אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות חלק חושן המשפט › סימן יט

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות חלק חושן המשפט · סימן יט

סימן יח

ראובן נתן לשמעון מעות שיקנה לו סחורה ויביאנה אל מקום ידוע ויצוה להוציאה ע"י סימן שיביאו ממנו. והנה שמעון הביא הסחורה ונתן שכר לשמעון. והניחה במקום ההוא אצל יהודה שנסע עמדו. ושמעון עדיין היה חייב לו שכר העגלה ואמר לו שלא יתן הסחורה כי אם ללוי והודיע לראובן שישלח את לוי אחר הסחורה ובהיות שלוי לא היה פנוי שלח ראובן את ישכר ב' פעמים ולא הביאנה לו ואמר לראובן שאמר יהודה שלא יוציא הסחורה מתח"י עד שישלם לו שמעון שכר עגלה מה שחייב לו עדיין והנה תובע ראובן משמעון שכר שליחות ששלח ב' פעמי' אחר הסחורה כי לא היה לו לשנות לפקוד שלא לתת אותה כי אם ע"י איש ידוע לוי. ובפרט ששמע מישכר שהשכינה על שכר עגלה שנשאר חייב ליהודה. וגם תובע מניעת הריוח שהיה יכול להרויח בסחורה זו שכבר היה זמן למכירת הסחורה והיה יום השוק ושמעון משיב שלא הניחה ע"פ סימן שירא מגניבה ואבדה ואומר שלא השכין הסחורה ושלא עכבו הסחורה על שכר עגלה וממילא הוא פטור מתשלומי הריוח:

א במה שיהודה תפס על מה ששמעון חייב לו הרי שמעון פטור דאנוס הוא ויהודה נמי כדין עביד דתפיס ליה אחוביה ואין לחייב את שמעון מטעם תחלתו בפשיעה וסופו באונס דפשיטא לי דמה שצוה שלא להוציא הסחורה ע"פ סימן רק לתתה ללוי דוקא לא מיבעיא דלא הוה פשיעה בשמירתו. אדרבה עילוי' עלוי' לשמירתו ועי' ב"ק (דף קד:) אין משלחין מעות בדיוקנא ובחו"מ (סי' קכ"א סעי' ג) ובש"ך (ס"ק י"ג) דע"פ סימן לחוד אין משלחין אפי' לתוס' בדיוקנא ידועה ודוקא בכעין זה שאומר שלח לי ע"י משלחין כדאי' בתוס' ב"ק (דף קד.) ד"ה שליח וכדמשמע בפ' השואל וא"כ מסתבר דאין זה פשיעה שיתחייב שמעון עבור שלא צוה להוציאה ע"פ סימן אם נאבדו הסחורות אח"כ מטעם תחלתו בפשיעה וסופו באונס. אע"ג שעי"ז בא האונס ומכ"ש הכא שלא בא אונס התפיסה ע"י פשיעתו דפטור כמבואר בתוס' ב"מ (דף עח.) ד"ה הוחמה:

אמנם אם שמעון השכינה ליהודה בזה יש לעיין אם חייב שמעון להחזיר בעד השליחות ששלח ראובן להביא סחורתו ועי' רשב"מ ב"ב (דף צד.) ד"ה נותן לו דגרמא היינו במזיק לאחר זמן אף ע"פ שההיזק ניכר. וה"נ כשהשכין הסחורה ואמר לראובן שישלח אחרי' לא הי' עדיין שום היזק עד ששלח אחרי' והו"ל גרמא בעלמא ועי' בחו"מ (סי' שפ"ו) ועי' רדב"ז (ח"א סי' שצ"ט) ובנ"ד שאמר לראובן שישלח רק ללוי איהו דאפסיד אנפשיה במה ששלח לישכר ואפי' לא אמר לראובן שלא ישלח כי אם ללוי ואמר לו שלח ללוי די"ל ראובן אמינא שממציא לי שליח מ"מ יש לעיין אם לא הו"ל לשיולי' למה צוה לשלוח את לוי אם אין קפידא בזה ולא הו"ל לשלוח לישכר וצ"ע:

אמנם אם שמעון השכין הסחורה לענין מה שנוגע למניעת ריוח לכאורה נ"ל דפטור משום מבטל כיסו של חברו ומבטל חנותו של חברו ועי' ירושלמי ב"מ (פ"ה ה"ג ופ"ט ה"ג) דבחנותו וספינתו דאיבעיא דלא איפשטא פטור כדפסק בסמ"ג (עשין ע"ב) דהו"ל קולא לנתבע ונ"ל דבנ"ד אפי' תפס ראובן מפקי' מיניה כיון דקרוב להפסד טפי ודאי דלא עדיף ממבטל כיסו שפטור כיון שההפסד מצוי בו כדפי' בפני משה לירושלמי ועי' שו"ת פנים מאירות (ח"א סי' פ"ב) דמבטל מיום השוק שחייב משום שבת גרע ממבטל כיסו של חברו ועי' קצוה"ח (סי' של"ג סק"ב) שמדברי הקצוה"ח אין ראיה הפ"מ מכרחת:

אמנם בנה"מ (סי' שו סק"ו) העלה בשם הש"מ ב"מ (דף כג:) דכל היכא שנתן לו מעותיו וסמך עליו חייב לשלם שנשתעבד מדין ערב וכ"כ (בסי' קע"ו ס"ק ל"א ובסי' קפ"ג סק"א) אלא דאם הבטיחו בחנם מצי הדר כדין פועל אבל בשכר או בקבלן חייב וא"כ בנ"ד שהיה בשכר וכעין קבלן חייב ולא דמי למבטל כיסו אכן בתשו' הר"מ רוטינבערג (סי' רצ"ח) כתב דאיירי בהתנה שאם לא יקנה ישלם ההפסד ולדבריו פטור על הריוח בנ"ד דלא התנה:

אמנם דברי הש"מ צ"ע דא"כ דכשסומך עליו חייב אפי' בלא תנאי היכא דבידו ודמיא לשדה ובלא סמיך עליה פטור אפי' בידו. ומכ"ש במבטל כיסו של חברו בלבד א"כ היכא קאמר ר"י המבטל שדהו של חברו חייב ולמדו מהא דאם אוביר ולא אעביד ודלמא ה"ט משום דסמיך עליה אבל מבטל שדהו של חברו סתם בלי שהבטיחו אכתי י"ל דפטור וכן נראה משמעות הש"מ בקו' דבאם אוביר בעי' שקיבל עליו וצ"ל דהיינו ע"פ קו' וכן נראה משמעות הג"א בהמקבל דמבטל כיסו וחנותו וספינתו של חברו פטור אבל שדה חייב משום דכתב לו אם אוביר וצ"ל דנהי דמודה הגה"א דלא בעי' כתב דהו"ל כאילו נכתב מ"מ בעי' עכ"פ בשדה שיקבלו ממנו ולא במבטל שדהו של חברו ולא קבלה כלל וקשה דהו"ל לירושלמי לפרש הכי דאיירי רק בקבלה מבעל השדה מיהו גם בלא"ה קשה תינח בקיבלה ממנו דמתחייב משום בידו אבל בשאר מבטל שדה חברו מהיכא יליף ליה הירושלמי ממתני' ועכצ"ל דהוה פשיטא להירושלמי דמה דסמיך עליה לא מעלה ולא מוריד כלל וכן הא דקיבלה מיניה אינו מעלה כלל ומדחייב בקבלה ה"ה בלא קבלה אולם בחו"מ (סי' שס"ג סעי' ו') בהג"ה ב' דאם לא דר בה אלא שגזלה ממנו פטור משמע דבלא קבלה פטור וכעת צע"ג:

וגם הא דמיבעיא ליה בספינה וחנותו ניבעי למימר דאיירי בלי שסמך עליה וכן הא דפשיטא ליה במבטל כיסו של חברו דאיירי בלא סמיך עליה ותימא הוא דהא בירושלמי למדו מתוספתא דהנותן מעות לחברו ליקח מהן פירות למחצית שכר וא"כ הרי סמיך עליה ואפ"ה אמרי' דפטור משום מבטל כיסו של חבירו וראיתי במראה הפנים לירושלמי שהביא בשם הסמ"ג מה דחייב בשדה משום שאינו תולה בדעת אחרים כי אם בטורח עצמו. ונראה שהשוה דעת הירושלמי להש"ס דילן ב"מ (דף ע"ג:) ע"פ המסקנא דלאו בידו לא דמי לרב אשי לאם אוביר ולא אעביד וכיסו של חבירו וכן ספינתו וחנותו אין הריוח בידו ומש"ה פטור אפי' בסמיך עליה. ואכתי קשיא הא תינח בסמוך עליה דיתחייב בשדה. ולא בלא סמיך עליה דהא ליכא למילף מהא דפרק המקבל וגם קו' הגמ' פי' הרשב"א הובא בש"מ. דהיה לתקן כאילו התנה והתינח כשסמיך עליה ולא בסתם מבטל שדהו של חברו:

והנה לדברי הנה"מ וש"מ ק"ל מדברי התוס' ב"ק (דף סב:) ד"ה יצאו שטרות שהק' דתיפוק ליה למ"ד דלא דאינן דינא דגרמי אפי' איבדו בידים פטור וק"ל לשיטתם דבנשתעבדו חייב מדין ערב א"כ י"ל בטוען טענת גנב אפי' בשומר חנם חייב לשלם והא תינח גנב דלא סמך עליה אבל שומר שטוען טענת גנב אפי' ש"ח כל כמה דלא הדר ביה חייב דק"ו הוא ממבטל כיסו דלא עביד מעשה בידים ומכ"ש באבדו דעביד מעשה דחייב באבדו ובעי' קרא לפטור מכפל בטוען טענת גנב וכן לדין שבועה בעי' קרא וצ"ע לשיטתם מה הק' התוס':

והנה בנה"מ (סי' קפ"ג סק"א) העיר להקשות על הא דחו"מ שם וביו"ד (סי' קע"ד סעי' מ) שהיא מתוספתא והא סמוך עליה וגם הוה בידו כמשמעות דעת הסמ"ע בחו"מ (פי' ר"ז ס"ק כ"ט) דממקום סתם הו"ל בידו. ומכח זו העלה דהאי דחו"מ איירי בשליח בחנם דמצי הדר. והא דיור"ד איירי בקבלן לזמן דמצי הדר מסוגיא דא"נ (דף עג:) בשליח בשכר או בקבלן בתרעא דמשיך והעלה דכל שותף אומן ופועל דלא מצי הדרי משלמין ביטול כיסו וחנותו של חברו (בסי' ש"ו סק"ו ובסי' קע"ו סקל"א) ודברי תימא הוא מה דמוקי ההוא דתוספתא בקבלן לזמן דמצי הדר ביה והא קתני סיפא הנותן מעות כו' רצה א' מהן ליישנן כו' אם יהיה ערב שביעית ופי' בפ"מ ליישנן שלא להתעסק עתה עד אחר זמן ואי איירי בדמצי הדרי והא מצי מקבל למיהדר ביה מיהו לזה י"ל דאז הי' צריך להחזיר הדמים כולם לנותן וברייתא איירי שרוצה לעכב אצלו הממון להתעסק אח"כ. אמנם בהפ"מ פי' ליישן הפירות שלא למוכרם עד אח"כ ושע"פ תוס' זו הם דברי הרמב"ם ז"ל (פ"ה ה"ה) משלוחין ושותפין וקשה, דא"כ אפי' ערב שביעית לא ליעכב הנותן על המקבל כיון דמצי הדר ביה. ועי' תוס' ב"מ (דף קה.) ד"ה הני ב"ת דבחד מקבל דמצי הדר פלגי אימת דבעי מקבל. ונהי דכתב הר"ן הובא בש"מ ד"ה טרח ומליה ולא אודעי' דאינו מקבל חלק ריומ והובא בקצה"ח (סי' קע"ו סק"ח) כבר העיר עליהם הנה"מ (סי' קע"ו סקמ"א) וכתב דלא כתב הב"מ כן רק גבי ב' מקבלים ולא גבי מקבל אחד דמצי הדר וא"כ היכא ותני דערב שביעית א' מעכב על בשני והא על המקבל אין מעכבין אפי' בערב שביעית:

ולולא דמיסתפינא מחבראי ומכ"ש לדון לפני רבותי אולי אפשר לומר ע"פ טעם הפ"מ ומ"ש בפי' הסמ"ג הא דמשני הש"ס בב"מ (דף עג) התם בידו הכא לאו בידו הכי פירושו בשדה שהיה ביד בעה"ש לזורעה בקל והריוח קרוב מש"ה המבטלה חייב אבל הכא לאו בידו שעדיין צריך לקנות ויש לחוש שיהיה הפסד וכל שאין הריוח קרוב פטור המבטל ולא תלי האי בידו שצריך שיהיה הריוח קרוב מאוד להאי בידו דאסמכתא דבעינן רק שיהיה בידו לתת מה שהבטיח וראיתי בשו"ת הר"מ רוטענבערג (סי' רצ"ח) שפי' כעין מ"ש. והיה מקום ליישב קו' התוס' ד"ה התם וד"ה הכא ובכל ענין היה פטור מבטל כיסו וחנותו של חברו אלא שבטלה דעתי הקלושה נגד דעתם הגדולה של רבותינו בעלי התוס' זצ"ל שלא רצו לפרש כן ואכתי אפשר לומר שבעלי תוס' פי' דאיירי בהתנו. וכמ"ש פי' הרא"ש והובא דעה זו בש"מ ובריטב"א בשם הראב"ד ולעולם מבטל כיסו וכן חנותו של חברו פטור אפי' הבטיחו ובידו לקיים והנה במה"פ הביא הא דש"מ בשם הריטב"א דכשסמיך עליו חייב. וכתב שלא מצא להפוסקים שיחלקו כן ובריטב"א גופא הביא בשם הראב"ד דאיירי בהתנה. ונתחייב לקיים תנאו משום דסמיך עליה והניח הדבר בצ"ע [ומ"ש הריטב"א דאיירי בהתנה דאל"ה היכא קרי ליה אסמכתא והא ליכא דאי ולאו אסמכתא הוא פי' דבריו דאפי' אסמכתא לא הוה ואילו פי' דבריו דכיון דמתחייב בלי תנאי ולא אמר דאי א"כ ממילא ליכא לבטולי' מכח אסמכתא] וגם בש"מ הביא בשם הר"י דאיירי בהתנה וכ"כ הרא"ש והובאו דבריו במרא' הפנים לירושלמי וכן נראה מדברי הרמ"ך שהביא בש"מ שאיירי בהתנה. וגם דברי הראב"ד שכתב דכשנתן לו יין להוליך חייב משום דיום שוק אין לו תשלומין י"ל דאיירי נמי בהתנה או שי"ל דזה הו"ל מזיק בידים ולא מבטל חנותו לבד. וא"כ דעת הריטב"א שבש"מ הו"ל יחידאה נגד כל הני רבוותא ומה שהנה"מ הביא (בסי' ש"ו) שכן דעת הראב"ד אין הכרע שאפשר לפרש דבריו בהתנה. ומדמה ליה למקבל שדה דלא בעי' קנין והלשון שהביא בנה"מ בשם הראב"ד ליתא בריטב"א ובש"מ שם. וכן יש לפרש דברי הרשב"א בשם ר"ה גאון שיתקנו כמו באם אוביר דלא ניבעי' קנין וליסגי בקבלת התנאי בעלמא בדיבור בלבד:

ומה שהביא הש"מ בשם הריטב"א ראיה. מדין פועלים ובעה"ב שחוזרין זה בזה וחייבין לשלם ההפסד מבואר במקומו דבעי' התחילו במלאכה ולגוף ההפסד ולא שמענו בריוח. ולענין הפועלים שחייב בעה"ב לשלם להם מה שיכולים להשכיר עצמם כבר הוא מבואר בס' קצה"ח (סי' של"ג סק"ב וסק"ג) שאין הדין מוכרח ומבואר להמעיין בקצוה"ח שם שמהר"מ בר ברוך חולק ג"כ בדין זה ומה"ט נ"ל שלא נחית הקצוה"ח (בסי' קע"ו סי"ד) לחלק כמ"ש הנה"מ שם (ס"ק ל"א) דס"ל בכל גוונא מבטל כיסו של חברו פטור אפי' פועל:

מה שהקשה בספר מגן גבורים ב"מ (דף עג) וכן אאמ"ו הגאון בספרו פתחי שערים דלר"ח דמחייב בלא התנה. א"כ באם אוביר ולא איעבד למה לי כלל למה שכותב לו [ואפי' בלי כתיבה עכ"פ תנאי ב"ד בעי'] ותי' דהו"ל לזרוע הוא עצמו הוא דחוק דבאין המשכיר במקום ההוא מאי איכא למימר וגם כל זמן הזריעה י"ל שהיה סבור שיזרע ואח"כ כבר עברה זמן הזריעה:

וביישוב קו' נ"ל עפ"מ דקיי"ל דעבדים שטרות וקרקעות נתמעטו מדין שומרים ועיין אחרונים בחו"מ (סי' צ"ה) אם גם מפשיעה נתמעטו. א"כ י"ל בשדה דלית בה דין שומרים בעי' תנאי ב"ד וכתב ליה אבל בממון נתחייב בהריוח מטעם שומר שנעשה על הממון ועל הריוח ויש לדחות והראני אאמ"ו הגאון זצ"ל באס"ז ב"מ (דף קד:) בד"ה ובשיטה כתב בספר דפוס ברלין (דף קסה:) שכתב כן:

ועובדא בא לפני באחד שנתן ערבון על סחורה והבטיח לבוא לזמן מוגבל ולא בא. ואח"כ אמר שבאם לא יבוא לזמן המוגבל פעם שנית. הנה הוא יתן להמוכר עוד סך ידוע בעד מניעת הריוח שהיה יכול להרויח במעותיו וגם לזמן השני לא בא ומכר המוכר את הסחורה ואינו רוצה להחזיר את הערבון ומעכבו על מניעת הריוח שנגרם לו והקונה טוען שהיה חולה ואנוס שלא בא לזמן המוגבל ואומר שאינו יודע כלל אם אמר שבאם לא יבוא לזמן המוגבל שנית שישלם:

א נ"ל הא דר"י ור"י בסוגיא דעירבון ב"מ (דף מח:) ודעת הרמב"ם דמה שבידו לא הוה אסמכתא היינו דוקא בחוזר לגמרי ולא כשאינו חוזר מהמקח רק מעכב ולא בא לזמן המוגבל אלא דאם אמר באם לא אבוא אשלם בעד מניעת הריוח שגרמתי לך צ"ע אם הו"ל כאם אוביר ולא איעבד אשלם במיטבא ולהרמב"ם במה שבידו אפי' אלפא זוזי. דהא שאני מבטל שדהו ממבטל כיסו. מיהו בנאנס ולא בא פטור. ואפי' להרמב"ם לא שייך לומר כאן אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן דאע"ג דבידו לא הוה אסמכתא מ"מ לא הוה שלו עדיין דנימא דלא חייבי' רחמנא באונסא דאידך. ואכתי הו"ל מעות הלוקח ופטור באונס:

ב ולענין מניעת ריוח באם לא א"ל כן נ"ל דפטור אפי' לדעת הנה"מ דדוקא במה שהיה ראובן יכול להרויח במעות וחפצים שלקח ממנו שמעון יש לחייב שמעון מדין ערב וקבלן ולא על הריוח שהיה אפשר להיות עולה לראובן במה שהיה לראובן לקבל משמעון דהא אכתי דשמעון הוא ומהיכי תיתי ישלם לראובן מה שהיה אפשר להרויח:. ונ"ל דגרע אפי' ממבטל כיסו של חברו וי"ל דאפי' מדיני שמים פטור ומש"ה נ"ל דלא מהני תפיסה אפי' לדעת הרש"ל בש"ך (סי' כ"ח) והראני א' בתשו' מיימוני לס' משפטים (סי' ט"ו) במי ששכר מלמד וקצב ליתן לו מעות לזמן ידוע ולא נתן ותובע המלמד מה שהיה יכול להרויח. וק"ל דהו"ל מבטל כיסו של חברו ולפמ"ש פטור אפי' לדברי הנה"מ דהא מעותיו הוא שעיכב ולא נתחייב לו על שום חפץ רק במעות נתחייב. ומה"ט י"ל דאפי' במה שבידו לא מהני תפיסה.

והנה דברי התשו' מיימוני תמוהים לפענ"ד שהביא ראיה דאגר נטר דשכירות מותר ממעידין אנו שפלוני חייב לפלוני אלף זוז ליתנם מכאן ועד ל' יום והוא אומר מכאן ועד ג' שנים ונמצאו זוממין דאומדין כמה אדם רוצה ליתן כו' וע"כ דבשכירות הוא דבהלואה אסור עיי"ש ותמוה בשלמא אם היו משלמין כמה שהלוה נותן למלוה או שוכר למשכיר שפיר איכא לסיועי' מהכא. אמנם בדינא דמתני' הלוה והשוכר משלמין תיכף כפי שהעידו העדים. אלא שאם נמצאו אח"כ זוממין אומדים כמה אדם רוצה ליתן שיהיה בידו מעות באותו סך לאותו זמן וכזה ישלמו העדים ומה נ"מ אם היה המעות שכירות או הלואה לעכו"ם שמותר ללות ממנו ואילה"ק כיון דאסור משום ריבית היכא שיימינן ליה די"ל כמה אדם נותן לכותי שמותר ללות ממנו או לסרסור שישתדל לו מחבירו ישראל. וכמה כותי נותן וצ"ע:

ג ובנ"ד דלא א"ל בשעה שקנה ממנו הסחורה ונתן המעות לידו שישלם מניעת הריוח רק אח"כ אמר לו שישלם נ"ל דלא צריך לשלם דהא דיבורא בעלמא הוא ולא דמי לנותן עירבון שאומר בשעת הקנין ובאם אוביר ולא אעביד אומר בשעה שמקבל השדה. אבל בנ"ד שאומר בשעה שאין חברו מקנה לו פשיטא דלא קנה אסמכתא דבמה קנה חברו ובדיבורא בעלמא לא קנה כמו דבדיבור דקרע כסותי לא נפטר מחיוב שמירה ולא נפקע שם שומר מיניה עיין בקצה"ח (סי' רמ"ו סק"א).

ונ"ל עוד דוקא אם עתה א"א להרויח כמו בשער היין שכבר עבר ועתה א"א לקנות או (בסי' קע"ו סעי' י"ד) שכבר נמכר היין וכעת א"א לקנות בשער הזול מש"ה חייב בקבלן ושוכר אבל היכא שגם היום אפשר לקנות רק שהיה יכול להרויח ב' פעמים. בזה הו"ל רק מבטל כיסו לחוד ובזה מיושב ג"כ הקו' של הנה"מ (בסי' קפ"ג). ודבר חילוק זה למדתי מדברי הנה"מ (סי' ש"ו) שכ' דהיכא דעוד אפשר לצבוע פטור ומש"ה אינו משלם מניעתו שיכול לצבוע צבע אחר אדום עיי"ש ודוקא אם ביטלו מיום השוק חייב ולא מה שביטלו ימים אחדים ועיין ג"כ בנה"מ (סי' ד"ש) שכ' ג"כ ושוב א"א לקנות אחר כו' עיי"ש:

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה