אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות חלק חושן המשפט › סימן טז

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות חלק חושן המשפט · סימן טז

סימן טו

ראובן נפטר לב"ע והניח לאה אלמנה ולה ב' בנות מאתו וברצותה להנשא לאחר נעשה בינה ובין לוי אחי ראובן בתורת אפוטרופוס יתמי אחיו כתבים איך שהבית וכלי הבית וכל העזבון שנשאר אחרי מות ראובן יהיו בחזקת לאה. ובטרם תנשא לאיש פשקיט הבע"ח שנשו משאות בראובן וכשתנשא לאיש מקבלת ע"ע שיחזיקו אצלם ב' בנות ראובן עד שיגיע עתם להנשא ויתנו להם נדן ק"נ ר"ט וכל צרכי החתונה אולם אחרי שנשאת לאה לשמעון נעשה כתב בערכאות בין האפוטרופוס אחי ראובן ובין לאה ובעלה שמעון שהבית שייך להבנות יורשי ראובן ואח"כ מתה בת אחת ונשארה רק אחת מבנות ראובן ושמעון ולוי החזיקו והשתמשו בהבית וכלי הבית כשלהם והחזיקו אצלם הבת שנשארה והשיאוה לאיש ובת ראובן לא ערערה דבר וברבות הימים מתה לאה והדר שמעון ובאה בת ראובן לתבוע שכל הבית הוא שלה באשר הוא ידוע משל אבי' והיא לבדה יורשת אותו ומה שאמה פרנסה והשיאה הי' ממה שהחזיקה הרכוש מאבי' תח"י. גם שע"פ הכתב שתח"י שנעשה בערכאות שאחרי נשואי לאה לשמעון הבית נשאר שלה בלבד. ויורשי שמעון טוענים שהבית של אביהם ואמם ע"פ הפשרה שבינם ובין האפיטרופוס אחי ראובן שנעשה קודם נישואי שמעון ללאה. והכתב שנעשה בערכאות נעשה רק להבריח הבע"ח שנשו בשמעון אחרי לקחו לאשה את לאה לבל יוכלו לדחוק על הפרעון:

תשובה נלע"ד הא דאפוטרופוס רשאי למכור קרקע להאכיל ליתומים (בסי' ר"צ סעי' י"א) היינו למה שצריך להאכיל לזמן מועט אבל להקנות קרקעות שלהם בשביל שיחזיקם א' אצלו עד שיגדלו וינשאו אינו רשאי דלשון להאכיל משמע זמן מועט ואף על גב דגבי הפרשת תרומה ומעשר משמע להאכיל כל קטנותם אפילו לזמן מרובה מדלא פ' ותני בלהאכיל י"ל דוקא תרומות ומעשרות שע"כ צריך להפריש אבל לענין מכירה משום שבח ב"א אין רשאי למכור רק להאכיל זמן מועט ובהכי א"ש פירש"י ז"ל דמעיקרא פי' דלכשיגדלו יתעסקו הם והדר פי' שמא יגנבו או שבח בית אבי' ולפמ"ש א"ש מיהו י"ל דלמכור קרקע יש לחוש דלכשיגדלו לא ימצאו קונה וא"ש ימכרו בעצמם וגם שאינו יכול למכור עד שיהא בן כ' בנכסי ירושה וחכם א' השיב דגבי תרומות ומעשרות יכולין לומר שרצונם לעשות המצוה בעצמם ולענ"ד לאו מה"ט הוא כיון דאסור לעקור הגורן מקמי הכי ועוד דכיון דהכל תלוי בתועלת יתומים ועמ"ש לקמן אם רשאי לעשות בשביל תועלת יתומים דלאחר שיגדלו כמו שפירש"י גטין (דף נב.) דמש"ה אינו רשאי לעשר להניח לכשיגדלו שיכולין לעשר בעצמם. ואע"ג שאסור לעקור הגורן עד שיפריש התו"מ כיון דמצי יתמי לעשר לכשיגדלו אינו רשאי ה"נ לא מהני תועלת יתומים אלא תועלת בקטנותם ולא תועלת דלאחר שיגדלו [ולפ"ז מה שנקטו הפוסקים מתועלת יתומים צ"ל בגונא שנזקקין לקטנים ודוחק] ומאן נימא דלכשיגדלו יהיה להם תועלת לסמוך אצל חורגם ואמם אולי ייטיב להם אצל אחר עוד נ"ל דבעי' תועלת ודאי כגון שמניח המלוה מהחוב אבל בנ"ד דלא הוה תועלת כולי האי בודאי דאפשר שתמות אחת מהן וכמו דבאמת הכי הוה לא מיקרי תועלת יתומים:

ויש לעיין עוד בנ"ד דכשמתה הבת הא' מצי לטעון האפוטרופוס אדעתא דהכי לא נתפשרתי ונהי שהתוס' יבמות וכתובות כ' דבלוקח חפץ ונתקלקל לא מצי טעין הכי משום שגם חברו לא הי' מקנה כי אם ע"ד כן ג"כ. כבר נתבאר במש"ל (פ"ו ה"א) מהל' זכי' בשם פ"מ דבקפידא רבה לא משגחי' בדעת אידך וה"נ דבזה ליכא תועלת ליתומים והוא הנותן כח לאפוטרופוס למכור ודאי דהו"ל קפידא רבה ובר מן דין נלע"ד דזה דומה ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין מן האירוסין דל"ק בעל וכמ"ש בשו"ת שבמש"ל שם וה"נ התם גופא לא היתה מקפדת אי הוה אסקא אדעתה ממיתת בת א' והיתה מרוצה לפחות מהפשרה וי"ל שפיר אדעתא דהכי לא נתפשר. ועיין נהמ"ש (סי' ר"ל) דהיכא דמטי לי' כבר הנאה לא מהני אומדנא ויש לחקור אם בנ"ד מקרי מטא הנאה למתפשר ואם מהני הנאת יתומים כל כמה שי"ל דמדידהו אכלי גם בדברי הנה"מ י"ל מקום עיון. ויש לעיין באפוטרופוס שמוכר לתועלת יתומים להאכילם לזמן מרובה אם רשאי למכור בנא הכרזה כעין ב"ד המוכרים לפרעון חוב (בסי' ק"ט ס"א) וכשמכר שלא בהכרזה אי מהני מכירתו ועיי"ש ס"ד ובש"ך סק"ד דכשלוו להכי מוכרין שלא בהכרזה דהוה כבע"ד שמוכר מרצונו ומבואר דמהני. וממה שמוכרין למזון האשה והבנות בלא הכרזה ליכא ראי':

אמנם אינני רואה הכרח בלשון הפשרה שהקנה לה האפוטרופוס הקרקעות או אפי' המטלטלין ויש לפרשה כיון שמצד הדין העזבון צ"ל בידי אפוטרופוס והוא יזין האשה והבנות או יתן לה כתובתה ועליו לפרנס היתומות ממה שתח"י והם התפשרו האפוטרופוס עם האשה שתקבל הכל תח"י ותפרנס ליתומים ולפי שחשש האפוטרופוס שתכלה האשה כל העזבון ותוציאו בפרנסה שלה ושל היתומות ועל הנשאר יהי' לה תביעת כתובתה וכמבואר בהג"ה לסמ"ע (סי' ר"צ ס"ק נ"ז) בשם המרדכי נשתעבדה האשה שעכ"פ ישאר על הקרקעות וכלי הבית חוב גמור עבור היתומות לנדן ק"נ ר"ט שמחוייבת להחזיקם. עד שינשאו ושלא תוכל להשתדך עד שתשקיט לכל הבע"ח דלא ליהדרו על היתומות ועל קיום פשרה זו קבלו קגא"ס אבל שהקנה להאשה הקרקעות ומטלטלין לחלוטין אין הכרח. ולפי דיד בעל השטר על התחתונה כל היכא שאין שטר הפשרה מתבטל לגמרי אפשר לפרש כן בלשון השטר:

והנה מכח הכתב הנעשה בערכאו' זוכה בנכסי' מקרקעות ומטלטלין שהניח אבי' ונהי דערכאות לא אלימי לעשות קנין כיון שנכתב שם שכן נתפשרו ונכתבו כתבים בפני הרב אב"ד הרי הודו שקנתה הנכסים מכח כתב ישראל ומסתמא כיון שהודו שנכתב בפני הרב אב"ד כדין וכדת תוה"ק נעשה:

ומה שטוענים ע"ז שנעשה כן להבריח מפני בע"ח נ"ל דאין נאמנין דמוקמינן לאפוטרופוס ולהמקנה בחזקת כשרות שלא יסתירו עצה במעמקים ויהי' במחשך מעשיהם להפקיע הנכסים מכחו של מלוה שהי' ישראל והיה מגיע לו כיון שנכנס ערב בשעת מתן הסחורות. וכעין זה אמרי' ר"ע גברא רבה הוה ואיסורא לאינשי לא ספי אין להאמין על יראי ה' וכשרים שיעשו מעשה בלתי הגונה כזו ומסתברא שהאמת כדברי התובעת שמכח שמתה אחותה ונשתנה הענין נצמח שאחר כך נתפשרו מחדש מקודם ההלואה והיה הכל באמת של היתומה וכשראה האפוטרופוס שיבוזו זרים יגיעה צידד שיתן כתב בערכאות נוסף על כתב פשרה שהיה בפני הרב אב"ד על פי ד"ת הקדושה. ואפילו היה האפוטרופוס לפנינו והיה מודה שנעשה להברחה נראה לי שאין היתומה צריכה להאמינו כיון דליכא מגו וכיון שידוע לנו שהיתומה לא הוה לה למידע אם נעשה להבריח שהיתה אז כבת ה' שנים אין להשביעה ע"ז כלל ומכח מה שלא תבעה זמן רב בחיי חורגה ואמה ליכא הוכחה שי"ל שסברה דמה שאומרים דלהברחה נעשה מהני טענתם וכשנתברר לה עכשיו שגם לפי דבריהם אין לה להשגיח ע"ז מכיון דלא הוה לה למידע ע"כ תובעת את שלה ומדין חזקה אין לדין כאן מכמה טעמים:

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה