אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות מחלק אבן העזר · סימן ט
על דבר אשה אסתר בת הנגיד ר' אלי' נ"י מק"ק פייזער אשר היה דירתה עם בעלה ר' הירש וואלפזאהן בק"ק פאזען והולידו ילדים והיה אהבה וחבה ביניהם אך מחמת צוק העתים ודחיקת חובות הסכימו הזוג שילך לאמעריקא ואחר אשר ימצא שם די לשלם חובותיו ולחיות בהנותר בביתו יחזור לאשתו וילדיו וכאשר בא לאמעריקא כתב אגרת ארוך לאשתו והציע כל התהלכות שלו וגם בבואו לפרינסטאן כתב שנית והבטיח מבריאתו והראה עוד כמה משתוקק לחבק ילדיו ולהיות מקוה שיהי' עם אשתו ואחר אשר הי' שם איזה חדשים ולא מצא לרצונו החליט לנסוע לקאלפאניע דרך ארליאנס חדש. זה הי' בשנת תר"ט שם דיבר טרם הפרדו עם מכיריו והמיוחד שבהם מיכעלס לישעצקי שמיד שיבוא לארליאנס וידע דרכו עם הספינה לקאלפארניע יכתוב משם אגרת לאשתו על ידו ואחר שעורר מיכעלס אותו איך איש נשוי מרחיק נדוד שהוא דבר גדול השיב שיכתוב בארליאנס שתמתין עליו ב' שנים ואם לא יחזור עד אז תהי' פטורה ממנו מלהיות אגוד בו וזה נראה שיעשה זאת רק מגודל החביבות לאשתו. וגם קנה שם שני אנווייזונגען על בתים בארליאנס אשר לקח עמו בעד סך ק"פ דאלאר ונכנס לספינה קאנוויא. ואחר זה נודע שם אשר טרם הגיע לארליאנס רחוק מוויגסבורג בערך י"ד פרסאות נשרפה הספינה קאנוויא והיו שם א"י רבים שהצילו עצמם על ספינה אחרת ורק שנים נאבדו ובין השנים דנין על ר' הירש וואלפזאהן שהי' ביניהם שלא יצא להספינה אשר כולם הצילו עצמם ואחר שלא בא לארליאנס והאיינוייזונג לא היו גבו השופטי ארץ שם עדות משני יהודים שידעו שהיו לו האנווייזונג בנכנסו להספינה קאנוויא ואחר שנפאמתו דבריהם אל השופט נגבה המעות לחזרה מן המוכר ונשלח לפאזען לאשת וואלפזאהן וחלף שמנה שנה אשר לא נשמע ממנו ונשתקע לגמרי. מעתה מבקשת האשה ואבי' יחיו למצוא פתח להעיגון הזה ע"פ דין תוה"ק של תהי' חלילה עגונה עולמית כי היא עדיין רכה מאוד בשנים ונוסף לזה יש גם חשש בגופה שיש לה פעימת הלב ואמר הרופא שאין יכול עתה לתת לה צרי ורפואות כי בדרכי הרפואה רואה שצריך מקודם שתנשא לאיש וזה כחצי שנה אשר נדרשתי מאת י"נ הרב הגאון נ"י ע"ה פ"ה מוהרי"ל נ"י אבד"ק שענלאנק שנצטרף יחד להורות בדבר הזה ועם הגאב"ד נ"י ד"ק פייזיר ועתה באו שני הרבנים למלוני ה"ה הגאב"ד נ"י ד"ק פיעטערקאווי והגאב"ד נ"י ד"ק פייזיר והרב הגאב"ד נ"י ד"ק פיעטערקאווי הציע קונטרס גדול בחריפות ובקיאות והראה פנים לכל צד למצוא היתר בנה וסתר כדרכי היורדים לעומק הלכה ונשאר הסכמה אצלו שהאשה מותרת להנשא ות"ל הוספתי על דבריו ובקשו החכמים אלו כי אכתוב על הגליון מה שעלה במצודתי בזה. ויען שמצוה לשמוע דברי חכמים מלאתי רצונם ובפרט שראיתי כי מן השמים נזדקקתי שאילו הייתי יודע מתחלה על קבלת עדות אחת שהיו אינו יהודים הייתי מרחיק עצמי לגמרי וכתבתי שלא אזדקק אך עתה אשר לא ידעתי זאת והמה באו וגם הביאו עוד מכתבי' מה ששלח לי הגאב"ד נ"י ד"ק שענלאנק נכנסתי להיות בצוותא עמהם. ושמתי בה' יתרומם מבטחי שיורני במעגלי צדק למען שמו וישלח מלאכו לפנינו להורות לנו הדרך האמת. ואודיע כי בהיות השני רבנים האלו הגאב"ד נ"י דק' פיעטערקאווי והגאב"ד נ"י ד"ק פייזיר מסכימים להתיר כאשר הוסכם בהיותינו פה יחד בתורת בד"צ של שלשה וידי"נ הרב הגאון מוהרי"ל נ"י אבד"ק שענלאנק יהי' מסכים אז למען יבורר יותר יבחרו עוד אחד מגדולי מפורסמים או להיפוך יבחרו מקודם זה ואח"כ ישאלו פי הגאב"ד נ"י ד"ק שענלאנק כפי אשר ימצאו יותר למציאות אזי גם אנכי עמהם בהיתר זה ותהי' האשה אסתר בת הנכבד ר' אלי' נ"י מק' פייזיר מותרת להנשא לבעל בלי נידנוד ספק:
והנה מאחר שיש דעות הובא בח"מ (ס"ק ע"ח) שגביות עדות עגונה הן בפה והן בכתב יהי' ע"פ ב"ד של שלשה אך הח"מ הקיל. ובתשובת רבי עקיבא איגר סימן קכ"ג) איתא לחומרא דבעי שלשה לכן יותר נייח שיהיה קריאת הכתבים וקבלת התוכן הנאמר שם ע"פ שלשה יחד. ואין סברא להניח זה עד שיהי' הסכמת כל הב"ד של חמשה. יען דאיתא בנתיבות (בסי' כ"ח ס"ק ו') שהוכיח מתשובת רמ"א שאם בין הכתיבה לקבלת העדות נשתתק העד או מת או שכח עדותו ובכל אופן שאינו ראוי להגיד בעת קבלת העדות בב"ד דאף לדעת ר"ת והתוס' לא מהני ע"כ למיחש בעי בזה וכל מה שאפשר לתקן מתקנינן הגם שכבר עברו שנים בכ"ז בכל מה דאפשר להקדים יותר נכון:
והגם שלכאורה נראה שנעלם מרבינו בעל נתיבות זצוק"ל דברי התוס' ב"ב מ' שהקשו לדעת ר"ת מדוע אמרי' בכתובות כ' כותב אדם עדותו ומעיד אחר זמן והוא שזכרה מעצמו ולר"ת די אם זוכר בשעת אמירה והתוס' הוכיחו בתירוצם השני עי"ז דין חדש ולנתיבות אין התחלה לקו' התוס'. וע"כ דשאני בהא דרמ"א לענין שיכולים לחזור ולהגיד דהויין כל הזמן כאילו עדיין הם בעדותן ויכולין לחזיר תוך כדי דיבור וע"ד טבולת יום ארוך משא"כ לענין שיתבטל עדותן במה שידעו מתחלה מחמת שאינן ראויין עתה תה"ל כתבתי במס' ב"ב מ' לתקן דבריו ומה"ת לא נהי' צייתין לדברי רבינו זצוק"ל לכן עשינו זאת שהכתבים שהיו בידינו עתה קבענו היום אנחנו השלשה לנו קביעות יחד וקראנו הכל בתורת עדות לקבל כפי הנצרך לקרוא תוכן הענינים הנצרכים מן הכתבים וכתבתי כאן על הגליון וע"ז נחתמה. אך ישארו אות א' ואות ב' עדיין לקבל אחר סיום הענין יען שלא היו הכתבים לפנינו אבל שפטתי גם על אלו לע"ע:
ואחר שיסכימו כולם כפי הנכתב ב"ד של חמשה הן מטעם אחד והן כל אחד מטעם אחר להתיר האשה יצטרפו יחד בד"צ של שלשה ותבוא האשה אסתר הנזכרת לפניהם ויתירו לה להיות תנשא לכל רצונה. שכן כתב הנ"ב ח"ב ס"ס נ"א וז"ל וליתר שאת אחר שתצא ההוראה להתירה תבוא האשה לפני ב"ד של שלשה להתירה להנשא כי נכון הוא לעשות כך בכל היתר עגונות וכן הורה אאמ"ו הגאון ז"ל והרבה גאונים עכ"ל ושם איתא שהתנה הגאון בעל נ"ב דבעי דוקא הסכמת שני גאונים עמו להיות הוא עמהם שלשה. ואפ"ה מצריך אח"כ ישיבת בד"צ של שלשה להתיר האשה בפניהם:
המכתבים המה (א) כתב מיכעלס לישעצקי כ"ב מערץ תר"ט שנטבע ר' הירש וואלפזאהן ונראה מלשונו שהדברים היו מבוררים לו ע"פ שמועה איש מפי איש (ב) חזר וכתב בכ"ג יאנוארי תר"י ששמע מאחרים אמירה בשם קדרית אחת שהיתה ג"כ בספינה שהי' שם ר' הירש וואלפזאהן כשנשרף הספינה וראתה איך הוא רץ להציל מתוך הספינה את הקופ"פער שלו בשעת השריפה ראתה אותו שנכנס לספינה ואח"כ כששאלה עליו שמעה שנטבע אז (ג) יש אגרת מן מיכעל לישיצסקי איך דברו יחד ומה השיב ושם נאמר ג"כ שביקש שכשיגיע אגרת מפאזען מאשתו שישלחהו לו לארלאנס (ד) גם ידוע שהי' לו דעקעמאנטע על אחד מפאזען שהוא חייב לו אלף ר"ט ונמצא אז בנייא יארק ויען שלא הי' יכול להוציא ממנו מסר המשפט למליץ והתנה שכל מה שיוציא יחלקו יחד ומסר לו הכתבים ואחר זמן מסויים שלא כתב למליץ מאומה ונודע שנאבד וואלפזאהן השתדלו בפאזען להגיע הכתבים לחזרה (ה) יש ב' אגרות שכתב המנוח ר' הירש ז"ל לאשתו וגם אחד לגיסו אשר ביקש עבור אשתו שישמור הבטחתו לטובתה ובכולם הראה לאשתו וילדיו אהבה וחבה וכתב נחמות על פרידתם לשעה והראה לה לאיזה מקום שתשלח לו מהרה אגרת (ו) יש כתב אשר התחברו ג' אנשים בגרעוויל ג' פעברואר תרטו שמעון כ"ץ משה אש. מיכאל הוירוויץ. שהיו לפניהם שני נכרים שהעידו זה אחר זה וזה שלא בפני זה ע"פ שאלתם מה נשמע מהספינה קאנוויא שנשרף לפני איזה שנים אם יודעים מה לספר והשיב שהי' בספינה כ"ו פעברואר תר"ט [והמה אומרים למספרם] בנסעם מפרינסטאן והיו שם הרבה נוסעים בספינה וכאשר באו י"ד פרסאות בערך אחר וויגסבורג הוצת אש בדאמפף שיף ההוא וכולם הצילו עצמם לספינה השנית רק ב' אנשים שאחד מהם היו יודעים אותו ומכירים אותו היטב שמו הירש וואלפזאהן מפאזען והשני אינם מכירים אלו נשארו על הספינה כשנשרפה אשר הלהב ודאי אחזם ולא היו יכולים לצאת עוד והמה נשארו בספינה השנית עד בערך שמנה שעות ולא הי' שום הרגש משנים הנאבדים לראות אותם ושאנו השלשה אלו אם ראה שקפץ וואלפזאהן מספינה לתוך הים השיב שהשגיח הוא ואשר היו עמו ולא ראו אותו שיהי' קופץ להים ואם הי' קופץ הלוא ג"כ הי' מת ובודאי לקחוהו הלהב עד שלא הי' בידו להציל ואחר שנגמר זה אמר כן גם השני אחר כל הסדר הנ"ל בשאלה הראשונה והשני' וכתבו זאת על הנייר והיו שני ההגדות כמעט מכוון מלה במלה במעט השתנות בלשון ולא בגוף העדות וע"ז חתמו השלשה כפי שמותם (ז) יש כתב מן השופט ובצירוף חתימת הכותב כנהוג חיך נשבע יצחק ראטה וליב קאפענהאגין שהכירו היטב את הירש וואלפזאהן מפאזען ושביום כ"ו בימים האחרונים לחודש פעברואר תר"ט נכנס לספינה קאנוויא בעיר פרינסטאן לנסוע לארליאנס חדש ומשם לקאליפארניע וכשהי' בערך י"ד פרסאות מן וויגסבורג יצא אש בהספינה ההוא ונשרפה והירש וואלפזאהן נאבד מאז ובודאי מת שם בשרפה וגם ראו אצלו ב' אנווייזונגען על בתים בארליאנס על סך ק"פ דאלאר לגבות בארליאנס חדש מה שקנה ואילו הי' חי ודאי היה כותב להם כי שכיחים הנסיעות הספינות בין שני המדינות אלו הרבה והמעות מן האיינווייזונגען לא נגבה עדיין באורליאנס וע"ז חתמו הם וגם השופט חתם לקיים דברים האלו שכן אמרו וחתמו וזה הוא בכתב נכרית. העדות הנ"ל מן אות ג' והלאה קבלנו היום פ"ק גרידיץ. הק' אלי' במוהר"ש ז"ל חנפ"ק הנ"ל הק' אלי' בא"א המנוח מוהרי"א אבד"ק פייזיר. הק' מיכאל דוב בהגאון החסיד המנוח מוה' ישכר זצ"ל:
ואומר כפי דין תורתינו הקדושה ביסודות מדברי חז"ל והפוסקים שלפי מה דאיתא באות ה' יש לראות מ"ש הנ"ב (ח"ב סי' מ"ז) וז"ל ואמנם שריותא דההוא איתתא איננו קל כי כל הסימנים שנזכרו בדברי העדים אינם נחשבים אצלי אפי' לסימנים אמצעיים וכו' ואמנם להיות שאשה זו יושבת עגונה כבר יותר מארבעה שנים צריכים אנו למשכוני נפשן אשריותא דידה ומתחלה אמינא שכל דברי ההיתרים שאדבר באשה זו היא בתנאי שזה האיש ר' שמעון הנזכר הי' דר עם אשתו כדרך כל הארץ ולא היתה שנאה ביניהם שהי' לחשוב שרצה להרחיק נדוד ממנה ולעזבה עגונה. רק הי' עם אשתו בשלום. ודרכו הי' לילך ולסחור ימים אחדים ולחזור לביתו ואם הדבר כן עכ"פ רגלים לדבר שאיננו בחיים שאם הי' בחיים הי' בא לביתו ואף שאין זה כדאי להתיר בשביל זה מ"מ עכ"פ שוב ראוי לחפש קולות עכ"ל. מבואר דסמך על דברי הר"א מווארדין שהובא במרדכי שלהי יבמות שכתב דלאו לעולם קאמרינן שנאסרה במים שאין להם סוף והתיר אשה שנתעגנה ארבע שנים על אומדנת הב"ד בכל דור. ולא חלילה להתיר עי"ז בלבד אלא עכ"פ להיות מבוא שלא לפחוד מלחפש קולות ואפשר שגם הב"י שדחה דברי מהר"א מווארדין וקאמר דחלילה לסמוך ע"ז מודה עכ"פ למה שכ' הנ"ב:
ויש לראות יותר דכאן הקיל הנ"ב עכ"פ שהי' ידוע שנטבע ובזה מיירי נמי מהר"א מוורדין. אך יש לפנינו יותר דברי הנ"ב בח"א סוף סי' ל"ז וז"ל ולכן נלע"ד שמי שעזב אשתו עגונה והלך למדינת הים ואחר כך נמצא אחד מת ומכירים אותו ע"י כלים יש להחמיר אפי' בכלים דלא מושלי אבל במי שישב עם אשתו והלך לסחורה על דעת לחזור ולא חזר שעכ"פ איתרע חזקת אשת איש שתיכף נולד לנו ספק מיתה על האיש הזה ודאי יש להקל בכלים דלא מושלי וכו' מבואר שכתב במוחלט לא לבד במעשה שלו שנמצא אחד מת אלא אף במי שישב עם אשתו והלך לסחורה ע"ד לחזר ולא חזר שעל כל פנים איתרע חזקת אשת איש דזה קאי אף בלא ידענא שנפל למים רק על ידי עצם המקרה מניעת ביאתו זמן רב לחזרה שנחלש כח חזקת אשת איש עי"ז. וע"כ גם החזקת חי. דהא קאמר התם שיהיה חזקת כל מה שביד אדם הוא שלו ואף למאן דסבר בח"מ צ"ט שהביא הרמ"א דמגו מהני ואינו כמיגו להוציא כיון שדנין על החפץ שיש בידו ואין החזקה דכל מה שביד אדם הוא שלו כשאר חזקת ממון שאין ספק על הממון עצמו. ובכל זאת עדיפא חזקה זו מחזקת דא"א וחזקת חי להכריע להתיר היכא שנפל למים ע"י סימני כליו והיכא דליכא נפילה עכ"פ נחלשו החזקות ע"י מניעת ביאתו ויותר יש לדון בזה בנידון שלפנינו עד שכמעט לומר דלא לבד שנחלשו החזקות אלא שהמה בטלים לגמרי כאשר אבאר בעזרת השם יתברך:
דאיתא ביבמות (קט"ו) ואתיליד ביה מומא ומחמת כיסופא אזיל וערק לעלמא וכתב הנוב"י (ח"א סוף סי' מ"ב) ע"ז וקשה למה לי דאתיליד ביה מומא דהא ע"כ ההוא גברא חרוכא המוטל בפנינו בלא ראינו שני ידיו דבוקים בו דאל"כ איך רצה רבא להתיר מחמת גברא חרוכא אלא ודאי שרבא רצה לומר גברא חרוכא הוא בעלה. ופסתא דידא ממנו הוא ולא חייש כלל לאדם אחר. וכאן היה וכאן נמצא ור' חייא סבר דלולא שיש אמתלא לתלות דמחמת כסופא אזיל לעלמא לא חיישינן כלל דאיזול לעלמא אלא דאמרינן כאן נמצא וכאן היה וכו':
מעתה אם כתב הנ"ב לפשיטות במי שיושב עם אשתו והלך לסחורה ע"ד לחזור ולא חזר דאיתרע החזקה של א"א אע"ג דשם יש מציאות דאתיליד ביה איזה מום ע"י שום דבר או בעובדא דידיה דנפל למים וכשיצא במקום רחוק ונולד לו כשהיה במים איזה מום שבוש מלחזור או לא רצה לצער לבני ביתו להראות מומו ועי"ז ערק לעלמא. בנידון שלפנינו שלא דנין על ביאתו לביתו רק מדוע לא כתב אגרת ממקום שהוא לביתו אשר ע"ז לא שייך שום אמתלא רק לומר שנשברו ידיו או נקצצו וגם בזה היה אפשר ע"י אחר שיצונו לכתוב ולשום אמתלא דכאיב ליה ידי' לפי שעה. ודאי סברא לומר שיש ידים מוכיחות לבטל החזקה לגמרי:
וגם כפי דאיתא לעיל אות ד' שמסר משפטו בנייא יארק למליץ מדוע לא כתב לו וכי שייך ע"ז דאתיליד ביה מומא וכן במה שהיה לו אנווייזונגען לארליאנס אף אם נאמר שנאבדו ממנו מדוע לא כתב להמוכר לו אותן אנווייזונגען שנאבדו הכתבים ושיחזיר לו מעותיו ואין לדחות דצריך אמתלא מחמת כיסופא רק שם שהוא נגד כאן היה כאן נמצא וזה ליתא בנידון שלפנינו הלוא ע"ז אין אנו דנין רק לומר אם בכל אדם במה שאינו שב לביתו יש לנו להקל ויש אמתלא ועד כמה יש להקל בליכא אמתלא. וגם רואים אנחנו שלא רצה בשום אופן להביא את אשתו לספק עיגון והחליט מכח אהבתו ורחמנותו עליה לפוטרה אף מספק ואיך ישתוק אח"כ לגמרי:
ומעתה אומר שלא באתי שיהיה במה שכתבתי די להתיר רק לומר שמחמת אלו הדברים שנחלש לפחות הרבה חזקת א"א דשוב אין הנידון שלפנינו דומה למה דאיתא בבכורות (מ"ו ע"ב) ופסק כן המרדכי שלהי יבמות (סי' צ"א) שאני א"א דהחמירו בה רבנן ומסקינן כי הקילו רבנן בסופה ובתחלתה לא הקילו שהחילוק הוא בתחלה עדיין חזקת א"א הוא בתוקפה משא"כ בסופה דפירש"י לאחר שכיונו יפה הקילו שהוא משום דבזה איתרע חזקת א"א קצת. וא"כ בנידון שלפנינו אף טרם שאנו דנין על העדים ואפי' לא היה שום עדות החזקת א"א נחלש ונחלש הרבה שיש להקל במה שאפשר ולא דנין כתחלת עדות. ומציאות זה לבד מה שלא בא לביתו הוה החשש לומר שהוא חי רק מיעוט שאינו מצוי אשר קרוב לומר דהוה זה לבד כדין מים שאין להם סוף ושהה עליו כדי שתצא נפשו שדינו אם נישאת לא תצא:
באות א' וג' בעדות איתא מה שכתב מיכעלס לישעצקי והנה נחלש אגרתו הראשון ע"י האגרת השני כי נראה שאז לא כתב רק מקול הברה ע"ד דאי' ברמ"א (ס"ס י"א) שחוששין שכתב כן מפני הקול דהא באגרת השני כתב להדיא איך ידע. ואפשר שידיעה זו כבר היה לו מה שנשמע לו בשם הקדרית באגרת הראשון אך לא פרט היטב עד ששאלו ממנו לשלוח גביות עדות ואז פרט מאין ידע ועכ"פ יהיה איך יהיה הדברים שנשמע לו בשם הקדרית הוה עדות טוב ואף שלא פירש ממי שמע זאת בשם הקדרית ג"כ מהני כדאי' ברמ"א סעי' ה' והגאב"ד נ"י דק' פיעטרקאווי ביאר דבר זה יותר מובחר עיי"ש:
רק להיות לנו לדין שנטבע במים שאין להם סוף לפחות ואף שהקדרית אמרה ששאלה עליו א"כ הוית עד מפי עד הלוא גם זה מהני כמו דאיתא בש"ע סעיף ט"ז. ואף לדעת הריב"ש שהובא בק"ע (סי' קי"ד) שחולק ע"ז וסובר דמסל"ת ממסל"ת לא מהני מודה בנידן דידן כיון דאף במה שראתה הקדרית עצמה שנכנס לספינה להציל שלו יש לידע שנטבע שגם היא היתה שם ולא ראתה אותו ואין לומר שלא אמרה שמו ובשם אביו ובשם עירו כיון שנראה מכתבו היתה הקדרית מכירו והמדבר עמה היה באופן שראה לעין שמכרת אותו דאל"כ איכה ידעה לספר ממנו וזה מהני כדאי' בק"ע (סי' קכ"ג) ואכתוב להלן דמלבד זה כיון שלא היה בספינה שום יהודי זולתו ושם במים רבים לא נמצאו בני אדם יהודים ואין לחוש שמא אותו ששמע מהקדרית שאל אותה ולא היתה מסלפ"ת הא סיים הראב"ח שהובא בק"ע (סי' רנ"ח) דשמא היה ע"י שאלה לא חיישינן ואין לנו לבדות שמא היה ע"י שאלה גם שייך לכאן מה בק"ע (סי' רל"ד) בשני דברים שאנחנו דנין עתה אחד שיהיו העיקר המסל"ת בעד הראשון דהיינו הקדרית מנכרים אחרים כפי סיפורה ובשאלת נכרי מנכרי אינו מזיק והוה מסל"ת טובה שנית כתב מאחר שלא היה אחר מסבב באותן מקומות מסתמא ע"ז היה אומר הנכרי מאחר שלא הוחזק אחר שם בשם זה עכ"ל:
ובנידון שלפנינו אילו היה נחית להספינה עוד יהודי היה נודע לאותן שליוה אותו להספינה וכשאמרו רק שמו לבד וואלפזאהן אף אם לא הכירו אותו היטב כיון דלא היה אחר נמי אמרינן עליו היתה מעידה ולא לאחר:
ולולא דמיסתפינא הייתי אומר דבר חדש דהא דצריכין לנאמנות א"י שיהיה מסל"ת אינו אלא אם יש די בעדותו לבד להתיר להנשא. אבל כשבאנו לדון מדבריו כעת רק להיות נידון בנפל למים שאין להם סוף דאסורה עדיין לכתחלה יש לסמוך אף בלא מסל"ת. ואע"ג שיהיה לנו אח"כ היתר ע"י זה ממקום אחר להתיר משאל"ס אף לכתחלה מחמת טעמים אחרים מ"מ כיון דעצם העדות אינה על מיתה גמורה אינה שייך חומר זה דבעי' מסל"ת וכעת לא מצאתי לא סתירה ולא ראיה נכונה ע"ז רק קצת משמעות יש בק"ע (סי' קפ"א) שמביא דעת הסוברי' דנכרי מסל"ת שמת לא מהני בלי קישור דברים ומביא שמה דאיתא ביבמות מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי שהיה קישור דברים במה שאמר מקודם שאמר היאך בית חיואי שמחים שחושבים שחואי קיים. מי יתן שאמצא איש מאנשי ביתו וישמע ששכיב חואי ורהיטת הלשון משמע שצריך לזה מה שכפל לומר מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חיואי ואילו היה אומר רק פעם אחד לא היה אפשר להעמיס כונה זו וא"כ קשה מה יענה לעובדא השלישית דשם שאמר רק פעם אחת מאן איכא בי חסא אלא דשם דהוה אמר רק שנפל למים קיל יותר ובלשון הרא"ש בתשובה שהובא בב"י בענין זה אין לדייק כדברים האלו:
ויודע אני שגם כאן הדיוק קל מאוד. אך העמדתי הערה זו וכמאמר התנא ולא עליך המלאכה לגמור ולענין שלפנינו כבר נתבאר לפני זה שדי להאמין שנפל למשאל"ס לפחות. ובמה שנתעוררתי יש לעיין בדברי התוס' בתי' השני בגטין (כ"ח ע"ב) ואין להאריך בענין זה עוד:
באות ויו בעדות יש לכאורה לבטל העדות יען שהיה מן השלשה ע"י שאלה לנכרים. וכיון שאין אנו מחזיקין אותם לב"ד כיון שלא ידעו מאומה עכ"פ לא גרעו מעדים פשוטים ששמעו במסלפ"ת מהכרתם. אך כאן לכאורה לא היה כזאת דלא היה מסל"ת כיון שבא ע"י שאלה. אך ב' תשובות לדבר:
אחד הא איתא בק"ע (סי' ז' ובסי' רמ"ג רמ"ד רמ"ה) שאם שאל מתחלה את הנכרי רק על מה שנשמע מן הספינה הוה מסל"ת ואיתא בש"ע (סעיף ט"ו) כותי המסל"ת תחלה אע"פ ששאלו אותו אח"כ ובדקי' הרי זה נאמן ועיי"ש בחלקת מחוקק ומשיאין על פיו א"כ כאן נמי אף עפ"י שאח"כ שאלו אותם אם קפץ מהספינה שוב לא יצא מדין מסל"ת אף בסוף העדו':
שנית ואף את"ל דהלכה כמאן דפליג בזה כמבואר בק"ע (סי' ז) ובט"ז יו"ד (סי' צח סק"ב) בשם הרא"ש י"ל דלכאורה קשה מה יענה למה דאיתא בגטין (י"ט ע"ב) בשטרי פרסאה דחתימי ליה סהדי ישראל דעביד בערכאות של כותים מקרין להו לשני כותים זה שלא בפני זה במסל"ת ומגבי ביה ממשעבדי בשלמא לאותן דסברי שאם היה השאלה לדבר אחר הוה מסל"ת שפיר אפשר לתרץ והוא הראי' שהביא הרשב"א שם בק"ע (סי' רמ"ג) וז"ל וכן משמע בהאי שטרי פרסאה ואף שקירין את הא"י לקרות השטר משום דלא ידע דבעי' למיסמך עליה שפיר קרי מסל"ת אבל לשיטה זו דסביר דבכל שאלה מבטלין מסל"ת נשאר הקושיא אך גם הם סברי שפיר דסברי דכיון דשיילינן הכותי' זה שלא בפני זה ומכונין עדותן אף שבא ע"י שאלה נמי נקרא מסל"ת:.
ולענ"ד יש לתמוה על הרשב"א שהביא ראיה מגמ' זו כמ"ש לעיל ולא הרגיש שכאן הוא כל חילא יען שהיה שאלה זה שלא בפני זה. רק הבין הרשב"א שהוא משום מסל"ת נאמן והא פסקינן בב"ק (קי"ד ע"ב) דבדאורייתא לא מהני מסל"ת אלא בעדות אשה בלבד ואיך מוציאין כאן ממון ע"י מסל"ת דחזקת ממון הוא יותר מאתחזק איסורא שכתב הש"ך ביו"ד (סי' צ"ח סק"ב) דמסל"ת לא מהני וגבי נחיל של דבורים בב"ק (קי"ד) טעמא רק משום דהוה קנין דרבנן אלא ודאי דעיקר נאמנות הוא בשטרי פרסאה משום שהעידו זה שלא בפני זה ויהיה מעתה אדרבה הוכחה מכאן להיפוך ממ"ש הרשב"א שכל שבא ע"י שאלה יהיה בכל אופן שהוא לא הוה מסל"ת גמור דחזינן שהרמב"ם בפ"ו מהל' מלוה ובש"ע חו"מ (סי' ס"ח סעי' ב) כתבו דהוה כמסל"ת. ואפשר היה להם גירסא כזו בגמ' ולא כתבו דהוה מסל"ת כמו שכתבו גבי נחיל של דבורים (פ"ו מהל' גזלה דין ט"ו) כיון דכאן בא ע"י שאלה והוה רק דומה למסל"ת ומהני אע"פ שאינו מסל"ת גמור וגם אילו היה מסל"ת גמור לא היה מהני להוציא ממון אך כיון שבאו לקרות זה שלא בפני זה מהני. מעתה בנידון שלפנינו שהיה זה שלא בפני זה וכיונו דבריהם ודאי מהני אף שהיה ע"י שאלה לכל הדיעות דהשתא בלהוציא ממון מהני מכש"כ בעדות אשה דמסל"ת גמור מהני. וכיון שמעידים על מה שראו אחר שיצאו מן הסכנה דמיד שבאו להספינה השניה שוב לא היה להם בהלה כלל ליכא דין חשש בדדמי דאיתא בש"ע סי' נון. לפי הסכמת רבים משו"ת. ויש אצלי תה"ל אריכות בכלל גדול בתשובה בשנת תרי"ב וכן היא בעדות הקדרית דלעיל ולא דמי לק"ע (סי' רט"ו) דשם מיירי שהיה באופן שבעת שראו היו עדיין בהסכנה ובבהלה:
ואף שלא הזכירו אותו בשם אביו ועירו כיון שאמרו הירש וואלפזאהן מפאזען די ואין כאן הכרח להאריך ותה"ל בררתי זה בראיות ברורות בתשובה אחרת ומכ"ש לפמ"ש לעיל בשם ק"ע (בסי' רל"ד) דכיון שלא היה שם מקו' לחוש לאחר בשם זה דלא חיישינן וגם שהיו מכירין עמו והגידו עדותן לפני מכירין שבאנו השומעים על מי הם מכוונים והגדתם כדאי' בק"ע (קס"ז) שהבאתי לעיל ואין לומר ואיך שייך שיהיו מכירין אותו ויהיו מורגלים עמו שהיה רק יהודי אחד בין כל כך נכרים אימר דאדרבה היא הנותנת שעל ידי שהיה יהודי אחד היו מתמיהין על הדבר ונכנסו עמו יותר בהכירות וגם דרך יהודי הוא להמציא לו הכירות כל מקום שהוא ואפשר ומסתמא הבינו המגידים האלו בלשון אשכנז כמו הוא אשר בשביל זה היה ביניהם הכירות יותר.
ולכאורה היה לפקפק על הגדתם יען שנכתב כמעט שני העדיות בלשון אחד שנראה כגומלין אך אין בזה לחוש לערמה רק כן הוא לפעמים יען שבעיקר הגדתם היו מכוונים עדותן אף שזה שינה בלשון מהשני. הכותב כותב שניהם בלשון אחר ואין בזה ביטול עדות:
והנה פשיטא שאין בעדות די להתיר האשה לגמרי אף לכתחלה בשביל זה לבד אע"פ שאמרו שנתעכב שמנה שעות ודבר ברור הוא שכ"כ נכרים שהיו שם היו משקיפים על פני המים ואם לא כולם לא ימלט שהיו הרבה מהם משגיחים ורואים על פני המים ואם היה שט על פני המים על דף או קורה שכתב הרמב"ן ופסקינן כוותיה (בסי' י"ז סעי' ל"ד) לא ימלט שהיו כולם או לפחות מי מהם רואה אותו והיה נתפרסם אצלם וגם היו מחפשין עצה לשוט אחריו בספינה א"כ ודאי היה אחת משתי אלה או שנשרף. ואם אין אנו בונים על העדים במה שאמרו שנשרף כיון שהוסיפו דברים שאם היה קפץ במים נמי הי' מת והוי דוגמא דאיתא בק"ע (סי' נ"ז) עכ"פ יש בזה רק דין מים שאין להם סוף דתלינן שנפל להמים והמים כסהו לגמרי ושהה עליו כדי שתצא נפשו בלא הוצאת ראשו בתוך, הזמן שדונו הוא אם נשאת לא תצא:
ומה דאיתא בעדות (אות ז') יש בדבר לכאורה לדחות לגמרי כיון דכל חילא דעדות שלא נקבלו בב"ד דמהני אינו רק משום עד מפי עד כמ"ש הסמ"ע (בסי' כח סעי' כ"א) ובח"מ וב"ש (בסעי' ל"ט) וכיון שנכרי לא מהני רק מסלפ"ת וזה אינו מסל"ת כיון שהיה מבקשין ממנו שיכתיב עדותו ואין לומר משום שחתמו העדים היהודים הא לפי מה דמבואר (בסעי' י"א) לא מהני כיון שלא היה כתב ישראל וכתבתי לפני איזה חדשים זאת לי"נ הגאון מוהרי"ל נ"י אבד"ק שענלאנק והגאב"ד נ"י דק' פיעטרקאווי בקונטרס שלו פלפל בחכמה להעמיד דעת הגאון מוהרי"ל נ"י וגם אני אומר שיש מקום לדברו ואין כדאי בדברי לדחותו:
והנה אמת אודיע שתכלית עדותן מעט הוא ומה לנו לכאורה לפלפל בכדי. שמה שהעידו נכלל באגרת של מיכעלס כמו שמבואר לעיל בגוף השאלה:
אך למען שיהיה נפ"מ בזה בדבר אחר אם יהיה תועלת בדבר זה שיהיה גילוי דעת שיש לסמוך על דבר כזה לכן כתבתי הכל:
ואבוא מקודם במה שהשבתי את ידידי הגאון מוהרי"ל נ"י יען שהשופט אינו מסלפ"ת איך נאמן אומר וגם הגאב"ד דק' פיעטרקאוו רואה אני שהרגיש בזה בקונטרס שלו אך אני מטעים הדבר בראיות יותר ממ"ש הגאב"ד נ"י דק' פיעטרקאווי:
דהא דעת הב"י ביו"ד (סי' צ"ח) דנכרי נאמן במסלפ"ת רק למאן דסבר טעם כעיקר לאו דאורייתא ואומן היינו קפילא נאמן אף למאן דסבר דהוה דאורייתא משום חזקה דאומן לא מרעי אומנתי' והש"ך שם ג"כ נר דנחית לזה שהעמיד כל קושיותיו רק על מסל"ת בלא קפילא וגם הנ"ב (ח"א סי' מ"ג) ד"ה אמנם לפי הנזכר צירף דבר זה להתיר על דברי הפקיד שלא יפסיד ממון למען ישקר. וכן הוא בשופט מחמת אומנתו. ואין לומר דהא דאומן נאמן (בסי' צ"ח) היא רק משום שיתגלה קלונו אח"כ כשיאכל ישראל וירגיש טעם וזה לא שייך הכא וגם בעובדא דנ"ב שאני דשם סומך משום שלא ירצה הפקיד להפסיד ממון כמו שזה אינו רוצה להפסיד אומנותו. אך גם זה אינו דהא פסקינן באו"ח (סי' כ') דסמכינן על חזקה זו דלא מרע נפשיה בתגר אע"ג דלא עבידא לגלויי דאף אם יכחישנו ישראל המוכר ישאר הנכרי בדיבורו שמשקר המוכר ויהיה כמו לא עומד להתברר ושם הוא דאורייתא דבעי בציצית לשמה וביותר בתכלת דלא הוה קלא אילן דנאמן התגר:
ויש לתמוה במה שהביא הש"ך ביו"ד (סי' צ"ח סק"ב) דעת התה"ד שסובר דדעת הרא"ש דלא סמכינן על קפילא בלי צירוף מסל"ת מה יענה לדין זה באו"ח (סי' כ) והוא ברייתא בלי חולק במנחות (מ"ג ע"א) ושם נמי בתכלת וכן כתב הר"ן ריש חולין בסוגיא דהנותן לשכנתו וסיים אחר אריכות קצת וז"ל אלא שאפשר לי לדון להלכה ולומר דכל שהוא אומן בין נכרי ובין ישראל שרי מדאמרינן פרק התכלת (דף מג) דגבי ציצית הנקחת מהאומן ולא חיישינן דקלא אילן הוא מבואר דאף בדין דאורייתא מהימן אף בלא מסל"ת:
ועדיף ממסל"ת בנכרי דעלמא אך צריכין אנו לאמשוכי נפשין ולומר די"ל דגם בקלא אילן אפשר שיתברר אח"כ דהא חזינן שהרמ"א ביו"ד (סי' ש"ב) כתב דלא חיישי' בנותן קנבוס לנכרי לתפור לו בגד דלא חיישי' כיון שעתיד להתברר. וכתב הש"ך שהוא משום דאומן לא מרעי אומנתי' אם יתברר אח"כ ודברים אלו תמוהים הם לענ"ד דאין להעמיס זאת בקלא אילן שיתברר אח"כ וכן במה שנהג בזמן הזה לענין ציצית לשמה בא"ח (סי' כ) ואך לדברי המ"א שם יש לדחוק בזה. אך לכל הדיעות ודאי ישאר לומר כיון דפשטות הענין דלא מרע אומנתיה שייך נמי אף באין עומד להתברר מיד כיון שהוא מורגל להיות נשמר בענייני' שאפשר להתברר נזהר בכל דוכתא. ואם אומר דלא מהני בלי עומד להתברר סמיכת אומן אינו רק שם אשר גם מסל"ת של נכרי לא מהני אבל בעדות עגונה דמהני מסל"ת בנכרי' דעלמא ודאי לא יגרע נכרי אומן בלי מסל"ת ובפרט בכל עדות בזה נמי שייך עומד להתברר שהעדים יפרסמו ששקרו ולא דמי לתגר כפי שכתבתי לעיל:
ע"כ יש מקום לדברי הגאון מוהרי"ל נ"י ועי' בק"ע (סי' רכ"ט) שנמצא כ"ז כמעט להדיא. וגם מלבד זה הערכאות לא כתבו העדות בשביל האשה רק להוציא המעות ואנחנו מסבבים עדותן גם לעגונה וכמ"ש בק"ע (בסי' רמ"ג רמ"ד רמ"ה):
וגם בשנית שכתבתי אז שאף שחתומים היהודים לא מהני כיון שאינו כתב עברי. יש לדעתי לחדש בזה דבר נחוץ אשר יהיה לי לשמחה אם אמצא מי שיברר לי איזה ראיה מפורשת או סתירה מפורשת. כי נבוך אני בירושלמי איך נפרשהו לדעת הרמב"ם דלמאי שכ' הרמב"ם בפי"ג מגירושין מצא כתוב בשטר איש פלוני מת ונודע שזה הוא כתב ישראל פי' הה"מ שכוונתו למעט שלא הכשיר כותי במסל"ת בכתב. ומעתה לדבריו צריכין אנו לומר שכונת הרמב"ם הוא על שטר בלא עדים רק שנמצא כתוב בשטר פלוני מת וע"ד דאי' ביבמות (קכ"ב) ובש"ע (סעי' יו"ד) שנשמע קול שמת פלוני דמהני ושם לא שייך לחוש דשמא היה נכרי דלו יהיה כן נמי מיהמן דהוי מסל"ת אלא דקשה לכאורה בזה למאן דמצריך קישור דברים במסל"ת ניחוש דלמא נכרי הוא ויש לתרץ דמיירי שנשמע קול ניכר שהוא קול יעקב הקול קול יעקב ותמה אני על דברי ב"ש שהביא (בס"ק י"ג) בשם הריב"ש שלא הרגיש לתרץ כן ולדחות ראייתו אבל בנמצא כתוב בכתב שאינו של יהודי פלוני מת חיישינן שהנכרי כתב כן. ולדעת הה"מ סבר הרמב"ם דבכתב לא מהני מסל"ת וכיון שכן היכא שחתם ישראל שידענו אותו בשם זה שהוא שם ישראל מה היזק יש במה שהוא כתב נכרי ולא יעקש אדם לומר דלמא החתים הכותי כן ולהכשיל דבליכא הנאה לנכרי לא חיישי' שמכשיל ובפרט שיעשה מעשה חתימה להכשיל הס מדיעה כזו:
ואיתא בשו"ת עבודת הגרשוני (בסי' פ"ו) שמראה פנים לדיעות דסברי דמהני מסל"ת בכתב בנכרי אך כונת רבינו הרמב"ם הוא מה שמצריך דהוה כתב ישראל שנכתב בשטר סתם פלוני מת בלא קישור דברים דבישראל מהני ובנכרי לא מהני [ואני הקשיתי על דעה זו מגמ' גטין (פ"ח ע"ב) מה פריך הגמ' מה מת ומה נהרג אילימא מת מת ממש ונהרג נהרג ממש דכוותי' נכרים אמאי אל ישיאו את אשתו הא קיי"ל דבכל מסל"ת האמונה להאמין ליה ואמאי לא משני הגמ' דבזה לא מהני כיון דליכא קישור דברים ועכ"פ מנ"ל להגמ' לפרוך קושיא ולשבש עי"ז לשון הברייתא וצ"ע]:
ונחזור לדברי עבודת הגרשוני דפי' שכן סבר הרמב"ם שאם אם הוא כתב ישראל נאמן ישראל בכותב סתם מת פלוני כמו באומר סתם מת פלוני דאין חילוק בין אומר לכותב ואם אינו כתב ישראל לא מהני אף באומר או בכותב כן. והנה גם לדברים אלו זה שייך רק אם ליכא לברר על החתימה מי כתב אבל בנתברר שהיה ישראל ודאי מהני ועדיף זה עוד מכתב ישראל בלא חתימה דאכתי לא ידעינן איזה ישראל הוא דלמא פסול הוא מן התורה דבעי נמי מסל"ת כמבואר (בסעי' ג) אלא דלא חיישינן ע"ז בעוד דלא ידעינן עכ"פ מכ"ש היכא דידעינן מי הוא החותם:
מעתה כך הוא הפי' בש"ע (סעי' י"א) מצאו כתוב בשטר מת פלוני או נהרג תנשא אשתו אפי' באינו מקויים זה מיירי שהיו עדים חתומים ומהני דהוי נחקרה עדותן בב"ד דאוקמינן בעדות אשה על דין תורה ולהרמב"ם כלומר להרמב"ם לא מיירי כלל הירושלמי שנחתמו העדים דתמורת מ"ש הרמב"ן בירושלמי דמיירי שיש עדים חתומים פי' הרמב"ם דמיירי בלא עדים אלא שהיה כתב ישראל ומטעם זה לבד סמכינן על שטר כמו (בסעי' יו"ד) שנשמע קול מת פלוני כך כתב כאן מת פלוני והנה ידעתי שודאי בספרים מהאחרונים יהיה נגד דברי בדברים. אך בשביל זה אין אני חוזר בעוד שלא אשמע סתירה על פירוש זה אשר בלתי אפשר בענין אחר ביורד למקור הענין לפי דברי הה"מ והעבודת הגרשוני בפירושם בהרמב"ם. ויש עיון בזה באריכות של הח"מ שם ובנ"ב (ח"א ס' ל"ג) ודי לע"ע באריכות זה:
ומעתה בענין עדות זה שהיהודים שהעידו חתמו עצמם ודאי מהני אף שאינו כתב ישראל כיון דידעל שהם יהודים ע"י שמותם אך הפלפול הזה אינו רק להחזיק יותר שזה הירש וואלפזאהן נכנס להספינה ההיא בפירסום בפני כמה יהודים ושלא היה שם שום יהודי אחד מכ"ש שלא היה שם שום יהודי בשם וואלפזאהן וזה מקיים יותר את העדות של הקדרית והעדים שקבלו השלשה יהודים דלא שייך לחוש לוואלפזאהן אחר ומבואר כן בק"ע (סי' רלה):
ואחר אשר עלה בידינו שיש בזה לדון רק על מים שאין להם סוף אשר הדין הוא בדיעבד לא תצא יש לפני מה שבארתי באורך בתשובה אשתקד ח"ג לדרכי העוסקים בתשובות עגונות שחלקתי שיש בתחלה להחמיר הרבה. ובסוף כשהוא רק במשאל"ס להקל הרבה. אבל לא אניח מלהביא עכ"פ דבר אחד שכתב הב"ח בתשו' (סי' ע"ט) בשם מהר"ם מפאדווי שכתב [בסי' לו) וז"ל חזינא קמאי דקמאי שבקשו עלילות להקל במשאל"ס רק שימצאו קצת ראיות לעלילותם. וסיים שהמחמיר עתיד ליתן הדין עכ"ל. ואבוא מעתה לברר איזה התירים:
א איתא ביבמות (קכ"א) ומבואר בש"ע (סי' י"ז סעי' ל) שאם נפל לכבשן האש מעידין עליו שמת דאין מזכירין מעשה נסים וכתב הח"מ (בס"ק נ"ז) בשם הרשב"א דוקא כבשן אש שהוא עמוק שאין יכול לעלות ממנו. אי נמי אף לתוך מדורה והוא ששהה עליו כדי שתצא נפשו והקשה הבאר היטב הא זה הוא פשיטא ומאי קמ"ל ותירץ שכונתו רק ששהה קצת עד שיעור שישרף רגליו ויכווצו כדי שלא יוכל לזוז משם ומביא שכ"כ הכנה"ג (דף מ"ז ע"א) וצריך לומר דעובדא דעשינו עלינו הבית ביבמות (קט"ו) לא היה באופן זה ששהה עליו כל כך רק אפשר שמיד יצא וכן השאלה שבנ"ב (ח"ב סי' נט) לא שהה עליו כדי זמן זה אבל בנידון שלפנינו כפי מאמר העדים שהגידו לפני השלשה (שבאות ו) שהיו שם רבים בני אדם ולא ימלט שאם הפיל עצמו להמים היה צועק לכל העומדים מקרוב ורחוק להצילו. והיה נשמע או נראה קפיצתו יותר יש להתקבל שנשאר עד שנשרף לגמרי ועכ"פ שנשאר ודאי בעת הצלתו את הקופפער שיעור הנ"ל ואמנם יודע אני שאין בזה לבד די להתיר לכתחלה ועכ"פ יש לקבל בזה דברי י"נ הגאון אב"ד נ"י דק' שענלאנק שרצה לומר שיש בנידון זה ס"ס דלמא נשרף ודלמא נטבע ומת. והקשיתי עליו דאיכא ס"ס רבות בכל נטבע דלמא מת מחמת מים ודלמא מחמת קרירות ודלמא מחמת רעבון ומחמת ביעתותא. אלא דכולי הויין ספק אחד כיון שהם משם אחד ועתה רואה אני לתקן ולתרץ. דכל זה אם כולם היו עומדים בסקירה אחד ולא הוה רוב בכל אחד מהספיקות והא דאמרינן נמלטין הוי מיעוט דלא שכיח אינו אלא מחמת כל הספיקות ביחד. אבל כיון שבעובדא כזו שלפנינו ששייך לומר ברור שלא יצא מהספינה ונשרף שם אלא מה שנמלט משם הוא רק חשש מועט והוה רוב בפ"ע. וגם הנפילה במים הוי רוב אינן נמלטין מחמת כל הספיקות הנ"ל. זה ודאי אינו נכנס בגדר ס"ס משם אחד כיון שיש בכל ספק לבד רוב דאינו נמלט. וע"כ מצוה עלינו לאמשוכי נפשן לדעת הרמב"ם כפי הדעת הה"מ בפ"ג מאיסורי ביאה דין ג' דלא אמרינן שם אונס חד הוא מדוע לא אמרינן בכל נפל למים דהוי ס"ס ואין לומר דסבר הרמב"ם דס"ס לא מהני באשת איש חדא דהרבה סוברים דס"ס מהני כדאי' בב"ש (ס"ק פ"ד) ובק"ע (רל"ז ושנ"ו ושס"ט) ונא הביאו דלהרמב"ם ע"כ לא מהני ס"ס שנית מ"ט לא אמרו ס"ס באשת איש החולקי' הנ"ל אינה אלא משום חזקת א"א דודאי לא משום חומר האיסור לבד דכי לא יש איסורי' החמורים כאשת איש בחייבי מיתות ב"ד ומהני ס"ס ואמנם היה אפשר לומר כיון דבזה יש חשש להרבו' ממזרים בישראל. אלא דקשה הא בגט מהני ס"ס והא גם שם יש חשש להרבות ממזרים בישראל אלא ודאי דכל החומרא בעדות עגונה דלא מהני ס"ס הוא משום חזקת אשת איש וחזקת חי וכתב הש"ך (בסי' ק"י) דאף דמאן דסבר דלא מהני ס"ס כנגד חזקה ג' ספיקות מהני וכאן לו יהיה שיש שני חזקות חזקת חי וחזקת א"א בכל זאת יש כאן כ"כ הרבה ספקות דאף אחר שנסתלקו כמה ספיקות נגד החזקות אכתי ישאר ס"ס. אלא ודאי סובר הרמב"ם דכולהו יחד עושין הספק וכל ספק בפני עצמו אינו רק מיעוט להמלט רק נעשה רוב ע"י כולם יחד וכיון שכן יש לומר כן גם לדידן דכאן דאיכא בנשרף לבד די לעשות ספק עכ"פ בפני עצמו שהנמלט הוי מיעוט בזה לבד ראוי שיהי' מהני ס"ס הלוא חזינן דהה"מ כתב בפ"ג מאיסורי ביאה דאף לדעת התוס' דסברי דלא אמרינן ס"ס משם אחד מהני ספק אינו תחתיו וספק תחתיו באונס דלכאורה גם זה נמי הוה כמו דבר אחד דמה נפ"מ אם הוא מחמת זה או מחמת זה ותירוץ כיון דבאינו תחתיו פועל בין באונס ובין ברצון שוב הוי כמוסיף על ספק תחתיו דמהני רק באונס. ויותר מזה איתא בשו"ת עבודת הגרשוני (בסי' פ"ו) על נולדו ב' זכר ונקבה בספק מבכרת שלא ידענא אם הולידו מקודם דהוה ס"ס דלמא הולידו מקודם ודלמא עתה נקבה יצאה ראשונה וקשה הא שניהם אינם רק ספק אחד אם היתה נולדה או לא היינו אם ביכרה או לא אך אמר כיון דבספק הראשון היה בין שהיה זכר ובין נקבה די ובספק השני רק שהיה נקבה קודם שוב הוה ס"ס גמור וא"כ חזינן דבכל עלילה כל דהוא מחזקינן ס"ס דלא ליהוי משם אחד א"כ בנידון שלפנינו דהוה בכל ספק גם רוב דאינן נמלטין מדוע לא יהיה ס"ס אף דהוי משם אחד ויש לצרף כאן גם דברי הר"ר שמעון בחולין (כ"ח ע"ב) בתוס' ד"ה לפי שהיכא שיש ב' סברות נמי מתירין ולכן אין ראיה מעישונו עלינו הבית דשם לא הוה הצלה רק משרפה וכן בעובדא דנ"ב. אבל בנידון שלפנינו שיש לפנינו ב' צדדים דאיכא בכל אחד רוב או לפחות ספק שקול הוה שפיר ס"ס:
ב הלוא חזינן במעוברת ומנקת חברו דהוה דין דאף בדיעבד תצא ומחזקינן זה לחומר גדול מסכנת נפשות ואל תשיג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבוא אסמכי' הירושלמי ואפ"ה מקילין במזנה כדאיתא (בסי' יג) ואם יבוא לפנינו שאלה שהרופאים אומרים שתבוא לסכנה אם לא תנשא לאיש קרוב הדבר שלא יהיה מי שיאסור הנישואין דאף דלא חיישינן שם לחורבן הבית לסכנה ודאי חיישינן מכ"ש בנידן דידן שאם נישאת ע"פ הוראת חכם בטעות דלא תצא שאם יש החששים הנ"ל כמו שהיא לפנינו שיש סכנה כדברי הרופאים שנתבאר לעיל שיש להתיר לכתחלה והנה הגאון אב"ד נ"י דק"ק פיעטרקאווי הביא בקונטרס שלו מ"ש השבות יעקב (ח"ג סי' ק"י) וז"ל שהעל' דבילדה עגונה יש להתיר כיון דהוי שעת הדחק וקיי"ל כדיעבד דמי ולפעמים מצאנו דעדיף מדיעבד וכי היכא דבדיעבד אם נישאת לא תצא ה"נ בשעת הדחק מתירין אותה לכתחלה ולסניף להיתר זה צידד מכח שאבד זכרו זה שתי שנים עכ"ל והאריך עוד בזה עכ"פ שמחתי שמצאתי ראיה מתשובה זו למה שעלה בדעתי וכאן דאיכא תרתי ילדה וגם הרופאים אומרים שפעימת הלב שיש לה גורם שבלתי אפשרי לתת לה צרי עד שתלקח לאיש ואמרו הטעם וסברא לזה שאז אחר הנישואין יהיה מציאות לעסוק עמה ברפואות דבזה ודאי יותר יש להתיר מאשר התיר השבות יעקב מחמת ילדה לבד ונאבד זכרו ב' שנים וכאן הוא יותר משמנה שנים:
ג כתבתי בתשובה שאם הנטבע רחוק מקצה הים שע"ז לא שייך דין משאל"ס והבאתי מלשון רש"י ביבמות (ק"כ ע"ב) דיבור המתחיל והא חיישינן שמא יצא מן המים וברחוק הרבה עלה ולא כתב שעלה על ק המים אחר שנתעלם מן העין הראות ושט שם על דף או גלי הים אלא כתב שיצא לגמרי ועלה דכ"כ אין לתלו' שאחר שנתעלף יכול לשוט כל כך מקום רב וכן מצאתי בתשו' רבי עקיבא זצוק"ל שהביא בשם הגאון בעל חו"ד (בסי' ק"ט) והבאתי שגם מלשון רש"י והנ"י שכתבו במשנה (קכ"ב) שיצא מהרה מן המים ולא קאמרי על המים. ופלפלתי באורך במקומות שיקשה ע"ז לתרץ אך אניח מזה יען שגם הגאב"ד נ"י דק"ק פיעטרקאווי האריך בזה להספיק שכאן היה כפי הנראה רחוק מקצה הים שבצד השני שאף שהיה אפשר הי' הנם קרוב לצד אחד שהצילו לשם הנשארים דמצד זה אם הציל עצמו היו רואים אותו והיה בא ג"כ על כן אין בזה כלל דין משאל"ס שאסרו החכמים:
ד ואבוא עוד לדון בדבר חדש דאיתא בב"ש אחרון (סי' ד) בשביעית יצא מאתי בעה"י חדשות אני מגיד להתיר האשה הנ"ל ואף לולא ההיתירים שהבאתי מהא דאיתא ביבמות (קכ"א) אמר רב אשי הא דאמרו רבנן משאל"ס אשתו אסורה הני מילי באינש דעלמא אבל צ"מ א קלא אית ליה ולא ה"א ל"ש אינש דעלמא ול"ש צ"מ דיעבד א אין לכתחלה לא וכתבו התוס' אע"ג דרוב הוא צ"מ אי סליק קלא אי"ל החמירו במשאל"ס וצריך להבין מדוע לא מהני הא הוי ב' רובי ויצא רוב א' נגד חזקת א"א וישאר הרוב השני אך יש גם חזקת חי ובעובדא שלו מיירי שנמצא אחד ולא ידעינן אם הוא הנאבד ולא שייך בזה חזקת חי דהא צריכין לומר שמת אחר שהיה לו ג"כ חזקת חי ושוב לא נשאר לו רק חזקה אחד לדין ולזה ניתן רוב אחד ונשאר להתיר מחמת דצ"מ יש לו קול אם ניצול להתיר אף לכתחלה כן הוא תוכן דבריו שם דעובדא שלו היה בצ"מ וסיים וז"ל אך על דבר זה לבד אין אני סומך להתיר עד כי אכתוב לחכמי אשכנז אם יסכימו בדבר זה יהיה כלל גדול להתיר מחמת שלא נזכר דבר זה בפוסקים ראשונים ואחרונים שיהי' חילוק בין צ"מ לאיש אחר אך נמצא אחד מת חוששין שמא נשתנה צורתו אבל בנידון דידן שכתבתי כמה טעמים להתיר הדבר פשוט דמותרת האשה הנ"ל:
ועתה אבוא אחר דבריו הקדושים לומר דודאי הקנא דצ"מ אף אם היה יפה בימי התלמוד אין סברא לדעתי בדורות האחרונים אשר אין כבוד התורה כל כך עילוי אך יש דבר אחד אשר לדעתי יודה כל חכם אשר יש הרבה והרבה יותר מקלא דצ"מ ולמען שלא אהיה לגמרי כממציא דבר חדש אביא דברי ד"מ (בסי' י"ז) באה"ע (אות ט"ו) שכתב בשם פסקי מהר"י בעובדא שהיו שואלים לגוי על הנאבד ואמר שנהרג דאין בזה מסל"ת כיון ששאלו אותו שדינו בדיעבד תצא שאין כאן שום עדות עדיין ואפ"ה אמר שאם נישאת עפ"י חכם מורה הוראה כיון שנשתתק שמו כבר ובעו"ה עכשיו אנחנו מפוזרים בגליותינו ואילו הי' חי ברחוק מאתים פרסאות היה נשמע ממנו וכה"ג הוי כרובא דשכיח שכבר מת ולא תצא וסברא זו המציא המהר"י וגם הד"מ מביאו להסכים לזה ויש לנו שני עדים גדולים. וגם פסק כן הרמ"א (בס"ס ט"ו) אך שכתב דבעי נמי אומדנו' והרואה בד"מ שהעתקתי בקיצור ימצא שמה שהיה לאיש ההוא שם ונשתתק שמו שזה לבד הוי האומדנות אשר התיר עמהם. וגם הגאב"ד נ"י דק"ק פיעטרקאווי מצא בתשובה מאביו הגאון המפורסם מוהרי"ש שגם הוא המציא סברא זו דהאידנא שאני ומעתה אם זה היה בדור מהר"י ובדור ד"מ אף דשם לא התיר רק בנשאת בדיעבד ע"כ יש ויש להתיר בנידון שלפנינו אף לכתחלה מחמת שני טעמים אחד הא שם הדין הוא בלעדי סברא זו שתצא א"כ אסורה מה"ת שתשאר תחת בעלה כיון דאכתי לא היה שם שום עדות דעדות נכרי בלי מסל"ת הוי כמאן דליתא ומתיר אנן דדנין על לכתחלה שאינה רק איסור דרבנן מכש"כ שיש לסמוך ע"ז שנית אם אז נקרא רוב מחמת הקול שכתב דאף במאתים פרסאות יש יהודים והאידנא שיש יהודים נפוצים בכל קצוי עולם וכמעט ליכא מדינה בלא ישיבת יהודים עד כמה יש עתה על הפירסום לבנות יסוד. ולא עוד אלא כל דבר תמוה וחידוש מועט נתפרסם מיד על כתבי העתים מכל חלקי האדמה שיש בהמקומות גדולו' אנשים ממונים לקבץ כל חידוש כל דהוא וזה מודיע לכל כותבי העתים שיסובב הדבר בכל המדינות לכל המקומות ואילו היה דבר בזה שיצא אדם מן המים היה פלא בלי ערך והיה נתפרסם מעתה הלוא כתב הנ"ב (בח"א סי' מ"ג) ועוד בהרבה דוכתי בתשובותיו שם ובחלק ב' שאם עבר המים על ראש הנאבד אף בלא שהה כדי שתצא נפשו נמי אזדי חזקת חי וחזקת א"א ומכ"ש בשהה שיש לנו לסמוך על סברת הד"מ להתיר בזמן הזה אף להנשא לכתחלה:
ח אומר עוד אף אם יסופק חכם בכל הנאמר עד כאן יש לנו שלשה רובים אחד מה שכתבתי בתחלת הענין (אות א' וב') דאף בלא נפל למים רק מחמת מגיעו' מכתבו לביתו לאשתו ולבניו ולארליאנס עבור האנווייזונג ולנייא יארק עבור תביעת חוב אלף ר"ט שרוב גדול הוא לתלות שמת ודאי ולפחות איכא רוב שנית מה שנמלטין למים דמיעוט נמלטין והוי גם זה לבד מיעוט שאינו מצוי ונצטרף לזה גם ההצלה מהשרפה שהיה בהספינה ורוב שהיה נשמע קול בעולם. ואפשר שיש לחלק נמלט ממים לרוב מיוחד ונמלט מספינה שנשרפה לרוב מיוחד. שיש ד' רובי ולפחות איכא ג' רובי ואף אם היה החזקת חי וחזקת א"א בתקפו יש ב' רובים נגדם ונשאר עדיין רוב אחד להתיר והלוא חזינן דהש"ך מסיק (בס"ס ק"י) דאף למאן דסבר לא מהני ס"ס נגד חזקה אם יש ג' ספקות מותר דאכתי נשאר ס"ס להתיר אחר שיסתלק ספק אחד נגד הרוב. והמ"א ריש (סי' תס"ז) מביא דעות אם עושין ס"ס בידים לכתחלה וכתב הפרימ"ג יו"ד (ריש סי' י"ח וסוף סי' כ"ג) דבשלשה ספיקות לכ"ע עושין בידים ס"ס לכתחלה ולכן כאן שהוא להיפוך דהחזקות ליתא ושלשה או ארבע רובי איתא שיש להתיר בלי נדנוד ספק:
ויש למסגרת לכתוב ראיה למ"ש בשני התירים שלפני זה דאיתא ביבמות (קכא) אי הכי ניחוש נמי במים שיש להם סוף למחילות של דגים ומשני משיל"ס מחילות של דגים לא שכיחי ומדלא קאמר מים שיש להם סוף ליכא מחילות של דגים משמע דודאי איכא ואיכא אלא דלא וקשה הא כל נמלטין הוה מיעוט דלא שכיחא וחיישי' לכתחלה בשלמא לפי"מ שכתבו התוס' בע"ז (מ') וביבמות שא (נז) דנמלטין הוה מיעוט המצוי י"ל דמיעוט מחילין במשיל"ס הוי מיעוט דלא מצוי אבל למ"ש התוס' בכורות (כ') והרא"ש שם ובריש חולין דחיישינן למיעוט נמלטין והוי מיעוט דנא שכיח אמאי ל"ח הכא. אך ע"כ כיון שעבר המים על ראשו ושהה כדי להמית בטל חזקת אשת איש וחזקת חי ישיב די ברוב משיל"ס דרוב. אין להם מחילין של דגים לכן מותרים אף לכתחלה ואין להקשות שיש להתיר לפ"ז אף במים שאל"ס ונימא כיון דנתכסה במים אזדי החזקות ויש לסמוך אחר זה על רוב אינן נמלטין ז"א דמאין בא דאזדי חזקת אשת איש וחזקת חי בנתכסה הוא משום דרוב אינן נמלטין. ותו ליכא לבנות על רוב אינם נמלטין. משא"כ במשיל"ס שדינן שבטל חזקת א"א וחזקת חי כיון שראה בעין שלא יצא ושהה כדי מיתה. אך נשאר לחוש למחילה של דגים דזה הוה רוב אחר שפיר אמרינן דרובי לית להו מחילין של דגים וליכא חזקה למסמך למיעוט אשר יש להם מחילין ויש בענין הזה לחנק בין מים שיש להם סוף לאין להם סוף שכתבתי כאן עוד מעט לפלפל. אך כל חכם יבין לאשורו לחלק שפיר ואין הפנאי לע"ע להאריך עוד:
ומעתה אני מצפה לה' יתרומם שלא יצטרכו בנות ישראל לדברים כאלו רק יהי' להם תמיד רב טוב על עבודת ה' יתרומם ויהיה ה' עמנו להרים קרן התורה ברוב ישועה הק' אלי' במוהר"ש זצ"ל חופ"ק גרידיץ יע"א:
ואעתיק בזה תשובת הגאון מוה' מאיר יהודה ליבוש מלבים נ"י מה שהשיב על שאלה זו וז"ל ב"ה: