אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק יו"ד · סימן קמה
לנכדי הרב המאוה"ג מוה' משה נ"י האלבערשטאם אבד"ק בארדיוב:
ע"ד השאלה בא' שנולד לו בש"ק ב' זכרים תאומים שנגמרו שערם וצפרנם ומת א' בש"ק וא' ביום הראשון וקבר אותן ביחד במהירות להעלים הדבר מהחברה אח"ז נודע הדבר להם ושאלו כדת מה לעשות והורה להם שיפנו ילד א' מהם ולקברו בפ"ע:
תשובה מאפס הפנאי אבא בקצירת אומר דנ"ל דיפה אמרת מטעם ממ"נ אם נפל א"צ קבורה אין כאן בזיון ואיסור לפנותו ואם צריך מותר לפנותו ובפרט כיון דלא ניחא להו להח"ק בזה ה"ה מונח בקבר שאינו שלו ובודאי מותר וראוי להחמיר לפנותו. ועל מ"ש החכם האוסר לפנותו דס' דרבנן לקולא יפה כתבת דעכ"פ דקבורה מה"ת משום בזיון המת הרי עיקרו מדאורייתא ויש לי סמוכין לזה מהא דא' בסנהדרין מ"ו איבעי' להו קבורה משום בזיוני' ואי אמר לא בעי' דלקברו לאו כל כמיני' משום כפרה ולא אפשיטא וכ' הב"י בשם רמב"ן דספיקא דאיסורא לחומרא ובטוש"ע סי' שמ"ט שמה מבואר אי אמר אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין אלא מוציאין מיורשי' וכן כ"מ שרגילין לעשות לבני משפחתו וכו' משמע דקאי אדלעיל אפי' אמר אל תעשנו לי. וקשה בשלמא בזיון דקבורה דכ' בתורה אמרי' מספיקא לאו כל כמיני' מוציאין מיורשו אבל מה שרגילין בני משפחתו אי לא עבדו לי' ואיכא בזיון הא בזיון זה לא כתיב בתורה שיש בו קפידא אלא ודאי כיון ששיערו חכמים לפי משפחתו שהיא בזיון הכל בכלל ואסור מספיקא וה"ה כיון שאמרו שזה בזיון לקבור ב' מתי' יחד היא בכלל בזיון דקרא וכל ספיקא דאית בי' אזלי' לחומרא והיינו יחד בלי הפסק כלל ונסר לא הוי הפסק שיתעכל אבל במקום שיש הפסק בארץ רק לענין שיעור תפיסתו כמה יהא הפסק בזה הקילו האחרונים:
ותו דנ"ל דהא דפליגו הפוס' אי נפלי' בעי קבורה היינו מדינא דכיון דקבורה משום בזיוני' ובנפל לא חששה התורה לבזיון שלו או של משפחתו כיון דכולם בלא קבורה אין כאן בזיון. אבל השתא דכ"ע נהוג לקבור נפלי' וגם נזהרים שלא לקבור ב' ביחד הדר קבלוהו עלי' כחובה וה"ז כתפילת ערבית דעכשיו קבלוהו עלי' לחובה ובפרט דמצינו בגמ' שם דקא' דלא פשיט קבורה מהתורה מדאקברו צדיקי' מנהגא בעלמא מדקברי' הקב"ה למשה דלא לשתני ממנהגא הרי אפי' אי לאו מהתורה אלא מנהגא בעלמא נהגו אין לשנות ממנהג וא"כ אי משני ממנהגא איכא בזיון גדול למת ולמשפחתו וכה"ג יש לחוש אפי' בנפל שיאמרו שפסול או פגום הי' מדלא קברוהו כהוגן. לכן עתה בעי קבורה והא דאין קוברין אותו ביו"ט דכאן ליכא ב"ת וליכא מנהג לקוברו ביו"ט] וא"כ תו ודאי מותר לפנותו והרי תינוק, שמת פחות מבן ח' שמלין אותו על קברו אינו אלא מנהג כמבואר בטור וב"י סו"ס רס"ג ובאו"ח סי' תקכ"ו. ואפי"ה כתב התבו"ש בסנהדרין שם דאם לא מלו אותו וקברוהו יש לפתוח קברו ולפנותו ממקומו כדי למולו דניחא לי' להסיר חרפתו ממנו אם שיש ספק אולי מטעם תקנת הפושעי' ולא לטובתו וה"ה הכא ודאי ניחא לי' בהכי לפותחן ולפנות א' מהם משם להסר החרפה והבזיון שלא נעשה בהם כפי המנהג כנ"ל ברור ואצ"ל אם לא מל אותן ולא קרא להן שם כהוגן שלא ידע האב מזה כלל פשיטא שמחויב להוציאן למולן לקרא שם וממילא יפנה א' למקו"א. זקינו הדו"ש באהבה. יקותיאל יהוד' ט"ב