אברהם יגל (על השולחן ערוך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
או"ח · סימן תנה
סעיף א:
אין לשון אלא במים שלנו וכו' כת' הפר"ח ז"ל וז"ל איכא למידק שהרי לא בד"ו פסח וכו' ולע"ד אינו מוכרח דהא אף לזמן רבא מקדשין ע"פ הראייה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה מקידוש החדש וכן מגמ' דר"ה דכ"א הכי מוכח יעו"ש: עוד כתב הרפר"ח ז"ל להק' על ב"ח ז"ל וז"ל הרי מוכח בהדיא וכו' דאין להם תקנה דאלת"ה כשלמחר אייתו כ"ע חצבייהו פשוט שנשאר לתת מים וכו' או שלשו ממים ידועים וכו' יעו"ש כונתו להק' דאי כמ"ש הב"ח דאיכא למיחש שמא נתערב עם מים שנשאבו אחר תחלת הלילה א"כ מאי מייתי ראיה הרא"ם ז"ל דאם נשאב מבע"י לא מהני מהא דמייתי ראייה הר"א ממיץ ז"ל מהך דפפוניא וכו' לימא דלעולם אם נשאבו קודם תחילת הלילה מותרין מיד ואפ"ה מייתי ראייה הר"א ממיץ מהך דפפוניא משום דלא שייך למימר דלשו ממים שהיה להם דאיכא למיחש שמא נתערב עם מים שנשאבו אחר תחילת הלילה ולדעת הב"ח אפש' לדחוק דמאי דכת' הרא"ם שלשו מהמים שבבית שנשאבו ביום ר"ל ע"י שישאבו עתה נילושו מיד אך מה שהוכיח מדברי הרא"ם דאותן שנשאבו בעוד היום מותרין לאחר לינה מהא דכתב על הסמ"ג פי' עם המים שנשאבו בתחילת הלילה וכו' לע"ד אין לו מובן דכת' כן משום דכא לאפוקי מים שנשאבו בעוד היום להרא"ם אין לו תקנה ולא שייך לומר דאיסור זה לפירש"י כיון דעברו עליו י"ב שעות ואולי דאזיל לשיטתו דמפרש לדעת רש"י אם לנו לילה אחת שלמה אף דאינו י"ב שעות מותר וא"כ אמאי לא פי' דמיירי בנשאבו קודם התחלת לילה ודו"ק:
סעיף ו' כשירה כיון שיש בה טעם מצה וכו' כת' הפר"ח ז"ל דהראב"ד דס"ל דלא עבדי' תבלין בעיסה משום חימוץ ודלא כה"ה וכבר הכרחתי בסי' תס"ב כדבריו ומה שהק' הר"ב מ"ק ז"ל דאמאי לא השיגו בפ"ה לא קשה דסמך אמה שהשיגו בכאן ואף לדעתו ליקשה דאמאי לא השיגו אחר דהשיג בה' מעה"ק וראיתי לה' ז"ל דכ"ג שכת' דהתם דנתן תבלין מרובות ובפסח הוא דבר מועט ע"כ והוא תמוה דהא אמרי' במנחות למ"ד בתר מבטל אזלינן אוקמיה האי ברייתא דלא אפיש בה תבלין וכיון דהלכתא כוותיה מוכרח דאיירי במועט ועוד דתוספתא דקתני יוצאין במצה מתובלת לא משמע דהיא מועט והקושייא שהקשה על הכ"מ ז"ל לא ק' דלא קאמר דזריזין הם אלא כוונתו דיכול לשומרה כמו מים ופירות דהא התירו להם פושרין כיון דיכול לשומרן ובכאן נמי לא קשה דלשיטתיה אזיל דמי פירות ומים יכול לשומרן מחימוץ אבל דעת הראב"ד ז"ל גם במים ופירו' אין יכולין לשומרן והא דאמרי' מגבלה במים זריזין הן אבל גבי תבלין לא מהני זריזין אך קשה לזה מהא דכת' הראב"ד הובאו דבריו בס' תמים דעים סי' כ"ז דמצה של מצוה אין נותנין בה מלח מפני שהוא כתבלין ומצה עשיר' היא אבל בשאר לחם מותר ע"כ הרי משמע מאי דאסור הוא משום מצה עשירה וכמו שהבין ה"ה ונ"ל דאה"נ דמיקרי מצה עשירה אבל אסור אף לשאר לחם משום חמוץ וכן משמע מהא דכת' הכל בו משמו והביאו הב"י ז"ל וז"ל שאין נותנין המל' ותבלין דכרותחין דמו ואם נתן וכו' נאס' ואם נתן נה מלח מעט תאפה מיד ונאכל' וכו' הרי הדבר ברור דמשום איסור חמץ אית ביה וגם מזה משמע דלא התיר במועט דיעבד כ"א במלח ולא בתבלין משמ' דתבלין אף דיעבד אסור אפי' מעט דהוא חם יותר ממלח ודלא כהמ"ק שכתבתי והיותר תמיה' לי על הב"י ז"ל דפי' השגת הראב"ד ז"ל כמ"ש ה"ה ז"ל ובסוף דבריו כתב ומ"מ ילפי' דתבלין אינם מחמיצין ע"כ משמ' דהדין ברור לכ"ע והא ודאי אינו לדעת הראב"ד ז"ל כמ"ש לעי' דברי הכל בו משם הראב"ד ז"ל וגם בפי"ב מה' מעה"ק. אשר על כן נראה בכוונת הראב"ד שאסור משום חימוץ והך ירושלמי והתוס' איירי בנאפת ומעתה דברי הפר"ח ז"ל תמוהים במ"ש לא כדברי זה ולא כדברי זה וכו' והביא ראיה מירוש' דהא ודאי לדעת הראב"ד הירוש' איירי בנאפ' הפת וקס"ד במתובלת משקין דהיינו אחר דנאפ' מטוגנ' בשמן כמו סופגנין ולכך מק' הש"ס לכ"ע דהא יוצאין אף לכתחל' היא ומשני במתובלת שומשמין וכו' וסבי"ל להראב"ד דוקא דנמשח בשמן או מטוגן דכיון דנכנס השמן בגופו הו"ל כאילו לשה בשמן ולכך אם תבל' בשומשמין כשרה והשתא ניחא הא דהקשה הש"ס גבי חלות תודה ורקיקי נזיר תיפוק ליה משום מצה עשיר' ואע"ג דרקיקין אינו מושח אותם כ"א אחר אפייה וכמ"ש הרמב"ם ואף הראב"ד הכי ס"ל מדלא השיגו שם ואין לומר דמקשה הש"ס מחלו' תודה לחוד' דזה לא קשה דילמא נקט טעמא דשייך לתרוייהו: