אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק יו"ד · סימן קנו
שלום לכבוד אהובי ידי"נ הרב החריף ובקי מוה' שמואל נ"י אבד"ק ווישעווע והגליל
מכתבו הגיעני ויאשר כחו על אשר הראה מקומות שנזכר התמי' על המרדכי בפ' אלו טריפות סי' תרל"ה המובא לעיל כי מרוב טרדות מזה ומזה לא הי' הזמ"ג עמדי לחפש אחריהן ועתה מצאתי כתוב בב"א יו"ד בק"ה סי' כ"ו ותשו' מהר"י אסאד סי' פ' ועל מש"כ התוס' בריש נדה דבהכל שוחטין דקא' אתי' ממכה אביו ואמו ומפרה אדומה דאזלינן בתר רובא והיכי מוכח דלמא משום דמוקמינן לי' בחזקת שאינו טריפה ראיתי שכ' לפרש גם לפי הגירסא דלמא לאו אביו הוא דכבר הקשה השעה"מ מה פריך הא א"כ הוא ממזר וס' ממזר שא"י אינו חי כמבואר ביבמות דף ע"ח אלא די"ל עפ"י דברי ס' חסידים דאינו חי כדי שלא יוליד בנים ממזרים וא"כ אם הוא טריפה למ"ד זכר טריפה אינו מוליד ממילא יכול לחיות וא"כ שפיר פריך דלמא לאו אביו הוא והא דחי דלמא טריפה הוא ומיושב קו' השעה"מ עכ"ל. והוא דבר מושכל ומחודד אבל כד מעיינינן בי' שפיר יראה דליתא מתרי טעמים חדא דהרי לכאורה בלא"ה קו' השעה"מ לק"מ דידוע מ"ש מהרש"ל דהא דאמרי' טריפה אינו חי היינו רוב אבל מיעוט חי' וכ"כ בכרתי סי' ט"ז סק"ט אהא דצבי הבא על עז אף דמשמע בבכורות דבהמה מחי' לא ילדה אפשר רוב וכל מה שדברו חכמים הכל ברוב אבל מיעוט איכא עכ"ל וכ"כ נאמר ממזר שא"י לא חי' היינו רוב אבל מיעוט איכא וכן משמע מלשון ס' חסידים עצמו שכ' ממזר אינו חי כטריפה אינו חי מדמי לי' לטריפה מכלל כמו טריפה אינו חי' למהרש"ל היינו רוב כ"כ ממזר אינו חי היינו רוב אבל מיעוט חי' וא"כ שפיר פריך ודלמא לאו אביו הוא והוא ממזר מה תאמר מדחי ע"כ אינו ממזר א"כ מזה עצמו מוכח דאזלינן בתר רוב דאי לא אכתי שמא ממזר וחי דמיעוט חי' הם אבל באמת הא ליתא דאכתי לא פריך מידי דמנ"ל דאזלינן בתר חד רובא דלמא הכא איכא הוכחה מכח ב' רוב חדא דרוב בעילות אחר הבעל ואפי' תימא דאכתי חייש למיעוטא אכתי מדחי מוכח דלא ממזר הוא ואיכא תרי רובא להתיר אבל בתר חד רובא י"ל דלא אזלי' וכה"ג כ' המפו' ע"מ שהקשה התוס' חולין דף י"א אפרה דלמא משום דאוקי אחזקה כוונתם משום דאיכא הכא תרתי רובא וחזקה. ובזה מתרץ בס' לב ארי' קו' הפלתי להרש"ל דמיעוט טריפות חיות הנה א"כ מה הקשו תוס' אכתי מוכח דאזלינן בתר רוב והשתא ניחא דכוונתם שאני הכא דאיכא ב' הוכחות חדא דרוב אינו טריפה ועוד דרוב טריפות אינם חיים ואיכא חזקה עכ"ד. ואני מוסיף בראי' דגם לולי דברי מהרש"ל עכצ"ל כן במ"ש תוס' חולין י"א ע"ב בד"ה כגון שהי' וכו' דהוי מצי למימר דלמא משום דאוקי האם בחזקת צדיקת וקשה הא הך חזקה אינו אלא מכח רוב כמבואר בפ"י גיטין בסוגי' דשמא יחפה ואודי לי' בהא בתשו' ביא"פ יו"ד סי' א' א"כ מהא גופי' מוכח דאזלינן בתר רובא אלא ע"כ כוונתם להקשות מכח דאיכא תרי רובא וכ"כ הכא בדידן איכא תרי רובא. ולפי"ז גם דבריו ליתא דמנ"ל מהא דאזלינן בתר רובא דלמא הכא שאני דאיכא תרי רובא דרוב בעילות אחר הבעל ואפי' תחוש למיעוט אכתי מדחי מוכח דאינו ממזר דרוב בני אדם אינם טריפה וא"כ מדחי מוכח דאינו ממזר ואיכא תרי רובא להתיר אבל חד רובא מנ"ל. ועוד קאמינא דהרי השעה"מ מדייק בלשונו ששמע מקשים דמה ראי' ממכה אביו וכו' הא א' ממזרא לא חיי וא' בירושלמי דאינו חי יותר מלמ"ד יום וא"כ ליכא למיחוש דילמא לאו אביו הוא דאם הי' ממזר לא חי עכ"ל. וא"כ מה תירץ מעלתו די"ל שמא טריפה הוא דאינו מוליד וחי הא א"כ בלא"ה לא חי דטריפה אינו חי ואימת נעשה טריפה הא ממזר לא חי יותר מלמ"ד יום וע"כ נעשה טריפה קודם למ"ד וא"כ איך חי עד שנעשה בן י"ג שנה ויום אחד דאז חייב אם הכה אביו ולא קודם ומוכח ע"כ דאינו טריפה ומדחי ש"מ לאו ממזר הוא ול"ל דסובר טריפה חי או אדם דאית לי' מזלא שאני וחי עי' תוס' ר"פ אלו טריפות וכס"מ פ' י"ג מה' גירושין ה' ט"ז וב"ש סי' י"ז ס"ק צ"ז. ז"א דהשתא דקיימינן דאדם זכר טריפה אינו מוליד כש"כ דס"ל דאינו חי דהא אפי' למאי דקיי"ל בבהמה טריפה דאינה חי יותר מיב"ח איכא מ"ד דזכר מוליד בעודו חי תוך יב"ח הרי דלהוליד קיל מלחיות יותר מיב"ח וא"כ אם בכל אדם זכר טריפה אינו מוליד ע"כ משום דסברינן דאינו חי דאי הוי ס"ל דאדם יכול לחיות יותר מיב"ח כש"כ דראוי להוליד אלא מדסברינן דאינו מוליד ע"כ אינו חי וא"כ מדחי עד שהגדיל ע"כ מוכח שאינו טריפה וקו' השעה"מ קמה גם נצבה ודבריו דברי שגיאה לפי הירושלמי אמנם אי נימא דהגמ' דידן לא ס"ל כהירושלמי דהרי לפי הטעם של ס' חסידים דאינו חי משום שלא יוליד א"כ יכול לחיות עד סמוך לי"ג שנים ויום א' דאז ראוי להוליד וקודם זמן זה שהוא קטן ואינו מוליד יכול לחיות. וכן לפרש"י ביבמות ע"פ שכ' ממזרא לא חי' שלא ישא כשירה לא בשביל הנשואין של איסור בשוגג קפדינן אלא שלא ירבה ממזרים שאינם ידועים בישראל אבל אם הי' נושא פסולה שידעו שהבנים ממזרים מצדה לית לן בה שידעו שהבנים פסולים וממזרים מצדה ולא יתערבו בישראל ועי' מהרש"ל וא"כ גם רש"י כיון לדברי ס"ח וקודם י"ג שאינו ראוי לישא דקטן שקידש אין קדושיו קדושין ולא להוליד שפיר הוא חי. ולפי"ז תירוצו קמה ושפיר הוכיח הגמ' מהא דמכה אביו חייב אפי' בהכה אותו אפי' בזמן מועט אחר שנעשה בן י"ג וא"כ י"ל דילמא לאו אביו הוא והוא ממזר וחי עד י"ג וקודם לי"ג בסמוך לו נעשה טריפה וחי עד י"ב חודש וא"כ בהכה אביו תיכף בזמן מועט אחר יג"ש אמאי חייב א"ו דאזלי בתר רובא. ומיהו אכתי הא ליתא די"ל דהא דמכה אביו חייב היינו אחר שיחי' יב"חמאז ולהלן וא"כ איגלאי מילתא למפרע דלאו ממזר הוא ולאו טריפה הוא דאלו הי' ממזר לא הי' חי' יותר מי"ג שראוי לישא ולהוליד ואלו הי' אז טריפה לא הי' חי אח"ז יב"ח דהשתא קיימינן דטריפה אינו חי מדזכר אינו מוליד כמש"ל וכה"ג הקשו תוס' להלן בד"ה כגון דאסהידו ותירוצם דהתם לא שייך רק לענין העדים ולא למאי דקיימינן השתא כאשר בעיניו יראה ובלבבו יבין וא"כ הדק"ל מנ"ל דאזלי' בתר רובא מיהו אכתי יכולנא להפך בזכותי' דהרי התוס' הקשו לעיל אהא דקאמר וכ"ת דבדקינן לי' והא הו"ל התראת ספק אי לא אזלי' בתר רובא ושמא קסבר ה"ס שמי' התראה הרי זה דוחק לומר כן דקיי"ל ה"ס לא שמה התראה וא"כ י"ל דמאן דיליף ממכה אביו סובר כהלכה דה"ס ל"ש התרא' וא"כ לא מהני אם יחי' יב"ח ויתברר שאינו ממזר ולא טריפה דאז הו"ל בעת הכאה התראת ספק אע"כ דאזלינן בתר רובא. אלא לכאורה גם זה איכא למדחי דלכאורה קשה לי על מה שהקשו תוס' אהא דבדקינן לי' הא הו"ל ה"ס הא כתבו תוס' ביבמות דף פ' ד"ה נעשה סריס למפרע ולקי על חלב שאכל אע"ג דבשעת התראה הי' ספק שמא יביא שתי שערות קודם י"ח דהשתא מיהו איגלאי למפרע שהי' גדול וא"כ מה הקשו כאן דהו"ל ה"ס הא אחר הבדיק' יתברר שהי' כשר למפרע ולא טריפה ובכה"ג אמרינן שמי' התראה. ועכצ"ל דע"כ לא כ' תוס' באיגלאי למפרע לא הו"ל ה"ס אלא במה דעתיד להתברר ולהגלות ממילא כשיגדל ויהי' בן כ' בלי שום מעשה אבל הכא שלא יתברר מעצמו כ"א ע"י מעשה הבדיקה שפיר הו"ל ה"ס וכה"ג מחלק המשל"מ ה' אישות פ"ד ה"ז בין מחוסר מעשה או בא מאליו לענין דבר שלב"ל גבי קטן שקידש עיי"ש. ולפי"ז התינח התם דבעי בדיקה שפיר הו"ל ה"ס אבל הכא דמאליו יתברר שאינו טריפה ולא ממזר אם יחי' אחר יג"ש יותר מיב"ח בכה"ג כיון דאיגלאי למפרע שמי' התראה והדקו"ל דלא מוכח דאזלי' בתר רוב. שבתי וראיתי דאכתי יש מקום לדבריו והיא דבלא"ה הקשה המש"ל פט"ו מסנהדרין דברי תוס' אהדדי דבנדה דף מ"ו ע"ב ד"ה ר"י משמע אפי' באגלאי למפרע נמי הו"ל ה"ס עיי"ש והניח בצ"ע והפ"י קדושין בקו"א אות צ"ג מתרץ היטב ומחלק דהתם ביבמות הרי אכל חלב ועשה וודאי איסור אלא שהי' ספק אי הי' בר עונשין או לא בכה"ג אי איגלאי למפרע לא הוי ה"ס דא"צ בעת אכילתו לידע אם הוא בר עונשין או לא. אבל התם בנדה שהקדיש בהיותו מופלא סמוך לאיש ואכלו אחרים שפיר הו"ל ספק בגוף האיסור אי מהני הקדשו וחייב עליו או לא בכה"ג לא מהני גלוי למפרע עכ"ד. ובהך סברא ניחא מ"ש זקני מהרש"א בפ"ק דקידושין דאין להקשות דמה פריך ב"פ ב"ס אהא דקטנה חייבין עלי' משום אשת איש דילמא אילנות ואין קידושין קדושין דלמא בזינתה בקטנותה חייבין עלי' מיתה אחר שתגדיל די"ל דא"כ הו"ל התראת ספק והקשה השעה"מ פ"ב מאישות הא באיגלאי מלתא למפרע כתבו התוס' ביבמות דהוי התראה עיי"ש. ולדברי הפ"י ניחא דהכא בהא דקטנה דהספק בגוף האיסור שמא אילנות היא ולאו אשת איש היא כלל הרי ספק בגוף האיסור בזה לא מהני איגלאי למפרע לחייבו וא"כ לפי סברא זו שפיר הקשו תוס' כאן מה מהני דבדקי' לי' הא הו"ל ה"ס. וא"צ לחלק מכח דמחוסר מעשה אלא כיון דאיכא ספק בגוף החיוב דילמא ההרוג טריפה לא מהני איגלאי למפרע והוכרחו לתרץ דשמא סובר דשמי' התראה וא"כ מאן דיליף ממכה אביו י"ל דסובר לא שמי' התראה וא"כ לא מצינו לחייבו לאחר יב"ח משהגדיל דבשעת מעשה שהכה הו"ל ה"ס שמא ממזר וטריפה הוא והו"ל ספק בגוף החיוב דדילמא לאו אביו הוא וא"כ אפי' אם יתברר אח"ז נמי לא מהני לחייבי' על למפרע א"ו מוכח דאזלינן בתר רובא וא"ש. כ"ז אומר הבא מהחדש עפ"י דבריו אמרתי אציגה לפניו דברי ידידו דו"ש באהבה יקותיאל יהוד' טייטעלבוים: