אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות מחלק אבן העזר · סימן ד
וזאת אשר עלתה במצודת עיוני להעיר במה שיש לדון ע"ד השאלה ההיא:
א הנה בשו"ת הר"י מינץ (סי' ה') הקיל במופקרת והרמ"א (סי' י"ג סעי' י"א) הביאו להלכה. אמנם לזה בעי' מופקרת לכמה בני אדם כמ"ש הבית מאיר בצלעות הבית (סי' ה') גם י"ל מה שהיתה מופקרת קודם הנישואין לא מהני לפי שלא קלקלה במשך שבתה תחת בעלה ואף שי"ל שבימים האלו בעלה שומרה משא"כ עתה באלמנותה וצ"ע. ועי' סוטה (דף ו) גבי דההוא מיהא בשם טוב הוה קיימא. וי"ל כיון דמהני לה שימור בעלה מותר לכונסה. אבל בעודה פנוי' יש לחוש לה:
איברא שיש להעיר שכ"ז לענין דינו של הר"י מינץ שלא הי' מאין לתבוע על מסמוס דאפ"ה ה"ה בכלל מינקת חברו ודלא כהר"ש הזקן לזה בעי' דוקא מופקרת לזנו' לחוש לה שתקלקל אבל היכא שיש מקום לתבוע על מסמוס רק משום אשה בושה לבוא לב"ד י"ל דוקא אשה צנועה ומכובדה אבל היכא שכבר קלקלה שמצח אשה זונה לה אינה בושה לבוא לתבוע בב"ד וראיתי שהשואל בצלעות הבית הביא סברא זו בשם שו"ת כנסת יחזקאל:
עוד יש להעיר דדוקא בב"ד של ישראל אשה בושה לבוא אבל בזמנינו הכל בערכאותיהם לא שייך אשה בושה לתבוע ואדרבה אשה כלי זיינה עלי' ובפרט שבזמנינו שהנכסים ביד אשה והיא אפוטרופסות הראשונה של היתומים הקטנים וכשתצטרך למסמס להתינוק הנה הכל בידה. ובנ"ד שקבלה האשה על עצמה בערכאותיהם לתת מרכושה להילד ואין לה כח להכניס לבעלה השני שום דבר נגד מה שהתחייבה אין לחוש שלא יניחנה בעלה למסמס להתינוק ולקמן (אות ה) אחקור אם שייך מסמוס בנ"ד:
ב הנה הכניסה לבעלה ערך ד' מאו' ר"ט וי"ל שה"ה כשיעור ב' שפחות שהקילו בשו"ת אמונת שמואל ובשאר אחרונים ואע"ג שבזמנינו אין לנו עבד ולא שפחה הן ע"פ דינא דמלכותא והן ע"פ דין תוה"ק דכל שאינה מקבלת עלי' מצות העבדי' אסור לקיימה ובזמן שאין היובל נוהג ל"מ תנאה כמבואר כ"ז ברמב"ם (פ"א ה"ז) ממילה (ופי"ד ה"ט) מאיסורי ביאה (ופ"ח הי"ב) מעבדים מ"מ כיון דלשכור סגי כמבואר ברמ"א (סי' פ' ס"ח) וכן משמע במחבר שם (סעי' ט') וכ"ה בשו"ת שבות יעקב (סי' צ"ז):
ממילא גם בזמנינו י"ל כן וראיתי שהביאו בשם הכנסת יחזקאל דבעי' שפחות כנעניות שעובדו' לעולם וצ"ע:
איברא שהאחרונים כשצידדו מענין ב' שפחות נקטו דבריהם בהכניסה עושר מופלג וכ"ה בשו"ת שב יעקב (סי' ט') דוקא בהכניסה עושר רב. ולכאורה לפמ"ש דלשכור סגי צ"ע למה לי כולי האי וראיתי ברש"י כתובו' (דף סא) ד"ה שראוי להכניס משמעו' דבריו שבמקצת הנדוני' תקנה או תשכור השפחו' ומקצתו ישאר שיתפרנס בו בעלה וטעמו נ"ל כדי שישאר בנדונייתה להתפרנס בה במה שנשאר כדי צורך השפחו' וכמו שהק' התוס' שם. ולפ"ז בנ"ד שלא הכניסה עושר מופלג אין להתיר מטעם זה
והנה בריב"ש (סי' תס"ג) מבואר דלא מהני הכניסה ב' שפחו' והי' לפלא בעיני שכל האחרונים הביאו את, דבריו ולא שמו לנגדם מ"ש דב' שפחו' לא מהני עד שראיתי שהר"א מזרחי בשו"ת שבס' מים עמוקים (סי' יו"ד) הביא כן בשם הריב"ש ובס' משנת דרע"ק הביא דברי הר"א מזרחי בקיצור. גם בשו"ת שבו' יעקב (סי' צ"ה) הביא שהר"א מזרחי פלפל בדין מינקת חברו ואפ"ה כתב דב' שפחו' מהני וצע"ג לענ"ד:
ובעיקרא דמילתא מבלעדי דברי הריב"ש ז"ל לכאור' צ"ע בשלמא בזמן הש"ס שהי' נוהג דין עבדים כנעניים והיו בני מצו' ולכל מילי כישראלי' גמורה הוה חשבינן לשפחו' שלהם שפיר אמרי' דבהכניסה ב' שפחו' או כשיעור לשוכרם פטור' מלהניק שהתינוק יוכל לינק אצל השפח'. אבל בימינו שאין לנו שפחה שמקיימת המצוה אפי' הכניסה לו שפחו' רבו' צריכה להניק בעצמה דהא מבואר ביו"ד (סי' פ"א ס"ז) בהג"ה שלא ינקו אצל הנכרי' שחלבה מטמטם הלב ויכול הבעל להקפיד שתינק אשתו בעצמה. מיהו י"ל שהשפחו' ימסמסו לתינוק דבלא"ה קשה דלמא לא יהיו השפחו' בנו' הנקה ועכצ"ל משום שיכולה השפח' למסמס להתינוק מש"ה פטורה האשה מלהניק ועי' ב"מ ובשו"ת הגאון או"ת דסגי במסמסה:.
ג כיון שבחיי בעל' ב' ילדים הראשונים לא הניק' יותר מתשע' וששה חדשים ואינ' ראוי' להניק כשיעור הנק' ב' שנים פטור' מלהניק לגמרי דהא שינוי המניקה סכנה לולד כשמכיר את הראשונ'. ומש"ה אפשר להתיר' משעת הליד' אמנם משע' שעומדת ליפסק חלבה יש להתיר' בפשיטו' שי"ל דה"ה בכלל צמקו דדי' או פסק חלבה בחיי בעלה דמה לי צמקו דדי' או פסק חלבה מתחל' ומה לי נתברר בחיי בעלה שמשע' זו פוסק חלבה דהא מה דצמקו דדי' לא בעי' בחיי בעלה ובפסק חלבה בעי' בחיי בעלה משום דבצימוק א"א להערים וא"כ כשידוע מחיי בטל' שלזמן ידוע פוסק חלבה דליכא למיחש להערמה פשיטא שיש להתיר' אע"ג שלאחר מיתה הוא שפסק חלבה:
וא"ל דבתרי זימני לא הוה חזק' משום דהוה בגדר פ"נ דכיון דמהני פסק חלבה בחיי בעלה ול"ג אטו אחרינא ומותר' משום דקלא אי"ל וכמש"כ האחרונים בתשובותיהם מה"ט נמי בתרי זימני שעכצ"ל שכבר יצא הקול דהא בתרי זימני הוה חזק' למילתא אחריתא וכיון שכבר יצא הקול וליכא למגזר אטו אחרינא מותר' כיון דלהערמה נמי ליכא למיחש ולא דמי למופקרת שכתב הב"מ בצלעו' הבית דבעי' ג"פ להחזיק' במופקרת דהתם שאני דלאו מתורת יצא לה קול מזנה דליכא למגזר בה קא שרינן לה רק משו' שתקלקל יותר לשיטת הבית מאיר וכיון דאיכא לתא דפ"נ לא סמכינן אחזקה עד שנתברר בג"פ משא"כ פסק חלבה דמשום דקלא אי"ל שרי' ובב"פ שיש לה קול שרי'. דהא בפסק חלבה ליכא איסורא דמנקת חברו רק משום גזרה וב"פ דקלא אי"ל ל"ג אבל במופקרת דה"ה בכלל מינקת חברו רק משום שתקלקל יותר לא סמכינן להתיר בב"פ כיון דהוה בגדר פ"נ:
וראיתי בדברי הרב מוהר"ם שבשו"ת שב יעקב (סי' ט) שכ' ואע"ג דבפעם ב' ג"כ פסק חלבה מנתח דל"פ היא די"ל כיון שלא נתנה הדד בפי התינוק מיגרע גרע כו' משמע דאם הי' לה פסיקת חלבה ב"פ הוה מהני ומטעם שכתבתי דכיון דב"פ הוה חזקה לרבי הרי זה מוציא קול ואע"ג דהא איכא גדר פ"נ כיון דקלא אי"ל ל"ג:
והנה השב יעקב שינה וכתב ז"ל אך עדיין יש לפקפק כו' דאף שילדה ב' ילדים כו' לא הוחזקה בג' ילדים מבואר דס"ל דג"פ בעי' לחזקה גם בתשובה הב' של מוהר"ם כתב מ"מ עדיין לא הוחזקה בכך כיון שלא היתה מינקת רק ב"פ ובפעם הג' לא נתנה הדד בפי התינוק דמשמע נמי דבעי' ג"פ וצע"ג לענ"ד דהא לאו הכי הוה עובדא ובנידון שלהם פעם א' הניקה ובפעם ב' לא נתנ' הדד בפיו. גם צע"ג על מ"ש מהר"ם בתשובה הב' וא"ל משום צימוק דד א' שלה הוחזק' כו' והא גם צימוק דדי' לא הי' ג"פ ודוחק לומר דשאני צימוק דד אחד שכל אימת שהניקה בדד הב' הוחזקה המצומקת שצמקה וא"כ הוחזקה הרבה פעמים דא"כ גם בדין של השב יעקב י"ל שתמיד הוחזקה הדד שהניקה בה שאין בה חלב להספקת הולד ועכצ"ל דולדו' ולידו' מחזיקים לפי שאין כל התינוקו' שוים ואין כל הלידות שוות וכמ"ש השב יעקב והרב מוהר"ם בעצמם וכ"כ הגאון או"ת בתשוב' שבס' משנת דרע"ק וא"כ קשה היכא הוחזק' בצימוק דד אחד מיהו שם י"ל שלא הי' לה פיטום בדד א' להניק ממנ' וא"א לומר שנשתנ' מליד' לליד':
ולפ"ז הא מילתא אי בעי' ג"פ או סגי בב"פ לחזק' בפסק חלבה במחלוקת שנוי' מיהו גם להשב יעקב דס"ל דבעי' ג"פ מ"מ בנ"ד שלא הוחזק' האש' להניק ג"פ מודה דלא בעי' עקירה ג"פ דלדין וסת נדה מדמי לה. וא"כ יש לדמו' אש' זו לצמקו דדי' ופסק חלבה בחיי בעל' דמותר' ואכתי י"ל שאני צמקו דדי' ופסק חלבה בחיי בעל' שאין עלי' שם מינקת חברו אבל אשה זו שם מעובר' ומינקת חברו הי' עלי' ואיסורא לא פקע בכדי:
ד כיון שב' ילדים האחרונים לא הניק' כלל ע"פ פקודת הרופא ישראל שצוה עלי' בחיי בעל' דמיא ממש לצמקו דדי' ופסק חלב' בחיי בעלה דכל שבחיי בעל' ליכא למימר שלא להאמין לרופא וכבר כתבתי לעיל (אות ג') דבנ"ד אפי' להשב יעקב בב"פ הוה חזק':
עוד י"ל ברופא א"י דרק משום קפילא דלא מרע אומנותי' הוא דנאמן והיכא שא"א לברר ולהכחישו לא סמכינן עליו אבל רופא ישראל שנאמן מתור' עדו' ובעדים לא חיישינן שיבואו בשכרם והארכתי בזה במק"א ומה שהגאון או"ת בתשו' שבס' משנת דרע"ק חילק דוקא משום שבעל' רופא ומשום שבחיי בעל' י"ל כיון דהתם לא נחקרה עדותו בב"ד ואין עדות לאחר מית' מש"ה בעי' דוקא בעל' רופא ומשום שבחיי בעל'. אבל רופא ישראל שמעיד בב"ד סמכינן עליו מדין עדו' ולא חיישי' שיבוא בשכר מיהו רופאי זמנינו רובם ככולם לא יעידו בב"ד בתור' עדו':
ה הרבה אחרונים צדדו להקל כשלא נתנ' דד בפי התינוק אנא שיש להעיר בנ"ד שי"ל בטעם ההיתר דהא דאש' בוש' לבוא לב"ד היינו דוקא בעיכור חלבה מידי דתלי' בדידה ע"י שנתעבר' שדרך הנשי' להסתיר עיבורם ומתביישו' לגלות דבר זה לב"ד אבל כשלא נתנה דד בפיו ועי"כ נתעכר חלבה אינה בושה לבוא לב"ד לתבוע על מסמוס. וכעין זה ראיתי בבית מאיר (סי' י"ג ס"ק י"א) וא"ל א"כ בנתנה בנה למניקה דלאו בדידה תלי' ואם תחזור המנקת למה זה תתבייש לבוא לב"ד די"ל על פי מה שכתב הבית מאיר בצלעות הבית דבעי' שמי שהתינוק מכירו ימסמס להתינוק ובנתנה בנה למניקה שהתינוק רגיל אצל המניקה לא מהני שתמסמס לו האם והמניקה כשתחזור בה לא תרצה למסמס לו. ומה"ט מיושב נמי דלא חיישי' שמא תתעבר המניקה משום שאז עכ"פ תתרצה המניקה למסמס לו והאם לא תתבייש לבוא לב"ד לתבוע על מסמוס ואם נתפס בסברא זו י"ל דלא מהני לא נתנה הדד בפיו רק שהתחילה למסמס לתינוק והתינוק רגיל עם אמו אבל נתנתו למניקה י"ל דלא מהני דלמא תחזור בה המניקה ולא יהי' מי שימסמס להתינוק שעם אמו אינו רגיל והמנקת לא תתרצה למסמס לו. אמנם להרמב"ם שמפרש מסמוס לתקן החלב וכשלא נתנה דד בפיו שא"א לתקן עוד. וצ"ל מה דמקילין בלא נתנה דד בפיו היינו רק בשביל שאינה בכלל מינקת חברו ולפ"ז יש להתיר בלא נתנה דד בפיו אפי' נתנתו למניקה וכן נראה עיקר לדעה זו.
והנה עפמש"כ הבית מאיר שמי שהתינוק מכירו צריך למסמס לו הנה נסתר בנ"ד מה שהעירותי לעיל (אות א) שיכולה לתבוע על מסמוס. גם מש"ל (אות ג) להתירה משעת הלידה כיון שאינה יכולה להניק ב' שנים פטורה להניק לגמרי משום שיצטרך ליתנו אח"כ למניקה אחרת ושינוי המניקה סכנה לתינוק דהא יכול הבעל לומר הניקהו לי כמו שתוכל ואח"כ תמסמס לו משא"כ כשיתנהו למניקה לא תוכל אח"כ למסמס לו משום שיהא רגיל אצל המניקה. וכן יש להעיר ע"ד השב יעקב (סי' ט) שהתיר באין חלבה מספיק לפרנסת הולד משום שע"כ צריך לשכור לו מניקה דהא יוכל לומר מה שלא יספיק חלבה תמסמס לו האם אבל כשלא יהי' רגיל עם אמו מי ימסמס לו ועוד כיון שאין ההכרח לשכור לו מניקה באין חלבה מספיק או באינה יכולה להניק ב' שנים צריכה להניקו כמו שתוכל ואין הבעל מחוייב לשכור מניקה וכבר הרגיש בזה הרב מוהר"מ בתשובותיו ע"ד השב יעקב והעיר כן ע"ד הב"ש שכ' דבצמקו דדי' ע"כ חתן התינוק אצל מניקה שאינו מוכרח דהא אפשר לומר שממסמסין לו:
וממש"כ השבו"י (סי' צה) דהמתיר בגרושה אפי' במכירה נמי מתיר משום דאבי' כשהוא חי ימסמס לו מבואר דלא כהב"מ ודאע"ג שמכיר את אמו יכול אביו למסמס לו. ובאמת הב"מ מכח סברא זו העלה דהרשב"א הוכיח שהר"ש מודה בגרושה כשמכירה. וא"כ דברי הב"מ בסברא זו במחלוקת שנויים:
ו יש כאן תקנת כל היתומים וגם תקנת זה היתום לפי שיש לחוש לכילוי כל הקרן שהניח אחריו הבעל ושהכניסה האשה וגם מצב פרנסתה ומסחרה ילך לטמיון כמו שהאריכו בזה האחרונים ואע"ג שכתב הריב"ש (סי' ש"ס) ואין לנו לחוש לחורבן ביתו ולקלקול הבחורה י"ל דהיינו רק במה שאינו נוגע לטובת היתומים אבל לטובת היתומים ולתועלת היתום הקטן יש להקל:
ואין להעיר על מה שהביאו ראי' דמותר לטובת היתומים מר"א ששחרר עבדו לצורך מצוה והא י"ל שאני התם דלא הי' מקום לחוש שמכוין לדבר אחר כ"א לדבר מצוה אבל הכא מאן לימא לן שמכוין לטובת היתומים שמא מתכוין לשם דבר אחר ויש לדמות למצות חליצה שקודם למצות ייבום משום שאין מתכוין לשם מצות ייבום דשאני התם כשנושא לשם דבר אחר הרי הוא פוגע באיסור אשת אח אבל הכא אפי' כשמכוין שלא לטובתם של יתומים ליכא איסור תורה כי אם איסור דרבנן:
ז מה שנשתדכה ונתחייבה קנס אלף זהו' הנה כשאין מניחין אותה להנשא ודאי שלא תתחייב קנס ועוד דאין לנו לחוש לחורבן ביתה כשם שאין חוששין לחורבן ביתו כמ"ש הריב"ש ורק משום תועלת היתומים הי' מקום לצדד להיתר:
ח כיון שהמשודך לא קיים מצות פו"ר הנה הקיל בזה בנוב"י מהד"ת כשכבר אינה מניקה אמנם מדברי מוהר"מ פדוואה (סוף סי' ל) מבואר דלא קיים פו"ר לא מהני דז"ל שם הנה לא אעלים כו' ויצא הקול שכמר שלמה ריווא ישאנה והי' זר בעיני להיותו חשוך בנים שימתין מלישא עד כ"ד חודש אחר הלידה כו' ואז כתבתי למוהר"י שיזהיר שלמה מאלה ולא ישאנה כו' אלמא אע"ג שכמר שלמה ריווא לא קיים אז מצות פו"ר אסר עליו הר"מ פדוואה לישאנה אע"ג שלא היתה מניקה:
ויש לעיין מדאמרי' בפסחים (דף קיג) דרווק הדר בכרך הקב"ה מכריז עליו אלמא דעלול הוא שיחטא. וא"כ מה"ט ראוי להתיר כמו במופקרת דהר"י מינץ ולפ"ז יש לחלק בין רווק לשאר פנוי שהי' לו אשה ולא קיים מצות פו"ר וי"ל דהר"מ פדוואה שאוסר בפנוי שלא קיים מצות פו"ר מודה שיש להקל ברווק. מיהו להמפורשים בדברי הר"י מינץ משום דבזונה לא מתקיימא תקנתא דרבנן אפי' ברווק אין להקל דא"ל שאני רווק שיוכל לבוא לידי חטא הרהורי עבירה דא"כ גבי אשה נמי האיכא הרהורי עבירה כדמשמע באגדת שמואל והובא בילקוט (רמז ק"ח) ואית דאמרי בההוא לישנא כל האורך הזה למה מביעות בנויו של שאול כו' א"ל ר' יוסי א"כ עשית בנות ישראל כזונות והלוא כשם שא"א לאיש לזון עיניו מאשה שאינה שלו כך א"א לאשה לזון את עיני' מאיש שאינו שלה כו' אלמא דבאשה נמי איכא הרהורי עבירה וצ"ל דדוקא בשביל עבירה בפועל עקרינן לתקנתא דרבנן ועבדינן איסורא ולא בשביל הרהורי עבירה. וגם הראי' שהביא המוהר"י מינץ מגטין ההוא אמתא כו' התם נמי באו ע"י לי די עבירה בפועל ולפ"ז י"ל כיון דא"ל רבא לר"ס בפסחים (שם) דהא דרווק הדר בכרך היינו כגון ר"ח ור"א דלא מדלי עינייהו לאסתכולי אבל מעבירה בפועל ח"ו לאו דבר קשה הוא להנצל א"כ אין להקל מכח סברא זו לדברי הר"מ פדוואה:
ובאמת במקום שלא קיים מצות פו"ר צ"ע אם העמידו לדבריהם לעקור ד"ת ולאסור עליו דנהי דעל האשה דלא מיפקדא אסרי מ"מ עלי' דידי' שמצווה בפו"ר צ"ע דנהי דבשב וא"ת מצי עקרי כדאי' יבמות (דף פט:) מ"מ נגד מצות פו"ר דחמיר צ"ע אם העמידו דבריהם ועיין מש"כ בחי' פ' ר"א דמילה דהיכא שעיקר גזרת חכמים נתקנה ע"ד מצוה לא העמידו דבריהם במקום כרת וה"נ איסור מעוברת ומנקת חברו שנתקן על דבר מצוה דלערב י"ל כשלא קיים מצות פו"ר דחמיר לא העמידו דבריהם וא"ל שיכול לקיים מצות פו"ר באשה אחרת דהא י"ל בזו אני חפץ וכמ"ש בשה"ג שעל הרי"ף יבמות פ' החולץ גבי אבלה בשם הר"ת:
והנה כ"ז יש לצדד לענין להתיר משעת הלידה או משעה שדרך לפסוק חלבה בחיי בעלה דהיינו אחר תשעה וששה חדשים אמנם אחר ט"ו חודש ללידתה הקיל בפ"י בקו"א לכתובו' (סי' קנ) בשעת הדחק כשכבר נשתדכה וכשיש טעמים אחרים לצרף להתיר ואחד מהטעמים שלא נתנה דד בפי התינוק:
ומדי דברי אזכיר שעל מ"ש הריב"ש (סי' יג) בשם השואל באיסור מעוברת חברו משום שתשמיש קשה לולד. והריב"ש דחה דבריו וצע"ג דהא כיון שממתנת ג' חדשים הראשונים משום הבחנה. ובג' חדשים אמצעים יפה לולד כדאי' בנדה (דף לא.) גם משה"ק בשו"ת שבות יעקב (סי' צ"ה) למה אסרינן מעוברת משום דלמניקה קיימא ותיכף צריך להוציאה יקיימנה עד שתלד וצע"ג דהא אי מיעברה ביני וביני מיעכר חלבה ולא תוכל להניקו אחר כך לכשתלד התינוק מבעלה הראשון וצ"ע כעת: