ד (סי' רכח) דהוה נדר לטובת חברו ואין מתירין אלא בפניו זולת בטענת מאיס עלי מתירין שלא בפניו והנה היתר שלא בפניו בנודר לטובת חברו זאת האיסור על הב"ד כמבואר שם (סעי' כ') דהב"ד שנזקק לכך ראוי ליסרו ולהוכיחו בזה פשיטא כל כמה דלא מבורר ברור וצלול להב"ד שמאוסה היא בעיניו אין להם להתיר ולזה הוסיף שם הרמ"א ונתנה אמתלא טובה לדבריו:

והנה בנוב"י שם סוף התשובה ד"ה ואף כתב להקשות לפ"ד הרמ"א (בסי' רל"ב סוסעי' יב) דבאם כבר עבר על השבועה אינו נאמן והעלה שם דלא עברה. וצ"ל ג"כ דמיירי דלא עברה עוד זמן הקצובין בהתנאי' לנישואין או דהעיכוב הי' משני הצדדים דאם עברה ועיכב' מצדה הלוא מבואר (בסי' רכ"ח סעי' לט) ובטו"ז שם (ס"ק מ"ח) דבזמן הקצוב בהתנאים עובר המעכב כל זמן שלא מוחל לו צד השני [ועי' בתשו' נו"ב (סי' ס"ז) מה שהק' ובחי' לגטין ישבתי בעזה"י] א"כ ממילא בנ"ד דנראה דעיכוב ועיבור ימים להנישואין הי' מצד החתן א"כ גרע טפי והא דנוהגין לעכב זמן נישואין אף שהי' קשה בעיני. עכ"ז צ"ל כיון דאין כונת העיכוב לבטל ולבקש תואנה להלאות צד השני לא הוה בכלל עובר חרם אבל אם כונתו בעיכוב לבטל הוה עובר חרם בעיכוב זמן דהשבוע' והחרם גם ע"ז קאי. וזה פשוט וברור א"כ בנ"ד כבר עברו:

אך באמת דברי הנוב"י פלואים ממני דהרמ"א (בסי' רל"ב סעי' א) מיירי רק באם אין שום נ"מ עוד להאיסור כלל רק לענין מלקות וע"ז אינו נאמן אבל אם נ"מ עוד להאיסור. מה לי שכבר עבר אם לא שנביא מדין חשוד לאותו דבר ואולי בפ"א לא נעשה חשוד. ובזה יש לפלפל בעזה"י דבעובר לא יהא נאמן ואולי גם שבוע' אינו מועיל זולת מטעם דאינו חשוד מלהבא על שעבר. ועי' בש"ך (סי' קי"ט):

ואולם היה עוד מעלה כיון שכבר עבר הוה ההיתר לדבר מצוה די"א דמתירין אפי' בנודר לטובת חברו אך כבר העלה הט"ז (בסי' רכ"ח ס"ק ל"ג) דלא מועיל בנודר לטובת חברו התרה לדבר מצוה ולכן נלע"ד לענין שלא בפניו קשה מאוד להזדקק. ובלא זה ראיתי לאאמ"ו הרב זצ"ל מורה כדברי בעל העבודת הגרשוני (סי') להשביע הטוען מאיס עלי וכמדומה כן מורים בכל מקום:

ובמה שיש בנ"ד בענין המרת דוד הכלה בזה אם כי היה מקום לפלפל אך מה נעשה לדברי הט"ז כאן ביו"ד ובאה"ע (סי' נ' סק"ח) מפורש הדברים בהמירה אחות אמה שאין לפסול ומאן מפיס לבוא בדברים בעלמא נגד הטו"ז ולבוא ולחלק בין אחי אמה לאחות אמה צריך ראיה וכללא כייל לן שאין לך בו אלא חידושו וראיתי בחת"ס חאה"ע (סי' קי"ג) שכ' דחידוש גדול הוא ענין חזרה מחמת המרה כי מה פגם הוא. ובנוב"י מפלפל (בסי' ס"ט) שם דאפשר בפגם הנוגע לתולדה דהיינו האבות דמולידים טבע רע בזרעם חלילה אולי מודה הטו"ז. והיה מקום לחלק כולי האי ואולי בין אחי האם לאחות האם מחמת דברי הגמ' הנושא אשה כו':

ובאמת רציתי להביא ראיה לדברי הנוב"י דהלוא כבר הק' החכ"צ (סי' מ"א) על דינא דתשו' הרא"ש בהמירה אחות המשודכת דיכול לחזור מחמת אומדנא לפי"ד התוס' כתובות וב"ק דלא מועיל אומדנא לבטל המכר במקו' שתלה בדעת שניהם א"כ ה"נ הואיל דתלה בדעת שניהם דהיינו החתן והכלה מה מועיל אומדנא והוא קושי' גדולה ומה נעמו תירוצו של רבינו הנוב"י (בסי' ס"ט) חיו"ד דהתוס' לא כתבו רק באומדנא דהוה רק טובת הלוקח כמו מוכר ונמצא טרפה ולא משכחת טובת מוכר שפיר כתב דמקח התלוי בדעת שניהם לא אמרינן אומדנא אבל הכא דהאומדנא ג"כ הוה טובת שניהם א"כ גם שניהם מרוצים עיי"ש דבריו הנעימים וא"כ לפ"מ שחידש הטו"ז דאין לך בו אלא חידושו א"כ נראה ג"כ בהמירה אחות החתן ר"ל ג"כ כיון שלא נא' לא יהיה צד הכלה יכול לבטל. וחילוק גדול יש בין פגם אחות הכלה לאחות החתן. א"כ ממילא האומדנא הוה רק לטובת צד האחד. ישאר שוב הקושיא לכאורה הערה נכונה ב"ה:

אולם אם נאמר דמודה הט"ז בפגם האבות א"כ משכחת האומדנא גם לצד הכלה לענין אבותיו ר"ל ושוב הוה האומדנא דניחא לתרווייהו ואולי היה מקום ממילא לפלפל גם בזה וכנ"ל לחלק בין אחות האם לאחי האם. וטעם כי נאמנו דברי חכז"ל דוקא לבדוק באחי':

אולם מה נעמו דברי פי חכם חן של כבוד אאמו"ר הרב המאה"ג זצ"ל זי"ע שכתב בגליון הנוב"י שלו (סי' ס"ט) תוך ד"ה והנה מה שהביא ראי' ממסכת שבת (דף קמו) דזוהמא של תרח גרם לזרע יצחק וכתב שם לדון דפגם אבי אבי' גורם להמשודכת [כתב שם אאמו"ר זצ"ל וז"ל לא זכיתי להבין דמה זה ענין לתרח שהוליד את אב אברהם בגיותו ושפיר משך הזוהמא לזרע יצחק אבל בפוקר אחר כך ובשעה שנולדה הי' ישראל כשר מה זוהמא שייך שם עד כאן לשונו שם] ודבר זה נכון למאוד. וממילא הי' צריך בנ"ד לחקור אם המיר קודם שנולדה הכלה או אח"כ ואולי באמת מחמת זה נאמר ונחדש דחידושו של הרא"ש דעלי' דן הט"ז דאין לך בו אלא חידושו לא הי' רק בהמיר אחר התולדה. ומש"ה באמת אין שום פגם ושפיר כתבו רבותינו הגאונים דאין לך בו אלא חידושו אבל בהמיר מקודם אולי מודים. ולא ידעתי אם יהי' נ"מ לנ"ד דמי יודע אמתי הי' ההמרה. אך אמת יש מקום להרהר לפום רהיטא דאולי י"ל דעד כאן צריך לדין הרא"ש משום אומדנא דפגם. וע"ז כתב הט"ז דאין לך בו רק מה שחידש זה רק באם נולד אח"כ הפגם אבל אם הפגם הי' קודם התנאים רק העלימו זאת אף דלא הי' בשעת לידה של המדוברת מ"מ יהי' מקח טעות. אך גם זה אינו כיון דאנן השתא קיימינן דלא הוה פגם גדול ממילא גם מקח טעות לא הוה ואמרי' דהוה קפידא דלא קפדה ולא הוה מום במקח כמו פחות משתות דאף דעומד וצווח לא מהני:

אך יש לדון דאולי יש מקום לומר עפי"ד הרמב"ם (פ"ט מהל' זכי' הל' יו"ד) דקנין חכמים לא נתקן במקום איסור ע"ש במתנת שכ"מ לנכרי. ועיי"ש במש"ל בשם הר"ן בפעוטות שנתנו בנכסים מועטים דל"מ יעו"ש בדבריו הנחמדים א"כ כ"כ דלכתחלה בודאי עשאו שלא כהוגן להונות ושלא לגלות. א"כ אולי ע"ז לא נתקן חרמי הגאונים במקום דעבדי איסורא. ודברי הרא"ש בתשו', קאי בבא האונס אח"כ לזה צריך מטעם אומדנא כן הי' נראה לדון אך גם ע"ז יש לחלק. בפרט מחמת קבלת החרם שקבלו בעצמם ע"ז ואם כי באמת בכל כתבי התנאים שפשיטא לכל ב"ד שבישראל שדנין מדין החרם שקיבלו על עצמם ולדידי צ"ע ע"פ הרוב אף שנעשו י"ג שנים עכ"ז צריכים לידע שהביא ב' שערות זולת דעת הש"ך ביור"ד (סוף סי' רל"ג) שנראה א"צ ב' שערות אולם ידוע אשר כרכרו עליו בזה ועי' ברש"י נדה (דף מ"ה) דזה תלוי אי מופלא הסמוך לאיש דאורייתא או דרבנן והדברים עתיקים גם יש לדון בענין חיוב התחייבות שמחייב עצמו לישא מה דין יש לזה או מקח מטלטלין או קנין קרקעות. ודבעי' שיהי' בן כ' כמבואר בח"מ (סי' רל"ה) ואף דקידושין מהני לאחר י"ג שנים דהוה זכות גמור אולם התחייבות להיות אגיד לא ידעתי למה לדמות. וידעתי שיש הרבה לדבר בזה אמנם מאן:

ידין לדבר במה שלא ראיתי מדברים בכזה:

ומה שכתבת בשם הגאבד"ק קוטנא נ"י אי מועיל אצלו טענת מאיס עלי לכאורה כיון שנלמד מטענת מאיס עלי בגירושין ראוי לומר שיועיל גם אצלו. והנה אנכי העירותי איך נלמד זה מגירושין אדרבה נראה דהתם קיל דיוכל לגרש דאין עובר איסור בגירושין אבל כאן ישאנה והדר מגרש. והי' ק"ל מאוד עד שמצאתי בעזה"י בתשו' מהרי"ו שהקשה זה ותי' משום איסור בני שנואה הוה נשבע לבטל את המצוה ודפח"ח. ומעתה מ"ש היא מהוא. אדרבה עיקר נאמר עליו. והרבה יש לפלפל בענין כזה בנמאס עליו אח"כ ובשעת שבועה לא הי' נשבע לבטל את המצוה מה שנולד אח"כ דומה להא דנזיר (דף ד.) וכענין אם נדרו קודם לגזרתינו דתענית (דף י"ב ע"א) ודו"ק עכ"ל:

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה