אברהם יגל (על השולחן ערוך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
או"ח · סימן תקכז
סעיף א:
כתב הב"י משם הרוקח ז"ל דמי ששכח לערב בי"ט ונזכר בי"ט בלילה אין להניח ואם הניח מהני ודמי להגבהת תרומות וכולי ע"כ וכת' הב"י ז"ל ואיני יודע אם משום דס"ל דאסור להניח בלא תנאי וכו' או דס"ל כמ"ש הר"ש ז"ל דמהני בלא תנאי וכו' ע"כ פי' דמספק"ל דהיינו טעמא דכתב אין להניח משום דס"ל כדעת הגאונים ז"ל דבעי תנאי ולכך הכא דליכא תנאי דמיירי דנזכר בליל י"ט שני אין להניח או בודאי ס"ל כדעת הר"ש דמהני בלא תנאי אך הרוקח ז"ל ס"ל דאין להניח בי"ט משום דמתקן הוא ול"ד למניח בי"ט ראשון דכיון דע"י תנאי הוא לא מקרי מתקן בי"ט דהוי חול ולזה הכריע הרב דכיון דדין התנאי עדיין לא כתבו כ"א אחר זה בודאי הא דכת' אין להניח לאו משום תנאי קאמר אלא משום י"ט וזהו בודאי משום דס"ל דמהני בלא תנאי כדעת הר"ש כנ"ל כוונתו ועיין בס' מטה יהודה למהר"י עאייש ז"ל ועיין לה' אליה רבה זל ולהר' יד אהרן ז"ל ולא ידעתי מה הבינו בכונתו עד שמקשי' עליו ולע"ד נר' להכריח דס"ל כדעת הר"ש ז"ל דאי ס"ל כדעת הגאונים דאין להניח בלא תנאי ומש"ה אסו' להניח א"כ מנ"ל לחלק בין לכתחילה לדיעבד מהך דאין מגביהין תרומות ומעשרות דאין לו ענין לכאן אבל אם נאמר דהא דאסר להניח הוא משום תיקון בי"ט הוי דמי להך דאין מגביהין ממש ומכאן הוכיח הרב דס"ל כהר"ש ז"ל: