אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן קנא

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן קנא

סימן קנ

שלום לאהובי האברך החריף ובקי מוה' ישעי' זילבערשטיין נ"י.

מכתבו הגיעני אשר עמד על המחקר בהא דמבואר ביו"ד סי' שע"ד סעיף ח' דכלו לו חדשיו היינו כגון בעל ופירש וכ"ה באה"ע סי' קנ"ו מדוע לא נסמוך על אשה שיש לה ווסת קבוע או מלמ"ד ללמ"ד ולא ראתה אם יש ט"ח מעת שלא ראתה ודאי שכלו חדשיו:

תשובה דבר זה מבואר בתשו' תשב"ץ סי' קכ"ב בענין הנולד שלא נשתהה ל' יום אין מתאבלין עליו אלא בכלו חדשיו דהיינו בעל ופירש אבל אם עברו עליו כמה חדשים ולא ראתה אינו ראי' על הריון אלא הוכר העובר בעינן ולא סמכינן על ראתה או לא ראתה דאפשר שהיא מעוברת ורואה ואפשר אינו מעוברת ואינו רואה ואומה זו דנין כך אבל רבותינו הקדושים לא כך הורינו דאין הכרת העיבור אלא לאחר ג"ח דבפ"ק דנדה שנינו ר"א א' ארבע נשים דיין שעתן בתולה מעוברת מניקת וזקינה איזהו בתולה כל שלא ראתה דם מימי' אעפ"י שנשואה מעוברת משיודע עוברה ומפרש בגמ' וכמה הכרת עובר ג"ח ומנה שמעי' דמעוברת רואה דם א"כ אין סילוק דמים ראי' לעוברה ולא ראייתה ראי' שאינה מעוברת ע"כ אינו ראי' אלא כשבעל ופירש עכ"ד. ויש להוסיף ביאור מדקא' משהוכר עוברה מכלל דבעוד שלא הוכרה עוברה אף שעבר עלי' כו"כ חדשים ולא ראתה לא מחזקינן לה מעוברת ומזה תבין כי התשב"ץ שהביא הב"י באה"ע סי' קנ"ו שלא רצה לסמוך ע"מ שלא ראתה לטעמי' אזיל ועי' בתשו' בית אפרים אה"ע סי' קל"ד ובפתחי תשובה אה"ע סי' קנ"ו ס"ק ו' וזה כלל גדול בכ"מ שעל דבר שלא נזכר בגמ' מפורש לא סמכינן אדעתינו וכמ"ש הריב"ש שם סי' תמ"ז שאין לדון בדין תורתינו עפ"י חכמת הטבע והרפואה וכך כתב הרמב"ם פ"י מהלכות שחיטה ה' י"ב ואין להוסיף על הטריפות ואפי' נודע לנו מדרך רפואה וכו' ובתשו' מהרי"ק שורש קכ"ט לענין חפיפה ביין כתב הדעת מכרעת שאין לנו אלא מה שאחז"ל ועי' תשו' אמרי אש יו"ד סי' כ"ח לענין אם מלח בהעלאן עיי"ש וממנו נקח כי לא ראתה שלא אחז"ל שהיא סימן שהיא מעוברת לא סמכינן עליו כלל וממילא דלא סמכינן גם שהאשה אמרה שהרגישה הולד זה ג"ח דאולי מכח שלא ראתה סברה שהיא מעוברת ואמרה בדדמי לכן בעי' בכ"מ בעל ופירש וזה ברור לדינא:

ומה שהקשה על הרמב"ם פ"א מחגיגה דאין חגיגה דוחה שבת שיש לו תשלומין א"כ ל"ל קרא בתמורה י"ד דקרבן ציבור אין לו תשלומין הרי זה מוכח מדדחי שבת מקרא דפסחים דף ס"ו עיי"ש. לק"מ דהא במנחות דף ע"ב דקא' אי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת נקצרי' מע"ש וכ' תוס' אע"ג דלכתחלה מצוה בלילה כיון דדיעבד כשר לא הוי' דומי' דתמיד דכתיב בי' במועדו לומר דדחי שבת ומסתמא דומי' דתמיד בעי' א"כ כ"ז למה דידעינן דקרבן ציבור אין לו תשלומין מקרא דיליף התם בתמורה אבל אי לא"ה הוי אמינא דיש לו תשלומין ואפי"ה תמיד דוחה שבת משום דלכתחלה מצו' באותו יום לכן בעי' קרא דאין לו תשלומין וממילא חגיגה א"ד שבת כיון דיש לו תשלומין דדומי' דתמיד בעי' והא דפוסק רבינו נקצר ביום כשר ומצותו לקצור בלילה ודוחה שבת. כבר נאמרו ונשנו ע"ז תירוצים שונים עי' ברכת הזבח ומפו' והקרוב אלי לומר דרבינו סובר דלא יליף קצירת עומר מבמועדו במועדיכם מועדי ה' כדאיתא לחלק דאז דומי' דתמיד בעי' אלא פוסק כברייתא דלעיל שם מנין שאם נקצר ביום כשר ודוחה שבת ת"ל תקריב וכו' וסובר דדוחה שבת אקצירה קאי דלא כמ"ש תוס' דקאי אהקרבה דזה דוחק אלא כמשמעו אקצירה וכיון דיליף מקרא אחרינא לא בעי' דומי' דתמיד וז"ב ועי' שאגת ארי' מ"ש לתרץ קושי' הש"ך לענין מילה דוחה שבת משום דמקרא אחרינא נפקא וממנו נקח לדידן לענין קצירה דיליף מתקריב כנ"ל פשוט.

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה