אברהם יגל (על השולחן ערוך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
חו"מ · סימן סח
סעיף א:
אבל שטרי מתנות וכו' או שטרי מחילות וכו' כת' הסמ"ע דמיירי בשטר שכת' בו גוף המחילה וכו' דאי לאו הכי אינו לשטר אלא לראיה בעלמא וא"כ הוי כשטרי מו"מ דכת' בש"ע דכשרים בערכאות ואיך הרמב"ם והטור ז"ל כיילי ליה בהדי שטרי מתנה דאין הקנין אלא בשטר אלא ודאי דה"נ מיירי דגוף המחילה נכתב בשטר וכיון שכן לא מהני אלא בשטר ולכך פסול אבל הריב"ש ז"ל ס"ל דאף בכה"ג דגוף המחילה בשטר לא דמי למתנה דלא סגי בלא"ה אבל המחילה דאפשר אפי' בינו לבינו מהני דלא איברי סהדי אלא לשקרי ולכך בעי עדים א"כ אין השטר אלא לראיה כנ"ל לפרש דעתו אבל מהא דכת' הריב"ש ז"ל בסי' תצ"ג וז"ל בשטרי מחילה נמי אי לאו דחזו דמחל קמייהו לא מרעו נפשייהו ובדבור המלוה החוב נמחל ושטרא ראיה בעלמא ע"כ מבואר דהבין בדברי הרמב"ם ז"ל דשטרי מחילות לאו בנכת' גוף המחיל' אלא מיירי דמחל לפניהם ע"ת ולפ"ז אפ"ל דהרמב"ם מיירי בנכתב בשטר גוף המחילה ולכך כיון דלא מחל לו כלל כ"א בשטר הוי השטר עיקר הקנין ועוד אפ"ל דהרמב"ם איירי במלוה בשטר וכיון שכן צריך קנין במחילה כיון דלא החזיר לו שטר הלוה כמ"ש בסמ"ע סי' י"ב ס"ח ואמטו להכי הוי השטר הוא הקנין ובהכי כ"ע מודו ועיין ברמ"א ז"ל סי' רמ"א דלא ס"ל כסמ"ע ע"ש: