אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות מחלק אבן העזר › סימן י

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות מחלק אבן העזר · סימן י

סימן ט

בדבר העגונה מפייזער שנאבד בעלה זה שנים שמנה בלכתו באנית סוחר מפרינסטאן לנייא ארליאנס ואחרי הדרישה והחקירה הגיע לפה כמה מכתבים ועדיות כפי הנעתק בכתבי הרבנים הגדולים האבד"ק פיעטערקאוו וד"ק פייזער ועליהם הגה"ג אבד"ק שענלאנק וד"ק גרידיץ אשר עיינו ובחנו צירפו זקקו והעלו להתירא. הנני עמהם אחרי העברנו הדברים החלה בכור הבחינה להתיר העגונה ועיקר יסוד ההיתר בנוי ומשוכלל בלא שום ספק על העדיות אשר העידו שני האנשים [לא נודע אם הם מבני ישראל אם לא] לפני שלשה שישבו במותב בי דינא ושאלו אותם אם שמעו מה נעשה בספינה והגידו לפי תומם כי הם היו אז בספינה ונפל בה שרפת אש וכל האנשים והם עמהם ניצולו על הספינה הקטנה לבד איש אחד אשר הכירוהו היטב ושמו הירש וואלפזאהן מפוזנא ועוד אחד אשר לא הכירוהו נשרפו במוקד האש. כי עמדו כמו ח' שעות על הספינה הקטנה והביטו ועיינו היטב כי נא יצאו מן הספינה ובודאי שמה היו למאכלת. וכבר כתבו ההמ"ג פי"ב מהל' גירושין בשם הרשב"א שאם נפל לתוך מדורה ושהה עליו כדי שישרף מעידין עניו שמת. ואין להחליש עדות זה על ידי ששאלו אותם מה נעשה בהספינה. הן בזה הסכימו בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי ובשו"ת מהרי"ק לחם רב. מוהר"ם לובלין. משאת בנימן כנס"י ורבים אשר אתם דכל מקום ששאלוהו על דבר אחר מקרי מסל"ת. יותר מזה כתבו בתשובת מיימוני מהרי"ק ות"ה דגם אם ידע הנכרי על מה דורשים וחוקרים כל שלא ח"נ בפי' הוה מסל"ת. וראייתם ממ"ש בפ' הגוזל בתרא נאמנים אשה וקטן לומר מכאן יצא נחיל זה ומוקי לה כשהבעלים מרדפים ואשה וקטן מסל"ת הרי דאף שיודעים על מה מרדפים הוה מסל"ת וכן משמע בתוס' וירושלמי שם ובלבד על חתר אבל אם יצאו וחזרו אני אומר לא אמרו אלא מפני הירחה או מפני הפיתוי הרי דלולא מפני יראה או מפני פיתוי הוה בגדר מסל"ת אף שידעו וגם אף להחולקי' וס"ל דגם כשהתחיל לשאול מענין אחר לא הוה מסל"ת כבר כתבו האחרונים דמודים דבשנים זה שלא בפני זה מהני אף כה"ג כי זה מוכח מהאי שטרי פרסאה [דבפרק המביא תנין] וכאן הלוא היו שנים זה שלא בפני זה:

ומה שהעיר בזה הה"ג אב"ד מפיעטרקאב דכיון שהב"ד חזרו ושאלו את העדים והשתא הגם שאנן מקילין שכל שהיתה ההתחלה במסל"ת לא מזיק מה ששואל אותו אח"כ מ"מ מי יימר להקל תרי קילות. כיון ששאל בתחלה מה נעשה בספינה ושאלו שנית בסוף. ע"ז חשיב דהא השאלה השניה בכללה היתה בחנם שכבר העידו שהמדובר נשאר והי' למוקד אש על הספינה בעת ההב. ושהם ראו והשגיחו על כ"ז באני משוט אשר עמדו שם וככר כתב מהר"י קארו בתשובה שאף דעת מהר"מ שס"ל שנכרי נאמן לאסור כמו שנאמן להתיר הוא דוקא אם מה שאמרו לאסור הוה מסל"ת. אבל אם אמר כך להתיר במסל"ת וחזר ואמר לאסור שלא מסל"ת אינו נאמן לאסור. וא"כ גם אם היו חוזרים ומגידים להיפך אחר ששאלו אותם שנית לא היו נאמנים [ונפ"מ שתרצה לומר דהשאלה השניה מגרע שלא יהיה מסלפ"ת שאז דבריהם האחרונים כמאן דניתא דמי] ועתה שלא חזרו רק הגידו שנית כבראשונה מה יזיק זה. ממ"נ לא יזיק בין אם תלמד מדבריהם איזה חזרה ממה שאמרו תחלה בין אם תאמר שהם סם דברים הראשונים.

גם מה שיל"ד מדבריהם האחרונים שאמרו אם הי' נופל בים הי' נטבע שזה מורה שאמרו כן רק מכח אומדנא ז"א דא"כ יהי' סתירה בדבריהם למ"ש תחלה ודאי שנשרף. כן אמרו בסיום דבריהם. וזה כלל בידינו שיש לפרש דברי העד שלא יסתור א"ע. וע"כ הי' כונתם שנתנו טעם לכן נשארו בתוך האש ולא מלטו א"ע אל הים כי גם שם לא הי' מקום הצלה כי שם היו נטבעים ולכן נשארו באש מלבוא במים. סוף דבר כפי דעתי הי' העדות הזה לבד מספיק להתירה בלי שום חשש וגמגום:

אולם באשר הרבנים שיחיו חזרו על כל הצדדים והיו כמסתפקי' אולי לא הי' זה עדות על צד הבירור רק בצד הקירוב כי בכ"ז אולי קפץ לים והם לא ראו אומר אני גם לצד זה וגם אם יהיה ספק יש מקום היתר לפי העדות האחר בשם אשה קדרית שהגידה מסל"ת ששמעה שנטבע במים ותחלה אומר שהגם שלא בארה ששהו עליהם עד שתצא נפשם בכ"ז כבר יצאה ע"פ עדותה מאיסור תורה (א) הגם שהכ"מ הבין מדברי הרמב"ם דבעינן ששהו עד שתצא נפשם הנה מדברי הרמב"ם פי' המשניות [גטין דף כ"ח] לא משמע כן כמו שדקדק בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי וכתב שכ"כ הרדב"ז בתשובה בשם ר' חננאל. וכן משמע ברבינו ירוחם חלק ג' נתיב כ"ג בשם הרמ"ה שלמד ממים שאל"ס לכל הני שנפלו למקום סכנה דאי אשתהי שם א"א שלא ימות אע"פ שיכול להיות שברח והלך לו ולא ראינו אותו ועדיין חי הוא אם נשאת ל"ת הרי דאף שי"ל שברח והלך לו דהיינו בלא שהה עליו עד שתצא נפשו בכ"ז אם נשאת ל"ת ולמד לה מדין משאל"ס. וכן מבואר בש"ג בשם ריא"ז שלא אמרו נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים רק שהעיד סתם שאבדה הספינה וא"י מי ניצול אבל אם העיד שבעלה של זו אבד במים כבר אמרו חכמים שאם נשאת לא תצא הרי שס"ל שא"צ לעמוד עד שתצא נפשו:

ומה שהבין הכ"מ ומהריב"ל מדברי הרמב"ם ממ"ש בהלכה י"ט או שנפל לים ומת ובהלכה כ"ף או שנפל לים ולא עלה שפי' ומת וכן לא עלה היינו שעמדו עליו עד שתצא נפשו אין ראיה שחזר בו מפי' המשניות די"ל שאמר כן לרבותא דאף שאמרו מת בכ"ז לא תנשא לכתחלה והראי' דשם בהלכה שאחר זה עכו"ם שהסיח טבע פלוני ונשאת ה"ז ל"ת ולא הזכיר טבע ומת. וכן בפכ"ז מהל' נחלות ה"ג לא הזכיר טבע ומת או לא עלה וגם מדעת הרשב"א אין הכרע שסובר כן למעיין בדבריו וכן במהר"מ אלשקאר (סי') בשם מהר"י קנדיאה שהבין מדעת הרשב"א כן. וכן דעת הרד"ך וכמה פוסקים דא"צ שישהא עד שתצא נפשו וחוץ מזה גם להמחמירים הלוא אמרו הפוסקים דאם אמר סתם אמרינן ששהא עד שתצא נפשו וכ"ש בעד מפי עד וכן משמע ממ"ש טבע חסא. ולא הזכיר שמת וא"כ לכ"ע ע"י עדות הקדרית יצאה מאיסור תורה ועתה הגם שלא תחזיק עדות שאמרו שנשרף, רק לספק הא יש ס"ס שמא נשרף ושמא נפל לים ונטבע ואף שדעת הרא"ה דלא אמרינן ס"ס כשהספק הא' אינו מוציא מאיסור תורה וכבר הלוא בהכרח להתחיל בספק נשרף או לא נשרף. ויש עדיין איסור תורה זה דוקא היכא שנדון הספיקות כ"א בפ"ע לא כשבאים הספיקות ביחד וכמ"ש במק"א ליישב מה שהק' עליו הרשב"א נוכל להפריד כל ספק בפ"ע ולדון עליו. על הספק טרפה ועל התערובות לא כן פה א"א כלל לדון אם נשרף או אם חי. רק אם נשרף או נפל לים והוא ספק דרבנן לבדו גדולה מזו כתב הפר"ח מהא דספק ביצת נבלה כשרה מפני שהביצה הוא גוף אחר ואנו דנים עלי' תיכף בפ"ע אם יש:

עליה איסור דרבנן או לא. ויותר מזה מצאנו באו"ח (סי' תס"ז) בחטה שנמצאת בתרנגולת וספק אם נתבקעה החטה אע"ג שעל החטה הוה ספק דאורייתא וכן במ"ש בפסחים. (דף יז) ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור מפני שלטמא אחרים הוא ספק דרבנן הגם שעל טומאת משקים עצמם הוא דאורייתא וע"כ כיון דעיקר הדין הוא על התרנגול ועל הכלים שנגעו במשקים תפסינן זה תיכף לספק דרבנן אע"ג שנוכל לדון גם על החטה ועל המשקין כ"ש כאן שאי אפשר להפריד הספיקות כלל ולא הוה רק ספק דרבנן. והספק של תורה לא יצוייר כלל ומה לנו לראיות הלוא כבר כתב הט"ז הביאו הב"ש (ס"ק ק"ה) דאם העיד העד שנטבע פלוני ושהה עליו עד שתצא נפשו רק שיש ספק או היו מים שיל"ס או שאל"ס אזלינן לקולא דהא אפי' במים שאל"ס אם נשאת לא תצא ע"כ לא הוה אלא ספק דרבנן והוא הנידון שלפנינו:

והנה הרבנים הגאונים אשר עסקו בהיתר עגונה זו האריכו למעניתם עוד בכמה צדדי היפר אם מצד כמה אומדנות מוכיחות שמת אם מצד עוד גב"ע שנגבה בערכאות מבני ישראל שהעידו שמת אשר בכולם אין יסוד לבדם להתיר ע"י אבל הם חזקים ומוצקים לצרפם לסניפי היתר שהגם שהרדב"ז (סי' תקכ"ו) והיש"ש ביבמות בשם ראב"י וכמה גדולים בתשובותיהן שאין לסמוך על אומדנות. בכ"ז ראויים לצרפם וכבר פי' ביבמות שהגם שהפונדקית לא היתה מסל"ת גמור ע"י שהוציאה מקלו ותרמילו ע"י האומדנות עשו כמסל"ת וכמ"ש הרמ"א. וכן יועילו האומדנות כאן לענין המסל"ת להצילו מכל פקפוק למ"ד להחמיר בשאלוהו אף ששאלוהו על דברים אחרים. ובפרט המבי"ט שחדש בזה להקל יותר כידוע ודבריהם כולם אהובים וישרים למוצאי דעת ובכ"ז עיקר קוטב ההיתר הברור לפי דעתי בלי פקפוק על עדות המסל"ת שנשרף וכנ"ל. ובזה הנני נמנה עם המתירים ואשה העגונה מרת אסתר תי' בת הגביר מוה' אליהו מפייזער שריא ומותרת להנשא וה' יצילני משגיאות. חותם אור ליום ר"ח אדר תרי"ז. קעמפען מאיר ליבוש מלבים:

ואעתיק עוד בזה גם תשובת הגאון מוה' יעקב שמחה רעהפיש נ"י הגאבד"ק קעמפנא מה שהשיב וז"ל:

בעזה"י:

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה