אברהם יגל (על השולחן ערוך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
חו"מ · סימן עג
סעיף יז:
והמותר יהיה מתנה הוי אסמכתא וכו' ועיין מ"ש בסמ"ע דכיון דמ"ש שיגבה מעצמו חובו הוי אסמכתא גם במותר הוי אסמכתא וכו' ע"ש ולעד"ן דכיון דגלי אדעתיה להקנותו במתנה ע"י מעכשיו א"כ ודאי דעתו להקנותו אף מה שכנגד חובו ואיכא למימר דהאי דנקט מעכשיו לבסוף אכולי קנין קאי וגדולה מזו כת' הב"י ז"ל בשם הרשב"א ז"ל בסי' ר"ז במחודשין מ"ו וז"ל ועוד כיון דהתנה וכו' ויודע באמת שיפרע חלק בנין העיר ולא ינטל מצד אסמכתא א"כ בדוקא התנה שבדבור א' אמרה ואין דיבור א' מתחלק לשנים ע"ש ועיין עוד להסמ"ע בסימן ר"ז סק"ב שכת' לדעת רש"י והרא"ש ז"ל דאף דלענין כולו הוי אסמכתא מ"מ לענין מה שיגבה חובו לא הוי אסמכתא ע"ש וא"כ ה"נ אף דלמקנה כנגד חובו הוי אסמכתא ויכול לסלקו בקרקע אחר מ"מ לענין מותר לא הוי אסמכתא וקנאו כיון דאמר ליה מעכשיו וכ"כ הש"ך ז"ל:
והש"ך דידיה אמר משום דלגבי קנס לא מהני מעכשיו והביא ראיה ממ"ש הנ"י ז"ל יעו"ש ולעד"ן דאינה ראיה כלל דהתם לא איירי במעכשיו אלא משום דס"ל דלגבי זביני לא הוי אסמכתא משום דקני משכון ולכך אם המר תזכה במשכוני ואני אתן לך וכולי א"כ לא הוי זבינא והוי אסמכתא אבל אם אמ' לו מעכשיו אזיל ומודה דלא הוי אסמכתא אף לגבי קנס משום דע"י מעכשיו קנייה להך משכון במתנה משעת הלואה והחוב עדיין עליו כדקאי קאי והיינו דאמרינן כיון דאמר ליה מעכשיו אמדינן דעתיה דכיוון להקנותו ולא הוי אסמכתא וכן הוא מבואר בשיטתו לנדרים גבי מתפיס זכותיה דהוי נמי קנס וכת' וז"ל ונמצא פסקן של דברים כל היכא דאיכא מעכשיו לית ביה אסמכתא וכו' ע"ש בדבריו גם ממקומו הוא מוכרח דאף לגבי קנס מהני מעכשיו דהא קאמר בסוף דבריו בכה"ג לאו זביני נינהו אלא ערבון וקנס כי האי דשמעיתין וכו' ולעיל סמוך ונר' גבי ערבון בת' דמהני מעכשיו גם הך ראייה שהביא מתוספות דע"י מעכשיו הוי כזביני ליתא לע"ד דאין כונת התוס' לומר דהוי כזביני דוקא אלא לאפוקי הלואה דאין בו איסור רבית והיינו כיון דאמר ליה מעכשיו נעשה כמי שהקנהו בשעת מתן מעות דאין כאן איסור רבית דהוי זביני אמנם לענין ביטול האסמכתא לא בעינן דהוי כזביני אלא כיון דגלי אדעתיה להקנותו ולא להסמיכו מהני:
ולעד"ן בכונת הרא"ש ז"ל דהא דלא מהני הכא מעכשיו משום דלשיטתיה אזיל דכתב בפ' א"נ דלא מהני מעכשיו אלא דוק' בהלוהו על שדהו וא"ל אם לא אפרע וכו' יהיה שלך כיון דתחלת המשכנת' הוי כעין מקח וכו' וגם עשה לו טובה מהני מעכשיו אבל גבי שאר אסמכתות לא מהני מעכשיו לחוד מדקתני בב"ד חשוב וכו' ע"ש ור"ל דכיון דקנין המשכון מתחיל משעת מתן מעות להשתעבד וכו' א"כ הוי מעכשיו לגמור הקנין ולהחזיקו לבטל האסמכתא אבל בשאר אסמכתות דלא היה בהם התחלת הקנין לא מהני מעכשיו וכמו ההיא דמתפיס זכותיה וא"כ ה"נ הך המותר לא היה בתחלת הקנין דהקנין אינו אלא מה שכנגד מעותיו דהא בירר לו בשעת הלואה דלא קני מהמשכון אלא כנגד מעותיו וכיון שכן הוי כשאר אסמכתות דבעי' קנין בב"ד חשוב והכי דייק לשון הרא"ש שהביא הטור שכת' דהוי טפי אסמכתא כיון שהזכיר מותר גלי דעתיה דלא קני במעות שלו כ"א קצת מהמשכון וא"כ לגבי המותר לא קני ליה כלל אבל אי לא הזכיר המותר אלא אמר ליה המשכון יהיה שלך כיון דא"ל מעכשיו קני כנ"ל ועיין בש"מ למציעא דמ"ח בשמעתא דערבוני יקון בד"ה והוי יודע דמשמע שם כמ"ש ע"ש:
אך אמנם דזה לא יתכן אלא לדעת הרא"ש אך לדעת הש"ע דפסק לקמן בסימן ר"ז סי"ד כהרמב"ם ז"ל דס"ל דלכל אסמכתא מהני מעכשיו הפך דעת הרא"ש איך הביא האי דינא דהרא"ש כיון דלשיטתיה אזיל וכאמור:
עוד שם ואם א"ל קנה מעכשיו אם לא אפדנו וכולי יש מ"ש דלא הוי אסמכתא וכו' הש"ך ז"ל הק' בכאן קושיא הראויה אליו דכיון דהוא ש"ס ערוך אין לומר יש מ"ש וכו' ובאמת משום דהגהות כתבו דרש"י חולק ע"ז לכך כתבו בשם יש מ"ש אבל קשה דאיך אפשר שיחלוק רש"י על סוגיא דפ' א"נ ולזה תירץ בב"י דרש"י מיירי דלא אמר מעכשיו והרב ז"ל דחה תירוץ זה דכיון דכתב רש"י וקנו בב"ד חשוב ודאי מיירי אף דאמר מעכשיו וכו' יעו"ש ולעד"ן דזה ליתא עם מה שנקדים להק' דכיון דהתם ומיירי בתפס א"כ מהו זה שכת' ואסמכתא ל"ק אי לא תפיס אלא ודאי דרש"י לשיטתיה אזיל שכת' בפ"ד דנדרים דהך פסקא דאמרו והילכתא אסמכתא קניא מיירי בלא תפיס ועליה קאמר שם דבעי' תרתי קנין ובבד"ח כמבואר שם וא"כ הוא היכא דתפיס סלקינן דרגא דלא בעי קנין ובב"ד חשוב אלא קנין לחודיה או מעכשיו לחודיה מהני וה"נ ראייתו בכאן דאמרי' בנדרים אי לא תפיס ולא קנו מיניה בב"ד חשוב לא קנייא וא"כ הכא אף דתפיס כיון דליכא קנין או מעכשיו לא קניא ומשם תראה ותבין דלא כמ"ש הש"ך ז"ל בכונת רש"י ז"ל דס"ל כמ"ש הר"ן יעו"ש דהא כת' בהדיא דבעינן ג' תנאים וכו' וקנין ובב"ד חשוב והיינו כמ"ש הר"ן שם בשם ר"ת יעו"ש וזהו שהכריחו לרש"י ז"ל בנדרים לפ' דהך פסקא מיירי בלא תפיס משום סוגייא דא"נ דקאמר מעכשיו לחוד מהני ולכך פי' דהתם דתפיס וכמ"ש שם בפ' א"נ בד"ה ואיבעית אימא וכו' וז"ל שע"מ מכר גמור החזיק בה מעכשיו וכו' דלא כהש"ך ז"ל דכת' לדעת רש"י הסוגיות פליגי:
ותגדל התימה על ההגהות והמרדכי שכתבו דרש"י ז"ל מיירי במעכשיו ואולי דס"ל בדעת רש"י ז"ל דכיון דבשעת העמדה בדין לא תפיס שמעון אלא דהמשכון אצל יהודא לא מהני כ"א קנין בב"ד חשוב והאי דבעי' תפיס הוא בשעת העמדה בב"ד אלא דמלבד דזה לא ניתן ליאמר כלל דודאי אם הך דתפיס מיירי בשעת העמדה בדין אינו מעלה ומוריד דאם הקנין היה בב"ד חשוב או לא וגם לא משמע כן בגמ' ולא בפוסקים אלא דא"כ מאי קאמרי ההגהות והמרדכי ז"ל דרש"י חולק על פס' מהר"ם דכיון דמהר"ם מיירי דתפיס אף בשעת העמדה בדין א"כ אף רש"י ז"ל מודה בזה ובאמת צע"ג מאי הבינו בכונת רש"י ז"ל וצ"ע: