אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות מחלק אבן העזר › סימן יב

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות מחלק אבן העזר · סימן יב

סימן יא

והוסיף יד קדשו ביום ג' אדר תרי"ז לכתוב בזה"ל הנני בא להוסיף דבר בשריותא דהעגונה ע"ל הקונטרס שכתבתי בענין זה ע"פ העדות הנכרים המסיחים לפ"ת כי נשרף על הספינה ואף דאין בעדות זה לחודא להשיא אותה כי יכול להיות דאומרים בדדמי דהם סוברים כיון דלרוב בכיוצא בזה נשרף אמרו עליו דנשרף ואנן חיישי' למיעוט דניצול וכדאמרינן בגמ' ר"פ האשה שהלכה אעפ"כ כיון דידעי' מעדותן דלרוב פעמים שכיוצא בזה אינו נמלט מהאש יש להתיר בנ"ד להשיא אותה אף לכתחלה בהדי הרוב השני דאף אם נמלט מהאש בא במים שאין להם סוף ורובא נטבעים ובכזה יש להתיר להשיא אותה אף לכתחלה:

הנה בשו"ת בית יעקב (בסי' ט) כתב דתרי רובא מהני אף במים שאין להם סוף להתירה להנשא אף לכתחלה כמו ביוחסין דמעלה עשו ביוחסין ולא אזלינן גבי בתר רוב אפ"ה תרי רובי מהני כמבואר בסוף פ"ק דכתובות כמו כן במים שאין להם סוף אף דרוב נטבעין לא מהני אפ"ה תרי רובי מהני ובס' ישועת יעקב אשר השאלתי אתי לאחר נסיעת הרבנים מפה הביא דבריו ודחה אותו מדברי התוס' בסוגי' דכתבו דרובא דצ"מ אי סליק קלא אית ליה ל"מ כיון דאיכא מיעוט דאין להם קול מבואר דגם תרי רובי לא מהני ועיינתי בבית יעקב וראיתי שהוא מרגיש בזה והעלה מדהביאו תוס' ראי' לזה מהא דאין מעידין על הגוסס אע"ג דרוב גוססין למיתה ולמה לא דחו כמו במים שאין להם סוף דרובא נטבעים ע"כ דתוס' דהכא לא סברו דבמים שאין להם סוף איכא רובא דנטבעים ולכן לא הוה בצ"מ תרי קלא עכ"ד עיי"ש. ובאמת לא אדע מה קאמר דהיתכן לומר דבמים שאין להם סוף ליכא רובא להתיר דא"כ אמאי בדיעבד לא תצא הא בזה איכא איסור תורה כיון דליתא רובא להיתרא ואית לן חזקת איסור ודבריו צ"ע אמנם לענ"ד יש לקיים עיקר חילוקו דתרי רובי מהני להשיא אותה אפי' לכתחלה:

וראי' לזה מסוגי' דיבמות (דף ק"ך ע"ב) דפריך הגמ' ומי מצית לאוקמא כרשב"א והא קתני סיפא מעשה בערסיא באחד ששילשלו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא וכתב הרשב"א בסוגיא וז"ל מסתברא דהכי קא פריך דאילו לרשב"א מן הארכובה ולמעלה אינו סי' טרפה וכדאי' ר"פ אלו טרפות וכו' והיינו דקא פריך הכא ממעשה דערסיא דבשלמא לרבנן כיון דמארכובה ולמעלה טרפה היינו דהתירו את אשתו לינשא ואיכא למימר דלאחר י"ב חודש התירוה דנותנים לו שהות כדי טרפה וכדאיתא בירושלמי אלא אי אמרת רשב"א הוא למה התירוה להנשא והא אינו סימן טרפה עכ"ל וכן קיימ"ל להלכה (בסי' י"ז סעי' ל"ט) אם נפל לים והעלה רגלו מן ארכובה ולמעלה תנשא לאחר י"ב חודש:

ומבואר מזה דדוקא היכא דאיכא תרווייהו דנפל לים וגם העלו רגלו מן הארכובה ולמעלה הוא דמשיאין אותה לאחר י"ב חודש הא אם לא נפל לים אלא אם מעידין דיודעים שנחתך רגלו מן הארכובה ולמעלה בזה לחודא אין מתירין אותה לאחר י"ב חודש ולכאורה אמאי כיון דטרפה אינו חי' יותר מי"ב חודש אמאי לא נתיר אותה לאחר י"ב חודש ויהי' ראי' מזה למ"ש המהרש"ל דהא דטרפה אינו חי' י"ב חודש אינו ודאי אלא הוא בכלל רוב דברוב פעמים טרפה אינו חי' י"ב חודש אבל עכ"פ איכא מיעוט דחי' יותר מי"ב חודש ולכן באיסור אשת איש דלא מהני רוב ממילא אף אם מעיד עליו דנעשה טרפה אין מתירין אותה לאחר י"ב חודש דדלמא הוא מהמיעוט דחי' ודוקא בצירוף תרווייהו דנפל לים וגם העלו רגלו מארכובה ולמעלה דאיכא תרי רובי להתיר רוב הנטבעים ורוב טריפות דאינם חיים י"ב חודש בזה מתירין אותה לאחר י"ב חודש לכתחלה אבל לא בחד רוב. וכיון דבהעלו רגלו מהארכובה ולמעלה מבואר במתני' ובש"ע דמתירין אותה לאחר י"ב חודש להנשא לכתחלה מבואר מזה כדברי הבית יעקב דתרי רובי מהני וכמ"ש הב"י וטעם הדבר כמו דמצינו ביוחסין דהחמירו דלא מהני רוב אפ"ה בתרי רובי מעלין ליוחסין ה"ה במים שאין להם סוף בתרי רובי משיאין אותה לכתחלה:

ומה דקשה ע"ז מהא דאין משיאין אותה לכתחלה אף בצ"מ דאיכא תרי רובי. יש ליישב ע"פ דברי מוהרא"י בפסקיו (בסי' קל"ט) דכתב דהא דלא אזלינן בתר רובא בצ"מ לומר אם איתא דסליק קלא אית לי' משום דלא חלקו רבנן בגזרותם לכתחלה ובארו המחברים דהשוו מדותיהם שלא לחלק בין האישים בין צ"מ לאינש דעלמא אבל בדיעבד שפיר מחלקי' בין צ"מ לאינש דעלמא עכ"ד וכאשר הארכתי בזה ואולי י"ל דזה הוא הכונה בגמ' דקאמר על דברי ר' אשי ולא היא ל"ש צ"מ ול"ש אינש דעלמא דיעבד אין לכתחלה לא ועמדתי על סיום דברי הגמ' דלא שייך לכאן אבל לדברי מהרא"י אפשר לומר דזה נכלל בדברי הגמ' במה דקאמר ולא היא ל"ש צ"מ ול"ש אינש בעלמא:

ע"ז קאמר דיעבד אין היינו בדיעבד הוא דמחלקי' בין צ"מ לאינש דעלמא אבל לכתחלה לא מחלקינן ביניהם כי לא חלקו בגזרותם בין האישים והשוו צ"מ לאינש דעלמא ולפ"ז ממילא י"ל בכל מקום ודאי מהני תרי רובי אף להנשא לכתחלה והא דלא מהני בצ"מ אף דאיכא תרי רובי הוא משום דהשוו מדותיהם שלא לחלק בין האישים הנטבעים אם הוא צ"מ או אינש דעלמא משא"כ בעלמא היכא דאיכא תרי רובי זה מהני בכל האדם שפיר מתירין אותה להנשא אפי' לכתחלה.

ועוד י"ל ע"פ דברי המרדכי סוף חולין בשם תשובת רבינו משולם דכה"ג לאחד מני אלף שימצא כן לאו מיעוטא דמיעוטא הוא עד דאיכא שני צדדים דאל"כ בקטן וקטנה נמי נימא הכי והכונה דהא דאמרי' דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן הוא מיעוטא דמיעוטא היינו דרוב הן מומחין ואף אי שחט אותו אינו מומחה הא יכול להיות ג"כ דשחט שפיר וכ"כ הא דאמרינן ריש גטין רוב ספרי דדייני מומחין הן חשיב ג"כ מיעוטא דמיעוטא כי גם אם כותבו שאינו בקי יכול להיות ג"כ דכתבו לשמה ובזה בארתי בהקונטרס הא דכתבו תוס' דבמים שאין להם סוף הוא מיעוטא שאינו מצוי היינו דאינו מצוי אבל מ"מ אינו בכלל מיעוטא דמיעוטא כיון דאינו אלא צד אחד דרובא נטבעים ואינו אלא מיעוטא דאינו מצוי דלא שכיח כלל שיהי' נמלט ובארתי ג"כ סיום דברי הגמ' אלא ל"ש בין צ"מ בין אינש דעלמא דיעבד אין לכתחלה לא דהיינו מזה איכא ראי' דלא מחלק בין צ"מ לאינש דעלמא כיון דבדיעבד. מתירין בכל אדם. וע"כ דמים שאין להם סוף הוא בכלל מיעוטא דלא שכיח וכמ"ש תוס' בבכורות וא"כ מה יהי' מהני רוב דצ"מ דאית להו קול מזה אינו אלא ראי' דלא נמלט והוה מיעוטא דלא שכיח והא בלא זה הוא גם כן מיעוטא דלא שכיח ואפ"ה מחמרי' במים שאין להם סוף. ומה יוסיף הא דרובא בצ"מ דאי סליק קלא אית ליה דזה אינו אלא הוכחה דנטבע אבל מ"מ הוא עדיין בכלל מיעוט דנמלטים.

ובזה ישבתי דברי המרדכי בשלהי יבמות דכתב בתי' הא' הא דלא אמרינן במים שאין להם סוף סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקה וגם בדיעבד תצא ותי' דמשום עיגונא אקילו דלא תצא בדיעבד וע"כ דס"ל בתי' זה דלא הוה בגדר מיעוטא דלא שכיח ושם בקונטרס עמדתי על דבריו דא"כ בכל הנהו דקתני דכתב הריב"ש דאפי' בדיעבד תצא קשה ג"כ אמאי לא הקילו משום עיגונא בשלמא על הא דאין מעידין על הגוסס י"ל דלא שייך עיגונא כיון דבקל תוכל למצוא עדים דמת דדוקא במים שאין להם סוף דיכול להיות דישתקע תוך המים ולעולם לא יהיו עדים להתירה. אבל מ"מ עדיין קשה בהא דנפל לגוב אריות אם באמת מת לעולם תהי' נשארת עגונה ואמאי לא הקילו גם בזה אמנם כעת נתיישבתי בדבר כיון דלתי' זה במים שאין להם סוף מדינא אסורה מטעם סמוך מיעוטא לחזקה ורק מתקנות חכמים הקילו בזה משום עיגונא ולכן דוקא בנפל למים שאל"ס דהוא מילתא דשכיח טובא דנטבעים בני אדם במים שאין להם סוף בזה חשו שלא תתעגנו והקילו. משא"כ נפל לגוב אריות דהוא מילתא דלא שכיח טובא דיזדמן כן או דכוותי' ולכן לא חשו בי' רבנן להקל כיון דמדינא אסורה מ"מ זה מבואר בתי' זה בהמרדכי דמים שאל"ס אינו בכלל מיעוטא דמיעוטא והוא מטעם שכתב המרדכי סוף חולין כיון דליכא שני צדדים ל"ח מיעוטא דמיעוטא [ויש אתי הרהורי דברים בהר"א מוורדין דכתב במים שאין להם סוף אם נשתקע שמו איזה שנים יש להתיר די"ל דס"ל כתי' הא' דהמרדכי דבמים שאין להם סוף ל"ח מיעוטא דמיעוטא כיון דליכא אלא צד אחד דנטבע ולכן לא חשיב מיעוטא דמיעוטא ולכן אם נשתקע שמו איזה שנים בזה יש לנו ג"כ שני צדדים רוב הנטבעים ואת"ל דאינו נטבע והוא מהמיעוט דנמלטים מ"מ כיון דנשתקע שמו איזה שנים יכול להיות דמת אח"כ וראי' לזה כיון דנשתקע שמו ואם היה חי בודאי הי' נשמע ממנו ובזה הוא דומי' להא דאמרינן רוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן וכתב הרשב"א בתוה"ב דבזה איכא שני צדדים להתיר חדא דרוב הם מומחין ואף אם נשחט מאינו מומחה יכול להיות ג"כ דשחט שפיר יע"ש ואף דבאינו מומחה אמרי' רוב מעשהו מקולקלין אפ"ה צ"ל כיון דאיכא עכ"פ מיעוטא דשחט שפיר חשיב כאילו הם תרי צדדים להתיר ממילא גם היכא דנשתקע שמו איזה שנים מה"ת לא נימא דבזה כיון דיכול להיות דמת אח"כ חשיב שני צדדים להתיר ומשיאין אותה אפי' לכתחלה דדוקא בנפל למים שאין להם סוף דמדינא אסורה דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ורק החכמים הקילו משום עיגונא בזה לא הקילו אלא בדיעבד משא"כ היכא דנשתקע איזה שנים בזה מותרת מדינא כיון דהיא מיעוטא דמיעוטא. ומותרת להנשא אפי' לכתחלה] והא דלא אמרי' דבצ"מ מותרת אפי' לכתחלה כיון דבזה הוא מיעוטא דמיעוטא דאי סליק קלא אית לי' הוא כמ"ש דמ"מ אינו מיעוטא דמיעוטא כיון דאינו אלא צד אחד דנמלט ואף אם הוא צד רחוק אפי' אחד מני אלפים אפ"ה אינו בגדר מיעוטא דמיעוטא:

ולפ"ז שפיר י"ל דגם במים שאין להם. סוף מהני תרי רובי כמו ביוחסין והא דלא מהני הרוב בצ"מ דאי סליק קלא אית לי' דהא זה לא הוה רוב בפ"ע ואינו אלא הוכחה דנטבע במים שאין להם סוף. ולכן לא חשיב אלא חדא רובא משא"כ היכא דהוי תרי רובי להתיר כמו בנפל למים שאל"ס והעלו רגלו מן הארכובה ולמעלה בזה משיאין אותה אפי' לכתחלה לא מיבעי' אי אמרת כתי' א' דהמרדכי דבמים שאל"ס ליכא מיעוטא דמיעוטא בודאי י"ל דבתרי רובי כיון דאיכא בגדר מיעוטא דמיעוטא משיאין אותה אפי' לכתחלה אלא אפי' לתי' השני בהמרדכי והוא כדברי התוס' בכורות דגם במשאל"ס איכא מיעוטא דמיעוטא ואפ"ה אסורה לכתחלה ז"א אלא היכא דליכא אלא חד רובא. רק דהמיעוט הוא מיעוטא דמיעוטא בזה מחמרינן לכתחלה משא"כ היכא דאיכא תרי רובי בזה לא מחמרינן אפי' לכתחלה וראי' לזה ממתני' דנפל למים והעלו רגלו מארכובה ולמעלה משיאין אותה אפי' לכתחלה.

והנה הריב"ש דהחמיר דבעי' במשאל"ס ששהו אצלו שיעור שתצא נפשו ומדברי הריב"ש נראה דבלאו שהו אצלו היא אסורה להנשא מה"ת דכיון דבזה אינו מיעוטא דמיעוטא לא מהני הרוב כיון דאיכא שני חזקות חזקת אשת איש וחזקת חי וכמ"ש הריב"ש דגם בהני תלתא דר"א בן פרטא השנוי במס' גטין רובם לאיבוד אלא דהרוב לא מהני נגד תרי חזקה וכיון דעיקר הטעם דלא אזלינן בתר הרוב הוא דרוב לא עדיף משני חזקות ממילא היכא דאיכא תרי. רובי כיון דרוב עדיף מחזקה ממילא דתרי רובי עדיפי משני חזקות בזה י"ל דמותרת להנשא אפי' לשיטת הריב"ש:

והנה מהא דהעלו רגלו מארכובה ולמעלה דמשיאין אותה לכתחלה בזה ליכא ראי' להשיא אלא היכא דאיכא תרי רובי וכל המיעוט מהתרי רובי הוא מיעוטא דלא שכיח כגון הכא דהמיעוט דמשאל"ס הוא מיעוטא דלא שכיח וגם המיעוט טרפות דחי' י"ב חודש הוא ג"כ מיעוטא דלא שכיח משא"כ אם בתרי רובי איכא שני מיעוטי דשכיח ליכא ראי' ממתני' להתיר מ"מ בנידון דהבית יעקב היה ג"כ מיעוט דשכיח דשם התרי רובי היו דהמסל"ת העיד כי נפל למים והחזיק עצמו בו להצילו עד כי נחלש מאוד והניח אותו וצידד לומר דבזה איכא תרי רובי חדא דהי' בכלל גוסס דרוב גוססין למיתה וגם הרוב דנטבעים במשאל"ס ובעובדא דהבית יעקב לא העיד ג"כ דשהה אצלו עד שתצא נפשו יע"ש ואפ"ה מתיר מתרי רובי ולטעמא דהריב"ש דרוב לא מהני כיון דאיכא שני חזקות ממילא בכל ענין תרי רובי מהני וכ"כ י"ל לדידן כיון דאיכא תרי רובי להתיר ברוב הראשון אמרי' דלא מהני מטעם סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ ממילא דחזקה כמאן דליתא ושוב מהני הרוב השני אף אינו מיעוטא דלא שכיח:

ומעובדא דהבית יעקב הי' אפשר לומר דמטעם אחר לא בעי' שיהי' מעיד דשהה אצלו עד שת"נ דהנה רש"י ביבמות (דף ק"כ) כתב וז"ל מן הארכובה למטה ל"ת דחי' ואי משום טביעה הואיל ומשאל"ס חי' שמא יצא מן המים ועלה ברחוק פרסה או יותר ולא ראוהו וכו' עכ"ל וביאור דברי רש"י נ"ל דס"ל ג"כ דבעי' שיעיד ששהה אצלו עד שתצא נפשו והנה תמה מה מהני במים שאל"ס אם שהו אצלו עד שתצא נפשו אולי יצא והעלה ראשו מן המים קודם שיעור שת"נ מרחוק דהי' שט תחת המים או שהמים הוליכו אותו עד המקום שאין העין שולטת לראות ושם עלה מן המים וביאר הריב"ש (בסי' שע"ט) דל"ח לזה לדלמא הי' שט תחת המים עד מקום שאין העין שולטת ויצא וכתבו הטעם דסתמא אם הי' שט תחת המים עד המקום שאין העין שולטת ודאי נחלש עי"ז עד כי אין כחו להציל את נפשו אח"כ כשעלה חוץ למים. וזה כונת דברי רש"י הא דמים שאל"ס אשתו אסורה אמאי לא נימא כיון דשהו אצלו עד שתצא נפשו אמאי תהי' אסורה ולזה כתב רש"י דלכתחלה אסורה משום דחיישי' שמא יצא מן המים ועלה ברחוק פרסה או יותר וכונתו דעלה במקום שאין שולטת שם העין מ"מ מוכח היכא דנחלש ע"י השיטה שתחת המים ל"ח דיהי', נמלט אח"כ כשיצא מהמים ברחוק פרסה במקום שאין העין שולטת לאסרה בדיעבד ולכן בכזה בדיעבד אם נישאת לא תצא וכ"כ י"ל בחולה שנפל למשאל"ס אפי' אם לא שהו אצלו כדי שת"נ מותרת ג"כ בדיעבד דאמרי' דמחמת החולה נחלש ולא יכול תו להציל נפשו [ובאמת בעובדא דהבית יעקב לא היו משאל"ס כי אם משני רוחות ובזה ודאי בעי' דשהה אצלו כיון דמשני רוחות יש לו סוף ודבריו צ"ע]:

ויש להאריך עוד בזה די"ל דגם מדברי רש"י ליכא ראי' דבעי' דוקא שיהיו שהו אצלו עד שת"נ די"ל דס"ל ג"כ כשיטת הפוסקים דלא בעי'. ורק באו ליישב דהיכא דמעידין ששהו אצלו עד שת"נ בזה תהי' מותרת להנשא אפי' לכתחלה ולזה כתבו דגם בזה חיישי' דלמא עלה ברחוק מן המים [וכמדומה שראיתי בכתבי הגאבד"ק גרידיץ שהביא דברי רש"י אלו וכמדומה ביאר דברי רש"י דחיישי' דעלה ליבשה להוליד מזה דבאמצע הים ל"ח אמנם זה אינו והדבר ברור ברש"י כמ"ש] ובזה י"ל דאפי' אם, רש"י ס"ל כשיטת הפוסקים דבעי' דוקא ששהו אצלו ולא עלה בשיעור שתצא נפשו מ"מ בהעלו רגלו מן הארכובה ולמעלה בודאי לא בעי' שהו אצלו כיון דגם בלא שהו אצלו עד שעלה איכא עכ"פ רובא דנטבעים אלא דבזה המיעוט דנמלטים אינו בכלל מיעוטא דל"ש. ובזה מותר מטעם תרי רובי ורש"י לא כתב כן אלא מארכובה ולמטה לא תנשא אפילו בשהו אצלו עד שת"נ דאפ"ה אסורה להנשא לכתחלה:

ומעתה יש מקום להקל בתרי רובי כאשר כבר הורה זקן בעל בית יעקב ועבד עובדא להתירה להנשא לכתחלה בתרי רובי ובעל ישועת יעקב הביא ג"כ ראי' לדבריו מקו' הגמ' ומי מצית אמרת אבל לא כמ"ש ורק דחה דבריו מהא דצ"מ אבל לפמ"ש אין זה קו' כלל ומסברא בלא ראי' י"ל דאין לנו להחמיר יותר ממה דמצינו בגמ' דכל עיקר מים שאין להם סוף הוא רק חומרא בעלמא ומנ"ל להחמיר בתרי רובי ומעתה כמו כן בנ"ד דאיכא תרי רובי דע"י המסל"ת דנשרף ידעינן עכ"פ דבכיוצא בזה רובי נשרפי' וממילא דאיכא רובא דנשרפין ורובא דנטבעין ואף דלא שהה אצלו עכ"פ הוה רובא כמבואר בהריב"ש ובזה האופן יש להתירה אפי' לכתחלה ולענ"ד הוא היתר נכון וסניף גדול להתירה לכתחלה וההיתר דאיתתא זו ברור וצלול בעזה"י יעקב שמחה רעהפיש:

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה