אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות חלק חושן המשפט › סימן ו

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות חלק חושן המשפט · סימן ו

סימן ה

ראובן שכר מהממשלה קרקעית זרועים ובנינים השייכים להם על משך ג' שנים ופרע שכירות חצי השנה כפי קצבתו ערך תש"ן רו"כ והתחייב כאשר יקיימו המושלים הגבוהים את השכירות ההוא ישליש עוד ערך אלף ות"ק רו"כ לב טחון החיובים שע"פ השטר שכירות ולפי שראובן אינו מורגל בעבודת קרקע והוא טרוד במו"מ שלו חקר ודרש אחר אנשים אשר יעמדו במקומו עד שמצא איזה אדונים אשר אמרו אם יש את נפשו להפסיד לכל הפחות הערך תש"ן רו"כ שנתן כבר יסעו לראות הקרקעות ובאם ימצאון כראוי יטו שכמם לסבול עול השכירות והנה לוי קרובו של שמעון אמר לראובן ששמעון קורא אותו ובבואו אמר אליו שמעון אם נכון לפניך להפסיד ת"ר רו"כ על חצי חלקי ולהשאר שותף עמי נסעה יחד לראות הקרקעות ויאות לו ראובן לנסוע. וגם לוי ויששכר נסעו עמהם ויבואו אל המקום ויראו את הקרקעות. ואמר שמעון לראובן במעמד לוי ויששכר הנה העסק נכון בעיני באם שתפחות על חצי חלקי ת"ר רו"כ לשלש השנים ואציע לפניך צורך הדמים לעסק ההוא ואפתח לך מקורם. הנה כבר נתת על שכירות חצי השנה תש"ן רו"כ ועליך ליתן להממשלה לבטחין אלף ות"ק רו"כ שני הסכומים האלה תשא אתה לבדיך ורשם לו הצורך למקנה הבהמה והצאן והכלי העבודה אשר יעלה הכל לערך ג' אלפים רו"כ והסכומים האלו עליו יהי' למשא [ויש ביניהם כעת הפרשים בהבנת הדברים ההם] והוסיף לאמר לראובן אם נאות לך להשתתף עמי כמדובר בזה תנה על ידי לבטחון קיום השותפות אלף רו"כ ויהיו מוכנים בידי ליתנם להממשלה לבטחון בעת כתיבת שטר השכירות ובאו לעמק השוה שנתן ראובן לשמעון ש' רו"כ על בטחון קיום השותפות ושמעון אמר שכעת הוא מכניס העגלה והסוסים וכל כליהם לטובת וקופת השותפות ויעלה ההכנסה זו לראובן בספר. ואמר לראובן ידוע תדע שכל מגמת נפשי רק להשאר בגוף העסק ולא לקבל ריוח ולהסתלק ע"כ אל תחכיר הקרקעות בשום ריוח בלתי הסכמתי ולאשר כ"ז הי' בעש"ק מהרו לנסוע לביתם ובבואם העירה נתפרדו זה מזה והעגלה והכלים והסוסים נאספו לבית שמעון כמקדם. ביום השבת התחרט ראובן על אשר השתתף עם שמעון ובא ביום א' אל שמעון ואמר שמתחרט על מעשהו ענהו שמעון הנה אחזיר לך המעות רק ה' רו"כ אנכה לך היינו ג' רו"כ שכר הנסיעה בעגלה וסוסים שלי. וב' רו"כ שכר טורח ללוי ותפס שמעון הרצ"ה רו"כ בידו ואמר שמחזירם לו בזה וראובן השיבו שיתיישב עוד בדבר וחזר לביתו ושוב בא עם גיסו וביקשו משמעון שיציע ענין מצב העסק לפני אחי אשתו למען יודיעהו אם העסק טוב וישארו בשותפות או אם נכון להסתלק וכאשר הציע שמעון מצב העסק לפני ראובן וגיסו אמרו שילכו לביתם להתייעץ ובעבור שעה א' ישובו לבוא ויחוו החלטת דעתם בזה לבל ישונה עוד אח"כ באו אליו ואמרו שנגמר אצלם להשאר בשותפות כמדובר והלכו אצל יהודא והשלישו אצלו אלף רו"כ היינו ראובן השליש עוד ת"ש רו"כ. ושמעון השליש הש' רו"כ שקיבל מראובן לבטחון ושמעון כתב שטרי שלישות ועליהם חתם יהודא ומסרם הא' לראובן והשני לשמעון ותוכן השטר שלישית שראובן השליש אצלו אלף רו"כ על דעת שלא להוציאם מתח"י עד שראובן ושמעון שניהם ביחד יתבעו להוציאם ואם לא יקיים כן תביעת הא' על דבר השני יתחייב להשקיט מרכושו והונו. ושוב הלכו לכותב שיכתוב ביניהם שטר שותפות באופנים שהציעו לפניו כל א' לתועלת שלו. ובטרם שנגמר הלכו משם ע"ד שילך שמעון עם לוי לקנות סולמות ולתתן לאומן אשר ימהרו לתקן העגלה של שמעון שתצלח להוליך עלי' תבואות אל הגורן וראובן הלך ושמר ע"פ הרחוב משנכנסו לקנות הסולמות ועד שיצאו ובשרוהו שקנו אותם כראוי ושוב הלכו לקנות עוד עגלה שני' להולכת התבואה וקנה שמעון העגלה בעד י"ד רו"כ. ולפי' שהי' כ"ז ביום א' לא לקח העגלה והסולמות תיכף רק המתין עד הלילה ולקחם ונתנם לחרש ברזל לתקן העגלה ביום ב' בבוקר. ובלילה שלח את לוי עם ראובן למקום הקרקעות לשכור אנשים לקצירת השדות והבטיחם שביום המחרת ישלח להם איש עם עגלה וסוסים להוליך התבואה שיקצרו לגורן. וביום ב' בבוקר התחילו האנשים השכורים לקצור. והנה כשעה יו"ד קודם חצות בא ראובן ושאל לשמעון למה לא שלח העגלה והסוסים. והשיבו שלא נגמרה מלאכת החרש. ואמר לראובן שילכו מקודם להכותב לגמור השטר שותפות. ובבואם אליו מצא ראובן שבינתיים הוסיף שמעון וצוה לכתוב אופנים אשר לא הוטבו בעיניו ורצה לחדש ולהוסיף עוד אופנים כאלה וראובן לא רצה באותן האופנים ולא בא השטר שותפות לידי כתיבה וחתימה עוד והלכו לביתם ואח"ז שלח שמעון איש עם עגלה וסוסים להוליך התבואה. וכן עשו מלאכתם. וביום ג' בבוקר בהיותו ברחוב מצא שחוזרים ב' האנשים והעגלה והסוסים ששלח לשם ושאלם על מה והשיבו שראובן השכיר הקרקעו' לאדון א' וצוה עליהם לשוב למקומם כעת תובע שמעון את ראובן טענות ותביעות שונות ומעקל באלף רו"כ שמונחים ביד יהודא השליש. והנה ראובן אומר היות שאמר שמעון בטרם שהלכו להכותב שלא יעשה דבר עד אחר כתיבת וחתימת השטר שותפות ולא נגמר השותפות עוד ביניהם כי לא נתן עירבון ולא נתן הכתב על מכירת העגלה והסוסים לשותפות כאשר הבטיח בעש"ק. וע"כ כשבא לביתו ומצא האדון שרצה לשכור הקרקעות אמר לאשתו שתודיע לשמעון לבל ישלח האיש עם העגלה והסוסים לשם כי הוא נוסע לגמור עם האדון ולהשכיר לו ובדבר השותפות לא יעשה עוד דבר וכשנודע לשמעון מאחרים [כי אשתו התרשלה בזה] שנסע להשכיר להאדון הערים בזה לשלח את האיש עם העגלה והסוסים לעשות מלאכה בשדה נגד רצונו וע"כ כאשר גמר העסק עם האדון שנח האיש השני עם כל אשר לשמעון לביתו. גם להאיש לוי שנסע עמו בראשונה שילם ראובן שכרו אח"כ כי בשביל דבריו נסע עמו ואחר שלא הי' לו עוד צורך בו שלחו לביתו ושמעון טוען שהעסק כבר נגמר שהכניס לשותפות העגלה עם הסוסים וקנה עגלה שני' וסולמות ונתן לתקן העגלה ושלח אנשים ששכרם לעשות מלאכתם בקרקעות וכן עשו וכשהלכו להכותב לא אמר שלא יעשה דבר עד אחר כתיבת וחתימת השטר שותפות. רק שהשיבו שמצד שהחרש ברזל לא גמר מלאכתו ע"כ נתעכב השילוח. ובהיותם פנויים כעת אמר ללכת לכותב והעסק לא הי' נתלה בכתב ההוא ולא הי' אופנים מחודשים כ"כ כי אם כפי המדובר הראשון היו האופנים ההם ומה שחידש עליהם הי' ראוי ונכון לחדשם. וכאשר נגמר מלאכת החרש שלח האיש השני עם העגלה והסוסים לשם. ולא נודע לו שנסע ראובן לגמור עם האדון עד יום המחרת שחזרו האנשים עם העגלה והסוסים אשר שלח וגם לוי לא הי' שכיר מראובן כלל כי אם משמעון ורק קודם שבאו לדין התנה שמעון עם ראובן שקודם כתיבת השטר בירורים ישלם לו מה שמגיע ללוי. וכן נתן לו אחר החתימה בפני הדיינים אבל בשעת מעשה הי' לוי שכור משמעון ולא מראובן וראובן אמר שהוא שכר את לוי ולוה משמעון לפרוע ללוי וע"ז התנה שמעון לפרוע לו:

א תשובה יש לצדד ששמעון קנה חלק שכירות הקרקעו' בחזקה שהאנשים ששלח לשם התעסקו לקצור התבואה ולהוליכה לגורן ונהי (דבסי' קצ"ב סעי' יא) הכריע רמ"א דאין קונין בהעמדת בהמה ואכילת פירות ומשמע דאפי' באסיפת פירות דלוקח (דסעי' יו"ד) לא קנה מדכתב הנה"מ (סק"ב) דהיכא דליכא דעת אחרת מקנה מודה הרמב"ם דאכילת פירות לא קנה ובליכא דעת אחרת מקנה לא שייך אסיפת מוכר שנתן ללוקח אלא אסיפת פירות דלוקח ומשמע דלהחולקים לא קנה באכילת פירות דלוקח:

והוא פשוט בטור וב"י בשם הראב"ד ומ"מ. מ"מ בקצירת התבואה קנה דמועיל לקרקע שלא תכחיש ביניקת התבואה אם תשאר מחוברת וכ"כ בגדירת וזמירת הפירות (שבסעי' יו"ד) דמועיל שלא יכחיש בקרקע ובאילן ביניקה קנה דקצירה וזמירה מועיל לקרקע שלא תכחיש ביניקה עוד. ואע"ג דהוה מניעה מנזק י"ל דהוה כמו נעל וגדר דמונע הנזק מדריסה. איברא כפי הנראה הנכרים ששכר לוי קצרו ולא הישראל ולא הוה חזקה דאין שליחות לכותי אמנם בס' מח"א חידש דפועל נכרי העושה בשכר י"ל שליחות ואף שבשעה"מ הל' תרומות דחה דבריו הנה קצת הבאתי ראי' לדברי המח"א מדלא משכחת לה גמר בהמ"ק ביו"ט. והא אפשר לגומרו ע"י כותים אלא עכצ"ל דפועל נכרי יש לו דין שליחות ובחנם לא אמרינן דלא לכם ולנו לבנות הבית כתי' אלא שממק"א יש סתירה לדברי המח"א אמנם מהולכת התבואה לגורן דהוה ע"י ישראל יש לצדד דקונה דהוה תועלת לקרקע כדאמר בב"מ (דף ק"ג:) בעי' דתיקר ארעאי. ודוקא באסיפת פירות האילן לא קנה אמנם רש"י פי' דתינקר ארעאי שא"צ לזבל ומשמע דכל היכא דיש תועלת בזבל לא הוה תועלת לקרקע בניקור. אמנם בנ"ד כיון שראובן לא הי"ל זכות בקרקעות גופייהו אלא ששכרם וזכה לקצרם ולאסוף פירותיהם ולחזור ולזרעם בשביל כן ולבסוף יחזירם זרועים גם שמעון שנשתתף עמו זוכה לקנותם ממנו בשכירות באסיפת הפירות וכעין מ"ש בנה"מ (סי' קצ"ב סק"ו) דקרקע בשכירות לא בעי' נעל גדר ופרץ אלא לענין שיקנה ע"י דברים אבל לזכות בגוף הדבר שעבורו שכרוהו קונה באותו ענין שבעבורו שכרוהו ויש לחלק קצת. אמנם חכם א' השיבני דחזקה זו הי' שלא בפניו ובעי' שיאמר לך חזק וקני ולענ"ד כיון שצוהו לעשות כל מה שצריך וע"פ הסכמתו עשה חשיב כבפניו דבפניו הטעם שראה ולא מיחה בו וה"נ הו"ל ידיעה ברורה שיעשה כן בלא ראי' ומדלא מיחה ניחא לי' דליקני. ואדרבה מינח חזי' דניחא לי' וצוהו לעשות. ולך חזק וקני דנקטי' משום דהוה רבותא טפי דקני אע"ג שעשאו שלא בפניו מהני אפי' ל"א לך חזק וקני וכעת צ"ע עוד אם נאמן ראובן שקודם המעשה התנחם ואמר לאשתו שתודיע לשמעון שיחדול מלשלוח שי"ל חזקה שעשאה שליחותה. ומכ"ש אשה לתקנת בעלה ומדלא הודיעה לשמעון מסתברא שאין נאמן לומר שחזר בו:

ב נלענ"ד דקנה שמעון חלקו בשכירות הקרקעות בקנין כסף כיון שעל פי דבריו של ראובן ע"ד השותפות קנה הסולמות והעגלה השניה ונתן לחרש לתקן העגלה שלו שתצלח להולכת התבואה לגורן ולשנותה ממה שהיה עד עתה למרכבת אנשים ושילם לחרש שכר מלאכת השינוי והוה כאומר תן מנה לפלוני וקנה קרקע שלי (שבסי' ק"צ ס"ג) ואע"ג דלא אמר ליה תן מנה לפלוני וקנה קרקע או ותהא שדי מכורה לך. מ"מ כיון שמקודם אמר שישתתף עמו ואח"ז ציוהו ליתן לפלוני קנה דהו"ל כאומר וקנה או ותהא שדי מכורה כמו בקידושי אשה כשדיבר עמה על עסק קידושין ונתן לה בשתיקה באה"ע (סי' כ"ז ס"א) וה"ה באמרה תן לפלוני אחר שדיבר עמה ודכוותה במקח וממכר קנה בכה"ג ע"י תן לפלוני ואע"ג דבעי' עסוקין באותו ענין הכא במשך כל הזמן היו עוסקין באותו ענין וחכם א' השיבני דתן מנה לפלוני הוה מדין ערב וכיון שהיה בידו החפצים שקנה לא שייך דין ערב דלא המני' כיון דנקט משכון אע"ג דלא שוה שיעור זוזי כמ"ש הב"י (בסי' ר"ז) ביישוב דברי הרא"ש בתשו'. ולענ"ד לא דמי דהתם לא עביד המעשה עד דנקיט משכון וס"ל להב"י דאפי' בלא שוה משכון כל הדמים סמך אמשכון וכעין סוגיא דשבועות ס"פ שבועת הדיינין אבל הכא הוציא מעות לקנות ע"פ דברו. ומה שאח"כ באו החפצים לא ידע לא מגרע כח הקנין שע"י הערבות דאם לא עפ"ד לא היה נכנס לקנותם. ומה שבאו אח"כ לידו לא מגרע. ותו דלא באו לידו ע"ד לעכבם בידו כלל עוד נלע"ד שזכה מכח קנין כסף במה ששלח לשם העגלה עם הסוסים שיעשו אצלו מלאכ' ושכרם י"ל דחשיב כנתינת כסף לידו. גם י"ל שהאנשים ששכר למלאכה ע"פ דברי השותפות הו"ל מה שנתחייב להם בשכרם כתן מנה לפלוני וכמש"ל:

ג השלש מאות רו"כ שנתן ראובן ליד שמעון לבטחון קיום העסק כשחוזר ראובן נחלטו לשמעון לפ"מ שהביא המחבר (סי' ר"ז סי"א) שיטת הרמב"ם. ורמ"א הביא י"ח ולא הכריע ומה שאח"כ השלישם ביד שליש כשהוסיף ראובן להשליש עוד ת"ש רו"כ ולא איכפת לן כיון שבתחלה היה בידו של שמעון וזכה בהם בחם יחזור. ודוקא כשבאו ליד שליש מתחלה מודה הרמב"ם והמחבר כמ"ש הש"ך (סקי"ז) בשם המ"מ ואע"ג דבשטר השלישות נכתב שראובן השליש הכל מ"מ כיון שידעינן האמת ששניהם השלישו זה ש' וזה ת"ש ובשטר שלישות מפורש שבלי תביעת שניהם א"י להוציאם מתח"י לא יצאו הש' רו"כ ע"י ההשלשה מחזקת שמעון וחכם א' השיבני שיש לפרש דברי ראובן שבשעת נתינת הש' רו"כ ליד שמעון שלא נתנם לשמעון ע"ד שיוחלטו לו כשיחזור בו כי אם שיהיו בידו לבטחון שיוסיף לתת כמה שצריך להשליש אצל הממשלה על בטחון השכירו' ואינו דומה להאי (דסי' ר"ז) שמפרש ערבוני מחול לך:

ולענ"ד לא הועיל בזה דסוף סוף ענין בטחון היינו שאם לא יקיים לא יחזיר לו. וה"ז דומה עכ"פ למ"ש הב"י בשם הראב"ד דאם אומר המוכר לא אוציא הדמים מתח"י לעולם מהני שלא להוציא מתח"י וה"נ א"צ להוציאם ובלא"ה כוונת לשון בטחון הוא להוראה שאם לא יקיים יחזיק במה שבידו ושחברו לא יוכל לתבעו עליו. והוה כמפרש ערבוני מחול לך ודע שהפרימ"ג יור"ד בכללי הוראת או"ה אות ג' נסתפק כשהמחבר הביא דעה א' והר"ב בהג"ה כ' וי"ח ולא הכריע אי נימא הלכה כמחבר והרב לחלוק כבוד או כשאר תי' שבש"ך יור"ד סי' רמ"ב אי נמי דלאפלוגי אתא ודעת הש"ך נראה דבלא הכריע לא נחלק והפרמ"ג כתב שי"ל דמספקא להרב לענין הלכה וכתב בשם השואל במהר"ם זיסקינד דהלכה כמחבר והרב לחלוק כבוד והפרימ"ג הניח בצ"ע ולענד"נ כדעת השואל דכיון דלהפרמ"ג נמי צ"ל דהרב מספקא ליה ואין לדחות הודאי של המחבר בשביל ספיקו של הרב כמבואר בכללים מכנה"ג סוף אות נ"ט בשם הראנ"ח. וצ"ע על הנהמ"ש בכללי קי"ל אות כ' דאתי עלה משום שי"ל קים לי' ולענ"ד כשהרב לא הכריע נגד המחבר לא בעי' לתנאי' הנצרכים לאומר קי"ל. ומה"ט נ"ל דקיי"ל כמחבר. ובר מן דין נלענ"ד דהכא ע"כ לא בא הרב אלא לחלוק כבוד לאותה דעה ולא לחלוק על המחבר מדכ' בסוף וכ"ש אם התפיסו ביד שליש והנה בהתפיסו ביד שליש מודה הרמב"ם כמ"ש הש"ך ואם הר"ב בא לחלוק על המחבר לא הוצרך לסיים וכש"כ דלא פליגי ביה אע"כ לחלוק כבוד בא מש"ה הביא כ"ז:

[ד] במה שהוציא הש' רו"כ שהיו בידו לבטחון וקיום העסק ועפ"ד ראובן השלישם ביד שליש קנה משום דהו"ל לראובן עכ"פ הנאה שוה פרוטה מזה כמו בהילך מנה ויהא שדי קנוי' לך באדם חשוב דאיירי בהנאת פרוטה כמ"ש בנה"מ (סק"ד) ותו שי"ל הש' רו"כ שנתן בידו לבטחון נעשו כמלוה אצלו שהי"ל בהם היתר להוציאם לפי שעה שהיו מעות מותרין וכשהשלישם עפ"ד ה"ז דומה לדברי המרדכי שבהג"ה (סעי' ו) שאי"ל בחובי אני גובה וקונה בהם. וחכם א' השיבני שע"ד פרעון השלישם ולא ע"ד שיקנה בהם ולענ"ד כיון שע"ד קיום העסק נתנם ביד השליש ולולא כן לא היה מוציאם מידו ע"ד הקנין נתנם ולא ע"ד פרעון בלבד. ואפי' נימא שלא נחלטו הש' רו"כ כשחוזר ראובן מ"מ היה לשמעון זכות בהם כדי שכר נסיע' הראשונה ובמה שהוציאם ליד השליש עפ"ד קנה. וחכם א' השיבני שבכל אלה לא נתכוין לקנות ודומה להא (דסי' ר"א סעי' ח) ועיין בנה"מ שם ולענ"ד מסתברא שבכל אופני מציאות קנין רצה לקנות ואפי' היה סמיכתו על ההשלשה בלבד כבר כתבתי שגם בזה קנה:

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה