אברהם יגל (על השולחן ערוך)· רבי אברהם הכהן מתוניס
או"ח · סימן תנג
סעיף ח:
ובשעת הדחק מותר ליקח וכולי וכתב המ"א ז"ל והרפ"ח ז"ל דלא מחזקי' איסורא דלתתו ואף דאמרינן סתם גוים לתתי היינו בכרכין אבל לא בכפרים וכמ"ש בפ' כ"ש כ"כ הח"י ז"ל אך ממ"ש הרמב"ם בפי"ו מה' ט"א דין א' משמע דאין לחלק בזה וכן הוא משמעות המשנה יע"ש וכבר ראיתי לה' חזו"ן ז"ל שם שכתב דברייתא משבשתא ע"ש שתמה לדבריהם והעמיד כדעת הט"ז ז"ל וכ"נ מהא דאמרו בצקות של גוים ממלא כריסו והתם בסתם גוים דלתתי קאמר אלא ודאי משום דלא מחזקינן איסורא דלתת בדרך שנתחמץ אך מדברי ת"ה שהביא הב"י משמע דבמקום דלתתי הוי חמץ גמור וכמ"ש המ"א ז"ל ויש לדחות דוקא התם דכיון דעושין סולת נקייה כ"כ עד שמזיינין בו הצוקר חוששין ששהו בו בלתיתו עד שנת חמץ משא"כ בסתם סולת אמנם מדברי הב"י סי' תס"ז אין לחלק בזה דשם כת' לאסור הדבש משום דמערבין בו הסולת דהוא חמץ גמור כיון דלתתי והביא ראייה מדברי ת"ח הנז' ע"ש וגם החולקי' שם להתיר הדבש הוא משום דנתבטל וכו' ע"ש אבל לכ"ע מחזקינן בו איסור חמץ ומעתה נ"ל הא דאמרי' בצקות של גוים ממלא כריסו מהן הוא דוקא דבקיאי בלתיתא והיו עושין בו מים שאין בו כדי להחמיץ גם הגוים שלהם לא היו עושין אלא כדי הלתיתא אך בזה"ז שאין בקיאין יש לחוש ולעד"ן דמטעם זה השמיטוהו הרי"ף והרמב"ם ז"ל להך דבצקות וכו' דכיון דהאידנא אין בקיאין מחזקי' בו חמץ גמור ולפ"ז צ"ל דמכיר בגוי שאינו לותת לוקח ממנו קמח אף שאינו משומר למצוה ומאי דכתב טורי זהב ז"ל דלא מחזקינן איסורא הוא קאי על הטמון של מים דלא מחזקים שניתז עליו מים מן הטחון וכמ"ש הרב לעיל מזה דצריך שמירה לזה: