אברהם יגל (על השולחן ערוך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
או"ח · סימן תעה
סעיף ג:
בהגה אבל מצה שיוצאין בה בלילה אסורים וכו' וכתב הח"י ז"ל דאם נתבשלה דאינה ראויה לבלילה מותר ע"ש והר"ב יוסף אומץ ז"ל הביא משם הרב בית דוד ז"ל שאוסר וראייתו מדתנן במס' ע"א חומץ שעיקרו יין אסור ומק' הש"ס פשיטא וכן גבי יין שבשלו ע"ש הרי דפשיטא ליה להש"ס כיון שנאסר שוב אין לו תקנה והרב השיב בזה דוקא הכא משום דאיסורו לאו מחמתו אלא דזמן גורם ושוב הוק' לו' מהא דאמרי דם שבשלו אינו עובר עליו ע"ש שנדחק ולעד"ן דלא דמי כלל דהתם החששה היא שמא נתנסך כבר וכיון שכן אין לו היתר כיון דנאסר אבל הכא דהאיסור הוא משום דראוי וכיון דאינו ראוי א"כ אינו בכלל האיסור גם הך דדם שבשלו דהאיסור הוא משום דראוי לזריקה וכמבואר בגמ' דקרא כתיב כי הדם הוא בנפש יכפר ע"ש. אך נלע"ד לאסור כמ"ש ה' ב"ד ז"ל מהא דפסק מורם ז"ל בהגה בי"ד סי' קט"ו ס"ב גבי חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אסור וכת' ה' ז"ל חלב של עכו"ם שנאסר אינו מועיל אם יעשו ממנה גבינה או חמאה אבל נשארו באיסורם וכל מה שיעשו ממנו אסור ע"ש הרי מבואר דאף דבטל טעם האיסור כשמעמידין אותו דקי"ל חלב טמא אינו עומד אפ"ה כיון דכבר חל עליו איסור שוב אין לו תקנה ורואה אני שהדברים ק"ו דהתם העמידו דבריהם אף להפסיד הגבינה או החמאה כ"ש הכא שאינו יבוא לידי הפסד והוי כדבר שיש שיש לו מתירין דיכול לאכול לערב ועוד נ"ל טעם אחר לאסור דהא קי"ל כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ואף דבטל הטעם עדין האיסור במקומו עומד ואף באיסור דרבנן וכמבואר בריש ביצה וכן ראיתי להפר"ח ז"ל בי"ד ע"ש אלא לטעם זה ק"ל הא דאמרי דם שבשלו אינו עובר עליו וכו' הא אמרי' בדאורייתא צריך מנין אחר להתירו אף דבטל הטעם וכמבואר בגמ' דמפיק ליה מקרא דבמשוך היובל אף דידעי' הדין מקרא דההוא ע"ש בפירש"י ז"ל ואפשר לומר דדבר שנשתנה ע"י מעשה לא הוי בכלל דבר שבמנין דאורייתא דכיון דנשתנה לא זהו דבר הנאסר ולא דמי לחלב וצ"ע: