אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק יו"ד · סימן קנ
החיים והשלום לכבוד אהובי ידי"נ הרב הישיש החריף ובקי הגביר מוה' אברהם אבלי כ"ץ ראפיפארט.
נעימות ימינו הגיעני ע"ד המרתף שמקצתו ביה"ח מאהיל עליו ומקצתו חוץ לאהל אך המחילות והענפי' פתוחי' זל"ז שמבואר בש"ע שהכהן אסור לכנוס תחת האהל ואפי' לבתי' הפתוחי' זל"ז בנקב שיש בו טע"ט והכהנים נכנסי' לשם להענפי'. הנה לכאורה יש בזה פלוגתא אי דאורי' או דרבנן דעת הש"ך בסי' שע"ב דבתי' הפתוחי' וסמוכי' כטע"ט אינו אלא דרבנן כדאיתא בטור ופוסקים והמג"א סי' שמ"ג חולק עליו דבאמת ליתא כך בטור דהטור מיירי וכו' אבל אהל טפח הוי דאורי'. וכן בתשו' שער אפרים תמה על הש"ך מה ראה לומר כך אמנם הפ"י בסוכה י' י"ח ור"פ הישן החזיק בדעת הש"ך. ולכן בישוע"י סי' שמ"ג בבתים הסמוכים זל"ז ופתוחים בטע"ט מצדד להקל כי תמך יסודו על דברי הש"ך ופ"י דזה אינו אלא דרבנן א"כ חזי לאצטרופי דעת הראב"ד דכהנים בזה"ז טמאי מת נינהו וכהן שנטמא אין עליו חיוב טומאה וגם דעת מהרשד"ם דכהני זמנינו לאו ודאי כהנים אלא מוחזקין והו"ל ספק ובאיסור דרבנן ספיקו לקולא עכ"ד. אמנם לאשר אנחנו זכינו לאורן של האחרונים ה"ה חמד משה בסי' שי"א וחכ"א קנ"ט וחת"ס סי' ש"מ באורך אשר הטיבו לראות בדיקדוק לשון הש"ך שכ' בבתים הסמוכים וכו' כדלעיל בסי' שע"א ס"ד ולא נקט ס"א מכלל דכוונתו רק לס"ד כדעת המג"א דשם הוא דרבנן אבל בס"א בבתים הפתוחים באהל טע"ט הו"ל דאורי' א"כ לא נשאר לנו רק דעת הפ"י המיקל ואומר כפשט דברי הש"ך שזה מדרבנן אבל י"ל גם הוא אינו אומר שהיא מדרבנן רק בחורי' ובובי' טע"ט שאין עשוין להכניס ולהוציא אבל בנד"ד שהן פתוחין זל"ז ע"י פתחי' רחבי' העשוי' להכניס ולהוציא אפשר מודה דהו"ל דאורי' ועי' בחת"ס שם מ"ש לדעת הפ"י וגם הישוע"י בכה"ג איירי ואם נאמר כך נמצא בנד"ד לכ"ע דאורי' ותו אין לצרף היתר ע"י הרשד"ם דכהני דידן ספק דספק דאורי' לחומרא ולא נשאר רק לסמוך על הראב"ד וכבר כ' המשל"מ פ"ג מאבילות שכל חכמי ישראל חולקי' עליו ואינו מצרפו אפי' לס"ס בשגם י"ל דהראב"ד לא אמר אלא דכהן שנטמא אינו לוקה אבל יש בו אפי' איסור תורה כמ"ש הדגול מרבבה סי' שע"ב עיי"ש. ואין כאן בנד"ד צד להקל משו"ה אסור לכהנים לכנוס להענפי' אפי' ודאי אינם תחת האהל ומלבד כ"ז מי יוכל לשער עד כמה הבי"ח מאהיל וחלילה לתת תורת כל או"א לשער לפי דעתו במקום שקל יוכל לטעות ויכנוס תחת האהל ממש לכן אין חכמה ואין עצה כ"א למדוד ע"י אומן הנקרא אינזשניר שיברר ויאמר המקום במחילות וענפי' ששם מסיים אהלו של ביה"ח בלי ספק ואף אם הוא נכרי הרי העלה הב"י בטויו"ד סי' צ"ח דסמכי' באיסור דאורי' אקפילא ארמאה דאומן לא מרע אומנותי' הגם שיש חולקי' ע"ז וכן השמיטו בש"ע וברמ"א כ' ואין נוהגין עכשיו לסמוך אעכו"ם אלא משערין בסמ"ך התם אפשר בסמ"ך או להמחבר במסלפ"ת אבל הכא להסרסרים שזה מחייתם ולחמם הו"ל אי אפשר שודאי מוכרחי' לילך לכל מרתף. ותו התם כשאומר שאין בו טעם לא מירתת שהרי סובר שיאכלוהו ולא עבידי לגלוי ודוקא במסלפ"ת שאינו קפילא ולא שאלוהו לסמוך עליו שפיר כתב הש"ך דמירתת דאיכא למיקם עלה ע"י קפילא כיון שא"י שיסמכו עליו אבל בקפילא ששאלוהו לסמוך עליו ודאי סובר שסומכין עליו וה"ה עומד לאכילה ולא עבידי לגלוי אבל הכא הארץ לעולם עומדת מירתת דעבידי לגלוי ע"י אומן אחר ואיכא תרתי לטיבותא ולכן נאמן לכ"ע ובמקומות שמסיים יעשו דלת אף שיש בה צירי ברזל ל"ל בי' וכדעת נה"כ החולק על הט"ז וכן העלה בנו"ב סי' צ"ד צ"ו ובלבד שיעשה הצירי' מתחלה ע"מ לקבעם בדלת עיי"ש והובא בפ"ת כ"ז נ"ל ברור: