אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות מחלק אבן העזר › סימן ז

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות מחלק אבן העזר · סימן ז

סימן ו

א הנה באיסור מעובר' ומנקת חברו העלה הנוב"י מדאיתא ביבמו' (דף מב.) לא ישא אדם ובכתובו' (דף ס') מניקה כו' הרי זה לא תנשא שהאיסור על שניהם ונלע"ד דאיסורא דידי' חמיר מאיסורא דידה דהא בירושלמי סוטה (פ"ד ה"ג) אסמכה אקרא דאל תסיג גבול עולם אשר גבלו ראשונים ובשדה יתומים אל תבוא והו"ל דברי קבלה והיינו דוקא איסורא דידי' אבל איסורא דידה מדרבנן בעלמא הוא ובהכי א"ש דביבמו' נקט רק לא ישא ולא הזכירו מאיסור האירוסין ובכתובו' תנן ה"ז לא תנשא ולא תתארס משום דאיסורא דידי' דהוה דברי קבלה בנישואין דוקא הוא ולא באירוסין אבל איסורא דרבנן הוא ואפי' ליארס אסרו וטעם האיסור הוא משום פיסוק חיותא דתינוק כמ"ש בס' צלעו' הבית להגאון בית מאיר (סי' ה)

והנה אאמ"ו הגאון שי' העיר אם מותר לעבור איסור דרבנן כדי להפטר מן הצבא והראה לאו"ח (סימן ש"ו וסי' שכ"ח) שמותר לחלל שבת כשרוצים להעביר בתו על הדת. ולענ"ד צ"ע דכיון דמצד פיסוק חיותא דתינוק הוא ממילא אסור להציל עצמו בדבר שיוכל לבוא לידי הפסד ופיסוק חיותא להתינוק וכדאי' בחו"מ (סי' שנ"ט) דאסור להציל עצמו בשל חברו ואפי' כשהוא בסכנת מות אסור להציל עצמו כי אם ע"מ שישלם ובמק"א הארכתי בזה ע"ד שו"ת בית יהודא להר"י עייאש ז"ל:

וא"כ הכא דמשום גדר חיותא דתינוק נגעו אפי' להנצל מסכנה דמות אסור דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי וכה"ג חילק הבית מאיר שם ע"ד מהר"י מינץ בהיתר המזנה. ועיין בשו"ת חמדת שלמה חאה"ע (סי' ו') ובנ"ד דליכא הוצאת דת להתינוק י"ל דאסור ויש לחלק דהא באמת לחיותא דתינוק סגי במסמוס בצים וחלב רק שחכמים חששו לאסור אפי' כשרוצה למסמס לו משום חששא שאח"כ לא ימסמס לו בעל. וממילא כיון שהבעל אומר שרוצה למסמס לו ליכא סכנת מות דולד ומאי חזית כלל ומדרבנן הוא דאסור משום גזרה והיכא שהוא בסכנה או כשרוצים להעבירו על דת דמותר לעבור אדרבנן ה"נ שמותר לישא מעוברת ומנקת חברו בגונא דליכא כי אם איסורא דרבנן בעלמא. ועיין בשו"ת בגדי כהונה (סי'):

ולכאורה יש להביא ראי' דמותר לישא מעוברת ומנקת חברו כדי להנצל מעברה וחשש סכנה מדאי' במדרש איכה רבתי ע"פ נשים בציון ענו דנבוכדנצר גזר על חיילותיו שלא יענו האשת איש ונתקדשו כל הנשים ולא נשתיירו כי אם ג' שנתעצלו וקשה וכי לא הי' שום מעובר' ומנקת חברו שלא היו רשאים להנשא אלא ע"כ צ"ל דמותר' להנשא כדי להנצל מעבירה וחשש סכנה ואע"ג שהתינוק לא הי' בסכנה וחשש העבירה על דת [ומבואר מזה נמי דאפי' על הבעל ליכא שום איסור לישאנה ודלא הוה חטא כדי שיזכה חברך משום שלא פשעה ואע"ג שגם הבעל לא פשע וליכא נמי מצוה דרבים שעכו"ם יכשלו בהן. מיהו להגורסים מצוה רבה שאני א"ש. והדברים עתיקין בראשונים ואחרונים בשבת (דף ד.) ועירובין (דף לב) וגטין דף לח) וחגיגה (דף ב:) בתוס' ד"ה כופין]. ואכתי יש לדחות ראי' זו דשאני שהי' החשש שיאנסום השונאים וסוף סוף לא מתקיימא תקחז"ל שתתעבר בזנות מש"ה היתה מותרת להנשא בכדי להציל א"ע אבל להציל א"ע משאר עבירה וחשש סכנה בגונא דמתקיימא תקנת חכמים שחששו לטובת הולד י"ל דאסור משום פיסוק חיותא דתינוק וכבר האריכו בסברא זו השבות יעקב והבית מאיר על היתר הר"י מינץ במזנה אלא שצ"ע שהחמדת שלמה (סי' ו) כ' דבמזנה ליכא קפידא שתתעבר בזנות וס"ל דבעי' דוקא העברת דת לתינוק צ"ע לכאורה:

ולפמש"ל דאיסורא דידי' דהוה דברי קבלה בנישואין דוקא הוא ולא באירוסין ואיסורא דידה שגם האירוסין אסורין מדרבנן בעלמא הוא אפשר לדחות ראי' זו בפשיטות שי"ל שגזרה זו שגזרו גם עלי' ולאסור גם האירוסין לא נגזרה עוד בימי החורבן ואח"כ הוא שגזרו עלי' וי"ל שלא היו נישואין כ"א אירוסין בלבד כדי להנצל מפחד האויבים דבאירוסין כבר הו"ל אשת איש ויפרשו ממנה. ולארוס בלבד אפי' המעוברת ומנקת חברו היו רשאים דאיסורים דדברי קבלה על הנשואין הוא ולא על האירוסין. והאיסור דרבנן שעל האירוסין ושעלי' לא נגזרה עודנה:

ובהכי ניחא מה דהוה ק"ל במה דפליגי ר"מ ור"י בכתובו' (דף נו.) בעל מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה דלר"מ תנאו בטל ולר"י בדבר שבממון תנאו קיים ולר"מ מה מהני מה שאמרו מן דלנא אנן אכלין ומן דלנא אנן מתכסין כמו שדרשו ע"פ והחזיקו שבע נשים והא לר"מ תנאו בטל גם לר"י הוה ק"ל ומה היו עושין לענין מצות עונה דלא מהני תנאה. והי' נ"ל להביא ראי' למ"ש המש"ל (פ"ו סוף ה"י) דאישות דבתנאי אמרי' מיגו היכא שלא הזכירו בפירוש וי"ל שהיו מתנים גם על העונה אלא שלא פירשו דחייל בכולל ועי' תוס' שם ד"ה הרי מקודשת ובשו"ת מוהר"י טראני כרך שעם קידושין (סי' נ) שנראה שחולקים על המש"ל וס"ל דאפי' בכולל לא חייל תנאי אעונה. והי' נ"ל להעיר עפ"ד המש"ל שם דלפעמים לר"י אפי' בעונה מהני תנאי וצ"ע דלא מצינו שהתנו כלל על העונה וגם דהוה קשה טובא לר"מ ולפמ"ש דלא היו נישואין כי אם אירוסין ניחא דהא אירוסין אין לה שאר וכסות ומה שאמרו מן דלנא אנן אכלין ומן דלא אנן מתכסין לא הי' תנאי לפוטרם משאר וכסות דבלא"ה הי' פטורים כיון שלא היו אלא אירוסין בלבד ומכ"ש שלא הי' חיוב עונה ופטומי מילי בעלמא הואי. אבל לענין תנאי ליכא למשמע מינה ועיין בשו"ת הגאון מוהר"צ חיות (סי' מה) בשם הרשב"א בתולדות אדם (סי' שנז) והרמב"ן פרק יש נוחלין דהיכא דאיכא אומדנא דמוכח מהני תנאי על מ"ש בתורה ויש להסביר ישוב קו' הש"ך (סי' קפ"ב) שתי' אאמו"ו הגאון שי':

ג אמנם מצד האיסור שעלי' העיר אאמ"ו הגאון שי' דלא מהני מה שהיא להצילו מעבירה, וחשש סכנה דכיון דבמקום שהוא פטור לוקחים תמורתו אחר למלאות המספר א"כ ליכא עלי' מצוה להצילו דנהי דדרשינן והשבותו לו לרבות גופו מ"מ ליכא מצוה לפטור את הא' היכא שעי"כ יתחייב אחר במקומו. אלא שי"ל כיון שעיקר אזהרת אשה ע"י איש כדמשמע יבמות (דף פד:) ובתוס' שלהי נדרי' בשם הר"א ממיץ באומרת טמאה אני לך וכן משמע בב"ק (דף לב) דעיקר מעשה איהו קא עביד וא"כ כשיש איזה אונס דהוא פטור ומותר ה"ה איהי. ועי' סנהדרין. ס"פ בן סורר ומורה בהעלה לבו טינא. וכל דתיקנו רבנן כעין דאורייתא תיקנו וא"כ כיון שהוא אנוס להציל א"ע דלא גזרו עליו ממילא גם עלי' לא גזרו ויש לחלק עכת"ד:

והנה לענין מצות פדיון צ"ע לענ"ד עפ"מ דאי' ביור"ד (סי' רנ"א ס"ג) בהג"ה דלפדיון שבויים נמי שבויי עירך קודמים וא"כ י"ל שחייבת להפדותו לפי שהוא בן עירה ואע"ג שיקחו אחר במקומו שמא לא יהי' מבני העיר ההיא דכמו דהיכא ששניהם עומדים להציל הבן עיר קודם ה"נ להציל הבן עיר אע"ג שעי"כ יתחייב לאחד מבן עיר אחרת דחייבין בני עירו להצילו אלא דבנ"ד י"ל הא דבני עירך קודמין היינו כשהפדיון שניהם שוה אבל בנ"ד שהפדיון הבן עיר הוא בעבירה דרבנן מעוברת ומנקת חברו ושלא יתפס בן עיר אחרת לא יהי' בשום צד איסור בכה"ג לא אמרי' בני עירך קודמים וליכא עלה שום חיוב הפדיון וממילא אסורה להנשא לו משום איסורה דידה:

ד עוד העיר אאמ"ו הגאון שי' דנהי דמבואר בירושלמי והובא בסמ"ע (סי' תכ"ו) שאפי' בספק סכנה מחוייבים לכנוס ולהציל לחברו מ"מ התינוק לאו בר מיעבד מצוה הוא ואע"פ שראוי לגומלו לאחר י"ט חודש מ"מ כבר זכה בשדי אמו עד כ"ד חודש ולענ"ד אכתי צ"ע דהא עיקר הטעם משום פיסוק חיותא דתינוק שיש לו זכי' בשדי אמו ובלא"ה לא הוה אסרינן עלה להנשא משום סכנה דולד כמו שנראה מדברי הבית מאיר בצלעו' הבית שם לענין תוך ג' חדשים [ואף שלכאורה צ"ע דאיזה מעשה עשה התינוק זכות בשדי האם עד שנדמהו למרחיקין כדי מרוצת הדג דיהיב סיירא וכן בדין מערופיא כבר עשה מעשה לשאת וליתן פעמים רבות עם זה האיש אבל התינוק לא עשה שום מעשה גם מה שחילק שם בין תוך ג' לאחר ג' צ"ע וע"כ צ"ל כיון דעיקר המעשה דבעי' גבי מרוצת הדג ובדין מערופיא הוא כדי שנדע שהי' בטחונו עליו כנראה מדברי רש"י ב"ב (דף כא:) ד"ה שאני דגים כו' בטוח הוא שילכדנו ולפ"ז התינוק שידוע לנו שכל הבטחתו על שדי אמו אע"ג דלא עביד מעשה הרי הוא זוכה ואסור לפסוק חיותי' ומש"ה י"ל דתוך ג' שעוד לא נשתנה החלב ע"י ההריון כדאמרי' שאין החלב מתעכר עד ג' חדשים ליכא למימר הכי שהיה בטחון התינוק על החלב וליכא משום פיסוק חיותי'. כן נלע"ד בהבנת דברי הבית מאיר]. ולפי"ז י"ל כיון דקטן אין לו זכי' מן התורה ופיסוק חיותא דתינוק מדרבנן הוא לא תיקנו חכמים לקטן יותר ממה שקונה הגדול וכיון דגדול חייב להציל ה"נ קטן ועי' בש"מ ב"מ (דף צא:) גבי עושה בגפן זה דמלתא דליתא מדאורייתא מב' טעמים לא יתקנו חכמים וה"נ פיסוק חיותא דתינוק דליתא מדאורייתא דהא בכה"ג לית לי' לקטן זכי' והיכא שהוא להצלת הבעל דגדול חייב וליתא נמי מדאורייתא לא יתקנו חכמים והא דבגטין (דף מ) בעבדא דאקניי' לבנו קטן לא אמרי' הכי שא"ה דקנין הקטן הוה ע"י דעת אחרת מקנה אותו ועוד דמה שכופין לשחרר בחציו עבד וחציו ב"ח נמי לאו דאורייתא הוא כי אם תקנתא דרבנן ותו דשא"ה דבעי' לכוף את הקטן לשחררו וקטן לאו בר כפי' הוא אבל לענין שיהא רשאי להציל עצמו בשל קטן י"ל דבכה"ג מותר משום שלא יקנה הקטן יותר ממה שקונה הגדול ויש לדחות ולחלק:

ה והנה ליכא סניף להקל מכח דעת האמונת שמואל דבהכניסה שיעור ב' שפחות דפטורה מלהניק אינה בכלל מינקת חברו וממילא כיון (דבסי' צ"ה) מבואר במחבר והג"ה דאפי' בהכניסה לשכור שיעור ב' שפחות פטורה מלהניק וה"נ כיון שהכניסה ת' זהו' דאיכא שיעור לשכור ב' שפחות לא הוה בכלל מנקת חברו דהא כל האחרוני' שעשו סניף להתיר מכח דברי האמונת שמואל נקטו בדבריהם שהכניסה לו עושר מופלא. וטעמא נ"ל משום דבעי' שבמקצת הנדוניא יהי' לקנות או לשכור השפחות ומקצתו יהי' כדי לפרנס אותן השפחות וכדמשמע מרש"י כתובו' (דף סא.) ד"ה שראוי' להכניס והיינו כדי ליישב קו' התוס' ד"ה הכניסה וממילא כיון דבנ"ד לא הכניסה כי אם ת' זהובים דליכא כי אם לשכור השפחות על זמן מועט אבל לא לפרנסם מהריוח ליכא להתלות בהיתר האמונת שמואל כלל:

ו אמנם מה שיש להעיר להיתרא דכיון דעיקר איסור מעוברת ומינקת חברו משום דלמא מיעברא ומיעכר חלבה ודחברי' לא חייס עלי' למסמס לי' בצים וחלב והנה בנ"ד שרוצה לישאנה כדי להפטר מן הצבא על ידי הנשואין ועל ידי שיהי' אפוטרופוס וידוע מחוקי המדינה שע"י הנשואין בלבד אינו חפשי כ"א מיחס חייסי' עליה. ואפילו אי מיעברה אשתו אינו חפשי עד מלאת לה חמשה חדשים. ורק על ידי האפוטרופסת הוא חפשי לגמרי א"כ יחוס על הולד למסמס לו אי מיעברא כדי שיהי' חפשי מאנשי הצבא ונהי נמי דבלאו האי ינוקא יהי' אפוטרופוס על הבן שלה הראשון מ"מ כיון שי"ל לחוש שמא ימות הבן הראשון דאע"ג דאיפלגי בה ר"מ ור"י כדאי' בגטין (ד' כח) מ"מ לענין תינוק מסתברא דלכ"ע חיישינן לשמא ימות וכה"ג כתבו התוס' כתובו' (דף פג:) ד"ה מיתה דבאשה מיתה שכיחא וי"ל דהה"נ בתינוק שכיחא מיתה ועוד דאע"ג דלענין דינא לא חיישינן לשמא ימות מ"מ מסתבר לומר דאי מיעברא יחוס עלי' דמ"מ כ"א מעלה על לבו ענין המית' לחוש לה. ומש"ה יחוס עליו כדי שלא יהי' לו לחוש עוד דלמית' דתרין ל"ח כולי האי כדאי' יומא (דף יג.) וכיון דאי מיעברה יחוס עלי' ליכא איסורא בנישואי מנקת חברו ועי' ע"ז (דף ס"ה:) והא רוצה בקיומו דלא ניצטרי זיקי. אע"ג דלדינא לא חיישי' לבקיעת הנוד ותלוי בפלוגתא דר"מ ור"י מ"מ הו"ל רוצה בקיומו ולמה דמשני דמייתי פרדיסקי תו לא הוה רוצה בקיומו דלשנים לא חיישינן ועי' תוס' ד"ה פרדיסקי:

ז הנה הוא לטובת היתומים שתנשא לאיש הזה כדי שלא יתכלה הקרן שהניח אחריו אביהם וכדי שיפקח בעניני פרנסתם ובכה"ג צירף להקל בשו"ת שבו' יעקב (סי' צה) גם בשו"ת חמד"ש (סי' ז) צידד להקל מה"ט:

ח אחר ט"ו חודש הקיל הפ"י בקו"א לכתובו' (סי' ק"נ) ואע"ג דנ"ד הי' שלא נתנה דד בפיו מ"מ הניח אחריו ברכה להקל בשעת הדחק כשיש עוד צד להקל ועי' בשו"ת חמדת שלמה (סי' ז) והנה מלשון השאל' בפרט כעת שצריכ' לשכור לו מינקת משמע דעד זה הזמן הית' מניק' בעצמ' וכעת תשכור לו מניק' אולם מסוף דבריו שכ' אמנם בנ"ד שאין אנו צריכים לשריותא הנ"ל רק לסניף לאחר ט"ו חודש פשיטא שיש לצרף עיקר הטעם של תשו' שבות יעקב ותשו' אמונת שמואל ודעת הפוסקים המתירים בלא התחיל' להניק משמע שמתחל' לא הית' מניק' וע"כ ליכא למימר הכי דא"כ למה לי לצרף דעת האמונ' שמואל ושהוא לטובת היתומים ותיפוק לי' דכשלא נתנ' דד בפיו הקיל הפ"י בשע' הדחק בפשיטו' לאחר ט"ו חודש וע"כ צ"ל משום דהפ"י קאי דוקא בלא נתנ' דד בפיו ובנידון החמדת שלמה הניק' עד היום מש"ה הוצרך לצרף דעת האמונת שמואל ושהוא לטובת היתומים וכ"ה מבואר להמעיין בדבריו הקדושים:

איברא דכ"ז דוקא היכא שגמלתו או נתנתו למניק' אבל היכא שעדיין מניקה אין לצרף להקל מכח מה שהוא לאחר ט"ו חודש דעד כאן לא הקיל הפ"י כי אם היכא שבאמת אינה בכלל מינקת חברו ואסור' רק משום תקנתא כדי שתתקיים תקנת חכמים. אבל בעודה מניקה אין לצרף להקל ע"י שהוא לאחר ט"ו חודש ולענ"ד נראה להוסיף מיא וקמחא ולהסביר יותר דברי הפ"י ז"ל דהא באמת הוה לן להתיר לאחר ט"ו חודש כר"י וכב"ה וכדהתיר ר"ח רק דקיי"ל כרב ושמואל דבעי' כ"ד חודש וגם הו"ל למיעבד עובדא כמתניתא להתיר בגמלתו ונתנתו למניקה רק דקיי"ל כר"נ דאסר וכמתניתא דהית' רדופ' וי"ל הא דרב ושמואל אסרי עד כ"ד חודש היינו כשעניקה ולא בגמלתו ונתנתו למניקה וכן הא דאסר ר"נ גמלתו ונתנתו למניקה היינו תוך ט"ו חודש אבל לאחר ט"ו חודש דהוה רק תקנתא לתקנתא דתוך ט"ו חודש לא אסרינן תו בגמלתו ונתנתו למניקה דכולי האי לא גזרי' לחוש שמא תגמלנו ושמא תחזור בה המניקה אבל בנ"ד שמניק' עדיין אין לצרף להתיר ע"י שהוא לאחר ט"ו חודש:

ט הנה אאמ"ו הגאון ש"י העיר דלפי הנראה דוקא בנשואין גזרו כדמשמע לא ישא ולא תנשא ונהי דאפי' לארס אסור ועי' בב"י (סי' י"ג) ובש"ג פ' החולץ דבעבר ואירס דעת הר"י מאורלייניש דאין כופין להוציא וכל הראשונים חולקים עליו מ"מ דוקא בקידושין גזרו ובנ"ד שאין כונתם כי אם לפטור מהצבא ולהתפרנס לשאת וליתן על שמו הו"ל דבר שאינו מתכוין ולענ"ד ממה שפי' הגאונים בשו"ת שבות יעקב ובבית מאיר דהא דר"י מינץ הקיל במזנה דהיינו משום דלא מתקיימא תקנתא דרבנן שתתעבר בזנו' ע"כ צ"ל דגם בזנו' גזרו אלא דלא איצטריך למיתני' דהא בלא"ה הזנו' אסור ולא דמי למ"ש הש"ך ביו"ד (סי' פ"ז ס"ק ג) דבבשר וחלב דטמאה לא גזרו חכמים כלל כיון דבלא"ה אסור מה"ת דאע"ג דזנו' מה"ת [וטעמא דמילתא משום דאיסור מנקת חברו שנגזר משום לתא דסכנ' ומשום פיסוק חיותא דתינוק החמירו לגזור אפי' במקום איסור תורה וכה"ג כתב אאמ"ו הגאון שי' בס' פתחי שערים ח"ש מהד"ק לפרק המקבל (דף קח:) ד"ה עד דמקבל כו' ודע כו' דאפי' בא"י דאסור למכור מה"ת לא"י משום ל"ת אפ"ה אסור מדרבנן למכור לו משום גורם נזק לחברו במכירתו] מ"מ גזרו עליו איסור מנקת חברו לפ"מ שפי' הגאונים ז"ל בדברי הר"י מינץ ועי' בהרמב"ם ונו"כ (פ"א) מאישו' באיסור הקדשה ואכ"מ ואפי' לפמ"ש בשו"ת חמדת שלמה (סי' ו') דבמזנה ליכא איסורא דמנקת חברו משום דשפיר מתקיימא תקנת חז"ל מודה דאע"ג שאין מתכוין לנישואין מ"מ כיון דברשו' בעלה קאי איכא איסורא דמנקת חברו ודבכה"ג גם מזנה אסור' ובהכי נדחה אצלי מה שאמרתי ליישב קו' המש"ל (פ"ב ה"ט) מסוטה דתיפוק ליה דמנקת חברו אינה שותה דקדמה שכיבת הבעל ואין האיש מנוקה מעון ולכאור' היה נ"ל דכיון דבביאה דזנות ליכא איסורא תלוי האיסור בקידושין בלבד ומש"ה לא הוה ביאה אסורה דהא אם הי' בזנות לא הי' אסורה כלל ונהי דהוה אסורה משום קדשה מ"מ היכא שהיא מקודשת באמת דליכא איסור קדשה אע"ג שהקידושין הם באיסור כיון דבביאה בלאו קידושין ליכא איסורא דמנקת חברו שפיר המים בודקין אותה דלא דמי' לגרושה וחלוצה לכהן הדיוט וממזרת ונתינה דלהרמב"ם הם משום דאין האיש מנוקה מעון ואע"ג דבלא קידושין אינה. לוקה כמ"ש הרמב"ם (פט"ו) מאיסורי ביאה דשא"ה דאיכא איסורא דרבנן בביאה בלבד כמ"ש המגדל עוז שם על דברי הראב"ד ז"ל אבל הכא דאיסור מנקת חברו ליכא במזנ' כלל ושפיר בדקי לה מיא ולפמ"ש נדחה סברא זו דהא בכה"ג גם ביאה דזנות אסורה משום שרשות בעלה עליה:

י הנה בנוב"י צידד להקל במי שלא קיים מצות פו"ר אולם לא זכיתי לשיחתו אם דוקא כשכבר אינה מניקה צידד להקל מכח ה"ט. או אפי' במניקה כמו בנ"ד צירף להקל ובמק"א הבאתי שדעת הר"ם פדוואה שלא להקל ע"פ סברא זו. גם חקרתי אם העמידו חכמים דבריהם במקום מצוה רבה דפו"ר כמו שלא העמידו דבריהם במקום כרת היכא שעיקר הגזרה לענין מצוה נגזרה. וה"נ איסור מעוברת ומנקת חברו שנגזר עכ"פ נגד מצוה דולערב י"ל דבמקום מצוה דפו"ר לא העמידו וחילוק זה למדתי מדברי רש"י שבת (דף ג:) ד"ה בשוגג ואכ"מ:

יא עוד העיר אאמ"ו הגאון ש"י עפמ"ד בפי' המשניות סוטה (פ"ד מ"ג) והובא במש"ל (פ"ב) מהל' סוטה ובתוי"ט שם דבמעוברת ומנקת חברו ליכא איסורא כי אם תקנתא דרבנן ולפ"ז י"ל דאין הב"ד כופין וכעין מ"ש הבית מאיר (סי' קט"ו ס"ז) גבי שוי' אנפשיה חתיכ' דאיסורא. ולענ"ד ליכא למימר הכי דהא ממה דבעי הגמ' יבמות (דף לז.) מי עביד רבנן תקנתא דאשת כהן לא תצא במעוברת ומנקת חברו משמע דבאשת ישראל פשיטא דכופין להוציא וכ"ה מבואר בב"י (סי' י"ג) וכ"כ הפ"י בקו"א לכתובות (סי' ק"נ) שעשה מעשה וכו' עד שיוציא והיכא דברח פליגי הר"ם רוטינבורג והר"י אור זרוע אי ערוקי מסתיי' כדאי' בש"ג שעל הרי"ף פ' החולץ וכ"ה משמעות הש"ג וחי' אנשי שם שאצל ס' המרדכי פ' החולץ דב"ד כופין להוציא במעוברת ומנקת חברו:

יב והנה ע"פ הסניפים הנ"ל עדיין קשה להתיר הנישואין אמנם להתיר האירוסין דהיינו קידושין ע"מ שלא לכנוס כ"א לארס בלבד כדי שיוכלו להשיג ציווילנע ויאסור על עצמו הנאת תשמישתה ע"ד רבים עד אחר כ"ד חודש יש להעיר ע"פ הסניפים הנ"ל דהא ודאי איסור האירוסין קיל טובא וגזרה בעלמא הוא אטו נישואין וי"ל דוקא בימיהם שהיה המנהג לארס שפיר גזרו אטו נישואין אבל בזמנינו דמלתא דתמיהה הוא לארס בלבד וקלא אי"ל ליכא למגזר אטו נשואין וי"ל שדומה למה שהתיר ר"נ לדבי ריש גלותא משום דשאני ר"ג דקלא אי"ל ולא נפיק מיניה חורבה כמבואר בר"ן ושאר אחרונים ז"ל וה"ה נמי באירוסין בזמנינו ונהי דהו"ל דבר שבמנין דבעי' מנין להתירו ואפי' ע"י נדר עד"ר אסור ליארס מ"מ לזה יש להעיר לסמוך על הסניפים הנ"ל:

יג ובמה שנסתפק אאמ"ו הגאון שי' מורה שבא לפניו בפעם א' מנקת אחר ט"ו חודש היכא שאפשר לצרף להקל ושאלות לענין הנקה דיור"ד (סי' פ"א ס"ג) ולענין מינקת שדי' שעתה דביו"ד (סי' קפ"ט סל"ג) אם רשאי להקל בכל אלה ולא הוה כתרי קולי דסתרי אהדדי או נימא דלכ"ע סתם הנקה הוה כ"ד חודש וכדאי' בגטין (דף עה:) גבי ע"מ שתניקי את בני דהנקה ב' שנים והמתיר במנקת חברו לאחר ט"ו חודש דוקא לענין נישואי מנקת חברו הוא דמקיל אבל לשאר דברים מודה דהרי היא בכלל מניקה:

ואפי' אותה אשה עצמה שהתיר המורה לאחר ט"ו חודש אם באותו פעם באתה לשאול ג"כ לענין האי דיו"ד (סי' קפ"א וסי' קפ"ט) מותר לומר לה די' שעתך ולא תחוש לראייתך לוסת ולא הנשא לאיש עכת"ד. והנה לכאורה צע"ג דהא גם בגטין שם פליג ר"י וסגי לי' בי"ח חודש אמנם בעיקר הס'. הנה נלע"ד דודאי יש לה דין מניקה עד אחר כ"ד חודש והא דלענין מנקת חברו סגי בט"ו חודש היינו משום דלא מיעכר חלבה עד ג' חדשים ולאחר י"ח חודש תו ליכא סכנה לתינוק אם יגמלוהו וכמבואר ברש"י כתובות (דף ס:) ד"ה י"ח חודש שכ' די' לתינוק לינק בכך דמשמע דנהי דהוה מניקה עד סוף כ"ד חודש מ"מ די' לו בי"ח חודש והיכא דליכא סכנה לתינוק לא עביד רבנן תקנתא ובהא דגטין שם ג"כ י"ל כיון דדי' לו בכך א"צ להניקו יותר ומכ"ש למסקנת הגמ' דיום א' בי"ח חודש קאמר ר"י ולחומרא הוא י"ל דמסתמא מה דאתני עמה הי' על הזמן שהתינוק צריך להניקה אבל לאחר י"ח חודש כיון דדי' לתינוק בלא"ה לא הוה קיים התנאי:

וראיתי שהבית מאיר (סוסי' י"ג) הביא בשם הנוב"י דהא דהן הן דברי ב"ש הן הן דברי ב"ה קאי לענין מנקת חברו ולא לענין עיקר זמן הנקה לענין פירש מלהניק גם הבית מאיר שרצה לומר דלא קאי אדין מנקת חברו כי אם אשיעור הנקה מ"מ כתב דקאי אזמן חיובא דאב להשתדל לו מנקת או למסמס לו בצים וחלב ודמש"ה פירש"י די' לתינוק לינק בכך אדב"ה ולא אדר"י ודלא קאי לענין פרישה דא"כ הו"ל מקילי ב"ש ונלע"ד להסביר דבריו דאי הוה נפיק קולא לב"ש הו"ל למתניי' בעדיות [וצ"ע דהא לא נזכרה מחלוקת זו במשנה דליתניי' בעדיות] ולפ"ז צ"ל דלא קאי נמי לענין די' שעתה דא"כ הו"ל מקולי ב"ש אבל לומר דלא מצי קאי לענין די' שעתה משום דלשמאי כ הנשים דיין שעתן וכמשה"ק הנוב"י על הר"ש הזקן דלב"ש כל הנשים אינן משועבדות להניק דודאי שמאי לחוד וב"ש לחוד ונהי דשמאי ס"ל כל הנשים דיין שעתן ב"ש לא ס"ל הכי ועי' תוס' (נדה דף ז:) ד"ה שמותי הוא תלמודי ב"ש ואפ"ה ס"ל ד' נשים דוקא דיין שעתן ולא כולן והומ"ל דפליגי לענין די' שעתה רק משום דהו"ל מקולי ב"ש אמנם אין מזה ראיה דליכא נפקותא לדינא לענין פרישה ודי' שעתה שי"ל עיקר פלוגתא דב"ש וב"ה נשנית לענין חיובא דאב או מנקת חברו דהו"ל ב"ש לחומרא ונהי דנ"מ נמי לענין פרישה ודי' שעתה דהו"ל ב"ש לקולא מ"מ לא בעי' למיתניי' בבחירתא כיון דלאו להכי איתשל וכעין מ"ש התוס' ריש קידושין ד"ה ב"ש. וצ"ע לענ"ד די"ל דקאי לענין זמן הנקה להא דיו"ד (סי' ק"צ סנ"ב) ולא הוה ב"ש לקולא דאיתשל להיכא שכולן מסולקת דמי' וה"א מניקה לאחר י"ח חודש דלב"ש לחומרא וכולן טמאות ולב"ה לקולא כולן טהורות והיא לבדה טמאה [והא דלא אוקי פלוגתייהו לענין תנאי דגט דהוה ב"ש לחומרא ומצריכים להניק כ"ד חודש ואפי' למסקנא דגמ' שם דיום א' בכ"ד חודש קאמרי דהו"ל לקולא מ"מ איכא נ"מ בנתקדשה מאחר דלא הו"ל ב"ש לקולא אלא לחומרא ואסרי לה בלא גט י"ל דא"כ הו"ל פלוגתא דת"ק ור"י בגטין (דף עה:) פלוגתא דתנאי' ראשוני' ב"ש וב"ה] ע"כ נ"ל כמ"ש דלכ"ע דינה כמניקה לכל מילי רק דגבי מנקת חברו מקילין כיון דתו ליכא שום סכנה לתינוק דדי לו בכך מש"ה לא החמירו חכמי' וכן בתנאי דגט דמסתמא אתני על מידי או דצריך לו אבל לאחר י"ח חודש דל"צ לי' כל כך אינה רוצה ממנה וללישנא דגמרא אינו מתרצה בהנקתה וכמש"ל:

ולענין חודש העיבור החמיר בשו"ת אמונת שמואל (סי' מח) ואע"ג שהוא עצמו הקיל לענין מנקת חברו בהכניסה שיעור ב' שפחות:

ואזכיר בזה שמלשון הירושלמי סוטה דמייתי קרא למעובר' חברו מאל תסיג גבול עולם ומוסיף עלי' דקרא דמשלי תי' אשר גבלו ראשונים הנאמר בתורה פ' שופטים בפסוק לא תסיג גבול רעך ועי' בפני משה שפי' דדייק מאשר גבלו הראשונים שתקנוה החכמים הקודמים ולמנקת חבר מייתי מובשדה יתומים אל תבוא והיינו דמדכתי' ובשדי ביו"ד. קדריש לי' מלשון שדים בשי"ן ימנית. לכאורה הי' נ"ל דירושלמי שתי תקנות הוו מעיקרא תיקנו חז"ל איסור על מעוברת חברו והדר אחר זמן רב תיקנו על מינקת חברו ומש"ה על איסור מעוברת מוסיף קרא דאשר גבלו ראשוני' ולא על איסור מנקת. אמנם מסוגיא דיבמות (דף מב) מבואר דאיסור המעוברת הוה רק משום דלמניקה קיימא:

וע"כ צ"ל דש"ס דילן סבר דעכ"פ חדא תקנה הוה ושלא להפליג בין הירושלמי לש"ס דילן נלע"ד שאפשר לפרש דהירושלמי נמי לטעמא קאמר. אל תשג גבול עולם אשר גבלו ראשונים דהיינו מעוברת חברו משום דובשדי יתומים אל תבוא דמעוברת למניקה קיימא כש"ס דילן:

והנה מדאסמיך הירושלמי איסור מנקת חברו אקרא דובשדי יתומים אל תבוא משמע כשיטת הר"ש הזקן דדוקא ביתומים והיינו אלמנה ולא בגרושה הכא מיירי דהאב חי דלא הוה הולד יתום ולפ"ז נכונים בסברא דברי הפוסקים דגם לר"ש הזקן אין להקל במזנה כשאין מכירין האב דבכה"ג הוה הולד בכלל יתום:

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה