אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק יו"ד · סימן קמח
שלום לאהובי הרב המופלג הנגיד מוה' משה שלמה ווייס נ"י.
ע"ד השאלה ביה"ח שעשו לו גדר זה כמה שנים ועלה בו אילני סרק הרבה על הקברים ומחמת זה נפרץ הגדר כי הנכרי' פורצים בו פרצות שהולכי' לביה"ח לקצוץ משם מוטות וענפים ומכח זה נשאר עתה בלי היקף יורנו אם מותר לחטוב היער הזה מכל וכל ובפרט עתה בעת הקור אשר עניים הרבה יחי' את נפשם בהעץ וזה פשוט שלשרש האילנות מעל הקברים ממש שאסור ואם יחטבו רק ממעל לארץ ככלות שנה או שנתים יחזרו ויעלו יונקותם ויחזיר היער כמו שהוא אבל זה אפשר שבכל שנה ושנה יקצצו הזרדין ממעל לקרקע ובזה ישאר הגדר שמור אם מותר עשות כך עכ"ד:
תשובה ש"ח חצי תשובה כי עיניו שפיר חזו דברי ז' הרמ"א ז"ל בסי' שס"ח שכתב בזה"ל וכן מותר ליהנות מעשבים שעל הקברים או פירות אילנות שעליהם לצורך הקברים כו' הרי שבפי' התיר לצורך הקברות בעשבים וה"ה באילני סרק העולי' מאליהן ולא חילק בין זה לאילני של פירות וכ' באה"ג דזה איירי ע"כ שהן על הקברות עצמן ואפי"ה שרי וכ"כ בהג"ה רעק"א ז"ל [עי' תשו' חת"ס יו"ד סי' שכ"ז ובתשו' חכמת שלמה מר"ש קוועטש סי' ח' פקפק עליו דיותר יש ללמוד מזה דאיתקש ליה דגדולים אסור וכ"כ הב"ח יו"ד סי' שס"ח דלר"י הגדולים אסורים מדאורייתא ע"ש] ואין צורך ביה"ק יותר מזה שיהא מוקף גדר מסביב כדי שיהא שמור ונמלט מגנבים וכלבים וכדומה ובלי ספק כלל דבשביל זה מותר לקוצצן מידי שנה בשנה וכבר נשאלתי אם מותר לקצוץ באילנות שעל הקברות לגדור אותן סביב והתרתי וה"ה לשמור הגדר לבל יפרוץ נמי מותר. אף שהב"ח שפוסק וז"ל ולכן מה שנוהגי' הגבאים ללקוט פירות ולמוכרן והדמי' לצדקה ומקצתן נותני' אותן לגוי שומר ביה"ק והגוי עושה לו גן בביה"ק צריך ליזהר שלא יהא אילן נטוע ולא גן זרוע אלא במקום שאין בו ספק קבר עכ"ל. אבל על הקברים אסור יש לחלק בין זה לזה דהתם גנאי היא למתים לקצוץ האילנות שעל קבריהם להנות מהם בני אדם וכש"כ גוי וכ"כ במה שגוי עושה לו גן אבל כאן לקצוץ האילנות משם רק לצורך עצמן שיהא, מוקף גדר י"ל גם הב"ח מודה דשרי והכי מסתבר דבזה ודאי שמוחלי' על כבודם לצורך עצמן וראיתי בהג"ה יד שאול ובשו"מ קמ"א ח"א סי' רל"ו הקשה על תה"ד ורמ"א דכ"ז בקרקע עולם אבל בקבר של בנין אסור ולפי"ז הפירות שיוצאין הו"ל כתלוש ולבסוף חיברו דאסור ויש לדון גם על האילן עצמו בנטיעה אחר שהי' שם קברים עיי"ש. וא"י מה קאמר מה ענין זה לקבר שהוא לצורך המת אבל האילנות והפירות שנטעה שם אין בהם צורך המת ולכן דבריו פירוש אין להם. ומיהו בנד"ד גם לדידי' שאני דאילני סרק יצאו מעצמן. אבל בזה יש להסתפק מאחר שמוכרחין לקצוץ האילנות לצורך עצמן בשביל הגדר אם צריך לשורפן או מותר לתת לעניים דאף שהב"ח ואחרונים העלו דאסור לקצוץ ליתנן לעניים וחולים י"ל דהתם הקציצה בשביל זה היא בזיון אבל הכא שאני שהרי הקציצה מותר בשביל הגדר ואחר שקוצצין אפשר מותר ליתנן לעניים ומה להם אם ישרפו או יתנם לעניים. ונ"ל דאסור אלא צריך לשורפן במקומן ומנה אמינא ליה מהא דאי' במגילה כ"ט ביה"ק אין נוהגין בהן קלות ראש ואין מרעין בהן בהמה וכו' ואין מלקטין בהן עשבין ואם ליקט שורפן במקומן מפני כבוד מתי' אהאי אילימא אסיפא מה כבוד מתים איכא אלא ארישא ופירש"י אאין נוהגין בהן קלות ראש קאי ולא נקט הנהו דבתרי' אפשר סובר דהא דאין מרעין ואין מוליכין ואין מלקטין עשבין לא משום כבוד המתים הוא דלא איכפת להו בהכי אלא משום איסור הנאה דביה"ק נגעו בה דאיירי בביה"ק שחפרו כדעת רבינו ישעי' דתלוש ולבסוף חיבר אסור וכן נראה מדברי הר"ן שכתב ואם ליקט שורפן דאסור בהנאה וכ"כ בש"ג בסנהדרין דף מ"ז וכ"כ ב"י בדעת הר"ן אלא שהב"ח מפרש דכוונת הר"ן דאסור בהנאה מדרבנן מפני כבודם עיי"ש. ואמנם הרא"ש כתב הא דאין מרעין איירי אף בקרקע עולם אסור משום כבודן של מתי' דאי על הקברים בקבר של בנין אסור בהנאה ועמי קשי' איך יעלה עשבים בקבר של בנין עי' בש"ג וב"ח שתירצו זה כ"א לדרכו] וכ"כ המרדכי אין מרעין אומר ר"י דאיירי בקרקע שלא חפרו כלל ואפי"ה אסור משום כבודן של מתי' דאי בשאינו קרקע עולם מה קאזיל וחשיב הכל אסור בהנאה עכ"ל והשתא לפירש"י והר"ן לפי' הש"ג וב"י קשה למה נקט מפני כבודן של מתי' אחר שאמר שורפן במקומן הו"ל למינקט מפני כבודן של מתים אהא דא' אין נוהגין בהן קלות ראש. ולהרא"ש והמרדכי והב"ח להר"ן הו"ל למינקט מפני כבודן וכו' קודם שא' שורפן במקומן למה אמר מפני כבודן אחר שאמר שורפן במקומן דמזה ששורפן אין בזה כבודן לכן נ"ל דגם בזה יש כבודן הגם שהמרדכי כתב והא דשורפן במקומן אין זה כבוד המתים אלא קנסא או משום שלא יחשדוהו שמוליכן לבהמתו והביאו הש"ך ואחר המחילה מכבודו אני אומר דתי' הא' משום קנסא לא נהירא דא"כ הי' לו לחלק בין שוגג למזיד לדעת הרא"ש והמרדכי דאין מרעין ואין מלקטין רק מדרבנן משום כבודן א"כ הרי קי"ל בדרבנן לא שוגג אלא מזיד כדאי' ביו"ד סי' צ"ט בהא דאין מבטלין איסור לכתחלה וכתב שם הט"ז דאומר מותר שוגג הוא וא"כ בשוגג כה"ג ליכא למיקנסא א"ו העיקר כתי' השני אבל לא משום חשדא דידי' הוא דאין אנו אחראין להוציאו מחשד באם הוא לא חש לנפשי' שחשדוהו אלא משום שיסברו שמוליכו לבהמתו וזה אינו כבודן של מתים ללקט עשבי' מביה"ק לבהמתו שבביתו. ולכן נ"ל דמה שכתב המרדכי ואין זה כבוד המתים היינו לתי' הא' משום קנס ושוב קא' התי' השני משום שלא יחשדוהו און כוונתם משום חשדא דידי' כמ"ש אלא שלא יחשדוהו שמוליכו לבהמתו ואין זה כבוד המתים כמו שאמרתי וזה שאמר באם ליקט שורפן במקומו דייקא ולא במקו"א מפני כבודן של מתים שלא יסברו שמוליכו לבהמתו וזה אינו כבוד המתים וא"ש השתא טובא שיטת הרא"ש והמרדכי והב"ח לדעת הר"ן די"ל דהמקשה הי' סובר דהברייתא איירי באינם קרקע עולם ואין עושין קלות ראש ודאי זה מפני כבודן אבל באינך אין מרעין וכו' משום איסור הנאה נגעו בהן אבל לא מטעם כבודן של מת דלא איכפת להו בכל אלו ואין זה נגד כבודם ואם באלו ליכא משום כבודם פשיטא דאין חילוק בין אם שורפן במקומן או במקו"א לכן פריך אילימא אסיפא כלו' אסיפא לחוד קאי מה כבוד המת איכא בזה ומשני אלא ארישא כלו' דקאי גם ארישא דלא כמו שעלה ע"ד דטעם ברישא משום איסור הנאה מדאורייתא אבל אין אלו נגד כבודם אלא איירי בקרקע עולם דאין בהן איסור הנאה אלא הטעם דאסור משום כבודם וא"כ מפני כבודם קאי נמי אסיפא ולא זא"ז קאמר לא מיבעי' ארישא דאין עושין קלות ראש וכו' ואינך משום כבודם דלא ניחא להו בהכי אלא אפי' אם ליקט שורפן במקומן דוקא ולא יוליכם למקו"א שלא יסברו שמוליכם לבהמתו וזה נגד כבודם וא"כ מפני כבודן קאי ארישא ואסיפא להכי נקט לה בסוף וכן לפירש"י והר"ן וש"ג דאין מרעין וכו' משום איסור הנאה דאורי' אלא הא דאין עושין קלות ראש מפני כבודן נמי י"ל כך דודאי שורפן משום דאסור בהנאה אבל למה במקומן דוקא יוליך וישרפן במקו"א אלא הטעם היא דמפני כבודן של מתים כלו' שיסברו העולם שמוליך לבהמתו וזה בזיון למתים לרעות בהמתו שבבית מעשבים של קבריהם ע"כ תיקנו שישרפו במקומם דוקא וא"כ לרש"י ור"ן קאי מפני כבודן ארישא דאין עושין קלות ראש ואסיפא דשורפן במקומ"ן דוקא להכי נקט לי' בסוף וממנו ניקח לנד"ד כיון דקי"ל להלכה כהב"ח ואחרונים דאסור לקצוץ מדרבנן לצורך חולים ועניים דזה היא בזיון אלא דבנד"ד מותר לקוצצן בכל שנה מפני שמירת הגדר וכ"ז אם ישרפוהו במקומן אבל אם יתנו העצים לעניים שוב אין זה כבודן שאם אמנם עיקר הכוונה בשביל לשמור הגדר ודאי אין זה נראה לעינים ועין הרואות ידמה שקוצצן בשביל בני אדם וזה לא לכן אחר שקוצצין לשמור הגדר מותר ליקח מאותן העצים לגדור הגדר והמותר ישרפוהו במקומן תיכף והי' לאות שהוא בשביל עצמן שיהי' מקיפין בגדר וכה מותר לעשות בכל שנה ושנה לקצוץ הזרדין ולשורפן שם כנ"ל ברור להלכה ולמעשה: