אברהם יגל (על השולחן ערוך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
או"ח · סימן תסג
סעיף א:
מותר לחרוך שני שבולין וכולי דקי"ל כרבא כ"כ הרי"ף ז"ל והרא"ש ז"ל ונראה דלא גרסי בגמרא ואף אביי הדר ביה וכולי והיינו נמי דלא נקטו בדבריהם הך דינא דאבישנא משום דהתם אף אביי מודה בזקיפה וכן משמע מדברי רש"י ז"ל בגמרא דקאמר ה"ג וכו' וכ"כ ההגהות מיימון בפ"ה אלא שמ"ש שם הטעם משום דממהר להחמיץ משום דמיחרך באש הוא תמוה ונהפוך הוא דלפי גודל האש תרבה אפייתו. ולא אתי לידי חימוץ ונ"ל דעת הרי"ף בזה גבי חריכת שיבולין לא אמרי' אגב מידלייהו דכיון דכל שעה מהפך להו לצדדין אף המורם מהם כיוצא בהם דיתהפכו עמהם ודלא כה' ח"י ז"ל ע"ש אלא דק"ק על הב"י ז"ל דלא הביא גרסת רש"י ז"ל כדרכו בכל המקומות גם ההגהות מיימון הביאו שם גירסת רש"י ז"ל בשם הרא"ם ע"ש וצ"ל לדעת רש"י דמ"מ כשיתהפך המים הוי אגב מידלייהו:
סעיף ג' שמא לא נקלה באור יפה וכו' כ"ה לשון הרמב"ם דס"ל דאם הקמח קלי ש"ד וכת' ה"ה ז"ל שכן מבואר בתוס' וכת' הפר"ח ז"ל דאינה ראיה דהתם מיירי לענין דטריד להחמיץ ע"ש ואפשר דס"ל לה"ה ז"ל דא"כ הו"ל לומר כל היום כולו דמשמע מיניה דכיון דטריד לדלוף עליו אפי' שהה כל היום אינו בא לידי חימוץ משא"כ להתוס' דקתני שירד לתוכו דלף אין בו משום חימוץ דמשמע תו לא הוי חמץ אפי' שהה בתר דנפסק הדלף מוכרח לומר משום קלי הוא דהא ודאי אין לומר בתר דנפסק אפאו ולא שהה דמאי למימרא והך קמחא דאבישונא דאסרי' בגמ' מיירי בקמח הבא מכרמל קלוי וכ"כ רש"י ז"ל דכנראה דס"ל כהרמב"ם ז"ל מדהוצרך לפ' דבא מכרמל ולא כת' דהוא גופיה קלוי אך התוס' ס"ל דהך קימחא דאבישונא מיירי אף בקמח קלוי ולכך הוצרכו לתרץ דהך חסיסי מיירי בקמח עדשים לפירש"י דפי' התם דבא מכרמל דכיון דהכא נמי מיסתם סתומי וקאמר קימחא דאבישונא משמע להו שפיר דבחד גוונא הוא ולכך ק"ל שפיר ודלא כה' ח"י ז"ל וכנראה דאישתמיט מיניה פירש"י ז"ל דנדרים דמ"ט דכת' להדיא הך פי' חסיסי קמח שבא מקלוי ע"ש בתוס' ז"ל אלא דלזה נ"ל לתרץ בעד רש"י ז"ל דהכא מיירי בחומץ דהוא נמי מבשל קצת למאי דקאמר עולא אחר זה וכו' ולכך כיון דהוא כמי אפוי מעיקרא תו לא חיישי' להך דלא בשיל שפיר כיון דאיכא נמי חומץ דמסייעו לבישול אבל לעיל מיירי בתבשיל במים: