אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט
שאלות ותשובות חלק חושן המשפט · סימן כ
לאשר הצעתי דברי תשובתי (שבסי' ח) לפני אאמ"ו הגאון ז"ל אעתיק בזה אשר השיב לי במכתב קדשו מיום ב' קרח תרי"א וז"ל:
שו"ת שכתבת בשנה העבר פ' עקב נידון סרסור שמכר בפחות ממה שהודיע בעל החפץ ע"י שלוח לאשת הסרסור ולא נודע להסרסור אתמול ראיתי שנית ביד חתני הרב שי' ות"ל בררת כל וכל אליבא דהלכתא. רק אודיע מה דק"ל לפי משמעות המפורשים כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה בסובין אפי' יש לו מעות כמו שומר שכ' התוס' ב"ק (דף ט) ד"ה ר"ה סבר וקשה לי השתא לוה מדעת צריך לשלם כמו שהלוהו וכמ"ש תוס' ב"ק (דף צז) באריכות כ"ש גזלן שלא מדעת וכה"ג בב"מ פ' המפקיד (דף מא:) גבי שליחות יד לא תאמר שליחות יד וכו' ותיתי משואל ומה שואל דלדעת בעלים קעביד כו' ע"ש וה"נ יש לדון ק"ו השתא לוה דלדעת בעלים קעביד חייב במעות כעין שלוה גזלן לא כ"ש.
ואולם די"ל לפ"מ דאי' בב"ק (דף ה') א"ר אבוה כולן כאבות לשלם ממיטב וכ' התוס' לחד שינויא דג"ש גמורה היא ומן כ"ד אבות תני ר"ח גנב וגזלן א"כ פטורים לשלם במעות אפי' יש להם מעות רק הגזלה בעינא או סובין:
ומ"ש בשם נה"מ דאם אחד אמר הריני מוכר חפץ זה בכך וכך א"צ שליחות דברי הנה"מ בספרו קשה עלי לראותם בגוף הספר [כי בעו"ה סבל הרבה בכאב עינים בעת הזאת] ולדעתי דומה להא דפ' המוכר את הספינה (דף פח.) גבי קרא כו' דקיצי דמים אבל נ"ל דשלא בפניו אסור ליטלם דשמא חזר בו מקציצה זו והרי בהרשאה בח"מ (סי' קכ"ג) חשו שמא ביטל השליחות ושם חששא בעלמא דלא עביד מעשה ועביד אינש שלא לימלך ממעשיו באיזה חרטה אבל דיבורא בעלמא עביד אינש לאמלוכי וא"כ י"ל דנמלך על דיבורא ומתחרט ועיין ר"פ המדיר גבי כל הזן אינו מפסיד כו' ובאומר כל הנוטל חפץ זה ומוכר אינו מפסיד לא הוה שלוחו כ"כ וצדקו דבריך מ"ש (בסי' קפ"ה) דהשליח יוכל לעכב לעצמו בחפץ הנישום מפי הבעל החפץ ולשון הגמ' כתובות (דף צח) שממנו נובע הדין (דסי' קפ"ה) מאן שם לך מורה כן דאם כבר נישום יוכל לעכב לעצמו אולם לא אוכל להבין דהא צ"ל משוך וקני כדאיתא בטור ח"מ סי' קצ"ז ובפניו הו"ל כא"ל משוך וקני וא"כ בשלמא בב"ב בקיצי דמי ונוטלן בפניו הו"ל כמשוך וקני או בהגבהה הו"ל כא"ל הגבה וקנה בהגבהתך דהו"ל כא"ל קני אבל שלא בפניו צ"ל דדברי השליח הו"ל כאילו א"ל המוכר משוך או הגבה וקני ובפני השליח הו"ל סתמא כפירושו וא"כ צריך לזה שליחות. כן נ"ל לפום רהיטא ועיין היטב בטור וב"י (סי' קפ"ה) ובלא אמר המותר יהיה שלך ולא קיצי דמים אע"פ שאמר לו תמכרנה בד' הו"ל לסרסור לחקור ולמכור בלי אונאה:
וצ"ע אם שייך חשדא כה"ג שקצב לו בעל החפץ בסך שימכרנה דמידע ידוע דכך וכך קצץ הבעה"ב ובחי' פ' האומנין (דף פ:) גבי אבא שאול אומר מותר אדם להשכיר כו' פירש"י לאחרים והארכתי קצת בזה ומצאתי במהרי"ט (סי'):
ודע דק"ל בב"ב פ' הספינה (דף פ"ח) ברשב"ם ד"ה א"ל ה"ה מקודשים לשמים כו' דכי יקדיש איש את ביתו כתי' וכו' ע"ש ולפום רהיטא קשה דמביתו דרשי' בר"פ קמא דב"מ (דף ו) מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו דאין מקדיש אפי' שלו כל שאינו ברשותו אבל דבר שאינו שלו סברא הוא דהיאך יוכל להקדיש דבר שאינו שלו וא"צ קרא אלא סברא הוא ועוד ק"ל כל זמן שעסוקין באותו ענין או תוך כדי דיבור יכול לחזור בו אפי' מכר מדעתו. וצ"ל שלא היה תוך כ"ד ולא היו עסוקין באותו ענין ועי' תוס' עירוכין (דף כח) גבי מה בהמה כו' משמע דבעי' קרא למעוטי שאינו מקדיש דבר שאינו שלו וק' דהא סברא הוא ואפשר דהיינו אומרים שנותן דמיו אע"ג דלא אמר לדמי:
ודע דק"ל עוד בב"ב (פ"ח שם) הא עייל ונפיק אזוזי דלא קנה כדאיתא בהאומנין (דף עז:) ועי' שו"ת הרי"ף שהביא נה"מ (סי' צ"א) והוא באס"ז ב"ק פ' הגוזל קמא (דף קו:) גבי אתה מכרתו לי כו' ולא יהיב דמי ובבית מאיר אה"ע (סי' ז' סעי' ט) האריך מענין עייל ונפיק אזוזי וא"כ כ"ז דעייל ונפיק אזוזי לא קנה חברו ויכול להקדיש והוה כשלו ויש לדחוק ולומר דהקנין חל משעת משיכה אלא דיוכל לחזור בו כל זמן שלא יתן מעות דאומדנא דמוכח הוא שאינו מוכר בלי מעות ובטל המקח למפרע וא"כ צ"ע קצת בזה וכעת אין פנאי לעיין בזה:
ובנידון שנשאלת אם דרך הסרסורים שלא למכור בלתי קציצת בעל חפץ הוה כמוכר של חברו וכסבור שמותר למכור ואם דרך הסרסורים למכור ע"פ שומתן מקחו מקח וממכרו ממכר שוב עיינתי בדברי משפט לאדמ"ו הגאון ז"ל שכתב (בסי' קפ"ה) בשם מחנה אפרים כדבריך:
ואודיעך מש"כ ליישב הרמ"א (סי' קפ"ה) (דבסי' רמ"ו וסי' רס"ד וסי') איתא ב' דעות אי עושה טובה לחברו י"ל שלא נתכוין לעשות בחנם כ"א לתבוע שכרו והוה ספיקא דדינא ואי תפס לא מפקינן מיניה ועוד מבואר באה"ע (סי' כ"ח) והוא בקידושין (דף נב) וב"מ (דף כ"ב) אי אמרי' אגלאי מלתא למפרע וא"כ בשלח לו דורון לא למתנה קא מכוין וכדאיתא בח"מ (סי' נח) אלא דכיון לשכר ואגלאי מילתא למפרע דהוליך ע"מ לקבל פרס ועכ"פ הוה ס"ס לחיובא שמא נתכונו לשם שכר ושמא איגלאי מלתא למפרע שילוח הדורון וקבלתו לשם שכר וא"כ אפי' נגנב או נאבד ואח"כ שלח הדורון וקיבלו חייב דאיגלאי מילתא למפרע כן נ"ל לדחוק ואין פנאי לעיין רק למלאות מבוקשיך. והנה כל המשא ומתן בעסק המשפט היה בענין הסרסור ובעל החפץ ולא כתבת אם צריך הסרסור לדון עם הלוקח כדי לבטל המקח. כי אפשר הלוקח היה אלם או שהלוקח אינו מאמין מי ומי הבעלי' כאשר האריך אדמ"ו הגאון ז"ל בדברי משפט (סי' קפ"ה) בנודע שהוא סרסור ואינו ידוע מי הם הבעלי' א"צ להאמין מי ומי הבעלים ויכול לדחות כ"א: