אברהם יגל (על השולחן ערוך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
או"ח · סימן תקפו
סעיף ג:
והוא שלא נתכוון לזכות בו וכת' המ"א ז"ל משם הב"ח ז"ל דאם הוא של בעלים אפי' נתכוון לזכות יוצא בו ותמה עליו מסוגיא דפרק הצלמים דקאמר דילמא מגבה ליה וכו' וראיתי לס' חמד משה שתמה עליו דהתם מיירי בהפקר וכמו שפירש"י ז"ל וליתא דא"כ הו"ל למימר הניחא בהפקר אם יש לו בעלים מאי איכא למימר ומ"ש פירש"י התם לומר דין קנייה בהגבהה ילפינן מהפקר אבל אה"נ גזרינן הגבהה אף דיש לה בעלים ואין להק' מהא דאמרי' בע"א דנ"ג ע"ב דמק' הש"ס על מתני' דקתני אין ישראל מבטל ע"ז של נכרי פשיטא ומאי קושייא דילמא איצטריך לאשמעי' אפי' של בעלים אמרי' מדאורייתא קנייה דבלא"ה קשה דאיצטריך לאשמעי' אפילו של הפקר משום דילמא מגבהה לה אלא ודאי הך סוגייא כר"י דנשתברה מאליה אסורה וא"כ אין זה חדוש דע"כ לא אמרי' הך סברא דגזרינן דילמא מגבה לה אלא לר"ל כמבואר שם:
גם על הך שכת' המ"א ז"ל שלא תירצו התוס' בסוכה הכי כת' הרב הנז' לדחות דהתוס' ס"ל כמ"ד גזל הגוי מותר מדאוריית' וקני ולכך הוצרכו לתרץ שלא נתכוון לזכות אבל אנן קי"ל דאסור מדאורייתא ולא קני יעו"ש גם זה ליתא דקושיית התוס' היא אליבא דרבה דס"ל כר"ע דגזל הגוי אסור מדאורייתא כמבואר בפ' הגוזל דקי"ג ע"ש אך מ"ש מ"א ז"ל דכיון דחייב באחריותו הוי שלו כמו גבי חמץ אין ראיה דשאני התם דכתי' לא ימצא דהא גבי ע"ז דעיר הנדחת פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' עכו"ם דין יו"ד דפקדונות של עיר אחרת בתוכה אף דקבל אחריות מותרין דלא הוי שלו ולא ילפי' מחמץ:
ושוב ראיתי דהדין זה במחלוקת הוא שנוי בין רש"י והתוס' ז"ל בפ' השוחט ד"מ ע"ש בתוס' בד"ה רבוצה ומ"ש ראיה מגזל ולא נתייאשו הבעלים אינו יכול להקדיש היינו מדאורייתא אבל גבי ע"ז רבנן החמירו וגזרו משום ע"ז של ישראל עצמו וכ"כ הב"ח ז"ל גופיה בי"ד סי' קמ"ו ס"ב וצ"ע ולא ידעתי מה יענו התוס' למאי דאמרי' בע"ז מגבה ליה והוי שלו ואף לאוסרו על בעליו שאינו יכול לבטלה ולמוכרה לישראל: