אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן קמט

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן קמט

סימן קמח

שלום לאהובי ב"א ותלמידי ידידי האברך החריף ובקי הנגיד מוה' דארי' ליבוש טייטלבוים נ"י מאוהעל

ע"ד אשר שאל איש כהן שיש לו חולי נכפה ר"ל וא"ל איש יהודי רפואה שיגע במת בנפש אדם אם מותר. הנה בט"ז ביו"ד סו"ס פ"ד כתב בשם מהרש"ל על נכפה שהיא כמכה של חלל מותר להאכילו מאכל שיש בו שרץ אם הרפואה בידוע ואם לאו אסור עכ"ל ובתשו' חת"ס יו"ד סי' ע"ו כתב מתשו' הרא"ש כלל מ"ב יש להוכיח דליכא סכנת נפשות דהתיר לגרש אשה נכפית בע"כ וכתב שם א' מהגדולים ק"ו אם בשפחה הוי סמפון ק"ו גבי שאר וקרוב בשר ואי ס"ד דמסוכנת למיתה מה ק"ו דילמא בשפחה הוי מום משום דסופה למות ע"י חולי זה והרי עשה מעותיו אנפרות שקנה שפחה שתמות מהרה משא"כ אשה א"י לגרשה בע"כ שתאמר מה איכפת לך אם תמות כ"ז שהיא חי איננו מום אע"כ מזה מוכח דס"ל דאין כאן סכנת מות ואפי"ה הוי סמפון בשפחה ושפיר הוי ק"ו באשה מ"מ נ"ל בפ"נ הולכים להקל ויש לסמוך על מהרש"ל להאכילו דבר איסור אם הרפואה בדוקה עכ"ד:

ול"נ

דאין כאן ספק פ"נ אלא ודאי דאין כאן מחלוקת כלל וכ"ע מודו בי' אבל לא מטעם שהבין החת"ס דהסכנה היא משום שמא ימות כי עינים רואות כמה וכמה אנשים שיש להם חולי זה ר"ל ובהניח להם הם חיים וברואים אלא דהא דמותר להאכילו איסור היא מטעם דבשעה שאחזתו החולי זה היא חסר דעת ובטל ממנו כל החושים וכמת הוא ואינו בכלל בר מצו' כלל באותו שעה ועיין ברמב"ם ה' חמץ ומצה ובאו"ח סי' תע"ה סעיף ה' ע"כ בשביל להחיותו לאותו שעה שיהא באותו שעה בר דעת ובר מצוה מותר להאכילו איסור דאפי' בשביל חיי שעה שברור שימות אח"ז מותר לחלל עליו שבת כדאיתא ביומא דף פ"ה ובאו"ח סי' קכ"ט [ודברי אור החיים פ' תשא תמוהי' ועי' ע"ז בס' מנחת חינוך במסך שבת במלאכת הוצאה אות ט"ל] וכש"כ דכל שאר איסורים נדחים מפני פ"נ של חיי שעה אבל למיתה לא חיישי' וא"כ שפיר איכא ק"ו אם בשפחה הוא מום מפני שבטלה ממלאכתה באותו שעה ומאוסה בעיניו כדאיתא בחו"מ סי' רל"ב סעיף יו"ד ק"ו באשה שבטלה ממלאכתו ומאישות ומאוסה בעיניו וזה ברור. ועי' במג"א סי' תקנ"ד ס"ק ח' ובהג"ה לבושי שרד שם דחסרון דעת הוי סכנה עיי"ש מלבד זה שמעתי מחכם א' שדחה דברי הח"ס דודאי רוב מהנכפין אינם מתי' מחולי זה [היינו באנשי' גדולים] אבל מיעוט איכא שמתי' מחולי זה כאשר שמעתי דאתרמי הכי וא"כ יש למילף בק"ו ממה דבשפחה הוי מום ולוקח יכול לטעון מקח טעות הוא אף שהמוכר קבל כבר המעות ואי משום שמא ימות הלא הרוב אינם מתי' והמוכר מוחזק ואיכא רובא דאזלינן בתרי' להחזיק אע"כ דטענת מום מפני שבטלה ממלאכתה ומאוסה וק"ו באשה אבל לענין פ"נ כיון דמיעוט מתי' מתוך חולי זה מותר להאכילו איסור דלענין פקוח נפש לא אזלי' בתר רוב עכ"ד וגם זה נכון וא"כ כיון דמותר להאכילו איסור לכול' עלמא מעתה אני דן ק"ו מה האיסור השוה בכל מותר כ"ש באיסור כהונה שאינו שוה בכל ודאי מותר ועוד ק"ו לפימ"ש תוס' פ"ק דחולין דף ה' ע"ב אהא דצדיקי' אין הקב"ה מביא תקלה ע"י והא דיהודא בן טבאי הרג עד זומם ור"י קרא והטה אכיל' שאני דגנאי היא שאוכל איסור וטעם מפני שהגוף נתפטם מן האיסור וא"כ אם באכילה של איסור מותר ק"ו ליגע במת באיסור אך אם אפשר שיגע במת גוי יש לעשות כן דבגוי יש דיעות שאינו מטמא במגע כמו באהל ונהי דאנן קי"ל להחמיר דבמגע מטמא עי' בטור וב"י ובש"ך סו"ס שע"ב מ"מ כיון דיש מקילין במגע היכי דאפשר לאהדורי אהתירא טפי מהדרי' אבל אם הסגולה והרפואה היא דוקא שיגע הכהן בנפש ישראל או שא"א למצא לעשותו בגוי כ"א בישראל אזי מותר בודאי רק בתנאי אם היהודי ההוא בקי בענין זה ויודע שהיא רפואה בדיקה אז מותר לעשותו:

שוב העיר אותי שארי הרב החריף ובקי מוה' אלימלך אשכנזי נ"י מהארדענקא מהא דאיתא ביומא דף פ"ג מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין לו מחצר הכבד שלו פירש"י אעפ"י שנוהגין הרופאים בכך אינו רפואה גמורה להתיר לו איסור ור' מתי' ב"ח מתיר פירש"י קסבר רפואה גמורה היא והרמב"ם בפי' המשניות כתב ואין הלכה כר"מ ב"ח בזה שהוא מתיר להאכיל לאדם הכבד של כלב שוטה שזה אינו מועיל רק בדרך סגולה וחכמים סוברי' כי אין עוברין על המצות אלא בדברים המרפאים בטבע בלבד הוציאו הדעת והנסיון אבל להתרפאות בדברים שהם מרפאים בסגולה אסור כי כחם חלש ונסיונם רחוק וכו'. ולכאורה פליגו בזה רש"י ורמב"ם דלרש"י ברפואה גמורה מותר גם באותו רפואה שהיא בסגולה ולרמב"ם אסור וא"כ דברי הרש"ל עדיין במחלוקת אלא דלהט"ז י"ל דאכילת שרץ רפואה בטבע כדמשמע מדברי הגה"מ ה' מאכלות אסורות פי"ד על ששאל לרבו על נכפה אם להאכילו שרץ האריך וכתב בזה"ל והמחאת רפואה שמא א"צ המחאה גדולה כמין הקמיע שאם השרץ מרפא מכח חוזק טעמו א"צ המחאה כ"כ כמו קמיע שאין קמיע אלא מכח מזל שהן וכיוצא בהן יפה כחן עכ"ל מבואר דשרץ מרפא בטבע מכח חוזק טעמו אבל בנד"ד הרפואה ליגע במת אינו בטבע רק בסגולה אסור להרמב"ם כ"א לרש"י שרי וא"כ המחלוקת במקומו עומדת וצ"ל דאכתי יש להתיר מכח ס' פ"נ להקל:

ועוד אפשר לומר דבנידן דידן גם להרמב"ם שרי בהקדם מ"ש הכפו"ת שהקשה על הרמב"ם מהא דיוצאין בשבת בביצת החרגל ובשן שועל וכו' שהן משום סגולה כמ"ש הרמב"ם שם ותי' דרפואה דסגולה דוקא באיסור תורה אסור אבל באישור דרבנן שרי וכן כתב בתשו' שמש צדקה ח' יו"ד סי' כ"ט ועי' בתשו' רדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' ס"ג. [ב'] מ"ש בתשו' מהרשד"ם בענין שבוי לכהן וז"ל אינו סומך בזה עמ"ש הריב"ש סי' צ"ד שכ' הכהנים בזמנינו שאין להם כתב יוחס אלא חזקתן נהגו לקראן ראשון לתורה הרי שכהנים בזמנינו אינם כהנים ודאי רק ספק וכיון שאיסור שבוי אינו אלא מדרבנן ראוי לומר ס' דרבנן לקולא עכ"ל והאריכו בזה תשו' הרבה הביאו בתשו' בית אפרים חאו"ח ה' נשיאות כפים סי' ו' ועי' שאילת יעבץ ח"א סי' קנ"ה ובפתחי תשו' יו"ד סי' ש"ה. [ג] ידוע דעת רבינו הרמב"ם דכל ס' דאורייתא שרי רק מדרבנן אסור וא"כ לשיטתו מותר לכהן זמנינו ליגע במת אף שהיא רק סגולה דבאיסור רפואה מכח סגולה שרי ואף להפוס' דס' דאורייתא מהתורה לחומרא אכתי חזי לאצטרופי לזה דעת הראב"ד פ"ה מנזירות דעכשיו שכולנו טמאי מתי' אם נטמא הכהן פעם א' שוב אין עליו חיוב טומאה עיי"ש וא"כ תו למ"ד כהני זמנינו ס' הו"ל ספק דרבנן ולקולא וכ"כ י"ל עוד אפי' להפוס' דגם כהני זמנינו ודאי הן הואיל והחזקו לכהני' אפי"ה לדעת הראב"ד דאם כבר נטמא אין עליו טומאה דאורייתא אלא מדרבנן א"כ גם להרמב"ם דאיסור רפואה של סגולה בדרבנן שרי מכל הלין טעמי נראה להתיר אפי' בנפש מישראל אם א"א בגוי:

שוב ראיתי בחת"ס יו"ד סי' של"ט מ"ש בנידן זה ומשם נראה דעיקר הסגולה לנכפה במגע גוי ומיחלפי' שיטתי' דפשיטא לי' דנכפה הו"ל סכ"נ ולא כדלעיל שכ' דהו"ל ס' פ"נ וגם לא דיבר מדברי הרמב"ם כלל והנלע"ד כתבתי ואני שמעתי מאיש זקן שאמר סגולה לזה שיקיז דם להנכפה מידו השמאלית כמו רבע ליטער ויש אותו החולה ההיא תיכף בעודו חם אח"ז יהי' נרתע ונרעד ואח"ז יתרפא ולא ישוב עוד ואיש הזה אמר שהיא רפואה בדוק ומנוסה עכ"ד וזה יותר קל לענין הדין כי איסור דם אדם אינו אלא דרב מפני מראית עין. דברי דודו דו"ש באהבה יקותיאל יהוד' ט"ב:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה