אור ברסלב
אגודות אזוב מדברי שאלות ותשובות חלק חושן המשפט › סימן ג

אגודות אזוב מדברי· רבי מיכאל דב ויינגוט

שאלות ותשובות חלק חושן המשפט · סימן ג

סימן ב

ראובן ושמעון דרים בשכירות בבית לוי לראובן מושכרים ד' חדרים ובית אוצר העומד בחצר הבית נגד הבית ולשמעון בי"ת חדרים ובית אוצר שכר בבית יהודא ברחוק איזה בתים מדירתו. והנה ראובן לא מצא לעצמו קורת רוח מדירתו שצריכה תיקונים לפי דבריו גם עלה ברצונו לעקור דירתו מעיר הזאת. וכבר גילה הדברים לפני רבים. על כל אלה הודיע ללוי שלא ישאר בתקופת העת של השכירות בדירתו ואוצרו. ושישכירם למי שיחפוץ ואח"ז בהודע לו שאין שמעון מוצא קורת רוח מאוצר ששכר בבית יהודה ושרצונו לשכור אוצר במקום אחר אשר נקרה לפניו ברחוק יותר מדירתו ובמקו' אשר יכון לפי דעתו יותר למסחרו אמר ראובן לשמעון עצתי תנתך שתשכור האוצר המושכר לי מלוי ולמה שהשיבו שמעון שמקום האוצר אשר נקרה לפניו נכון יותר לפניו. השיבו ראובן הנה נגד זה האוצר הזה בחצר שאתה דר בו ובזה יכון לפניך יותר. והוסיף עוד לאמר כי הי' ראוי לשמעון שגם במקום הב' חדרים שדר עד כה. ידור בב' חדרים מן הד' שדר בהם ראובן. כי אף שיעלה שכרם קצת יותר ינוח לו. ואחרי דבריו של ראובן נסה שמעון לדבר עם לוי בדבר שכירות האוצר בלבד. ובא עמו על ההשוא' וגמרו הענין ביניהם בת"כ זה לזה. ונתן שמעון ללוי מקצת מדמי השכירות המגיע לרבע שנה. ואחרי עבור איזה שבועות כשתים ושלש שבועות השלים לו עד דמי השכירות לרבע שנה ובכל משך הזמן ההוא לא גילה ראובן שרצונו להשאר בדירת החדרים ותשמיש האוצר [בשגם שכבר החליט בדעתו להשאר עוד בדירתו בעיר הזאת וידע ששמעון גילה ליהודא שאינו רוצה להשאר בשכירות אוצרו וידע שלא השתדל כלל בשכירות האוצר שנקרה לפניו ושאחרים שכרוהו ומכ"ז הבין וידע ששמעון שכר אוצר לוי כפי עצת ורשיון ראובן] אך השתדל בשכירות דירות ואוצרות אחרות. ואחר עוד איזה זמן בא ראובן אל חותן שותפו של שמעון ובקשו שיגלה לחתנו ולשמעון שבשום אופן לא ישיגו האוצר שבאם אמנם ברצון נפשו רוצה לעקור דירתו מבית לוי באשר צריכה הרבה תיקונים ולהחזיר האוצר כאשר שכרו שמעון אך אשתו אין רצונה כעת לצאת מהדיר' מטעם שבתם עומד על פרקה. ע"כ אי אפשר שיחזיר האוצר. ואותן שותפו של שמעון גילה הדברים ועבר עוד זמן מה ובהגיע עת מסירת האוצר תבע שמעון ללוי שישלים לו מסירת האוצר המושכר לו:

והשיבו לוי שיתבע את ראובן שיצא ויחזירנו לו וכשתבעו לדין פסק הדיין שצריך שמעון לתבוע את ראובן כרצון לוי ובא ראובן וטען דינא דבר מצרא:

בחו"מ (סי' קע"ה סעי' ס) הביא המחבר דעת הרמב"ם דבשכירות ליכא דינא דבר מצרא. והרמ"א הביא דעת הרא"ש שיש בשכירות דינא דבר מצרא והרבה אחרונים הסכימו לדעת הרא"ש. ועי' שו"ת מהרי"ל (סי' פ"א). ולכאורה הי' נלע"ד דע"כ לא פליגי אלא על משך הזמן ששכר לענין אם יש לשכור או למכור על המצר ששכר כבר וכן במי שיש לו בקנין עולם ועתה יש לשכור על המצר. אבל מה ששכר לזמן ידוע שיועיל לו להיות מצרן לאחר ככלות שכירותו לכ"ע אין בו דינא דבר מצרא שאין התקשרות לזמן ששכר עם הזמן העתיד. וע"כ אדרבה שמעון נקרא מצרן לדעת הרא"ש ששכירות החדרים שדר בהם לא כלתה ולא תכלה בקרוב. ועתה שנשכר האוצר שבחצר בית דירתו הו"ל מצרן. אבל ראובן שעתה תתום שכירות דירתו ואוצרו. גם להרא"ש לא חשיב מצרן בשביל מה שהיו החדרים והאוצר שכורים לו עד הנה אמנם דעתי הנבער' בטלה נגד דברי הטו"ז שכ' להיפוך דלענין שכירות הדבר המושכר על זמן שאחר כלות שכירותו גם להרמב"ם יש בו דינא דבר מצרא הובאו דברי הטו"ז בקצה"ח ונתיבות המשפט ועי' בנה"מ שכתב בשם הב"י דדוקא קודם שכלת' זמן שכירותו הוה מצרן לשכור על לאח"כ. אבל כל שכבר עבר זמנו אין לו עוד דין מצרן מאחר שכבר עבר זמנו ולא נמצא בב"י מדין זה כלל. אך מתשובת הרי"ן שושאן שהביא (במחו' לד) יש מקור לסוף דברי הנה"מ] ועפ"ז לכאורה שפיר טוען ראובן דינא דבר מצרא לפי שעודנו יושב בחדרים ומשתמש באוצר ורצונו להשאר בו עוד:

אמנם מכיון ששמעון רצה לשכור אוצר אחר שנקרה לפניו וראובן יעצו לשכור אוצר המושכר לו. יש מקום לומר שאבד ראובן זכותו ואינו דומה להא (דסעי' כ"ט) דבעי' קנה מידו דדוקא בבא לבעל המצר לימלך יכול לומר בשביל שלא יעלהו המוכר בדמים רבים משויו אמרתי לך לקנותו כמש"כ הסמ"ע (סק"נ) ולא בבא בעל המצר אל הלוקח ויעצו לקנות ועי' ברי"ו במשרי' (ני"א ח"ד) שכתב א"ל בעל המצר לך קנה כשא"ל אקנה משמע דבעי' שיקדים לוקח ולא בהקדים מצרן. ובפרט בנ"ד כיון שנקרה אז לפני שמעון אוצר אחר לשכור ועתה כבר נשכר האוצר ההוא אין ראובן נאמן לומר שאמרתי לך שתשכור את זה ותחדול משכירות האחר בכדי שלא יועלה האוצר ההוא בעבורי בדמי' דאין נאמן לומר שעבר על לפני עור לא תתן מכשול. ליעצו בשביל חובתו נגד טובת חברו ועיין שו"ת הרשב"ש (סי' תקל"א ותקל"ב) מ"ש בענין אין אדם משים עצמו רשע דלענין עדות הוא דאתאמרה ולא במידי דלאו עדות ומכ"ש בנ"ד שידוע שאם הי' שמעון מגלה ללוי שישאר בשכירותו הי' מניחו בתשואות חן ולא היה מעלהו בדמים ואינו דומה כלל לדין זה וביותר מכל אלה שהיה אז באמת בלבו לעקור דירתו מעיר הזאת. ועכ"פ לשנות דירתו מבית לוי שצריכה תיקונים. ולוי אינו רוצה להוציא על תיקונה. ועתה זה התנחם מדעתו בשביל איזה דבר או להשלים רצון אשתו ובכל כה"ג כבר אבד זכותו בדינא דבר מצרא:

והנה (בסעי' לא) נמלך המוכר כו' א"צ למיקנא מיניה וא"כ בנ"ד שראובן אמר ללוי שלא ישאר בשכירותו ושישכירנו לאחרים אבד ראובן זכותו ואפי' ירצה הבע"ד לחלוק דבעי' דוקא נמלך בו המוכר ושיפרש לו כדמים שנותן לוקח כמ"ש הסמ"ע (ס"ק נ"ו) בדקדוק לשון המחבר מ"מ נראה מצד הסברא דבבא שוכר למשכיר שישכיר לאחר ל"צ קנין דאלת"ה תלקה מדת הדין שמשכיר יבוא להפסד שלא ימצא עי"כ מי שישכור ממנו כי מי זה ירצה למיחת נפשיה לספיקא לשכור מן המשכיר והשוכר הא' יסלקנו דדוקא במכירה שאין למוכר הפסד אם לא ימצא קונ' אחר בקרוב שייכא דינא דבר מצרא כדמשמע (בסעי' כ"ג) דבהפסד כל דהוא ליכא דינא דבר מצרא. ועכצ"ל דליכא פסידא למוכר כלל כיון שעכ"פ יש לו הפירות. אבל בשכירות דבר העומד לשכירות שאם לא ימצא שוכר יפסיד המשכיר. נראה דסגי במה שאמר השוכר הראשון שאינו רוצ' להשאר ולא בעי' למיקנא מיני' ולא בעי' דוקא שיאמר משכיר ושיפרש לו בדמי שכירות של עתה דאין בכה"ג משו' עשיית הישר והטוב כשיוכל שכנגדו לבוא לידי הפסד:

אמנם בחמדת שלמה (חח"מ סי' ח) כתב דבנמלך מוכר או משכיר שהטעם רק משום דהוי כהני צרורי תליא ברצון המשכיר והמוכר ואפי' לאחר שנגמר המקח מתבטל בריצוי שלהם. והביא ראי' מדברי הא"ז שבהג"א במכר כל נכסיו אולם לענ"ד יש לדון בקרקע ע"ד הארי החי בגנזי מרומים שיש לחלק דבמכר כל נכסיו שאין פסידת המוכר ברורה רק אפשרי שלא ימצא קונים לכל נכסיו מהני מה שמגלה דעתו שאין לו הפסד בזה ואמרי' הוברר למפרע דלא הו"ל פסידא למוכר ונשאר דין מצרנות כתקנת חכמז"ל. משא"כ בנ"ד ובנידון החמד"ש שהיה באמת פסידא למשכיר שרצה שיוזיל לו עוד או שלא רצה לשכור כלל מה שעתה טוען המשכיר שמוחל ע"ז לא מהני כיון שכבר נגמר השכירות ובפרט שעתה ע"י ששכר הב' הוא שנתחדש ונתהווה דלית ליה פסידא לפי שהוצרך הראשון להוסיף כדמי הב'. ואילו לא שכר השוכר הב' הו"ל פסידא להמשכיר מהשוכר הראשון שהיה צריך להוזיל לו עוד ולא מהני רצון המשכיר שלאחר השכירות של השני כלל גם במה שדחה שאין לומר הטעם בנמלך מוכר משום דלא שייך משטה הייתי בך דג"כ יכול לומר שבשביל שיתן לו בזול אמר כן צע"ג כיון דבעי' שיזכיר לו כדמים שקבל עתה לא שייך לומר שרצה שיתן לו בזול יותר ואם באמת רצה כן חזינן שרצה להפסיד להמוכר. ולענ"ד היה נראה בטעמא דכיון דרבינא סבר אפי' בנמלך לוקח לא בעי למיקנא מיניה אע"ג דנהרדעי פליגי עליה והלכתא כוותייהו אפושי פלוגתא לא מפשינן ובנמלך מוכר נקטינן דלכ"ע לא בעי למיקנא מיני' והג"א לא כתב אלא דלא גרע מהני צרורי וכו' ולא דלגמרי שוים הם. גם במ"ש כ"ש בנ"ד דבגוף הדין יש חולקים ונתכוין למ"ש הב"י דלא כרבינו שמחה שהביא המרדכי שאין למוכר עסק עם המצרן ואפי' קנין לא היה מועיל כבר כתב הב"י דר"ש לטעמי' דחשיב לי' קנין דברים בעלמא ולא קיימ"ל כוותי' ואע"ג שי"ל דרק לשיועיל קנין נדחים דברי הר"ש. אבל בלא קנין לא נדחה דעתו הקדוש' מ"מ מסתימת הטור והמחבר כדעת הרמ"ה. והרמ"א בהג"ה לא חש להביא דעת ר"ש. נראה דס"ל שנדחה דעתו הקדוש' מכל הפוסקים ואין לחושבו לחולק כלל:

והנה בנ"ד ששהה ראובן כשנודע לו משכירות שמעון ולא דיבר ולא תבע והמתין עד שגילה לאותן שותפו של שמעון יותר משיעור המבואר (בסעי' לב) הרבה מאוד אבד ג"כ זכותו ואף שהמחבר שם הצריך שנתגלה המכר לבני העיר והחזיק לוקח בקרקע אולם מדסיים אבל אם לקחה בצנעה ולא כתב עוד התנאי דאו שלא החזיק נראה דהחזיק היינו פי' של נתגלה המכר. וה"ה קנ' בכסף במקום שקונים בכסף בלבד או בשטר עם כסף בלא חזק'. וה"ה בשכירות דסגי בכסף בלבד כל שנתגלה הענין ושתק הוה מחילה. ואף שבטור כתב ולא החזיק הנה כל הפוסקי' שהביא הטור וב"י לא הזכירו מענין החזקה רק בידיעת המצרן תלינן לה. ונראה שהחזק' שכתבו הטור ומחבר הוה הפי' של נתגלה המקח לבני העיר ונודע למצרן וא"ל שהמתין מלתבוע שסמך על מה שהוא משתמש באוצר ויצטרך שמעון לתבעו שיצא וכאשר הי' בסוף דהו"ל לחוש להפסד שמעון שלא ימצא אוצר לשכור או יעלהו יהודה בדמי אוצרו ולא. הי"ל להמתין כ"כ. וע"כ מחל לו והיה ברצונו לשנות דירתו אך עתה התנחם ע"ז:

והנה החמד"ש צדד עוד שהמשכיר יכול לחזור בו קודם חלות זמן השכירות של השני ואמנם בנ"ד שנגמר השכירות בכסף עם ת"כ זל"ז אין המשכיר יכול לחזור עוד מחמת הת"כ. איברא דלפ"ז יש לדחות מ"ש בסמוך משום דשהה לתבוע מחל שי"ל נהי שידעתי מהשכירות מ"מ לא ידעתי שנתחייב בת"כ ודימיתי שיוכל לחזור בו אמנם לענ"ד ודאי בנידון החמדת שלמה ובגדי כהונה ושו"ת בית יעקב שהמשכיר באמת חוזר בו שפיר צדדו דמהני חזרתו אבל כל כמה דלא הדר ביה משכיר. אין לומר שהמצרן סמך שיחזור בו משכיר דמסתמא יהא ניחא ליה למיקם בהמנותא. ועי' בב"י (סי' ר"ד מחו' ה') בענין אם בקרקע שייך מי שפרע דאין לומר שסמך שיחזור ויקבל מי שפרע ואפי' נאמר דבנ"ד דלא קנה עד שיחול הזמן ליכא מי שפרע מ"מ יש בו משום מחוסר אמנה שאין רוח חכמים נוחה הימנו דלא גרע מאומר ליתן מתנה מועטת. ועי' ב"מ (דף ט"ו ט"ז) ניחא ליה דליקו בהימנותא אפי' ביהבה במתנה. וא"כ אין לומר שסמך המצרן שיחזור בו המשכיר עד שיעמוד בפני ב"ד ויחזור או שיחזור וישכירנו להמצרן כמו בעובדא דידהו. וממילא בנ"ד שמכח הת"כ לא מצי הדר בי' אין בזה טענה להמצרן שלא ידע מזה שלוי תקע כפו לשמעון על השכירות והא חזינן שהמשכיר כשהעמידו שמעון בדין לא חזר מהשכירות רק שהשיב שיתבע את ראובן דלא הוה ניחא ליה זלותא דבי דינא עם ראובן ואולי הדיין שזכהו ללוי המשכיר בטענה זו הי' לפי דהוה ס"ל דמצי הדר ביה:

אבל המשכיר מעולם לא עלה ע"ד לחזור ולהפסיד נאמנותו חלילה:

והנה לפ"מ שהסכים החמד"ש לדברי הבית יעקב ובגדי כהונה שעכ"פ קודם כלות השכירות של הא' יכול המשכיר לחזור בו עד שעת חלות השכירות של הב' והיינו דהוה כמשכיר לאחר ל' בדלא אמר מעכשיו:

א"כ לפ"מ שהבאתי דברי הנה"מ (סקס"ה) בשם הב"י דבכלו' השכירו' של הא' לא חשיב תו מצרן ויכול אחר לשכרו ממילא בנ"ד אין לראובן שום דו"ד מדינא דבר מצרא דבשלמא אם הי' שמעון שוכר האוצר במעכשיו הי' מקום לומר שבהתחלת חלות השכירות הי' עוד ראובן מצרן באוצר זה אבל כיון ששמעון שכרו על שיחול לאחר כלות שכירותו של ראובן וההוא שעתא לא חשיב מצרן עוד. ואע"ג ששכירת שמעון נעשה בת"כ אין השכירות מתחיל משעת הת"כ כ"א משעת כלות זמן השכירות של שמעון אלא שנתחייב לוי ע"י הת"כ להעמיד לו שכירותו מעת שתחול. וההוא שעתא כלתה כבר מצרנות ראובן לגמרי:

והנה הקצוה"ח כתב ע"ד הטו"ז דאם ב"ב של השוכר הא' מרובין מב"ב של השוכר הב' ל"ש לומר דנעש' שלוחו ותו הוה פסידא למשכיר. א"כ גם לפמ"ש החמד"ש דבשביל פסידא דמשכיר מהני ריצוי דמשכיר דהשתא. מ"מ לטעם הא' של הקצה"ח דל"ש לומר דנעשה שלוחו לא מהני ריצוי המשכיר והו"ל רק כמקח הנעשה נגד תקחז"ל א"כ בנ"ד שידוע שראובן מכניס לתוך האוצר תבואות הרבה יותר ממה שעתיד שמעון להכניס לתוכו אין לראובן דינא דבר מצרא ואפילו לדעת החמד"ש לא מהני ריצוי המשכיר דעכ"פ אין לומר שהיה שמעון שלוחו של ראובן וגם דלא שייך בזה המכש"כ שכתב החמד"ש שבגוף הדין יש חולקין משא"כ בטעם ריבוי הטענת המשא של התבואה אין שום חולק בדבר.

תוכן העניינים

אגודות אזוב מדברי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה