אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות מחלק אבן העזר · סימן ח
ע"ד העגונה הילדה מ' אסתר בת הנגיד ר' אלי' מפייזער שהי' דירתה עם בעלה ר' צבי הירש וואלפזאהן בפאזנע בשלום ושלוה והולידו בנים באהבה וחבה ולצוק העתים נסע בשנת תר"ח לאמעריקא ובא עד עיר פרינסטאן ולאשר לא מצא שם מנוח ומקום להתפרנס בהרווחת ממון ביקש לנסוע לקאליפארנע ונסע מפרינסטאן בספינה על נהר מיססיפא לנסוע לנייארלאנס. וזה ידוע לאנשים יהודים אשר הם כעת עוד באמעריקא שידעוהו היטב והכירוהו וראו בידו הצעטיל על תשלום דמי הספינה לנייא ארלאנס בספינה המכונה קאנוואי ובהיותו על הספינה בלב ים כי"ד פרסאות מוויגסבורג הנה לקול השמועה שהוצת אש בספינה ומזה באה לידי שרפה כמו שנתפרסם בזה בצייטונג כאשר ביקש להציל חפצים שהיו לו בספינה ולהציל עצמו לספינה הסמוכה כמו שעשו שאר האנשים שהיו בה נאבד ספק נפל אל תוך הים או נשרף בספינה הוא ועוד איש א' א"י ושאר כל האנשים שהיו בספינה ניצולו. וזה ר' הירש וואלפזאהן היו בידו ב' אנווייזונגס שקנה בפרינסטאן על סך מאה ושמנים דאללארס לגבותם בנייא ארלאנס. וזה כשמנה שנים שלא נשמע ממנו כלל ונאבד זכרו והנה השולחני שהעמיד האנווייזונגס בפרינסטאן קיבל הדמים לחזרה מנייא ארלאנס ושלחם למדינתינו עבור יורשי הנאבד ע"י שנגבה גב"ע בפני שופטי הערכאות בפרינסטאן שזה האיש אינו בעולם כמו שיבוא להלן תורף העדות שהועד ע"ז גם הניח אצל טוען במקום המשפט בנייאירק אבליגאציאהן על סך אלף ר"ט שהגיעו לו מאיש א' שברח מפויזען לנייארק והשוה עם הטוען שיקבול על הסך אלף ר"ט לפני הערכאות ומה שיוציא יחלקו ביניהם ולא באה מאת ר' הירש הנ"ל שום דרישה וחקירה בגלל התביעה ההוא עד שכאשר שב הבע"ח מנייארק לפויזען החזירו קרובי ר' הירש את האבליגאציאהן מאת הטוען בנייארק וגבו המעות מן הבע"ח בפויזען ועד היום אין שום זכרון להנאבדים ההם גם אמו של ר' הירש אשר בנסעו ממדינתינו היתה עשירה וזקנה שבקה כבר חיים לכ"י זה איזה שנים ונשאר אחריה עזבון מסויים ומצד ר' הירש אין דרישה וחקירה בשביל ירושתו כי נאבד זכרו לגמרי גם ידוע ממכתביו וממה שדיבר עם יהודים מכיריו בפרינסטאן שמאהבתו אל אשתו חש הרבה על צערה ובפרט שלא לעגנה והאשה רכה בשנים כבת כ"ז כ"ח שנים והיא צועקת במר נפשה להוציאה מכבלי העיגון גם בני משפחתה גלו את דברי הרופא כי הוא על צד ההכרח להשיאה לאיש יען סובלת בחולי פעימת הלב ולפי דברי הרופאים אין למצוא לה כעת תרופה ותעלה לאשר כל עוד שלא נתעכרו דמי' מהריון ומלידה לעוצם חום הטבעי שבלב מריבוי דמים רפאות תעלה אין למצוא לה:
והנה תורף הגב"ע שנשלחו בענין זה בראשונה בא מכתב מיכאל לישעצקי מפאזען שכעת הוא בפרינסטאן שכתב בכ"ב מערץ מ"ט למספרם להודיע איך נשמע שנטבע וואלפזאהן ועוד שני וביאר שנסבה טביעת השני ע"י שרצה להציל ממונו ונראה שכן הי' מפורסם איש מפי איש. וכתב שנית בכ"ג ייאנואר נו"ן למספרם שנשמע שקדרית אחת שהיתה ג"כ בספינה בעת ההיא ראתה את ווא וואלפזאהן שרץ לתיבה שלו וכששאלה עליו אחר כך שמעה שנטבע ושלח ג"כ העתקת מה שהעידו יצחק רויט וליב קאפענהאגין לפני השופט ונשבעו ע"ז בג' דעצעמבור מ"ט למספרם איך שהכירו היטב את הירש וואלפזאהן מפויזען ושביום כ"ו או בימים האחרונים לחודש פעברואר מ"ט למספרם על חוף האני' קאנוואי עזב את העיר פרינסטאהן לנסוע לארלאנס חדש על נסיעתו לקאניפארנא. ושהספינה לוהטה באש בערך י"ד פרסאות מוויגסבורג ונשרפה ושאחר כל מה שהי' ביכולת להביא אל הבירור וכאשר הם מדמים ומאמינים ע"פ האמת זה המדובר הירש וואלפזאהן נאבד על הספינה הנזכרת ובא מן העולם ואמרו עוד שהירש וואלפזאהן לקח עמו שני שט"ח לערך ק"פ דאללארס על בתי שלחנות בארלאנס חדש ושהשט"ח ההם לא נראי ולא באו מאתו לפני השולחנים בארלאנס חדש ומאז נגבה המעות. ואמרו שבאם לא הי' נאבד מן העולם הי' נודע להם ממנו והוא עצמו הי' מודיעם כי בין פרינסטאהן ובין ארלאנס"חדש השיירות תמידות לפי שכל המקומות יושבות על חוף נהר מיססיפא וששמעו מעבירים מאת ההמון שאיש כזה נאבד מן העולם על הספינה ועכ"ז חתמו השופט והעדים וחתימת השופט נתקיימה ע"י סופר וכותב הערכאות ומקום חצר המשפט בפרינסטאן וע"י הגב"ע ההוא קבלו קרובי ויורשי ר' הירש את הדמים מהשולחני בפרינסטאן כמבואר למעלה ובשנת תרט"ז נשלח מאמעריקא הגב"ע בכ"י וחתימת ג' אנשים שנועדו לב"ד כדתה"ק וקבלו העדות מן ב' א"י שבאו לפניהם היינו ששאלו לכל אחד שלא בפני חברו אם היה על הספינה קאנאווי ואם יוכל לספר להם איזה דבר ממנה וע"ז השיב להם כאו"א נסעתי על הספינה ההוא בכ"ו לחודש פעברואר מ"ט למספרם מפרינסטאן על נהר מיססיפא והיו עוד עליו הרבה אנשים מאוד וכשהיינו בדרך י"ד פרסאות מוויגסבורג עלה מתוכה להבות אש וכמעט כל הנוסעים נצלנו רק ב' אנשים היינו הירש וואלפזאהן מפויזען אשר הכרתיו היטב ועוד א' שלא הכרתיו היטב נשארו על הספינה היוקדת לפי שלא יכלו עוד לרדת ונשארו על הספינה עד שנשרפה כולה מה שנמשך בערך ששה עד שמנה שעות. כן היו דברי הראשון והשני אמר שנמשך בערך שמנה שעות ומאז לא נראה עוד שום זכרון ושארית מהירש וואלפזאהן ומהשני לפי שנשרפו על הספינה. וע"ז שאלו הג' אנשים את העדים האין אפשרות שהירש וואלפזאהן קפץ מהספינה לתוך הים והשיב העד אני ועוד הרבה אנשים אחרים השגחנו ע"ז ויודע אני בבירור שלא קפץ מהספינה ואם היה עושה כן בודאי היה נטבע והדבר ברור שתיכף ומיד נאחז מלהבות אש לולא זאת בודאי הי' משתדל להציל א"ע על הספינה הסמוכה כאשר עשינו אנחנו:
והאשה ובני משפחתה מראים מכתבים שכתב ר' הירש וואלפזאהן בנייארק ובפרינסטאן המראים עוצם אהבתו אל אשתו ועד היכן הוא חושש על צערה מדוחק פרנסתה וצורכיה. ובפרט על עיגונה. גם במכתב מיכאל לישעצקי הודיע שהוא ועוד ב' אנשים יהודים היו בצוותא עם הירש וואלפזאהן ביום שנסע מפרינסטאהן ודברו ביניהם על אודות כובד ויקרות נסיעה כזו עבור האיש הנשוי והצר לו מאוד על שלא מצא עסק להשאר שם ונתרצה שתיכף בבואו לארלאנס "חדש כאשר ישוה לו לנסוע לקאלי פארנע יראה להודיע מזה לאשתו ויכתוב לה שבאם במשך ב' שנים לא יתודע לה מהיותו בקאליפארנע פוטר אותה מקשורי הנשואין שנתקשרה עמו נראה מזה שהיה דעתו לשלוח לה גט פטורין על תנאי שתתגרש בו כשלא יתודע לה מאתו במשך ב' שנים:
והנה יש כאן עדות מה שנשמע מדברי הקדרית שהסיחה לפ"ת כי נטבע בעל האשה זו וגם הב' נכרים שהגידו שמו וכינויו ושם עירו ובפרט שהעידו על שנאבדו ב' אנשים בספינ' שיצא' מפרינסטאן לנסוע לארלעאנס"חדש וזה ידוע לישראלים בפרינסטאן שלא יצא יהודי אחר בספינה זו שנאבד זכרו כי אם זה האיש ר' הירש הידוע בשמו וכינויו ושם עירו ומכירין את אשתו ואע"ג שב' הנכרים הגידו שנשרף על הספינה מ"מ גם בדבריהם ליכא הכחשה להקדרית רק שלדעתם הדבר ברור כי נשרפו על הספינה לאשר אחזה האש סביבותיהם אבל מ"מ יכול להיות כי נמלטו מתוכה ונפלו לתוך הים וכאשר סיימו בדבריהם ושאילו היה יורד מתוכה היה נטבע במים וגם יש אומדנות והוכחות גדולות אשר היא לכל ידועה שלא ע"פ ראיה דודאי מת:
א מצד האבליגאציאהן שהניח אצל הטוען ולא חקר ודרש אודותי':
ב שאמו הזקנה שבקה חיים ולא חקר בגלל הירושה:
ג ע"י שנגבה מעותיו מהשלחני ועל כל אלה בעתים הללו אף ממרחקים ומעבר לים כמעט היא מהנמנע אשר במשך ח' שנים שלא יהיה נשמע שום ידיעה. והנה ראשית שאלה זו באה לפני ממיודעי הקרוב להאשה ע"ד להעתיק הגב"ע מכתב ולשון אשכנז ללשה"ק ולהגישה לפני מזבח אאמ"ו הגאון המנוח מוה' ישכר זצ"ל בעהחמ"ס פתחי שערים ב' חלקים בעודו בחיים אתנו בירח תמוז תריב"ל ומאשר ידעתי רצון נפש צדיק אאמ"ו הגאון ז"ל שאדון לפניו להראות פנים בהלכה הנה הוכרחתי ליקח מועד ולעיין ולהעיר קצת בכחא דהתירא וערכתי במכתבי אליו דבר השאלה ומה שהעירותי עלי' אולם כבוא מכתבי כבר יצא צדיק מן המקום לברעסלויא ושמה נתבקש בישיבה של מעלה ביום ב' ח' אלול ולא זכיתי שיוגשו דברי לפני מזבחו הטהור. ואחר זה הפציר בי מיודעי שנית להעמיק עיוני עוד בדין זה לא ע"ד להורות כ"א להציעה לפני גדולי ישראל הע"י. ובזה מלאתי רצונו והיו הדברים טמונים באהלי עד שנת תרי"ז שאז נשאו ונתנו בדין זה הגאון המנוח מוה' יהודא ליב ז"ל שהיה אז אבדק"ק שענלאנק. וה"י הגאון מוה' אלי' נ"י אבד"ק גרידץ והגאון מוהרי"ל ז"ל ערך מכתבו אלי והפציר בי לבוא למקומו ע"ד לעיין עמו בדין זה ולא יכולתי לסרב נגד גברא רבה דכוותיה בחכמה ובזקנה וגבר בכולה בתורה וביראת ה' וגם נשלח אלי הגב"ע משנת תרט"ז הנ"ל שלא היה לפני בראשונה ונענתי להם להמנות בין הנושאים ונותנים בדין זה:
וראיתי להעתיק מקודם דברי הגאון מוהרי"ל ז"ל אשר שלח אלי עם מכתב קדשו. הנה לפי גביות עדות הראשונה כמעט מבורר שזה המדובר נשרף בספינה שמה שהספינה נשרפה היה מפורסם בצייטינג ולפי דבריהם שראו שישב על הספינה ושמעו שאינו ניצול א"כ קרוב הדבר שבודאי נשרף על הספינה ואין לחוש אולי לא זהו המדובר שהעידו העדים עליו לפני הפרידינסטרעכטיר הלוא אמרו שמו והשטאמ"נאמען שלו ושם עירו ובעירו לא נחסר אדם אחר. והאנווייזונגס המה שני סימנים אמצעים ושני סימנים אמצעים לפי רוב הפוסקים הוה כמו סימן מובהק וגם סימן א' ספיקא דדינא ואם נאמר דחיישינן לשאלה כמו בסימן מובהק בבגדים אולם למכירה לא חיישינן בכל דבר מטעם המבואר בגאונים. ושאלה אינה שייכה כאן א"כ הרי מבואר אצלינו שנשרף בספינה. ואם תאמר אולי הציל עצמו מן השריפה ונפל לים אזי בודאי נטבע ואם מצד מים שאין להם סוף שהחמירו רז"ל שלא תנשא זהו דוקא אם אין צד אחר רק נפל לים אבל בעינינו נפילת הים ספק רחוק הוא כי קרוב הדבר שנשרף על הספינה וגם לבד השריפה מצוי בספינה סיבות הממיתים בעת השרפה מסיבת העשן וסיבת המפולת א"כ מיתתו ע"י מים שאין להם סוף ספק רחוק הוא ובאופן זה לא גזרו חז"ל כמבואר בב"ש בק"ע שאין לנו לאסור לכתחלה רק דומי' דהנהו עובדי שנזכרו בגמ' וגם למה נחזיק ריעותא ממקום למקום הלוא בספינה הי' ובספינה כמה בחי' ממיתים נאמר שמיתתו לא הי' בספינה רק במקום אחר היינו שנפל לים או הפיל עצמו לים ונטבע ונפיל עליו חומרת מים שאין להם סוף ועוד הלוא בכל דבר ודבר מעמידין על החזקה ראשונה ויסוד של החזקה שבכל דבר שמעמידין על מכונה הראשון ובאם יתכן שישתנה הדבר ע"י מעשה אזי ההכרח לברר אם הי' המעשה. ואם נאמר אולי נפל לים ואין רואה א"כ אין האיסור מצד חומרא שאין לנו עדים ששהה כדי שתצא נפשו א"כ מצד הדין אסור ולא מצד חומרא מים שאין להם סוף אולם הלוא יש לנו ס"ס ספק נשרף ספק נטבע היינו נפל לים או הפיל עצמו לים ונטבע וא"ת שאינו מתהפך היינו שנאמר אולי לא נטבע וניצול הא הוה כמו ספק דרוסה ספק על ספק לא על וא"ת על ספק לא דרס וא"ת דרס התירוץ שההכרח להתחיל בספק על או לא על כמבואר בש"ך שהסבה באה ממציאות על ככה ההכרח להתחיל בנשרף שהסיבה באה ממציאות השרפה והשרפה ודאית וא"ת הא הוה אתחזק איסורא איסור א"א ובאתחזק איסורא לא מהני ס"ס בשלמא אם הי' כאן רק חומרת משאל"ס אינו שייך אתחזק איסורא אולם הספק שלנו מצד הדין שאין לנו עדות ששהה עד כדי שתצא נפשו שאין לנו עדות ע"ז אזי הקו' הלוא אתחזק איסורא ולא מהני ס"ס אולם הלוא כמה פוסקים מגדולי הראשונים שדעתם אפי' ליכא עדות ששהה במים עד כדי שתצא נפשו ג"כ לא תנשא מצד חומרא רק ואם נישאת לא תצא. ועוד כמה פוסקים חולקים על הש"ך בזה ואומרים דאפי' במקום דאתחזק איסורא מהני ס"ס. ועוד שיש כאן כמה ספיקות מד' מיתות ב"ד סיבת העשן סיבת מפולת סיבת שרפה סיבת טביעתו במים ולא ניצול ובג' ספיקות הש"ך בעצמו מודה שאמרינן ס"ס במקום דאתחזק איסורא ואם נאמר הלא הגובה עדות הי' אדם שאינו מבני ברית אולם הוא משופטי הערכאות והא דכותי פסול לעדות י"ל דהוא מגזה"כ ועי' בקצה"ח (סי' ס"ח) וי"ל ג"כ דחיישי' לשקר וכאן ממנ"פ אם מצד שהנכרי פסול הלוא בעדות אשה כל הפסולים כשרים ואם מצד השקר הלוא ערכאות חזקתן דלא משקרי ומה גם שיש שם שנים הכותב הפראטאקאל והפרידינסריכטער החותם. ועוד במקום שעד מפי עד נאמן א"צ שיהי' העדות נחקרה בב"ד אזי הוה הפרידינסריכטער כמו עד מפי עד ולסוף הלוא באים כל הדברים לפני ב"ד כמו שמבואר בשבועות (דף לב:) א"ר פפא הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור וכו' דאמר לה לדידה ולא אמר להו לב"ד דתנן האשה שאמרה מת בעלי נאמנת ומה שהוא אינו מבני עמינו הלוא עדות אשה מקבלין גם ממי שאינו מבני עמינו ואם הוא אינו מסל"ת הלוא ערכאות חזקתן דלא משקרי וגב"ע השני אשר השיגו בשנת תרט"ז הלוא הגידו שני עדים לפני שלשה יהודים ויודעים שמו ושטאמ"נאמען שלו ושם עירו והיו עמו בספינה והם ניצולו והוא לא ניצול וראו כמה שעות על הספינה אשר לבד אלו שניצולו על הרעטבאטין לא נפל שום אדם לים ואם מצד שהמה מהניצולים ובהולים על נפשם ובהול על נפשו אינו נאמן. זאת לענין הגדת עדות ששהה עד כדי שתצא נפשו שזאת צריך השערה ודקדוק עיוני. אבל כאן בודאי הי' כל מגמת הניצולים בצמצום על הספינה מה יעשה בה בראי' נכונה. ואם מצד שהמה אינם מסיחים לפי תומם מבואר בעצי ארזים (חא"ה סי' י"ז סנ"ג) באם הגדתם על שאלה מה נעשה בספינה והמה אומרים פלוני ופלוני הוה מסל"ת וכאן כך הי' המעשה ששאלו אותם על ענין המאורע שהי' בספינה ובתוך דבריהם אמרו פלוני ופלוני ומה גם ששאלו לשנים לזה שלא בפני זה ובשנים לכמה פוסקים א"צ מסלפ"ת. ועוד שם (בסי' י"ז בסעי' נג) בעצי ארזים (דף פו):) ד"ה ובתשו' המבי"ט מבואר אמתי צריך מסל"ת באם באים אנחנו להוציא מחזקת אשת איש ע"פ דבריהם אבל אם מחזקת א"א יצאה לדעתינו ע"י עדות אחרים היינו מגביות עדות הראשונים רק נשאר החומרא אזי א"צ מסל"ת:. ומלבד כל אלה הלוא יש כאן אומדנות המוכיחות שאינו בעולם ומביא באה"ע בק"ע (סי' שכ"ו) שמשיאין ע"פ קול הברה בצירוף לאומדנא שלא בא למחוז חפצו ושם (רכ"ח) מים שאל"ס מדרבנן ומדאורייתא אזלינן בתר רובא ואין לנו כח לאסור לכתחלה רק דומי' דהנהו עובדי שנזכרו בגמ' אבל בהצטרף עוד דבר ח' כנ"ד אין לנו כח לאסור ולהוסיף ע"ד חכמים ככה כאן יש לנו אומדנות המוכיחות האחת הלוא אדם בהול על ממונו ועד הנה לא תבע את האנווייזונגס והלוא כעת בכל קצוי ארץ הפאסטין הולכים. שנית הלוא ידוע שהי' לו ברית שלום עם אשתו ועם כל משפחתו והראי' שכתב אגרת שלומים לאשתו באהבה וחבה קודם שישב על הספינה בפרינסטאן ואם היה בעולם איך לא היה כותב לזוגתו ולמשפחתו הרמה שלישית כשהלך ממדינה הזאת עזב את אמו המונחת הזקנה עשירה איך לא יחוס על חלקו ירושה מלכתוב לאחד ממיודעיו אם אמו עודנה בחיים ובפרט בעתים הללו הפאסטין הולכים מקצוי לקצוי ארץ ואנשים ממדינתינו נפוצים ג"כ בכל קצוי ארץ עכ"ד הגאון מוהרי"ל ז"ל:
ואלה דברי הגאון מוה' אלי' נ"י אבד"ק גרידיטץ בגוף הפלפול אשר כתבתם אין תועלת כעת לכתוב דעתי יש בזה אורך ואי"ה בבואינו יחד אברר בעזה"י עכ"פ יש מבוא להתיר ת"ל אף לדרכי. ועי' בנו"ב ח"ב (סי' נ"ט) ובגמ' יבמות (דף קטו.) ההוא גברא דבשילהי הילולא וברמ"א (סי' י"ז סעי' ל"ד) דפסק כהרמב"ן דנשבר הספינה גרע מנפל לים ואסרי' אף בדיעבד כיון שקל להנצל על עץ או קורה שנפל מהבנין ואף הרמב"ם בפי' המשנה גטין (דף כח) אינו פליג רק על בדיעבד. והקבלת עדות של הנכרי לדעתי כמאן דליתי' לגמרי דפסקי' בחו"מ (סי' כ"ח סעי' כ) דאף דיינים מומחים לא מהני בפחות מג' כדעת הרשב"א אלא שכ' הח"מ (ס"ק ע"ח) והב"ש שם דמתירין מטעם עד מפי עד וזה לא שייך בנכרי כי אינו נאמן בלא מסל"ת ועכ"פ בלי מסל"ת אין הנכרי יהיה מי שיהיה עד בתקנת עגונות ואי משום חתימת העדים יש לעיין מ"ש הרמ"א (בסעי' י"א) שהורה כרמב"ם ע"כ אין בכתב הראשון כלום. ומ"ש כבוד גאונו נ"י בתוס' יבמות (דף קכא) ימצא אצלי כתוב הקו' והוא תמוה מאוד ותה"ל הארכתי נברר דבריהם כלל הדבר רואה אני מקום ומבוא שיהי' אפשרות להקל ואמנם יצטרך אריכות ועיון רב כי מה שפשוט בעיניכם ס"ס בזה כ"ז אינו רק ספק אחד דאל"כ יש בכל נטבע במשאל"ס ס"ס דלמא כוורי אכלוהו כמאמר ר"נ במליצתו בחסא יבמות (דף קכא.) ודלמא נחנק במים ודלמא מחמת קרירות ודלמא מחמת בהלה כמו בבא בתרא (דף צג) ואמנם כל אלה נכנסו רק למה שאמרו שרובן מתים וחששו לכתחלה להמיעוט מטעם שכתב המרדכי ריש האשה שהלכה בעלה דאף לרבנן דר"מ חיישי' הכא למיעוט דלא שכיח משום מלתא דפרהסיא ולזות שפתים ורק ס"ס גמור בכל פרטיו מהני כמ"ש הב"ש (ס"ק פ"ד) ובק"ע (רל"ז ושנ"ו ושס"ט) ולכן בק"ע, (ס"ק נ"ג) כתב שאין להקל לסמוך על ס"ס דקל למצוא ס"ס להיפוך והכלל כל הספיקות אלו אינן רק ספק אחד ואמנם יש כזה בט"ז יו"ד (כ"ט) בדרוסה דלמא לא דרס ודלמא לא הטיל ארס ודלמא שלא במקום חיות באמת רבים תמהו עליו בזה. וגם אין לדמות למ"ש התוס' חולין (דף כח:) בשם הר"ר שמעון דב' סברות הוה כס"ס דאילו כן בכל מים שאל"ס איכא כן והלוא ביבמות (דף קכא) במשנה מן הארכובה ולמטה לא תנשא וזאת היא חולשה מחמת יסורים גדולים ובפרט כפי דאיתא שם (ק"כ) דמיא מרזי מכה פירש"י ז"ל מגדל כאב ואפ"ה חששו שמא יצא מרחוק ולא צירפו שמא מת מחמת יסורים קשים ועל מארכובה ולמעלה אסורה יב"ח (בסעי' ל"ב) ולא צירפו וכו' עי' במרדכי סוף יבמות (אות צ) שחולק על הרב דווארדאן והב"י ריש ענין זה (בסי' י"ז) כתב והנך רואה כמה רברבי חולקין על ר"א מווארדאן בטענות נכוחות וברורים ודבריו אין להם על מה שיסמכו וכל הגס לבו בהוראה להתיר אשה ע"פ אותה תשובה עתיד ליתן את הדין לכן שומר נפשו ירחק ממנה עכ"ל. מכש"כ בנ"ד שיש ג"כ ס"ס לאיסור ע"כ אין הדבר פשוט וצע"ג עכ"ל. ואחר שהגיע לידי דבריהם הקדושי' העליתי את אשר עם לבבי בנידון זה וה' ינחני בדרך אמת:
א הנה יש להעיר נהי דקיימ"ל ביבמות (דף קכא.) נפל למים שאל"ס אשתו אסורה לעולם ודלא כשיטת הר"א מווארדין שבמרדכי פרק בתרא דיבמות (סי' צא) מ"מ בימינו שכל הדברים המתחדשים בעולם ומכ"ש היוצאים קצת מהיקש הטבעי מתפרסים בכתבי העתים י"ל אי איתא דסליק קלא הוה ני' ונהי דאמרי' התם דאפי' בצ"מ וגברא רבה לא אמרי' אם איתא דסליק קלא אית לי' כבר כתבו התו' שם ד"ה ולא היא ואע"ג דרובייהו צ"מ אי סליק קנא אית ליה מ"מ לא חיישי' לאותו רוב כמו גבי גוססין דרובייהו למיתה ואין מעידין והגאון מוהר"י ברלין ז"ל הראה לדבריהם ביבמות (דף לו:) ד"ה הא ל"ש דחוששין למיעוט המצוי כמו במים שאל"ס וגוסס וצע"ג דודאי במשאל"ס א"ל דהוה מיעוט המצוי ועי' ברא"ש חולין (פ"א סי' ט"ז) וכן נראה מסיום דבריהם דנהי די"ל דבמים שאל"ס וגוסס החמירו משום חומר א"א מ"מ כיון דמיעוט נפלים מצוי יש להחמיר משמע דבמשאל"ס וגוסס לא הוה מיעוט המצוי כ"א מכח חומר א"א ולזה רמז הגאון מוהר"י ברלין ז"ל. והרא"ש שהביא בפ' החולץ (סי' ה) דברי התוס' אינו סותר דבריו שבפ"ק דחולין (סי' י"ז) ומהתימא על דו"ז הגאון בית מאיר (בסי' י"ז סנ"ב) שכתב שנראה סתירה בדבריו ולענ"ד תיובתא נא קחזי' ועיקר הטעם משום חומר א"א החמירו כדאי' בב"מ שם:
ובאמת שדברי התוס' צע"ג במה שמדמי רוב צ"מ קנא אי"ל לרוב גוססין והא י"ל ברוב גוססין דליכא אלא חד רובא מחמרי' משום חומר עריות אבל בנ"מ וגברא רבה במים שאין להם סוף דרוב נטבעים למיתם ובמיעוט הניצונים רוב צ"מ וגברא רבה קנא אי"ל אי סליק אין להחמיר אפי' משום חומר העריות וכה"ג בע"ז (דף לד:) גבי גבינות ב"א דר"מ נמי לא חייש למיעוטא ואף ע"ג דאיכא חומרא דע"ז והכא עדיף מרוב סיעה ורוב עיר דכתובות (דף טו) וצ"ל דכיון דלענין רוב נטבעים למיתה החמירו רבנן הו"ל כמאן דליתי וכשבאין לדין על רוב צ"מ וג"ר שי"ל קול דומה שפיר לרוב גוססין ואע"ג שי"ל דרוב גוססין הוה לענין איסור תורה אבל בצ"מ הוה לענין מים שאין להם סוף דרבנן צ"ל דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וצ"ע ובעזה"י מצאתי כעין זה בירושלמי הובא בר"ש רפ"ד דדמאי דאע"ג דרוב ע"ה מעשרין ולמיעוט שאין מעשרין הוא שחששו להפריש דמאי מ"מ חששו ג"כ על מיעוט שאין שבת עליו באימה לענין שלא יאכל במו"ש ואע"ג דאיכא תרי רובא והו"ל שאין שבת עליו באימה כמיעוטא דמיעוטא ומופלג א' חילק דהתם אפשר לעשר למוצ"ש משא"כ הכא דלא אפשר. ולענ"ד יש נחלק עוד דמיעוט שאין מעשרין ומיעוט שאין שבת עליו באימה לא שייכי בהדי הדדי משא"כ מיעוט ניצולין ומיעוט צ"מ וגברא רבה דסלקי ואין להם קול הוא מענין א' ע"י שניצולו מטביעה והו"ל שפיר שאין להם קול רק מיעוטא דמיעוטא אבל בימינו שכל הדברים המתחדשים מתפרסמים י"ל דאם איתא דסליק קלא הו"ל וכעין זה כתב אאמ"ו הגאון זצ"ל וביותר בנ"ד שטבעו ב' ואם נאמר דשניהם עלו תמיהא מילתא טובא ובודאי הי' מתפרסם ועי' חולין (דף עה:) תרי תמיהי מדכר דכירי אינשי וצ"ל שהא' בלבד עלה והשני בודאי נטבע וא"כ יש להעיר לדמותו להא דב' שבילין דכשנשאלו על זה וע"ז בפניהם שניהם טהורין כיון דמשאל"ס מדרבנן איברא שלזה י"ל זה עלה למזרח וזה למערב ולקמן (באות ג) אעיר עוד בזה בעזה"י:
ב האיש ההוא שמאומה לא הי' בידו זולת האנווייזונג שהי' לו לגבות בנייארלאנס ודאי אם הי' עולה בשום מקום לא הי' נח ושקט עד שימצא מקום שיוכל לבוא לקבל את מעותיו. ואפי' אם נאבד או נתכלה הכתב היה כותב ומודיע כן לאנשים מיודעיו בנייארלאנס כדי שיוכל להגיע לקבלת מעותיו אשר עליהם בלבד נשא עיניו:
ובפרט שנהר מיססיפא המהלך בין פרינסטאן ובין נייארלאנס רחבו כ' פרסאות וארכו שש מאות פרסאות והולך עד ים אוקיינוס ואם הי' עולה מן הנהר ההוא לאותם הצדדים הי' בא למחוז נייא ארלאנס שהלך לשם או למחוז פרינסטאן שיצא משם ולא הי' מניח ביד זרים חילו כי אם שהי' מודיע מהעלותו מנבכי הים כדי לתבוע מעותיו. ומה שדחה בני שי' שיש לחוש שמכר האנווייזונג לאיש אחר אחר שישב בספינה וזה האיש נטבע ולא תבע מעותיו דאפי' למכירה יש לחוש כמ"ש בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קי"ג) בשם מוהר"ן כ"ץ בשו"ת חוט השני ומשאת בנימן (סי' ס"ח) לענ"ד דבר זה חשש רחוק הוא לחוש שזה עלה ומכר לאחר וזה האחר נטבע ולחוש שמכרו על הספינה לאותו שידעי' שנטבע עמו והוא ניצול והקונה לא ניצול הרי זה דומה לנפילה דיחיד דלא חיישינן לה. ולומר שגלים אשפלוהו כמה מאות פרסאות עד ים אוקינוס קשה לומר שיעלה משם אחר שבא בלב ים הגדול והנורא ההוא דמי לא בעי מיכל משתי ומינם כל אותו הזמן. איברא דבתשו' המבי"ט הובא בק"ע (אות רכ"א) שכ' שי"ל פלטו למרחוק נראה דלא כמ"ש. אך בגוף התשו' עיינתי (בסי' קל"ה) ח"א ולא מצאתי סתירה לדבריי עיי"ש:
ולכאורה יש להביא קצת ראי' לזה ממה דהוו סברי ר"א ור"נ להתיר בצ"מ וגברא רבה דאי אמרית דסליק קלא אית ליה ומה דלא אמרי' הכי הוא משום מיעוטא דאין להם קול וכמו שכתבתי לעיל בשם התוס' וקשה דהוה ליה לחוש בפשיטות שמא הוליכוהו המים למקום רחוק מאוד מאוד ומשום הכי לא נשמע ממנו. ועכצ"ל דעל מרחק רב ליתא לחששא זו מטעמים שכתבתי והחשש במשאל"ס הוא רק שעלה במקום שאינו רחוק כל כך ולזה אמרי' בצ"מ וגברא רבה דאי אמרת דסליק קלא אית ליה לולא משום המיעוט שאין להם קול ועי' במרדכי (סי' צ"א) שכתב בשם הר"ר אברהם בר' משה צורבא מרבנן למה לא נתנו שיעור מתי מותרת שהרי זה בא כמו נתת דבריך לשיעורין שמא הרחיק מהלך יום או יומים ויצא הרי צריכה להמתין עד שיבוא שום אדם ויגיד איך נעשה דבר. ומתוך דבריו יש ללמוד דהחשש שיצא למקום קרוב בלבד הוא ועובדא דר"ע ור"מ צ"ל שהיה קרוב לשפת הים ועלה אמרו כמה גדולים דברי חכמים דאי בלב ים היה עובדא צ"ל שניצונו במעשה נסים ואין להביא ראיה מהזכרת מעשה נסים ולא חיישי' שינצל באופן רחוק כזה:
ועפמ"ש מיושב קו' המראה פנים לירושלמי (פרק בתרא דיבמות הלכה ה') בהא דמיבעי' לן התם במעיד ששקעה ספינתו בים אי הוה כמעיד שבעלה מת והק' והא אפי' מעיד בפירוש שנטבע בים אשתו אסורה מכח מים שאל"ס ולפמ"ש א"ש דקא מיבעיא לן בשקעה ספינתו בלב הים הגדול דלא שייך בזה חשש מים שאל"ס שיצא חי למקום רחוק כזה. והנה מקום אתי ליישב ג"כ מה שהק' עוד בס' מראה הפנים שם דהא מתני' הוא בגטין (דף כח:) דספינה שאבדה בים נותנין עליה חומרי חיים וחומרי מתים ולענ"ד י"ל דההוא דגטין היינו קודם שיעור שתצא נפשם בבירור ואז נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים וההיא דירושלמי היינו לאחר שיעור דכדי שתצא נפשם דבזה כשנטבעין רחוק מאוד מהיבשה לא שייך דין מים שאל"ס ואשתו מותרת היכא שאין לחוש שהוא לא הי' בתוך הספינה ועפ"ז מיושב קו' הפ"י גטין די"ל דהריב"ש והרמב"ם אינם חולקים ע"ד התוס' דאין להחמיר לענין א"א טפי מלענין תרומה. והנה לפי' הרמב"ם דספינה שאבדה היינו שעודנה ע"פ המים ונשברו המשוטות והמנהיגים בלא"ה אין מקו' לקו' המ"פ ולפי' המפורשי' י"ל עוד דספינה שאבדה רצ"ל שבשפת הים נטבעה. והירושלמי מיבעיא ליה ששקעה בלב ים וכמש"ל:
איברא מדפריך הגמ' לעיל (דף קטו.) ותסברא משאל"ס הוא ואשתו אסורה משמע דאין לחלק ואפי' בשקעה הספינה בלב ים שייך דין מים שאל"ס מדלא מוקים לה בהכי אלא שכ"ז לשיטת הראב"ד דמה דקאמר והא מים כמלחמה דמי רצ"ל מים שיש להם סוף שפיר י"ל מדלא משני דעובדא הוה בטבעו בלב ים. ע"כ דאין לחלק אבל לשיטת שאר הפוסקים וביותר מבואר ברא"ש דמשאל"ס הוא דמדמה למלחמה ועכצ"ל דקים ליה להפשטן דעובדא הוה שטבעו קרוב לשפת הים בגונא דהוה בכלל משאל"ס ודמיא למלחמה א"כ שפיר פריך עליה ותסברא משאל"ס אשתו אסורה דהא א"ל דטבעו בלב ים קאי דא"כ ליכא לדמויי למלחמה:
והנה דודי המאה"ג מוה' רפאל זאב הלוי זצ"ל כתב שחותנו הגאון רשכבה"ג בעל חמדת שלמה זי"ע הורה לו להתיר אשה שטבע בעלה בנהר ווייכסיל משום שאחר הטביעה שט א' כמה שעות על ספינה לאורך הווייסיל והביט על כל הצדדים גם חקר ודרש על הגבולים. וע"כ ס"ל דלא חיישינן שגלים ומים הנגרים אשפלוהו בזמן מועט למקום רחוק מאוד עד שלא יוכל השט אחריו לראותו עוד והיינו דע"כ השט בספינה ממהר לשוט ע"פ המים ע"י תפישת משוטות ממה שגוף אדם ע"י הגרת המים והשפלות הגלים או על דף של ספינה ולשון גל טרדני לחברו משמע שהיה בטרדא רבה ובמתינות וא"כ בבא בלב ים א"א לומר שיצא בזמן שיוכל להיות בלא אכילה ושתיה ובלא שינה:
אמנם מדברי הרמב"ם (פי"ג ה') מגירושין נראה דאין חילוק ובכולהי גונא לא תנשא ועי' שו"ת הרא"ש (כלל נ"א סי' ג') ורדב"ז (ח"א סי' רנ"ח וסי' תקכ"ו וח"ה סי' ב' אלפים ר"מ). [ודע שצ"ע לענ"ד מה פריך ותסברא מים שאל"ס אשתו אסורה והא י"ל דר' ס"ל דצורבא מרבנן אם איתא דסליק קלא אית ליה ומשום דהוה עובדא בב' ת"ח התיר רבי נשותיהן וכדהוה ס"ד דר"א ור"ן. מיהו י"ל דלא בעי לאוקמא לדרבי דלא כהלכתא כדי למפשט בעיין דע"א במלחמה ועוד דא"כ אין לדמות מים למלחמה כיון דבצ"מ ליכא משאל"ס וכמש"ל לשיטת כל המפורשים ז"ל שחולקים על הראב"ד ז"ל ומצאתי בשו"ת ברית אברהם (סי' כ"א אות ו) שעמד בקו' זו ונתנה שמחה בלבי]:
ג יש להעיר היכא שנטבעו ב' או ג' אנשים במים שאל"ס דודאי ע"פ הסברא אין לומר שכולם ניצולו ועלו דנהי שכתבו התוס' (דף קכא:) ד"ה אין מזכירין דמשאל"ס לא הוה ממש מעשה נסים שי"ל בגלים ודף של ספינ' ניצול מ"מ קצת מעשה נסים וחוץ לטבע הוה ולומר שלכולם איתרחיש הכי הו"ל מיעוטא דמיעוטא טובא וע"כ בעי' להניח שמקצתם ודאי לא ניצולו וא"כ לגבי כאו"א אפשר לתלות להקל שלא נקרה לו מקרה המלטה. ויש ליישב בזה מה דשינה תנא דמתני' בלישניה (דבדף קכ.) גבי מגוייד וצליב וחי' אוכלת בו ואינך דמתני' דהתם אין מעידין תנן ולקמן נמי בברייתא נפל לגוב אריות ואינך מעידין ואין מעידין נקט וגבי משאל"ס לא תנן אין מעידין אלא אשתו אסורה ולדברי הריב"ש החילוק דהיכא דתני אין מעידין אפי' אם נשאת תצא משא"כ במים שאל"ס:
אולם למהרי"ו א"א לומר כן עי' בב"ש (ס"ק ק"ב) ומה דשינה בלישני' הוא משום דמתני' דלעיל וברייתא לקמן לא אתי עלה מכח מעשה נסים ולגבי רבים נמי אין מעידין אבל במים שאל"ס דביחיד הוא דאסורה ולא ברבים מש"ה נקיט אשתו אסורה בלשון יחיד לשלול נשי רבים ואין זה סותר להאי דק"ע (סי' בע"ר) דהתם עכ"פ כבר יצאתה מחזקת א"א מדאורייתא ואין לומר דבמשאל"ס דליכא תקנה תני אסור' אבל לעיל במשנה דאיכא תקנה שיעידו שראוהו מת תני אין מעידין דוגמא לזה בריש עירובין וסוכה סוכה דאורייתא תני פסולה מבוי דרבנן תני תקנתא דהא במשאל"ס נמי איכא תקנה שיעיד עניו מי שימצאנו מת ויכירנו בטביעת עין או בסימנים:
ואילה"ק היכא בעי למיפשט לעיל מעובדא דב' ת"ח משום דמים כמלחמה דמי' והיינו משאל"ס [זולת להראב"ד כמש"ל אות ב'] ופרכי' נמי ותסברא מים שאל"ס אשתו אסורה והא כיון דהתם בב' ת"ח הוה עובדא לית ביה דין משאל"ס דודאי כל הצד קולא בשני נטבעים היינו משום דאיכא לדמויי לב' שהלכו בב' שבילין דבנשאלו זה בפ"ע וזה בפ"ע שניהם טהורין ובבת א' שניהם טמאים וה"נ דכוותה כיון דמשאל"ס דרבנן וי"ל שהפשטן והמקשן הוה פשיטא להו מלישנא דברייתא והתיר רבי נשותיהן דב' הנשים הותרו בב"א והשתא מאן דפשיט שפיר פשיט ומאן דמותיב שפיר מותיב דבבת א' אפי' בב' נטבעין שייך דין משאל"ס ואיכא למימר נמי דאמר בדדמי (וכי היכא שכתבו התוס' פסחים (דף י.) ד"ה בב"א שטמאין עכ"פ מדרבנן אע"ג דמה"ת ספק טומאה ברה"ר טהור בין בא' בין בב' בבת אחת ה"נ כיון דמשאל"ס אסורה מדרבנן בחד ה"ה בב' בבת אחת הוה דרבנן] ועי' שו"ת הרדב"ז (ח"א סי' רנ"ח) ובשות ב"י במה שמפלפל ע"ד המבי"ט בק"ע (סי' רי"ז) ובשו"ת ר' בצלאל אשכנזי בק"ע (סי' ר"נ) דמשמע מדבריהם דאפי' נטבעים רבים שייך דין משאל"ס דלא כמ"ש גם במהר"ם אלשקר (סי' כ"ה כ"ו) בנטבעו ל"א אנשים מיירי ועכ"ז החמיר וצ"ל דס"ל דלא דמי לב' שבילין דיש לדין על הא' בלבד מש"ה בב' בפ"ע מקילין אבל הכא בעי' לדין על שנים מנין להקל אפי' בנשאלו בפ"ע:
ולפ"מ שתפסו במוחלט דאין להקל מכח דהוה נטבעים רבים מקום אתי ליישב הקו' שהבאתי לעיל (חות ב') דדלמא רבי שהתיר נשי הת"ח ס"ל כדהוה ס"ד דר"א ור"נ דצ"מ וגברא רבה אי איתא דסליק קלא אי"נ די"ל דטעמא דר"א ור"נ בס"ד הוה דסמכינן בזה ארובא שי"נ קול כיון דבלא"ה איכא רוב נטבעין למיתה ונא דמי לגוסס דרובא למיתה ולא אזלינן בתר רוב וכמש"ל (אות א') אבל הא ליכא למימר דלס"ד דר"א ור"נ הוה ס"נ דכולהו צ"מ וגברא רבה, יש להן קול דא"כ הוה פלוגתא במציאות וכיון דלס"ד דר"א ור"נ נמי מטעם רובא דצ"מ וגברא רבה שי"נ קול הוא דמתירין. י"ל לאידך גיסא דוקא בנטבע ת"ח א' יש מקום להקל ולומר עליו שהוא מהרוב שי"ל קול. אבל בב' ת"ח שנטבעו אין לומר דשניהם אי איתא דסלקי קלא אית להו כיון דאיכא מיעוט שאין להם קול וי"ל שאחד מהם הוא מהמיעוט איברא דלגבי כל חד וחד הו"מ לומר שהוא מהרוב שי"ל קול. אמנם כ"ז היכא שהיו דנין ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע אכן לשון והתיר רבי נשותיהן דמשמע דשניהם הותרו בבת א' ע"כ הוה פשיטא ליה דלאו מצד שיש קול לצ"מ וגברא רבה אתי עלה וא"כ שפיר פשיט ופריך עליה דהא הוה בכלל משאל"ס ודלא שייך בה טעמא דצ"מ וגברא רבה אם איתא דסליק קלא אי"ל:
ד ודע דהא דקיי"ל במשאל"ס לא אסירא אלא מדרבנן ואם נישאת לא תצא כמבואר ביבמות (דף קכא:) היינו היכא דשהה עליו כדי שתצא נפשו והביט לכל סביביו דתו ליכא אלא חששא שמא הוליכוהו המים מתחת למקום שלא ראהו העד ומשם צף ויצא. אבל בנפל למשאל"ס ולא שהו עליו כשיעור שתצא נפשו אסורה מה"ת ואפי' להסוברי' דלא חסורה אלא מדרבנן כמו שהובא בשו"ת ברית אברהם מ"מ כ"ע מודו שאפי' נישאת תצא כמ"ש הריב"ש (סי' שע"ט) ובשו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן (סי' קכ"ח) ובשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' רנ"ח וח"ד סי' רע"ג). ובהכי ניחא מה שדקדקתי על ר"ג ור"ע ורבי שאמרו כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף אשתו מותרת ושאין להם סוף אשתו אסורה דלמה הלכתא נקטו התירא דמים שיש להם סוף איסורא דשאין להם סוף הוא דהו"ל למינקט:
ולכאורה אמרתי דהנה יש לדקדק עוד בשלמא לענין איסור מים שאין להם סוף שייך לשון שאמרו כיון דמדרבנן בעלמא הוא אמנם לענין התירא דמים שיש להם סוף היכא שייך שאמרו והא ע"כ מה"ת שרי' והנלע"ד עפמש"כ הטו"ז ביור"ד (סי' קי"ז סק"א) ובחו"מ (סי' ב') דדבר המפורש בתורה להתירא אין כח לחכמים לאסור:
וכ"כ בפ"י פסחים (דף כ"ג) ד"ה אי הכי וב"מ (דף ע:) ע"ד תוס' ד"ה תשיך לא סגי ולפ"ז אם היה מפורש בתורה היתירא דאשה שנטבע בעלה במים לא הוו מצי חכמי' לאסור בנטבע במשאל"ס אמנם לפי"מ דאיתא בקידושין (דף יג:) דילפינן דמיתת הבעל מתרת מקראי לא רמיזא התירא דאשה שנטבע בעלה. איברא דחז"ל גילו לנו דאין לחלק בין מיתה למיתה ומיתה של טביעה נמי מתרת וכיון דלח נתפרש התירא דמיתה של טביעה בתורה יש כח לחכמים לאסור בנטבע במשאל"ס והיינו דקאמרי כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף אשתו מותרת רצ"ל דמשו' שחכז"ל אמרו דנטבע במים שיש להם סוף אשתו מותרת אבל בתורה לא נתפרש כן מש"ה שפיר מצי אמרי דמים שאל"ס אשתו אסורה.
אמנם לפמש"ל בפשיטות א"ש דנקטו הכי כי היכא דלא תימא דכל היכא דנפל למים שאין להם סוף איסורא דרבנן בעלמא הוא דרביע עלה ואם נישאת לא תצא אפי' בדלא שהה עליו כדי שתצא נפשו שהרי כבר נפל עכ"פ למשאל"ס מש"ה השמיענו במתק שפתיהם התירא דמים שיש להם סוף ג"כ ודכי היכא דבמים שיש להם סוף בעי' שישהא כדי שתצא נפשו ואז אשתו מותרת הה"נ לגבי איסורא דרבנן דמים שחנ"ס בעי' דוקא שישהא בכדי שתצא נפשו דבלח"ה מה"ת חסורה. ואפי' נשאת תצא וכעין זה כתב הרדב"ז (ח"א סי' רנ"ח) דמים שחנ"ס הוה דכותה דמים שיש להם סוף:
ועם האמור זכיתי להסביר דברי התוס' יבמות (דף קטו.) ד"ה והא מים שכתבו השתא ס"ד שראו הנשים שטבעו אבל לא ראוהו שהעלום המים ולכך אמרה בדדמי. והנה דבריהם הקדושים מרפסין אגרין שנראה שהק' להתוס' דהיכא מדמי מים למלחמה והא במלחמה י"ל שאומרת מת משום דמחי ליה בגירא או ברומחא ואמרה מת בדדמי אבל במים שראה שנטבע וה"ה אומר כן מה אית ביה דנימא דאומר בדדמי וליישב קו' זו באו בדבריהם אמאי דקאמר גמ' והא מים כמלחמה דמי וסיימו דלכך אמרה בדדמי. ואכתי קשה כיון דהפשטן לא אסיק אדעתי' דבאסקינהו קמן איירי וכמ"ש המהרש"א הדרה קו' דלסברת הפשטן היכא שייך במים בדדמי:
והנה בספר קהלת יעקב לרבינו הגאון חו"ד זי"ע כתב דבמעיד שטבעה הספינה איכא בדדמי ודבהכי הוה עובדא דב' ת"ח אמנם דבריו הק' נכונים למה דגרסי' בגמ' וטבעה י"ל הספינה טבעה אבל התוס' שנקטו בדבריהם שראו הנשים שטבעו משמע דמפרשי לה את"ח וקשה מאי בדדמי איכא לסברת הפשטן:
וראיתי במהרש"א שביאר בדבריהם ז"ל דלפי' ר"י היה אפשר לומר דהפשטן נמי הוה ידע שהעלום מן המים. רק דהוה ס"ל דלא הכירום אלא ע"י טב"ע ולמסקנא הוה בהו סימנא ולפ"ז היה אפשר לומר דמדמה מים למלחמה כיון דלסברת הפשטן לא הוה אלא טב"ע וי"ל בדדמי אלא דלפיר"ח דלמסקנא נמי מהני טב"ע ע"כ צ"ל דלס"ד דפשטן לא העלום מהמים ומדפריך נמי ותסברא מים שאל"ס אשתו אסורה עכצ"ל דלסברת הפשטן לא איירי בהעלום מן המים ומש"ה כתבו התוס' השתא ס"ד שראו הנשים שטבעו ולא ראוהו שהעלום מהמים. והנה מלבד שבמקום שכתבו התוס' שהעלום המים כתב במהרש"א "שהעלום מהמים" שהוא דוחק גדול עוד לא נתיישבה הקו' היכא מדמי להו מים למלחמה ומאי חשש בדדמי איכא למה דס"ד דהפשטן:
ולדברינו א"ש דהתוס' ביישוב קו' כתבו דהשתא ס"ד שראו הנשים שטבעו ולא ראוהו שהעלום המים ורצ"ל שלא עמדו כשיעור שתצא נפשם לראות שאין המים מעלים אותם בעוד נפשם בקרבם כדבעי' עכ"פ במים שיש להם סוף והוה ס"ל להפשטן דמים כמלחמה דכי היכא דבמלחמה איכא למיחש דמחי ליה בגירא או ברומחא ובדדמי אומר שמת ה"נ במים בין שיש להם סוף בין שאל"ס לס"ד דפשטן חיישינן שלא עמדו כשיעור שתצא נפשם דיש לחוש שאחר הטביעה העלום המים בעודם חיים ושטו על פניהם עד שיצאו והלכו להם ומה שמעידין שמתו בטביע' זו הוא בדדמי די"ל שלא ראו לאחר הטביעה אם העלום המים בעודם בחיים קודם כלות שיעור יציאת נפשם ומש"ה פשיט מיניה דאפי' בע"א לא חיישינן שאומר בדדמי. ולדיוקא דאשה לא בעי כלל ובעל האיבעיא הדר פריך ליה ותסברא מים שאל"ס אשתו אסורה ואפי' שהה בכדי שתצא נפשו ואוקים לה דע"כ בדאסקינהו קמן איירי ובדאין לחוש שאומרים בדדמי כן נלענ"ד בביאור דברי התוס'.
האמנם בס' קהלת יעקב כתב דאם נפל תוך הים אפי' לא שהה כדי שתצא נפשו יצאה מאיסור תורה. ועפ"ד אין לפרש כמ"ש בפי' דברי התוס' ואפשר לומר עוד בכונתו דהשתא ס"ד שהעידו הנשים שראו שנטבע ושלא ראו שהעלום המים לשוט על פניו ובזה י"ל שאומרים בדדמי שלא הביטו בדיוק היטב לראות אם אינם צפים ע"פ המים. ובמ"ש הצלתי דברי הראב"ד מהשגת הרא"ש ז"ל דאפי' במים שיש להם סוף שייך בדדמי במה שמעיד שראהו צף ע"פ המים ועפמ"ש נתיישב לי מה פריך (בדף קכא.) אי ריב"ב לחומרא פליג בהנהו דטבעי בכרמי ודגלת כמאן עבדו והא י"ל במתני' דהוה הספק בדין איסור תורה אזלי' לחומרא אבל בהנהו עובדי דהוה הספק בדרבנן נפל למים שאל"ס סמכינן שפיר אהכרה אפי' לאחר ג' ימים ולפמ"ש א"ש דכיון דלא נזכר ששהו כדי שתצא נפשם לא נפקא מאיסור תורה כלל ודומה למשנתינו. ואפי' לדברי הקהלת יעקב לא יצאה מאיסור תורה דדוקא בנפל בלב ים קאמר ולא בטבע בשאר נהרות וכל כמה דלא שהה כדי שתצא נפשו לא יצאה מאיסור תורה ועי' ברדב"ז (ח"א סי' רנ"ח) שלדעתו אין לחלק בין ים לנהר ומצאתי קו' זו בשו"ת ברית אברהם (סי' כ"א אות ח') ומתרצה ע"פ דרכו בקודש. גם בשו"ת רע"א (סי' ק"ז) הביא קו' זו בשם הנוב"י ותי' כמ"ש והנאני:
ה והראני חכם א' בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' ק"י) שהעלה דבילדה עגונה יש להתירה דכיון דהוה שעת הדחק וקיי"ל דכדיעבד דמי ומצינו דבשעת הדחק לפעמים עדיף מדיעבד וכי היכא דבדיעבד אם נשאת לא תצא ה"נ בשעת הדחק מתירין אותה לכתחלה ולסניף להיתר זה צידד מכח שאבד זכרו זה שתי שנים ושכבר השתמש בסניף זה בשו"ת שלו. ומצאנו לו חבר בשו"ת חוט השני (סי' פ"ו) שהביא הא דשעת הדחק מצינו דכדיעבד דמי. ועי' תוס' ע"ז (דף סו:) ד"ה רבא שכ' לענין מרדה דכיון שלא ישמע לו הא"י לעשות מרדה חדשה והוה שעת הדחק מש"ה מותר להשתמש בה כמו דבדיעבד שרי נטל"פ משום דשעת הדחק כדיעבד דמי ועי' ב"ח אה"ע (סי' קנ"ז) שכ' דאע"ג דלכתחלה אסור להתנות תנאי שיופקעו הקידושין למפרע לפי שיוגרם שיהיו בעילותיו בע"ז מ"מ היכא דהוה שעת הדחק וא"א בענין אחר והיינו משום דשעת הדחק כדיעבד דמי:
אמנם לענ"ד אין דברי השבו"י מוכרחים דודאי היכא דבדיעבד לא מחמרינן ה"נ בשעת הדחק יש להקל דהוה כבדיעבד וכמ"ש אולם בנפל למים שאל"ס הא בדיעבד לא תצא מבואר בהגהות מרדכי פרק בתרא דיבמות דלאו בעברה ונשאת בעבירת איסורא דרבנן קאמרינן כ"א בנישאת ע"פ הוראת חכם בין שטעה בהוראתו או שהתירה במזיד ובין שטעה היא עצמה בדברי החכם וסבורה להיות מותרת כעובדא דר"ש ור"נ דאיתמר עלייהו דבדיעבד לא תצא [ובאמת בדר' שילא לא נזכר בגמ' הא דנישאת לא תצא כי אם אדר' אשי דסבר דצ"מ אי איתא דסליק קלא אית לי' מסקינן ולא היא דלעולם בדיעבד אין כו' וי"ל דכל דיעבד משמע] וי"ל דנהי דשעת הדחק כדיעבד דמי מ"מ לא הוה כדיעבד כשהותרה על פי חכם או שטעה בדברו ואין להקל בשעת הדחק:
וביישוב דברי השבות יעקב אפשר לומר כיון דטעמו של מהר"ם בהגהת. מרדכי דאי בכל דיעבד לא תצא לא מתקיימא תקנתא דרבנן כלל וכל אשה תנשא בעבריינות. ומש"ה בעי' נישאת ע"פ חכם שלא הי' הדיעבד בעברה ואפשר שתתקיים תקחז"ל וכ"ז בדיעבד גמור אבל בשעת הדחק כיון דמתקיימא תקנתא דרבנן היכא דליכא שעת הדחק אמרי' דלא תצא כיון דבאמת הוה כדיעבד וכמ"ש ולא שייך בזה דלא מתקיימא תקנתא דרבנן וגם לא נעשה עברה על תקחז"ל בענין זה כלל ועי' בח"מ (ס"ק ל"א) ע"ד המ"ב ובב"ש (ס"ק מ"ז) שהסכים לדברי המ"ב ויש להקל בשעת הדחק עכ"פ בילדה עגונה ושו"ת רדב"ז (ח"א סימן רצ"ד):
ו ודע דהוה ק"ל בדר' שילא נהי נמי דהוה סבור דכיון דקוו וקיימי כמים שיש להם סוף דמי אכתי הו"ל לחוש למחילה של דגים דהא לקמן פריך גמ' דאפי' במים שיל"ס ניחוש למחילה של דגים ומשני במים שיש להם סוף מחילה של דגים לא שכיח והיינו דבמים שעומד ורואה מד' רוחותיו לא שכיחי דגים גדולים כל כך ולא שייך מחילה של דגים וא"כ באגמי דסמקא אפי' נימא דכיון דקוו וקיימו כמים שיש להם סוף דמי אכתי הו"ל לחוש ולומר שניצול על ידי מחילה של דגים ואין לומר דר"ש לא הוה חייש כלל למחילה של דגים דמה"ת יחלק אעובדא שמחלק רבי. ונ"ל דודאי במחילה של דגים אי אפשר לחיות כי אם עד ג' או ז' ימים כשיעור שיוכל להיות בלא שינה ובלא אכילה ושתי' ור"ש דאנסבה לדביתי' דהאי גברא לאו לאחר כדי שתצא נפשו אנסבה דהא ע"כ צריכה להמתין ג' חדשים דהבחנה וכיון דלר"ש חשבינן לאגמא דסמקי כמים שיל"ס ול"ח שיצא מרחוק שפיר התירה ולא חייש למחילה של דגים כיון דע"כ בעי' לומר שיצא מתוכה סמכינן דאי הוה סליק הוה אתי לביתי' כיון דלא חיישי' שיצא למקום רחוק כל כך וה"נ בעי' לומר לענין צ"מ דהוה סלקא אדעתין דסמכינן אהא דאי הוה סליק קלא הו"ל ואכתי ניחוש שניצול במחילה של דגים שנזדמנה לו וצ"ל דכיון דע"כ בעי' לומר שיצא מן המחילה דהרי אי אפשר להיות בתוכה יותר מג' או ז' ימים וכמ"ש והוה ס"ל דסמכי' בצ"מ דאי הוה סליק קלא הו"ל. וצ"ע ע"ד הר' אברהם בר' משה שבמרדכי (סי' צא) שנראה דחיישינן על שיעור מהלך יום או יומים ואולי י"ל אחר ז' ימים שאפשר להתערב במחילה נותנין מהלך יום או יומים:
וצ"ע במה שפירש"י בד"ה כמים שיל"ס דמי בהא דר"ש דאי איתא דסליק הוה חזי לי' כיון שיש לחוש שנזדמן לו מחילה של דגים אלא דלפי שע"כ צ"ל שיצא מתוכה סמכינן דאי הוה סליק הוה אתי לביתי' והו"ל לרש"י ז"ל לפרש כן. ודוחק לומר דבהא דר"ש עמדו על שפת הים ז' מעל"ע לראות אם לא יעלה. ונהי דא"א לראות בלילה כמ"ש הר"מ אלשקאר (סי' כ"ה) י"ל דבלילה קשה להכיר פתחה של מחילה כדמשמע קצת בגמ' ויש לדחות דאחר שכבר הכיר ביום פתחה של מחילה יצא בלילה. איברא דצ"ע לפ"ז מה פריך גמ' אי הכי במים שיש להם סוף נמי ניחוש למחילה של דגים והא י"ל כיון דע"כ בעי' לומר שיצא מתוכה שהרי אין מתירין אותה עד לאחר ג' חדשים דהבחנה ובמשיל"ס דאין לחוש שיצא למרחוק סמכינן דאי הוה סליק הוה אתי לביתי'. ועכצ"ל דחיישינן שנחבל במים וסליק ומחמת כיסופא ערק כדאמרי' לעיל (דף קטו.) גבי ההוא דבשלהי הלולא אתלי נורא בי גנני. ונראה דמה"ט בעי' במשיל"ס שישהא בכדי שתצא נפשו ולא סמכינן שבאם יעלה יבוא לביתו דשמא מחמת שום כיסופא דחבלה יברח וא"כ הדרא קו' לדוכתי' בדר' שילא דהו"ל למיחש שנזדמן לו לפי שעה מחילה של דגים וכשעלה מתוכה לא בא לביתו משום כסופא דחבלה שנחבל במים. ובדברי חיים הל' אישות (סי' ז) הק' קו' זו והביאה בשם הנוב"י מהד"ת (סי' כ"ח):
האמנם בעיקרא דמילתא צ"ע לענ"ד דודאי בההוא דאיתלי נורא בי גנני כיון שטבע האש לחבל ולהשחית ולצרב גופו של אדם שפיר יש לחוש שמא מחמת חבלה וכסופא ערק אבל גבי מים שאין טבעם של מים לחבל ולהשחית את החי ואפי' לאחר מיתה היכא דליכא מכה מיצמת צמית ועי' בק"ע (סי' ר"ד ור"ח) בשם הב"י דדוקא בנפל למים בחיים צמתי ומרזי ולא בנפל לאחר מיתה אולם מ"מ אין טבעם לחבל ולהמם. ועי' במרדכי (סימן פ"ג) דאפי' איכא מכה בגוף אין המים מקלקלין צורת הפנים ומהיכי תיתי יש לחוש שנעשה בו מום וערק מחמת כסופא:
וראיתי לאאמו"ר הגאון ז"ל שהק' ע"ד הריב"ש (סימן שע"ט) שנתן טעם לאיסור משאל"ס משום חזקת א"א וחזקת חי והק' דהא נגד חזקת חי איכא חזקת אדם שאינו בעל מום והו"ל לומר אם איתא דסליק הוה אתי לביתי' דאין לומר שנעשה בו מום כיון שיש לו חזקה שאין לו מום ונגד חזקת חי י"ל הרי סוף אדם למות כמ"ש הרמב"ן ז"ל ועשוי' להשתנות ופלפל עוד בנידון שלו שאילו שט לדעת הוה שט לצדדי הנהר וצ"ל שאבד שכלו וא"כ הוה נגד החזקה והעלה דהעיקר משום חזקת א"א ועפ"ד י"ל דמשום חזקת א"א חיישי' שנעשה בו מום מחמת המים. ולפ"ז בנ"ד שידענו בבירור שחש הרבה שלא לעגן את אשתו מאהבתו אותה וכתב איש יהודי אחד שהוא ועוד ב' יהודים היו בצוותא עם הנטבע ביום נסעו מפרינסטאן ודברו ביניהם על אודות כובד ויקרות נסיעה כזו עבור האיש הנשוי. והצר לו מאוד שלא מצא עסק להשאר שם ונתרצה שתיכף בבואו לנייא ארלאנס וישוה לו לנסוע לקאליפארנע יראה להודיע מזה לאשתו ולכתוב לה שאם במשך שתי שנים לא יתודע לה מהיותו בקאליפארנע פוטר אותה מקישורי הנשואין שנתקשרה עמו. והנה נראה שהי' דעתו לשלוח גט על תנאי שלאחר ב' שנים תתגרש בו ויש לאוקמי' אחזקתו הראשונה שאילו הי' חי בשום מקום בעולם הי' מודיע לה ממה שעבר עליו והי' משתדל לשלוח לה גט פטורין על תנאי עכ"פ ואף שי"ל גם בזה דמכח חומר חזקת א"א מחמרינן בה יש לצדד עפמ"ש התוס' כתובות (דף עו.) ד"ה וחדא דאין להשתמש בחזקת ממון ב' פעמים לסייע לכאן נמצא וכאן היו ולאין אדם מתפייס במומין וה"נ י"ל מכח חזקת א"א ולזות שפתים לא דחי' אלא מה דרוב נטבעין למיתה ולפעמי' דחי' ג"כ מכח חזקת א"א לחזקת אדם שאינו בעל מום משום שבני אדם עלולים לקבל מקרה ופגע ולהומם. אבל למידחי דרוב נטבעין למיתה וחזקת עמידתו בדעתו הראשונה באהבתו אל אשתו וחס על צערה ועיגונה כאשר נתברר משני מכתבים שכתב בראשונה מנייא יארק ואחר י"א שבועות מפרינסטאן דברי חבה לאשתו וחשש על צערה ושוקד לדעת שלומה ושלום צאצאיה. וכתב ג"כ מפרינסטאן לגיסו ביום שכתב לאשתו על אודות נסיעתו ושבקיץ הבא ישוב לנייא יארק ודרש על אודות אשתו והנצרך לה כאשר היו דבריו עם גיסו בנסעו מפאזען וכשנסע מפרינסטאן לאחר שבעה שבועות היו דבריו עם האנשים ההם כנ"ל ועתה ימים עברו שנים חלפו באין אומר ודברים בינו ובין אשתו וניחם על הרעה אשר תמצא את אשתו בהפרדו ועגונה כל משך הזמן ההוא לכולי האי לא דחי' חזקת א"א:
ונ"ד עדיפא ממה שצידד המבי"ט להקל מכח שנראה שהי' כונת האנשים שבתוך החדר שבספינה שיהי' החדר קבריהם ושלא יצאו משם ליפול לתוך הים והובא בשו"ת בית יוסף ומ"ש אאמ"ו הגאון ז"ל להקל מכח ששלח מעות להכין צורכי שבת והודיע לאשתו שבוא יבוא על ש"ק דלא הוה חזקה אלא על מה שנתגלה דעתו בפעם א' אבל הכא נתגלה לן דעתו ג"פ ובין כל פעם, ופעם הי' זמן רב דלא אלים חזקת א"א למידחי לחזקה זו ולרובא דנטבעין למיתה וי"ל דהב"י שחולק על המבי"ט נמי מודה בנ"ד ואאמ"ו הגאון ז"ל פלפל לדחות הראי' שהביא המבי"ט לדבריו מהא דגטין (דף סו.) הרי שעלה לראש הגג ונפל ואכמ"ל ובנ"ד אין להפליג בכל מ"ש:
ז והיכא שנשרפה הספינה לכאורה אין לצדד להקל כלל דהא כתב הרמב"ן במיוחסות (סי' קכ"ח) והובא ברמ"א (סעי' לד) דבנשברה הספינה אפי' נישאת תצא שי"ל שניצול בדף של ספינה האמנם דלכאורה הוה ק"ל ע"ד הרמב"ן דהיכא קאמר ר"ג בעובדא דר"ע כמה גדולים דברי חכמים כו' וכיון דבר"ע נשברה הספינה הוה היאך הביא מינה ראי' לדברי חכמים והא גרוע עובדא דר"ע מדברי חכמים טובא דהא בדר"ע אפי' נישאת תצא בשו"ת פרח מטה אהרן (ח"א סי' ל"ג) הביא קושי' זו בשם מהר"א ד"ב (סי' ל"ד). וצ"ל כיון דר"ע דייק לישנא דף של ספינה נזדמן לי ולא קאמר בדף של ספינה נצלתי משמע דדף של ספינה אחרת נזדמנה לו והשתא קאמר ר"ג שפיר כמה גדולים דברי חכמים דכי היכא דחזי' לר"ע שנזדמן לו דף של ספינה אחרת ולא מספינה שנשברה ה"נ בנפל למשאל"ס ולא נשברה ספינה באותו זמן כלל יש לחוש שיזדמן לו דף מספינה שנשברה בזמן ומקום רחוק.
איברא בדר"ע שאמר בעובדא דר"מ כמה גדולים דברי חכמים צ"ע דמה חידוש ניתוסף לו והא בדידי' גופי' איתרחיש הכי נס זה ואם נאמר כדברי הרמב"ן ז"ל ושהצלת ר"ע הי' בדף של אותה ספינה שנשברה ודלא כמ"ש א"ש דהצלת ר"ע לא הי' ע"פ נס כזה. וביישוב דבר זה נלענ"ד דלכאורה צ"ע במה שאמרו על שנתברר להם ההצלה כמה גדולים דברי חכמים מהא דאיתא בב"ב (דף עה.) ריקה אלמלא ראית לא האמנת וא"ל משום דהתם מקמי דחזי הוה מלגלג על דברי ר"י דנראה דר"י לא הוה ידע מזה מדלא הקפיד מקמי שאמר שראה כדבריו. ואולי י"ל שהכיר ר"י מקלוסו של אותו תלמיד והבין בדבריו דמקמי הכי הוה מלגלג. ואכתי צ"ע מהא דעירובין (דף סד.) כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה מאבד הונה של תורה. ונראה מדברי רש"י ד"ה רועה שפי' זו נאה ואדענה דלאו על שאמר זו אינה נאה הוכיחו כיון דחולק עליו מצד הנסיון רק ממה שאמר זו נאה וכמה מעליא הוכיחו שזה בעצמו מורה שאחרת אינה נאה כמותה ואע"ג שאינו חולק עליו וכן נראה מדברי התוס' ד"ה שתה שהק' על מה דאר"נ לא מעלי' ומשמע קצת דרבא לא הוכיחו ע"ז וקשה לכאורה על שר"ג ור"ע אמרו כמה גדולים דברי חכמים דהוה קצת כאומר שמועה זו נאה. ועי' שבועות (דף מה:) דאמרב"ח כמה מעלי' הא שמעתא א"ל רבא מאי מעליותא ולא הוכיחו רבא כדאוכח לר"נ משמע דדוקא לפי שאר"נ לא מעלי' הוכיחו וצ"ע על רבא גופי' שאמר לרמב"ח מאי מעליותא אמנם נלע"ד דהקדושים ההם בודאי האמינו לדברי חכמים ולא באו אלא להשריש בלב ההמון שיאמינו בדבריהם ז"ל וכשבא לפניהם ענין המראה לכל אמתת דברי חכמים פתחו פיהם לפני ההמון למען השכל לבותם כי יקרו וגדלו דברי חז"ל ואין בזה ענין הדומה לאומר שמועה זו נאה ולהא דפרק הספינה. ומש"ה אע"ג שכבר נקרה מקרה כזו לר"ע בעצמו לא מצא מקום להשריש אמונה זו בלב ההמון עד שבא לידו עובדא דר"מ. אמנם עכ"ז צ"ע דהא בדר"ע ספינה שנטרפה הוה ומבואר בגטין (דף כח:) דבחזקת חי מוקמינן ליה ולא הוה נס כלל בהצלתו ואפי' להחולקים על הרמב"ן אם נשאת תצא ומאי ראי' הביא ר"ע לדברי חכמים ומצאתי קושיא זו בפרח מטה אהרן (ח"א סי' ל"ג) והוכיח דלאו דוקא נקיט גמ' שנטרפה. האמנם בתוספתא באמת איתא בדר"ע ספינה:
שטבעה בים וא"ש. ועי' שו"ת חמדת שלמה (סי' כ"ג) ד"ה ולכאורה והנה הרכיב שם שיטת הרמב"ן מצד שנשברה הספינה ולא שהה כדי שתצא נפשו:
ונשוב לדברינו דלכאורה לדברי הרמב"ן בספינ' שנשרפה אין לצדד להקל כלל כיון דאפי' נישאת תצא. אמנם נלע"ד דהרמב"ן נמי לא אמרה אלא בספינה שנשברה שי"ל שנזדמן לו תיכף בנפילתו למים דף שנשבר מאותה ספינה אבל בספינה שנשרפה דלא שייך שיפלו ממנה דפים וקורות עד שישלוט בה האש זמן רב י"ל דלא חיישינן מה"ת שניצול בכה"ג גם להרמב"ן. ואפי' נימא שגם בספינה שנשרפה י"ל שחיישינן מה"ת שהשתדל לסתור איזה דף או קורה בשעת השרפה להציל א"ע עליה. משא"כ בנפל לים ולא נפגעה הספינה בשום דבר שצ"ל שנזדמן לו דף מספינה אחרת או שניצול ע"י גלים ולזה ל"ח מה"ת כלל. אבל בנ"ד שספינת ההצלה [רעט באדען] היתה סמוכה לה וכל אשר היה בספינה ניצול לתוכה ודאי דאם היה נשאר בדעתו ושכלו שהיה משתדל להנצל ג"כ לתוכה ולא נשאר כי אם לחוש שנאבד שכלו ושט על פני המים שלא לרצונו ודעתו וא"כ אין לחוש מה"ת שהשתדל לסתור דף או קורה בשעת השרפה ומודה הרמב"ן שדמי' לשאר נפל למים שאין להם סוף דאם נשאת לא תצא. והנה הרמב"ם בפי' המשנה גטין (דף כח:) חולק על הרמב"ן דאם נשאת לא תצא. ועי' בק"ע (אות רכ"ז) בספינה שנשברה ולא פליגי הב"י עם המבי"ט אלא בשביל שהיה העד נחפז אי הוה כמים שאל"ס אבל מטעם שנשברה הספינה לא החמיר הב"י וגוף תשו' המבי"ט והב"י אינם עמדי כעת:
ח והנה ממכתב מיכאל לישיצקי מכ"ב מערץ מ"ט למספרם שנטבע וואלפזאהן נראה שהדברים היו מבוררים ונשמעים כן איש מפי איש ואע"ג שלא הזכיר כי אם כינויו ולא שמו ושם אביו ושם עירו לית לן בה דהא הוא מכיר את אשתו ומודיע הדברים לגיסו אחי אשתו של הנטבע ולא בעי' בזה הזכרת השמות כמו גבי חסא וחוזאי עי' בזה באחרונים הובאו דבריהם בקונטרס עגונות ומכתבו מכ"ג ינואר נו"ן למספרם אע"ג שלא ביאר מי שמע דברי הקדרית מ"מ לא הוה כקול הברה בעלמא ויש לסמוך על השמועה. עי' ק"ע (אות קל"ט קמ"ח רל"ג) ועי' נזיר (דף נו:) מציעאי לא'. והנה בעד השומע מפי אחרים ששמעו מא"י והא"י מהא"י כמו בנ"ד אזלי' לקולא שלא היה ע"פ שאלה כי אם במסל"ת ועי' בחמ"ח (ס"ק ל"ה) ובב"ש (ס"ק נ"א) ובק"ע (אות נ"א) והב"י שבק"ע (אות קי"ד) חולק על טעם המוהרי"ן לב שבק"ע (אות ד') דמשום חידוש אמרה הריב"ש וע"ע ק"ע (אות שע"ב) ושו"ת מוהר"ם אלשיך (סוף סי' קי"א). ונהי שהקדרית שאלה עליו לא מיגרע בזה והוה בכלל מסל"ת כיון שלא היה השואל ישראל שעל שאלת הקדרית השיבו לה כן ועי' בהג"ה (סעי' טו) ובב"ש (ס"ק מ"ח). ועי' בק"ע (אות רנ"ח) דבא"י מפי א"י לא בעי' מסל"ת ברור על הראשון למה דקיי"ל דלא בעי' הקדמת דברים וכדעת הר"ן ז"ל וצ"ע דהריב"ש גופי' (סי' שע"ז) פוסל א"י מפי א"י אע"ג דסובר דלא בעי' הקדמת דברים ובפרט שבנ"ד הקדרית והא"י שהיו עמו בספינה וידעו מטביעתו לא ידעו אם יש לו אשה. גם האנשים שבנייא ארלאנס לא ידעו ממנו מאומה ולשם באה הספינה מסתברא שכל דבריהם היה רק כדי לספר ענייני חדשות ושהצר להם על טביעתו. וי"ל דאפי' אם דרך שאלה ממש באו דבריהם הו"ל כמסל"ת וצ"ע עוד. ואם שלא נתבאר שאמרה שמו ושם אביו ושם עירו. ועי' בק"ע (אות נ"ה) עכ"פ אמרה על האיש שיצא מפרינסטאן בספינה זו לנסוע לנייא ארלאנס וזה הי' ידוע לישראלים בפרינסטאן שלא יצא יהודי אחר בספינה זו שנאבד זכרו כי אם זה האיש הידוע בשמו וכינויו ושם אשתו ושם עירו ועי' בק"ע (אותיות י"א צו קפ"ג רע"ג שכ"ח של"ב של"ד שע"ה שפ"ג) ולקמן אבאר חסרון הזכרת שם אביו:
והנה כבוד הגאבד"ק שענלאנק כתב דע"פ הגב"ע שנשלח למדינתינו מקרובי ומיודעי העגונה הדרים בפרינסטאן שכ' במכתבם ששולחים גב"ע מיצחק רוט וליב קאפענהאגין כמעט מבורר שנשרף בספינה שהי' מפורסם בצייטונג משריפת הספינה ולפי דבריהם שראו שישב בספינה זו ושמעו שלא ניצול מתוכה א"כ קרוב שבודאי נשרף שאין לחוש אולי לא ע"ז האיש העידו כיון שאמרו שמו וכינויו ושם עירו ובעירו לא נחסר איש אחר. ואע"ג שהגובה עדותם הוא א"י הלוא הוא משופטי הערכאות ומצד שפסול מגזה"כ לא שייך לפוסלו דבעדות אשה פסולים נמי כשרים ומצד משקר נמי אין לפוסלו כיון דערכאות הוא לא משקר ועוד שיש כאן ב' השופט והכותב בחצר המשפט ועוד דבמקום שעד מפי עד כשר הוה השופט עד מפי עד ובעדות אשה כשר א"י ולמה דלא הוה מסל"ת חזקת ערכאו' דלא משקרי כ"ז תורף דבריו לענין הכשר הגב"ע. והגאבד"ק גרידץ חלק עליו וכתב דהקבלת עדות הוה כמאן דליתי' דפסקי' בחו"מ (סי' כ"ח סעי' כ) דאפי' בדיינים מומחים ל"מ בפחות מג' אלא שכ' הח"מ (ס"ק ע"ח) והב"ש (שם) דמהני עד מפי עד וזה לא שייך הכא דאף ערכאות לא מהמני ועכ"פ בלי מסל"ת אין א"י עד בתק"ע יהיה מי שהוא ואי משום חתימת העדים יש לעיין ברמ"א (סעי' י"א) שפסק כהרמב"ם וע"כ אין בגב"ע ההוא כלום ע"כ תורף דבריו:
והנה צדקו דברי הגאבד"ק גרידיטץ דאין להכשיר הגב"ע שנגבה בפני השופט ונתקיים מהסופר דנהי דערכאות לא משקרי ובעדות נשים פסולים נמי כשרי' היינו לענין עדות ולא לדבר הצריך ב"ד ובקבלת עדות ג' בעי' ואפי' במומחים ולא יועיל מה שהיו ב' השופט והסופר. ובפרט שהכותב לא העיד אלא על אמתת ח"י השופט. ושהגב"ע נתקבל לפני השופט כדין וכדת שלהם ושייך אליו אבל לא שמע דברי העדים ולא ראה כשחתמו:
אמנם במה שהפריז על המדה דאפי' מטעם עד מפי עד לא מהני כיון דלא הוה השופט מסלפ"ת. נלענ"ד דודאי במידי דאיכא לחוש שכדי להתפאר אומר כן גריעי ערכאות ולא מהני בהו מסל"ת ובדבר שאין לחוש שלהתפאר אומר כן היכא שאינו נוגע למינוייו אע"ג דהוה מאנשי הערכאות אין לסמוך על דבריו כי אם במסלפ"ת דהא דערכאות לא משקרי היינו במידי דשייך לומר שמתיירא לשקר שעי"כ יאבד מקום מינוייו אבל בכל דבר הנוגע למינוייו ואין לחוש שלהתפאר אומר כן י"ל דלא בעי' שיהי' מסלפ"ת כיון דבלא"ה חזקת ערכאות דלא משקרי ובנ"ד בקבלת עדות דהוה מידי דשייך בה שע"ז נתמנה כמו שכ' הכותב ואין לחוש שלתפארת כתב כן דמה יקר וגדולה יהי' לו אם כן העידו העדים לפניו אם לא מהני אפי' בלאו מסל"ת. ועוד שי"ל דלא ידע השופט כלל אם יש לזה הנטבע אשה ושתלוי התירה בעדות זו והו"ל שפיר בכלל מסלפ"ת והא דלא משני בגט' יבמות (דף קכ"א:) דא"י דמהימן היינו בלא ידע שיש לו אשה י"ל דעדיפא מיניה משני דאפי' ידע מהימן היכא דמסל"ת ותו דבלאו ערכאות היכא שמתכוין להעיד ואפי' לדבר אחר נמי לא מיהמן דלכל דבר נחשד לשקורי אבל ערכאות דלא משקרי ונאמנין לדבר אחר אלא דלעדות אשה לא מהני מה דהוה ערכאות יותר משאר א"י ובעי' שיהיה מסל"ת והיכא דלא ידע שיש לו אשה הו"ל בכלל מסל"ת כיון דלדבר אחר מחזקי' ליה דלא משקר ולא ידע שיש לו אשה ובפרט שבנ"ד הוצרך הגב"ע באותה שעה כדי להוציא ממון שהיה מהנטבע אצל השלחני אלא שעכשיו אנו באין לסמוך לענין עדות אשה וכיון דלענין ממון סמכינן עליו דלא משקרי שפיר סמכינן עליו אח"כ לעדות אשה ואע"ג דלא הוה מסל"ת וידע שיש לו אשה. ויש להסתפק עוד אולי השופט הוא ישראל דשמו מוכיח עליו אבראם סמיטה. וגם במ"ש דמשום חתימת העדים צ"ע ברמ"א שפסק כרמב"ם דצריך קיום לכאורה צדקו דבריו דגם הח"מ לא הקיל בכתב שבא ממרחקים להכשירו בלא קיום אלא כשנכתב בכתב ישראל משא"כ בנ"ד איברא דכיון שכתב זה נשלח למדינתינו מישראל שפיר הו"ל מקויים וכשר לכל הפוסקים דכתב יד האיש ששלחו ניכר במדינ' זו:
איברא שצריך לחקור על המעתיק בפאזען אם הוא ישראל הכשר לעדות אשה עכ"פ שהרי הגב"ע בא בלשון אנגליא:
והנה כבוד הגאבד"ק שענלאנק פלפל עוד בחכמ' דאע"ג שיש לחוש שהציל א"ע מהשרפה ונפל לתוך הים לא הוה בכלל מים שאין להם סוף שלא תנשא לכתחלה דזהו דוקא בדליכא צד אחר במיתתו כי אם מה שנפל לתוך הים אבל בנ"ד נפילת הים רחוק כי קרוב שנשרף בספינה. ומבלעדי השרפה מצוי בעת השרפה סיבות הממיתות יותר קרובות מסיבת הטביעה היינו סיבת העשן וסיבת מפולת ומיתתו ע"י משאל"ס ספק רחוק ובכה"ג לא גזרו חכמז"ל כמ"ש בק"ע שאין לאסור אלא דומיא דהנהו עובדי שנזכרו בגמ'. [ובאמת נ"ד לא דמיא כלל למ"ש בק"ע (אות רכ"ה) בשם ריב"ר] ועוד דלמה נחזיק ממקום למקום הנה בספינה היה ובספינה יש כמה סיבות הממיתות ומהיכא תיתי נאמר שסיבת מיתתו היה במים ולא בספינ'. ועוד דכל דבר מעמידין על חזקתו הראשונה ובאם שישתנה צריך לברר המעשה שנשתנה על ידו ונהי דמצד הספק שנפל לים באין רואה האיסור מצד הדין דלא שהה בכדי שתצא נפשו הא הוה ס"ס ספק נשרף ואת"ל נפל או הפיל עצמו לים ספק לא ניצול. ואע"ג שאינו מתהפך הא ההכרח להתחיל בשרפה מצד שהי' שרפה [וגרמה יציאתו מהספינ'] ואין לומר דהא אתחזק איסורא הא לכמה פוסקים בלא שהה בכדי שת"נ אי נישאת לא תצא ותו לא הוה אתחזק איסורא ולכמה פוסקים ס"ס מהני אפי' בדאתחזק איסורא ותו דיש כאן ספק שרפה ספק מפולת וספק נטבע ולא ניצול ובג' ספיקות גם להש"ך מהני אפי' אתחזק איסורא. אמנם הגאבד"ק גרידיטץ חלק עליו שכל זה אינו רק ספק א' דאל"כ יש ס"ס בכל נפל למים שאל"ס דלמא כוורי אכלוהו ודלמא נחנק במים ודלמא מת מחמת קרירות ודלמא מחמת בהלה. ואמנם כל אלו נכנסין רק למה שאמרו שרובן מתי' וחששו לכתחלה להמיעוט דלא שכיח מטעם מלתא דפרהסי' ולזות שפתים ורק ס"ס גמור בכל הפרטים מהני. ואין לדמות למ"ש התוס' חולין (דף כח:) בשם הר"ר שמעון דב' סברות הוה כס"ס דא"כ בכל משאל"ס שייך כן ומכ"ש בנ"ד שיש ג"כ ס"ס לאיסור. כ"ז תורף דבריו:
ולענ"ד אין דברי הגאבד"ק שענלאנק נדחין בשתי ידים מכם וי"ל דוקא היכא דידיעא מלתא דנפל למשאל"ס ל"ע שום ס"ס ונכנס רק באומרם רוב נטבעים למיתה דהרי הרשב"א בתשו' כתב דס"ס נמי מטעם רוב הוא והכא חששו להמיעוט אבל היכא שיש להסתפק ולומר שמיתתו שלא היה מסיבת המים כלל ולא בא לתוך המים בהיותו בחיים לזה לא גזרו חכמז"ל דלא גזרו רק על הספיקות שנולדו לאחר שנפל למים אבל בספק ומכש"כ בס"ס שנולד קודם שדנין על נפילתו למים שאל"ס לא גזרו חכמז"ל דהוה כמו מיעוטא דמיעוטא וכמש"ל (אות א') ואינו דומה למה דאי' בק"ע (סי' נ"ג) דאין להקל מטעם ס"ס (ובסי' ש"ס) נקטי' ס"ס לחומרא ואמנם דומה למה דאי' בק"ע (אותיות רל"ז רל"ח שנ"ו):
אמנם במה שהוציאו מדברי העדים והעדתם ששמעו בבירור שזה האיש לא ניצול ונשאר בספינה והספינה נשרפה לא מצאתי לזה שום משמעות בדבריהם:
ומה שאמרו שאחר כל מה שיכלו להביא אל הבירור וכאשר הם מדמים ומאמינים ע"פ האמת זה המדובר הירש וואלפזאהן נאבד על הספינה הנזכרת ובא מן העולם וששמעו מעבירים מן ההמון שאיש כזה נאבד ובא מן העולם על הספינה כ"ז הוא רק ע"פ אומדנות וראיות מוכיחות שזה האיש נטבע או נשרף בספינה ולא ששמעו כן מפורש שזה הירש וואלפזאהן נאבד מן העולם בספינה. דהא העברת ההמון לא הוה אלא על שאיש כזה נאבד ולא על דבר ברור שזה הוא האיש שנאבד והם מעצמם ג"כ לא אמרו רק שאחר כל מה שיכלו להביא אל הבירור הנה הם מדמים ומאמתים ע"פ האמת שזה האיש נאבד מן העולם והנה כ"ז הוא רק מכח אומדנא שלהם ותדע שלפי שכל דבריהם היו ע"פ אומדנא בלבד הוצרכו להגיד מצד שלא באו האנווייזונגס שלקח עמו לידי תביעה והמעות נגבה מנייארלאנס לפרינסטאן ושאילו היה ניצול היו מקבלים ונתודעי' ממנו ועי' בק"ע (אות נז) בשם מוהר"י בן לב (ואות ק"מ):
ט והנה הגאבד"ק שענלאנק תפס לדבר פשוט מכח הגב"ע שנשלח בשנת תרט"ז דכיון שאמרו לפני ג' יהודים שיודעים אותו בשמו וכינוייו ושם עירי והיו עמו בספינה וכל האנשים שהיו בה ניצולו והוא לא ניצול וראו כמה שעות על הספינה אשר מלבד אותם שעלו על הספינה הסמוכה לא יצא שום אדם מהב' הנותרים ולא נפל לתוך הים. ובנ"ד היה מגמת הניצולים לראות מה שיעשה מהספינה [וגם לא היו בהולים ונחפזים כיון שהיו על הספינה הסמוכה. ועי' בק"ע (אות רט"ו) דאפי' ניצול על הספינה הסמוכה הו"ל נבהל להב"י וצ"ל משום דבשעה שהציל א"ע היה נבהל. ולכאורה ה"נ בנ"ד י"ל דלא מהני מה שנתנו אח"כ השגחתם שהרי כבר בשעת הצלתו היו נבהלים. ואולי יש לתלות שהם ניצולו לספינה הסמוכה ואחר כך ראו אותם על הספינה היוקדת באש והשגיחו עליהם או שי"ל שהמלחים אינם נבהלים כל כך בשעת ההצלה מספינה לספינה כשאר אנשים] ואם מצד שאינם מסלפ"ת שבאו דבריהם ע"פ שאלה כיון שהי' השאלה על הנעשה בספינה תשובתם ע"ז האיש חשיב שפיר מסל"ת כמבואר בפוסקים. ובשנים זה שלא בפני זה בלא"ה א"צ מסל"ת לכמה פוסקים ובפרט שכבר יצאה מחזקת א"א על ידי העדות הראשונות ולא בעי' תו שיהיו מסל"ת. ע"כ תורף דבריו.
ולענ"ד גם בעדות זה יש לדון טובא דהנה עיקר דברי העדים באו בתחלה ע"י שאלה בדברים הנעשים בספינה. ובסוף ע"י שאלה הנעשה בזה האיש אם אינו באפשרי שנפל לתוך הים. ונהי דמצינו בפוסקים שמקילין בשניהם. מ"מ בהצטרף שניהם שמתחלה היתה בשאלה על הספינה בדרך כלל ולבסוף ע"ז האיש בדרך פרט אין להקל דתרי קילי קיי"ל בכל דוכתי לא מקלינן ועי' שו"ת הר"מ זיסקינד (סי' כ"ב) ואע"ג שהקילו בעדות אשה תרי קילי להכשיר עד מפי עד מפי אשה עבד ושפחה מ"מ בכה"ג י"ל דלא מקלינן. והרי מקור הקולא כשתחלת דברי הא"י הי' במסל"ת ובסוף שאלוהו הוא מיבמות (דף קכב:) והא איו חברינו קא"ל כיון דחזיתינהו בכ"י כו' וי"ל דוקא כי היכא דהתם שלא הי' שום שאלה בתחלה לא קפדינן על מה שאח"כ א"ל איו חברינו ולא כשבאו דבריו בתחלה על תשובת שאלה כללית. והרי"ן לב בק"ע (אות פ"ג) החליט בנידון דעדיף מנ"ד דלא הוה מסלפ"ת. ובק"ע (אות ע"א) דבספק מסל"ת להחמיר כפסק הריב"ש וכעין מ"ש מצאתי בשו"ת תומת ישרים לתם בן יחייא שכ' דנהי דהקילו לומר כאן נמצא כאן הי' מ"מ לתלות גם באינו מצוי הו"ל קולא יתירה ולא מקלינן עי' שם (סי' קנא) ועי' שו"ת שב יעקב (סי' יו"ד) בדברי הגאון מוה' אהרן ממיץ ד"ה ומחמת ספק הג' שהביא ג"כ מהא דב' קולי לא מקלינן וחלאו על שם הריב"ש האמנם הריב"ש סיים דלא ידע א"י הב' שהראשון הי' מסל"ת ולאו מצד תרי קולי אתי עלה בלבד. וכבר הבאתי לעיל דברי המהרי"ן לב בק"ע (אות נ"ז) דכל לישנא יתירא לגרועי אתי וה"נ מה שאומרים שיודעים בבירור שלא קפץ ואם הי' עושה כן בודאי הי' נטבע והדבר ברור שנאחז תיכף ומיד בלהבות אש לולא זאת הי' משתדל להנצל. כ"ז מראה שבאו דבריהם מכח אומדנות וראיות מוכרחות. ומכ"ז אין לסמוך על מה שאמרו אחר השאלה השני'. ואמנם מה שאמרו בתחלה ג"כ נ"ל שאין בו ממש ודלא הוה מסלפ"ת. דמ"ש להקל כשבאו בשאלה על הספינה היינו בתיכף וסמוך לשעת המעשה ואמרי' שי"ל שסבור הא"י שדרך האנשים לחפוץ בידיעות דברים חדשים או ששואל על הסחור' שהי' בה כמ"ש האחרונים ומש"ה הו"ל מסל"ת לענין היהודים עי' בק"ע (אות ז) וגם בדין זה יש חולקים באות (רמ"ד רמ"ה) משא"כ בנ"ד שכבר עברו ז' שנים דלא שייך הטעמים האלו לכ"ע לא הוה מסל"ת:
ועוד נלענ"ד דבנ"ד ששאלו אם היו על הספינ' ואם לא יוכלו לספר להם דבר ממנה ולא אמרו בפירוש ששואלים על זמן שנאבדה הספינה ומנא ידעי הא"י להשיב על אותו זמן ניכרים הדברים שהא"י היו יודעים על מה ששואלים ולא הוה מסל"ת והרי זה דומה קצת להא דק"ע (אות ס"ו) בראה א"י שהיהודי הולך אחריו. ומה"ט גם במה שהגידו שנים זה שלא בפני זה רחוק לבי לומר דמהני כמסל"ת. ונ"ל שידעו על מה שואלים אותם והרגישו לכוין דבריהם:
ובעיקר הדברים לבי מהסס בעדות הא"י שהרי זה האיש שלא הי' בפרינסטאן כי אם ערך ב' חדשים יוקשה בעיני שהכירוהו בשמו וכינוייו ושם עירו א"י כדיורי העיר ההוא שהרי כל ימי היותו באמעריקא הי' רק ערך ה' חדשים וידוע שעדיין לא הי' מורגל בלשון אנגליא. ומנא הכירוהו כל כך יושבי העיר שאינם מבינים לשון אשכנז ואם שנראה בעיני שהאנשים ההם היו המלחים מספינה זו כאשר כ' מיכאל לישעצקי בכ"ג יוני מ"ט למספרם שאין להתודע בזה הענין כי אם מרב החובל ואנשיו ולפי שבאים לפעמים למדינת אשכנז הם מבינים ג"כ קצת בלשון אשכנז ואולם לבי מהסם לפי שאין דרך האנשים ההם להתעכב במקום אחד זמן רב ושיכירו באמת לזה הבא בקרוב לשם. ולפי שנשמע אח"כ שהנטבע או נאבד הי' שמו הירש וואלפזאהן מפאזען כאשר נשאלו מהאנשים הבינו לאיזה צורך באה שאלתם ואמרו מה שאמרו. מיהו מ"מ כבר יצאה מחזקת א"א ואם נישאת לא תצא כדאי' בהג"ה (סוף סעיף ט"ו) ובח"מ (ס"ק לג) וב"ש (ס"ק נ' וס"ק נ"א):
י ודע דמצד שלא הזכירו שם אביו לא הי' מקום לפסול עדות זה כיון שיש בדבריהם זכרון שמו וכינוייו ושם עירו. ועי' בק"ע (אות צ"ז שנ"ז שס"ו) ועיין שו"ת הרדב"ז (ח"א סי' רצ"ד) ובפרט שי"ל בכינוי וואלפזאהן דרצ"ל בן זאב והוה שם אביו ממש ועי' בק"ע (אותיות ק"א קכ"ט ושי"ד ואית ק"ב) הכינוי סתם עולה לשם אביו ויש לחלק קצת והנה במה שהביא בק"ע (אות ק"א) שהרא"מ נסתפק בפי' התוספות [נלע"ד שצ"ל התוספתא. אבל בתוספות לא מצאתי מזה] אין מעידין אא"כ מכירין שמו ושם עירו אם שמו רצ"ל שמו בלא שם אביו או שם אביו בכלל שמו ולא רצה להתיר על שמו בלא שם אביו וכ"ה (באות קכ"ט). לענ"ד צע"ג דהא מפורש בתוספתא דשמו רצ"ל בלא שם אביו והכי איתא אין מעידין עליו אא"כ מזכירין שמו ושם אביו שמו ושם עירו מבואר דכי היכא דשמו ושם אביו היינו בלא שם עירו. ה"נ שמו ושם עירו היינו בלא שם אביו. וצ"ע במחברים במ"ש דשמו ושם אביו לא מהני. די"ל אינש מעלמא הוא דשמו ושם אביו שוה לו. דהא בתוספתא מבואר דמהני. וצ"ל דלא גריס בתוספתא כי אם שמו ושם עירו ובזה דברי הרא"מ נכונים וכבר הרגיש בזה הגאון מוה' אהרן ממיץ בשו"ת שב יעקב (סי' י') בד"ה ממילא. ועי' שו"ת מוהרי"ן לב (ח"ג סי') מ"ש ע"ד המהרי"ט והרמב"ם ז"ל:
וראיתי להעתיק ולרשום בכאן מה שלא זכיתי להבין בתוספתא פרק בתרא דיבמות בקצת מקומות. נפל לתוך כבשן האש מעידין עליו רשב"א אומר יכול הוא לכוות ולחיות ובגמ' (דף קכ:) הובא הא דרשב"א על מעידין על המגוייד ולא על כבשן האש ובתוס' (דף קכא:) ד"ה אין מזכירין הביאו ירושלמי דאין מעידין משום חשש דנס נעשה לו כחנניה מישאל ועזריה ולא מטעמי דרשב"א:
מת פלוני כו' אין ממנו כלום תנשא אשתו אין מעידין עליו והנה ג' תיבות האחרונות אין להם הבנה ואולי צ"ל לעיל בהא דרשב"א בנפל לתוך כבשן האש. אבא יודן א"צ אומר מעשה בעכו"ם וישראל א' שהיו מהלכין בדרך אמר אותו העכו"ם הוי וחבל על ישראל א' שמת כאן וספדתיו וקברתיו ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את אשתו וצע"ג מנא ידעי על איזה ישראל אומר. עי' בק"ע (אות רס"ד) ובגמ' יבמות (דף קכב.) חבל על ישראל שהי' עמו כו' וא"ש. ארשב"ג מעשה בקולר של ב"א שהלכו לאנטוכיא בחזירתן אמרו נהרג ממנו איש פלוני יהודי ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את אשתו. וצ"ע על הפוסקים בנהרג א' בעי' מת וקברתיו משא"כ בקולר כולו לא בעי' קברתיו והא לא מת אלא א'. ותו צ"ע שלא אמר אלא איש פלוני בלא שם אביו ושם עירו ולא בירר שהי' מזה הקולר. וי"ל על אינש דעלמא אומר כן מיהו זה אפשר ליישב ולמה שהובאה עובדא ביבמות (דף קכב.) א"ש:
שוב מעשה בששים ב"א שירדו לכרכום ביתר ולא עלה א' מהם ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את נשותיהן גם בזה אין להבין היאך הותרו הנשים במה שלא עלה א' מהם. ולפ"מ דאי' בגמ' א"ש:
יא והנה מה שהשני א"י שהוגבה עדותן מקרוב מכחישין למה שנשמע בשם הקדרית ששמעה שנפל לתוך הים לית לן בה דנהי דבפסולי עדות אזלינן בתר רוב דעות מ"מ אם ע"פ דברי הקדרית ואם לדברי השני א"י יצאה עכ"פ מחזקת א"א דאם נשאת עכ"פ לדבריהם כולם לא תצא ועוד דהיכא שי"ל דלא הוה מסל"ת לא מגרע הכחשתו כלל למה שהאחד אומר במסל"ת:. גם מה שיצחק ראטה וליב קאפענהאגין לא הזכירו השמועה שנשמע מהקדרית אין להכחיש את מיכאל לישעצקי חדא דלא שמענו אינה ראי'. ואולי הם לא שמעו ומיכאל שמע שמועה זו ועוד שדבריהם היו בג' לחודש דעצעמבור מ"ט למספרם ומיכאל כתב בכ"ג יאנואר נ' למספרם. וי"ל שבינתיים נשמעו דברי הקדרית:
וראיתי להזכיר כאן מה שלא זכיתי להבין דברי מוהר"ם לובלין בק"ע (אות שכ"ב) בא' אומר נטבע וא' אומר מת על מטתו דלא הוה הכחשה שי"ל שנטבע ועלה ומת על מטתו ולענ"ד צע"ג דכיון דרוב נטבעין למיתה וחכמים הוא דהחמירו משום חומר וחזקת אשת איש אין לתלות שיצא מהמים ומת אח"כ על מטתו והו"ל בכלל אם נישאת לא תצא כדברי האומר נטבע. גם נלענ"ד להכריח דעד פסול מפי עד כשר אפי' הכשר מכחישו הפסול נאמן מדברי הרמב"ם דאשה במלחמה לא מיהמנא אפי' אמרה קברתיו וע"א נאמן בדאמר קברתיו וכן להפוסקים דע"א במלחמה נאמן בלא קברתיו והאשה צריכה לומר קברתיו מסוגי' דשבועות (דף לב):) הכל מודים בעד אשה וע"כ דהאשה נאמנת מדין עד מפי עד אפי' מכחישה דהא אין לומר מטעם מגו דאי בעי אמרה שיודעת בעצמה הא להרמב"ם לא מהני אפי' אמרה קברתיו ולשאר פוסקים בעי' עכ"פ קברתיו וכבר נמצאו מקצת דברינו בש"ג שעל הרי"ף יבמו' ועי' בק"ע (אות ק"ם) אולם בשו"ת נחפה בכסף (ח"ב סי' י"ח) כתב דלא כמ"ש ושהטעם לפי שבשעת שבועה לא הי' צורך בעדות העד. וצ"ע היטב:
יב ובמה שהעיר חביבי הגאון מוה' יעקב שמחה נ"י מקעמפנא דכיון שהחמירו חכז"ל לענין משאל"ס אפי' לענין אם נישאת לא תצא לא מהני עד מפי עד וע"א ונשים וא"י שהרי כל אלה הם מקולי חכז"ל ולא מדאורייתא והכא דחזי' שחששו להחמיר תו אין עמנו להקל על ד"ת:
הנה לענ"ד אין לחוש מכח הערה זו מהא דמבואר ביבמות (דף קכא:) גבי עובדא דחסא דהוה א"י מסל"ת ואמרי' עלה דבנישאת לא תצא ואין זה דומה לדברי השו"ת צמח צדק (סי' פ"ח) שהובא בשו"ת ברית אברהם (חאה"ע סימן ס"ד אות ו' ז') ונתנה שמחה בלבי שמצאתי הערת הגאון נ"י בשו"ת ברית אברהם (חאה"ע סימן כ"א אות ד') וסתירתה מעובדא דחסא (שם אות י"א):
וראיתי להזכיר כאן מה דק"ל אדר"נ דאמר האלדים אכלוהו כוורי לחסא שכ' המרדכי דמשום דרוב נטבעין למיתה הו"מ משתבע. וק"ל אכתי מנ"ל לר"נ דכוורי אכלוהו והא הו"ל לחוש שנטבע ומת וגופו קיים במים או ליבשה נפלט והיכא אשתבע דכוורי אכלוהו. ואולי יש לדחוק דטביעת חסא הי' ברחוק הרבה מיבשה ורוב נטבעים ברחוק מקום אין נפלטים ליבשה רק כוורי קא אכלי להו וצ"ע בזה בפוסקים במה שכתבו דבעכו"ם מסל"ת שאומר טבע תלינן דרצ"ל שהה בכדי שתצא נפשו מעובדא דחסא ואם נאמר שטביעתו הי' ברחוק מיבשה הרבה אין מזה ראי' דלא בעי' שיאמר ששהה בכדי שת"נ שלא ברחוק מיבשה כמש"ל אות ד') בשם הקהלת יעקב ואין לומר משום דגם בזה סמכינן על סתם דיבורו טבע חסא לומר שטבע ברחוק מיבשה אכתי קשה אדר"נ והיכא סמך לישבע ע"ז כיון שלא פירש דבריו לומר שטבע ברחוק מיבשה. ובלא זה צ"ע כיון דבעי' לצירופי תרי רובא רוב מתים ורוב כוורי קאכלי קשה היכא אשתבע ר"נ דהא המרדכי גופי' לא כתב אלא דבשביל רוב הוה יכול לשבע ולא בשביל תרי רובי דבזה הוה המיעוט כאילו מצוי מכח שני צדדים:
ובמה דאמרי' איכא דאמרי אנסבה ר"נ לדביתהו אמר חסא גברא רבה אם איתא דסליק קלא אי"ל. לכאורה אפשר לומר גברא רבה משופע בעושר. ופשטות הענין משמע גברא רבה צורבא מרבנן ועי' כתובות (דף פה:) שכיב חסא ולא פקיד אתא לקמי' דר"נ אמר ידענא ביה בחסא דלא אמיד. והנה אין לומר דחסא אחר הוה נמי במקומו של ר"נ דהא כשיש ב' בעי' הזכרת שמו ושם עירו ושם אביו ומשום דלא הוה חסא אחר באותו מקום הוא דלא הוציאוה לדביתהו וע"כ צ"ל דההוא חסא גופי' הוה ומה דקאמר שכיב חסא ולא פקיד רצ"ל שנטבע וכיון דהוה ידעי' בי' דלא אמיד בעושר צ"ל דר"נ דקאמר עלי' דגברא רבה הוא רצ"ל ת"ח וצורבא מרבנן ועי' שו"ת ר"ב אשכנזי בק"ע (אות תנ"א) שכ' דהא כמה חסא איכא בשוקא ואפי' הכי די בהזכרת שמו וצ"ע ואולי י"ל ע"י בדיקה שלא נחסר חסא אחר ועפ"ז נסתרו דברי:
ולכאורה יש לעיין מנ"ל לר"א דמשאל"ס בנשאת לא תצא והא י"ל דוקא בגברא רבה וצ"מ ת"ח בדיעבד לא תצא אבל באינש דעלמא אפילו דיעבד תצא דהא ר"א גופי' הוה ס"ל מקמי הכא לעיל (ע"א) לחלק בין צ"מ ובין אינש דעלמא ונהי דהדר בי' השתא מכל מקום בדיעבד בצ"מ דוקא י"ל דלא תצא ועיין בהגהות מרדכי דמהא דחסא הוא דסבירא ליה נישאת לא תצא ובעי' דכוותה שהותרה על פי חכם. וה"נ י"ל דניבעי דכוותה גברא רבה צ"מ ות"ח. והא דמסקינן לעיל (ע"א) ל"ש צ"מ ול"ש אינש דעלמא מנ"ל כן לענין דיעבד דנא תצא כיון דלא דמי לדחסא. אמנם אם נפרש דגברא רבה רצ"ל משופע בעושר ודלא הוה ההוא דכתיבות א"ש דלא הוה ס"ד דמאן דהוא להקל במשופע בעושר כי אם בגברא רבה צ"מ ולא קיי"ל כוותייהו ובכל נישאת ע"כ דלא תצא ל"ש צורבא מרבנן או אינש אחרינא ויש להעיר דהנה ברש"י שבת (דף קמה:) ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד פי' דאקילו בה רבנן משום עיגונא וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה:. והנראה לפי עניות דעתי דלא רצה לפרש בפשיטות משום דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי או משום דאיהי גופה דייקא ומינסבה כדמשמע ביבמות משים דהק"ל דלא הו"ל להקל תרי קולי עד א' ועד מפי עד ואינך דדמי לה וכמש"ל (אות ח') ובמק"א דרכתי בדרכי אאמו"ר הגאון זצ"ל להביא דברי הש"מ ב"מ (דף צ"א) סוגי' דעוש' בגפן זה ומהלך כעושה מעשה דלא מתקני רבנן מילתא דליתא מדאורייתא מכח ב' טעמים ומכ"ש להקל שני קולו' ועי' ברע"ב עירובין (פ"ג מ"ג) דבב' שבותין גזרו ביה"ש: