אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות חלק חושן המשפט › סימן ה

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות חלק חושן המשפט · סימן ה

סימן ד

ראובן שלח אצל שמעון שישלח לו סחורה ויהי' ראובן סרסור למוכרה ואמר שמעון להשליח שמבקש בעד הסחורה ט'. והשליח לא אמר כן לראובן רק לאשת ראובן ולפי שלא ידע ראובן והי' סבור שאינה טובה כ"כ מכרה בעד ח' שחשב ששמעון יפחות לו מח'. והנה שמעון תובע ט' כמה שאמר להשליח וראובן אומר שדי שיתן מה שקבל ויפסיד סרסרותו או שיביא לשמעון סחורה אחרת כסחורתו:

הנה מבואר (בסי' קפ"ג ס"ה) בהג"ה דמי ששלח שליח עם סחורה למקום ידוע ושינה ההפסד לשליח ומבואר נמי (בסי' קפ"ה ס"א) שסרסור ששינה למכור בנ' מה שאמרו הבעלי' בק' משלם נ' מביתו ועיי' בסמ"ע (שם סק"א) דאפי' נתכוין לטובה שהי' נראה לו שאינה שוה יותר אפ"ה משלם נ' מביתו. אלא דלכאורה אפשר לומר דשאני התם שידע דעת הבעלים אבל הכא שלא ידע ראובן כמה שמעין רוצה בעד הסחורה ומשום שהי' סבור שימכרנה בפחות מח' מכרה בעד ח' אין עליו לשלם כפי מה שבקש שמעון ועי' כתובות (דף לד:) הניח להם אביהם פר' שאול' כו' טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול ובקצה"ח (סי' שמ"א סק"ב) דאם מכרו העור משלמין מה שלקחו בלבד וה"נ כיון שטעה משלם רק מה שלקח:

אמנם אחר העיון לא דמי דהנה הקצה"ח והנה"מ (סי' שס"ג סק"ז) הק' אהא דאי' שם בשכר בית מראובן ונמצא הבית של שמעון שמעלה כל השכר לשמעון ואפי' שכרו בפחות ולמה לא דמי לכתובות דמשלמין בזול. וביישוב קו' זו חילק בנה"מ בין שוכר שיש לו לחזור על הגזלן ובין יורשים שאין להם על מי לחזור אולם לענד"נ ליישב עפמש"כ בס' מחנה אפרים ה"ל גזלה (סי' ז) דהיכא שמתכוין להוציא מרשות בעלים אע"ג שלא ידע שהיא גזולה בידם ה"ה חייב כאילו גזלו מבעלים הראשונים ומיישב שם קושיא הריטב"א כתובות בהא דמשלמין דמי בשר בזול מדר"ח בגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו דרצה מזה גובה רצה מזה גובה עייש"ה. והנה היכא שאין לחייב משום מזיק וגזלן רק משום שנהנה ודאי שאין משלם כל הנאתן כי אם בזול אמנם כשחייב מדין מזיק וגזלן משלם הכל ולפ"ז (בסי' שמ"א) שלא רצו היתומים להוציא הפרה מרשות לרשות וכמ"ש המח"א בעצמו ורק משום שנהנו בעי' לשלומי מש"ה משלמין רק כפי ההנאה בזול. אבל (בסי' שס"ג) שעכ"פ רצה הדר להוציא הדירה בשכירותו או בדירתו מרשות הגזלן לרשותו ואין החיוב משום ההנאה שנהנה לחוד רק משום מזיק וגזלן ג"כ מש"ה משלם הכל [ומ"ש הקצה"ח (ס"ק ד) שאין לחייב הדר רק על ההנאה דמשום מזיק ליכא כיון דאומן מצי לחזור וללבנו לענ"ד תמוה דשאני בר אמוראה שלא יעשה מעשה בגוף המטבע רק שיוציאנו מהים. אבל ללבן השחרורית שיעשה מעשה חדשה ופנים חדשות באו לכאן וכדאי' כה"ג (סי' ש"ס ס"ז) לא מהני לן מה שאפשר לחזור וללבנו ע"י אומן:

ועוד דהא התם דוקא בדאדיי' אדויי' דלא קנה לה והכא קנה השוכר את הדירה מיהו לזה י"ל דקרקע אינה נגזלת]:

והנה בנ"ד לפמ"ש לא דמי כלל להאי דכתובות שלא רצו להוציא הבהמה מרשות לרשות משא"כ הכא שרצה עכ"פ ראובן להוציא הסחורה מרשות הבעלים לרשות הקונה. אמנם לפמ"ש בנה"מ יש לדמותו להאי דכתובות דה"נ אין לראובן על מה לחזור ואכתי יש לחלק דשא"ה דלא הו"ל לאסוקי על דעתייהו שהפרה אינה של אביהם אבל הכא הו"ל לאסוקי אדעתי' לחקור כמה רוצה שמעון בסחורתו. ואפי' נחשבי' במה שטעה לשוגג נמי חייב דאדם מועד לעולם וחייב אפי' על האונס דלא דמי לאותו הדין (דסי' שע"ח ס"ד) דברשות המזיק פטור על השוגג וה"נ ההיזק הי' בבית ראובן דשא"ה דלא ידע לאזדהר במה שהכניס הניזק לרשותו. אבל הכא ראובן שלח אחר הסחורה ושמעון נסתלק כבר משמירתה וראובן נעשה עליו שומר וחייב בגניבה ואבדה כדאי' (בסי' קפ"ה וקפ"ו) מש"ה אפי' על מה שהזיק בביתו בשוגג נמי חייב דלא גרע מה שטעה מגניבה שקרובה לאונס דחייב [ולענין חיוב אונסין צ"ע דלכאורה איכא לחיובי' באונסין כיון שאין לשמעון ליקח חלק בריות שיעלה במה שיקבל ראובן יותר ממה ששמעון מבקש ועדיף מסרסור שאין לו אלא סרסרותו ומלוקח כלים היכא שהבעלים חולקים עמו בריוח וי"ל שדומה לשאר לוקח כלים שחייב גם באונסין וי"ל נמי לאידך גיסא דכיון שבעל הסחורה מצי הדר בי' לקחת בע"כ של ראובן את הסחורה כל זמן שלא נמכרה יש לפוטרו מאונסין כיון דמצי הדר דלא מהני הא דקייצי דמי רק כשאין יכול לחזור אכן בגנבה ואבדה פשיטא דחייב]:

איברא דכל זה רק לענין מה שהיתה הסחורה שוה באמת דהיינו כמה שנותנים הסוחרים כשקונים אותה להרויח בה ולמוכרה בחנות. אבל מה שהי' אפשר להרויח בסחורה זו כפי שהיתה נמכרת בחנות היכא שרוצה להעמיד לו סחורה אחרת או ששמעון יוכל לקנות אותה סחורה בדמים שיקבל מראובן והיכא דליכא לדמויי להדינים (שבסי' ד"ש ס"ה) דלית בי' אלא משום מבטל חנותו של חבירו. דאיבעי' דלא אפשטא הוא בירושלמי (פ"ה ה"ג ופ"ט ה"ג) דב"מ והו"ל קולא לנתבע ואפי' לפמ"ש הנה"מ (סי' קע"ו סקל"א וסי' קפ"ג סק"א וסי' ד"ש סק"ב וסי' ש"ו סק"ו) נמי פטור כל כמה דלא בטלו מיום השוק ואפשר להשיג עדיין אותה סחורה וליכא עלי' אלא תרעומות ובנ"ד שהי' ראובן שוגג וטועה אפי' תרעומות ליכא עלי' דלא דמי למ"ש הנה"מ (סי' קפ"ד סק"ב) דאע"ג שאינו שוה ק' משלם כששינה ק' דמסתמא עשה ע"מ לתקן העיוות וכ"כ (בסי' קפ"ב סק"ז) גבי קנה שלא באחריות והי' אפשר לומר לפ"ז דנ"ד לא דמי למבטל חנותו של חבירו שתלינן שלא מכר בח' ע"מ להחזיר לו סחורה ולבטל חנותו רק ע"מ שיתקן העיות מביתו דשאני התם שידע בשעת העיות שמעביר על דעתו של בעל הבית המשלח ואמרי' שפיר שעל דעת כן עשה שישלם מביתו ולא לעות דאחזוקי אינשי בעבדי איסורא לא מחזקינן אבל בנ"ד דלא ידע דמעוית ומעביר ע"ד שמעון ליכא למימר שיתרצה לתקן עותתו ומה דקא מחייבי' לי' לשלומי מדין מזיק בשוגג הוא ואינו חייב לשלם רק כפי שוי' של הסחורה כפי מה שהסוחרים קונים אותה להרויח בה כשתמכר בשער שבחנות ולא שראובן ישלם לשמעון כמה שנמכרת בחנות דכיון שמעמיד לו סחורה אחרת או ששמעון יוכל לקנות אותה סחורה בדמים שיקבל מראובן הרי כבר החזיר לו מה שהזיקו ונפטר בזה:

וטעמא נ"ל דכמו דכל המזיקין משלמין רק שוי' של החפץ ולא מה שהי' אפשר להרויח ביוקרא דלקמי' ועיי' בנה"מ (סי' קע"ו סקל"א וסי' ד"ש סק"ב) מה"ט נמי א"צ לשלם הריוח שהי' אפשר להרויח בו אפילו בשער של שעת ההיזק רק היכא שא"א להעמיד לו חפץ אחר והניזק ג"כ אינו יכול לקנות מעתה אותו החפץ בדמים שיקבל או היכא דדמי' להדינים (שבסי' ד"ש ס"ה) אבל היכא שיכול המזיק להעמיד והניזק לקנות חפץ אחר ה"ה נפטר בהשבת החפץ או בדמי החפץ ולא מצי אמר בינתיים הוה יכולני להרויח במכירת חפץ זה ולקנות עתה חפץ אחר והייתי מרויח פעמיים דלזה הו"ל רק כשאר מבטל חנותו של חבירו דפטור ועי' (בסי' שס"ב סי"ב וסי' שצ"ד ס"ז) דמקילין לגזלן ולמזיק שאין משלמין כמה שהי' הדבר נמכר כשנמכרת לאחדים רק מה ששוה כשעומד להמכר ביחד ובהדי שדה אחר וה"נ כיון שדין מזיק בשוגג הוא דאי"ל כשם שמקילין בתשלומין שאינו משלם כמה שעומד להמכר לאחדים ה"נ מקילין שאינו משלם מה שהי' עומד להרויח במכירת החפץ היכא שאפשר להעמיד לו סחורה אחרת או ששמעון יוכל להשיג סחורה זו בדמים שיקבל מראובן ועיין בס' מחנה אפרים הלכות נזקי ממון (סימן א') שצדד לומר במזיק שהיכא שהוזל נפטר בתשלומי מעות שיוכל לקנות חפץ אחר כשעת הזול ובתשלומי חפץ ודאי נפטר ועיין היטב בחילוקי הדינים (שבסי' ד"ש ס"ה) ואפי' לפמ"ש הקצה"ח (סימן קע"ו סק"ז וסי' ד"ש סק"א) דמשלם כיוקרא דלקמי' היינו כשמשלם דמים אבל בהחזרת החפץ נפטר משום שאפשר להרויח בו כמה שהי' יכול להרויח במה שהזיקו עייש"ה. ומעתה בנ"ד דלא נשתנה השער היכא שמחזיר את מה שהזיק שנותן חפץ אחר כמותו לכ"ע הוא נפטר אבל בהחזרת דמים צע"ק עפ"ד הקצה"ח הנ"ל שנראה דס"ל דמה שהניזק יכול לקנות חפץ אחר לא מהני.

ולא דמי למי שקנה חפץ מחבירו דלא מצי להחזיר לו חפץ אחר וה"נ כיון שקבלה בסרסרות חייב לשלם דמים או להחזיר הסחורה עצמה. דשאני לוקח שקנה מקחו קנין גמור ומאז נתחייב בדמים אבל סרסור לא קנה הסחורה בשום קנין ואפי' קייצי דמי לא מהני ללוקח רק מדין שומר כמבואר תוס' ב"ב (דף פז:) ד"ה הלוקח והוא ממשמעות הסוגי' נדרים (דף לא) וב"מ (דף פא.) וב"ב (דף פח.) וכיון דלאו מתורת לוקח כי אם מתורת שומר קא אתי' על הסרסור יכול להחזיר סחורה אחרת כשהזיק דכל תשלומי השומרי' וכל המשלמים עיקר חיובם להחזיר חפץ תחת חפץ וכשמשלמים דמים נמי סגי לפעמים כשיוכל הניזק לקנות בדמים חפץ אחר וכפי חילוקי הדינים (שבסי' ד"ש ס"ה) וכמש"ל ועי' בסמ"ע (שם סק"ט) דלהה"מ לדעת הרמב"ם עיקר החיוב להחזיר חפץ אחר ולא מעות ואע"ג שהרא"ש חולק על הרמב"ם היינו לענין שצריך לשלם כשעת השבירה אבל בזה י"ל דמודה הרא"ש דעיקר חיוב הוא לשלם חפץ אחר ולא דמים רק שיהי' החפץ שוה כשוי' של ראשון בשעת השבירה ושפיר נפטר בנ"ד בהחזרת סחורה אחרת וכמש"ל:

איברא דאפי' ידע ראובן ששמעון מבקש ט' והי' סבור שיפחות למכור בפחות מח' ומה שאמר ט' הוא לפי שאינו רוצה לגלות שער האחרון כדרך התגרים נ"ל ג"כ דהיכא שמחזיר לו סחורה אחרת או שיוכל שמעון לקנות בדמיו סחורה כראשונ' ליכא על ראובן אפי' תרעומו' ול"ד למ"ש הסמ"ע (סי' קפ"ה סק"א) דאפי' סבור שעושה לטובת המשלח חייב לשלם שא"ה דא"א להעמיד לו סחורה אחרת אבל כשאפשר להשיג כסחורה הראשונה דליכא כי אם מבטל כיסו של חבירו כבר כתבתי דאם טעה ושגג אפי' תרעומות ליכא והה"נ אם ראובן נכנס לבית שמעון ושלא מדעתו לקח סחורה העומדת לימכר שאין בזה שום איסור וכמ"ש בס' מחנה אפרים הל' גזלה (סי' ה) וטעה ומכרה בפחות משוי' שא"צ לשלם כפי מה ששמעון הי' יכול למוכרה היכא שאפשר להעמיד לו סחורה כראשונה ולא מצי טעין אנא הוינא מרויח בסחורתי במשך הזמן הזה דלא עדיף משאר מבטל חנותו של חבירו ועיין (בסי' שנד) דשבח גנבה דגנב ולא מצי בעלים אמרי אצלינו היתה משובחת ונהי דלפ"מ שהבאתי דברי הנה"מ (סי' קפ"ה סק"ב) אין ראי' כ"כ ממבטל כיסו ש"ח (ומסי' שנ"ד) שי"ל בנ"ד שעשה לתקן העיות. מ"מ כבר כתבתי דהיכא שהי' שוגג לא שייך שהי' דעתו לתקן העיות דהא לא ידע דעוית ופטור היכא דאפשר להעמיד לו סחורה אחרת הטובה כראשונה:

ואפילו מכר ראובן סחורת שמעון בכלל סחורותיו בהבלעה נמי נ"ל דהיכא שלא ידע כמה שמעון מבקש או שטעה שאין שמעון מגלה שער האחרון לא בעי' לשלומי לשמעון כמה שרצה אלא למיהדר לי' סחורה אחרת או דמים שיוכל לקנות אותה סחורה וליכא עלי' אפילו תרעומות כיון שלא ידע וטעה בדעת שמעון אבל היכא שידע בבירור דעת שמעון ושלא יפחות ממה שאמר רק דלפי שידע שאין הסחורה שוה כ"כ ושמעון הוא שרוצה לקבל בה יותר משוי' או ששמעון טועה בשוי' ומבקש דוקא סך זה מש"ה מכרה בפחות ממה שאמר אבל בדעת שמעון לא טעה כלל כיון דבמה שאמר שמעון לא טעה ראובן כלל לא מצי טעין אחזיר לך סחורה אחרת וליהוי לך תרעומות עלי על ביטול חנותך דאמרי' מסתמא לא רצה להעביר ע"ד בעה"ב משלחו ועל מנת כן עשה למכור בזול ע"מ שיתקן העיות מביתו והיינו מ"ש הנה"מ (סי' קפ"ה סק"ב) דאפי' אין החפץ שוה חייב לשלם. דאין לומר דאיירי בדא"א להעמיד חפץ אחר דיגיד עליו ריעו האי (דסימן קפ"ב ס"ק ז) דכיון דודאי ידע השליח שהמשלח לא ירצה לקנות שלא באחריות אע"ג דמצי להחזיר לו מעותיו והו"ל כמו אפשר להעמיד לו סחורה אחרת ואפ"ה אמרי' שהשליח נתרצה לתקן העיות:

כללא דמלתא בין שמכר רק זה החפץ בין שמכר בהבלעה אם טוען הסרסור שטעה בדעת המשלח [ונאמן לטעון כן] היכא דאפשר להעמיד לו סחורה אחר נפטר אם מעמיד סחורה אחרת ואם מחזיר דמים כשהמשלח יוכל לקנות בדמים סחורה זו צ"ע עפ"ד הקצה"ח (סימן קע"ו סק"ז וסי' ד"ש סק"א) והיכא דא"א להעמיד לו סחורה אחרת וגם המשלח לא יוכל לקנותה משלם כמה שאמר המשלח והיינו דין הסמ"ע (סי' קפ"ה סק"א) אע"ג שטעה בדעת המשלח והיכא שלא הי' טעות בדעת המשלח רק. שהי' ברור לו שהמשלח מבקש יותר מדאי או שהמשלח טועה. אפי' יכול להעמיד לו סחורה אחרת צריך לתקן העיות דוקא דאמרי' ע"ד כן עשה והיינו דברי הנה"מ (סי' קפ"ה סק"ב וסי' קפ"ב סק"ז) ואכתי צ"ע היכא שהי' סבור שהמשלח טועה ואצלו הי' ברור שטועה המשלח ויוכל להעמיד לו סחורה אחרת שיש להפליגו מדברי הנה"מ (סי' קפ"ב סק"ז) דהתם ברור שלא ירצה בשום אופן לקנות שלא באחריות וליכא למיתלי בטעות המשלח. וכ"כ יש להפליג מדברי הנה"מ (סי' קפ"ה סק"ב) דנהי דשם י"ל דאיירי כשסבור שהמשלח טעה דהא באמת אינו שוה כ"כ וכמשמעות דברי הסמ"ע שסבור לעשות לטובת הענין ואפ"ה חייב מ"מ י"ל דאיירי כשא"א להשיג עתה אותה סחורה בדמים שמכר וכמש"ל ע"ד הסמ"ע וצ"ע:

ואגב אזכיר מה שצ"ע לענ"ד דברי הנה"מ (סי' רמ"ד סק"א וכ"ה בסי' קפ"ב סק"ב) דהא דבעי' שליחות במכירה היינו כשנתרצה על פיסוק דמים של השליח אבל מוכר שאומר לשלוחו שמי שיתן לו כך וכך ימכור לו לא בעי' בענין זה שליחות של המוכר רק שנדע שהמוכר אמר כן והרי המשלח בעצמו הוא המוכר עייש"ה דמש"ה העלה דמימסר לשליח שני. א"כ למה (בסי' קפ"ה ס"ב) אין הסרסור יכול לעכב החפץ לעצמו בדמים שאמר המשלח שכ' הטור לפי שהוא עומד במקום הבעלי' דשלוחם הוא וא"א להיות קונה ומקנה לעצמו ולדברי הנה"מ ק' דהא כיון דהמוכר פסק הדמים לא בעי' שליחות והמשלח בעצמו הוא המוכר וא"כ יהי' הסרסור רשאי לקנות דהא איהו מעשה קוף הוא דקא עביד ולענ"ד צע"ג:

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה