אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן קמג

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן קמג

סימן קמב

פסחים דף ל"ב ע"ב ת"ר האוכל כזית תרומה חיב קרן וחומש אב"ש אמר עד שיהי' בו שו"פ כו':

איכא למידק לשיטת תוס' לעיל כ"ט וכתובות דף ל' דתשלומי תרומה כפרה א"כ לת"ק דקיי"ל כוותי' למה בעי' כזית ופחות מזה פטור והא קיי"ל דחצי שיעור אסור מה"ת וניבעי כפרה וכ"ת דדוקא בכזית דבמזיד חייב מיתה בשוגג בעי כפרה אבל על ח"ש דליכא במזיד אלא אסורא בעלמא בשוגג לא בעי כפרה. אכתי תקשה מ"ט דאבא שאול דא' עד שיהי' בו שו"פ ואי לית בי' שו"פ אפי' אות בי' כזית פטור אמאי הא עביד איסורא בכזית ונבעי כפרה וכבר עמד ע"ז בס' יד דוד ותי' דגזיה"כ הוא והוא דוחק [ב] הקשה הקהלת יעקב לר"ל דחצי שיעור מותר מה"ת מ"ט דאבא שאול דא' בפרוטה אע"ג דליכא כזית חייב חומש הא לא עביד איסורא ותי' לר"ל דאב"ש סובר כר"ש דא' כ"ש למכות והא דפריך והא כתיב כי יאכל ואכילה בכזית לר"י הוא דפריך הכא דלר"י י"ל דאב"ש נמי סובר אכילה בכזית עכ"ד. ואכתי קשה מנ"ל למיפרך דילמא גם לר"י מודה אבא שאול לסברת רבנן דאי בעי' כזית למלקות לא בעי כפרה על חצי שיעור והא דסובר אב"ש דחייב אפרוטה אפי' פחות משיעור היינו משום דסובר כר"ש דכ"ש למכות ואכילה בכ"ש [ג] דקא' מ"ט דת"ק א"ק איש כי יאכל קודש בשגג"ה ואכילה בכזית למה הביא הא דכתיב בשגגה דלכאורה שפת יתר הוא [ד] מ"ש תוס' מיהו קשה לר"י כו' ולמ"ד התם נתינה בכ"ש א"ש ותמה בתשו' זרע יעקב סי' י"א דהא קאמר התם מחלוקת בשמן המשחה אבל נתינה דעלמא פי' כגון לא יתן עליו לבונה ד"ה בכזית פרש"י דילפי' מתרומה וכ"כ תוס' מנחות דף ס' וקשה אדנילף מתרומה נילף מהנך דבכ"ש לחומרא [ה] עוד הקשה אמ"ש תוס' שם אי נמי דההיא אתיא אפי' כאבא שאול ושאני תרומה דיליף ממעילה דהיא בפרוטה עיי"ש א"כ מי הוא בנין אב דונתן בכזית דונתן דתרומה לאב"ש בפרוטה. תו קשה לי אמאי הקשו בקושי' רק משמן המשחה ולא גם מלבונה. מיהו למה שתירץ שם בתשו' הנ"ל עפ"י סברת התוס' בגיטין דף כ' ע"א דלבונה שאני דהוא דומיא דהקטרת לבונה בחוץ דהוי בכזית ניחא שלא הזכירו לבונה דמני' לא קשה מידי:

אמנם לחדד התלמודים אמרתי לתרץ כ"ז בחדא מחתא והוא דעוד יש לדקדק [ז] בגמרא דקאמר לאב"ש כי יאכל פרט למזיק הוא דאתי דלכאורה הא דקאמר הוא דאתי' שפת יתר הוא אבל נראה הכוונה בזה דכבר עמד בתשו' הנ"ל דלכאורה משמע דרבנן לית להו פרט למזיק והרי אר"ל ביומא ובכ"ד האוכל תרומה אכילה גסה פטור מחומש כי יאכל פרט למזיק והכי קיי"ל כדכתב הרמב"ם פ"י מתרומות. ותי' דלת"ק כי יאכל אתי דבעינן כזית דפחות מכזית לא שמי' אכילה ממילא שמעי' מיני' דמזיק פטור דמזיק לאו אוכל הוא אלא לאב"ש דמחייב בפרוטה אפי' פחות מכזית א"כ כי יאכל לא אתי אלא למעוטי מזיק עכ"ד והוא פשוט והן דברי הגמ' דבעי לומר דכ"ע סברי פרט למזיק אלא דהחילוק דלרבנן מכי יאכל תרתי שמעית מני' הן פחות מכזית והן אכילה גסה דלאו אכילה הם אבל לאבא שאול פרט למזיק הוא דאתי כלו' למזיק לחודי' ולא לפחות מכזית דחייב מונתן וז"ב והנה הא דקיי"ל כר"י דחצי שיעור אסור מה"ת מבואר בגמ' יומא הטעם כיון דחזי לאצטרופי איסורא קאכיל ויש להבין הלשון איסורא קא אכיל הא פחות מכשיעור לא שמי' כילה בלשון התורה והנראה בזה דבתשו' חכ"צ מבואר דמשום דחזי אצטרופי לחודי' לא סגי לאסור אלא משום שעושה מעשה ואכלו אחשבי' אבל לענין ב"י שאינו עושה מעשה אלא מניחו בביתו חצי א סגי כ"א מכח אחשבי'. תו יש להבין באמת תרתי ל"ל ומפני מה לא סגי בטעמא דגמ' לחודי':

ולכן נראה עפימ"ש הריטב"א מכות דף י"ד אהא דאר"ש כ"ש למכות ולא א' כזית אלא לקרבן טעם הדבר דלמלקות כיון כל במזיד אחשבי' לחומר איסור להתחייב בכ"ש אבל קרבן שהוא על אכילת שוגג בעי כזית ביאור דבריו דבמזיד שיודע שיש איסור אפי' כ"ש ואעפי"כ אכלו הרי אחשבי' דאי לא הי' חשוב בעיניו לא הי' אכלו משא"כ שוגג שלא ידע שהוא אסור אינו ראי' מאכילתו שמחשיבו. ולפי"ז תרווייהו צריכי כיון דחזי לאצטרופי לכזית שם איסור עליו ואעפי"כ אכלו הרי אחשבי' אכילה וזה דדייק ואמר כיון דחזי לאצטרופי איסורא קא אכיל כלו' אעפ"י דלזולתו חצי שיעור לא שמי' אכילה כיון דמכח חזי לאצטרופי לא תוכל לקרותו היתר דאם תוסיף עליו עוד עד כזית ה"ה אסור וחייב עליו ועכ"ז הוא אכלו הרי איסורא קא אכי"ל כלו' דאצלו חשיב אכילה אבל לולי דחזי לאצטרופי לא הי' שום איסור על ח"ש ולית בי' אחשבי' אלא מכח חזי לאצטרופי שייך בי' אחשבי' הרי מלשון קא אכיל מוכח טעמא דאחשבי' כנ"ל נכון. ולפי"ז דן מנה כמו לר"ש בשוגג פטור מקרבן דל"ש אחשבי' כ"כ דהא דח"ש אסור מה"ת מטעם אחשבי' היינו במזיד שידע שזה דבר איסור וחזי לאצטרופי כו' אבל בסבר שמותר הוא ואכלו בשוגג דליכא ראי' דאחשבי' א"כ לא עביד איסורא כלל מהתורה וא"צ כפרה וכעין זה מבואר במג"א סי' תמ"ב ס"ק ט"ו לענין דיו כיון שאכלו שלא בכוונה ליכא אחשבי'. ובזה מתורץ קושי' הטו"ז שם ס"ק ה' כמבואר שם בספר ישועות יעקב:

ולפי"ז ניחא טעמא דת"ק דפחות מכזית בתרומה אינו משלם חומש דתשלומי תרומה שוגג לכפרה הן ובחצי שיעור לא בעי כפרה דלא עביד איסורא כלל דלא אחשבי' כמ"ש וזה דדייק בגמ' ואי"ש כי יאכל שלא תימא שהתורה חייביה משום דאיהו אחשבי' אכילה לזה אמר בשגגה דליכא אחשבי' א"כ אכילה בכזית. ולפי"ז שפיר פריך לכ"ע על אב"ש הא כי יאכל כתיב דאפי' אי סובר כר"ש כ"ש למכות הלא גם ר"ש מודה דאכילה דעלמא אינו אלא בכזית אלא דמחייב במזיד משום דאיהו אחשבי' אבל הכא בשגגה דליכא אחשבי' גם לר"ש כילה בכזית ומשני משום דכתיב ונתן כו' ולפי"ז הדר קשה לאב"ש אמאי חייב בפרוטה בליכא כזית הא בשוגג לכ"ע לא עביד איסורא אפי' לדידן דחצי שיעור אסור וכ"ש לר"ל וכ"כ קשה איפכא אמאי פחות מפרוטה ואית בי', כזית פטור ניבעי כפרה דבכזית ודאי עביד איסורא ונראה דבהא עצמו פליגו אי תשלומי תרומה כפרה או לא דת"ק סובר מדחזינן דהתורה חייבי' חומש רק אכזית מכי יאכל ובפחות מכזית פטור אפי' אי אית ביה פרוטה ע"כ לאו משום תשלומין לכהן כמו גזילה דהרי התם תלי' בפרוטה ומדכאן תלי' בכזית דעביד איסורא מכלל דתשלומי תרומה כפרה וכדעת תוס' הנ"ל ואב"ש דכי יאכל דריש פרט למזיק ויליף מונתן דבעי שו"פ פליג וסובר דתשלומי לאו כפרה אלא ממונא כגזילה דעלמא וכמו תשלומי מעילה דתלי' בפרוטה וכדעת הר"ש ר"פ ז' דתרומות וכ"ה דעת רש"י לעיל ע"א דא' בי' קלבד"מ בהזיד בחמץ עיי"ש וא"ש ולק"מ ולפי"ז ניחא הא דכ' תוס' דהכא בעי' שו"פ דנתינה קאי אתשלומין כמו השבת גזילה ובגיטין ומנחות כתב דתשלומי תרומה יליף ממעילה כו' ולכאורה זה סותר למ"ש לעיל דתשלומי מעילה ממונא ותשלומי תרומה. כפרה ויש חילוק ביניהם לענין קלבד"מ דבמעילה כרת פוטר ולא בתרומה עיי"ש אלא הוא אשר דברנו דכאן כ' תוס' לאבא שאול וכ"כ לרבנן אי לאו כי יאכל ודאי הי' סוברי' מונתן לשו"פ דממונא הוא כמו גזילה או דילפינן ממעילה אבל אליבא דאמת דרבנן דרשו בתרומה מכי יאכל לכזית והכי קיי"ל מוכח דתרומה חלוק ממעילה דהתם בפרוטה ממונא הוא והכא בתרומה בכזית ע"כ משום כפרה הוא ובזה סרה מהר תלונות הר"ש מעליהם מנ"ל דתשלומי מעילה ממונא ותשלומי תרומה כפרה ולמ"ש ניחא ולק"מ:

ולפי"ז יש להבין מה מקשה הר"י אהא דיליף דשמן המשחה בכזית דיליף מתרומה נילף ממתן דמים ובהונות דבכ"ש. וכ' מהרמ"ל דבלא תי' דלעיל דתרומה הוי לתשלומין לא הוי קשיא להו מידי די"ל דניחא למילף מתרומה דנהנה מאכילתו וכ"כ בשמן המשחה דנהנה ממנו אבל מתן בהונות אינו אלא זריקה בעלמא אבל השתא דתרומה לתשלומין א"כ גם לתרומה לא דמי דבשמן המשחה לא הוי לתשלומין וא"כ נילף לחומרא עכ"ד. ובהיות כן למ"ש דע"כ לא כתבו דתרומה משום תשלומין אלא לאבא שאול אבל לרבנן דתשלומי תרומה כפרה לשמי' משום דעבד איסורא שנהנה באכילתו משו"ה בעי' כזית דבפחות מכך לא שמי' אכילה והנאה א"כ קושיתו לק"מ דהרי התם יליף לרבנן דבעי כזית בתרומה א"כ שפיר דמי לתרומה כמו בתרומה בעי' כפרה בכזית ופחות מכן לא עביד איסורא כ"כ בשמן המשחה דנהנה דסיכה כשתי' בעי' כזית ולא דמי למתן דמים ובהונות דסגי בכ"ש וצ"ל דאעפי"כ שפיר מקשה הר"י דאכתי לא דמי לתרומה דהא דבעי' כזית משום דאיירי בשוגג דלא אחשבי' אבל בנותן על זר דמיירי במזיד א"כ אפי' בכ"ש שייך אחשבי' א"כ י"ל דמטעם אחשבי' חייבי' התורה אפי' בכ"ש דאיהו אחשבי' נתינה וסיכה אפי' כ"ש דומי' דמתן דמי' ובהונות דסגי בכ"ש והיינו נמי מטעם אחשבי' לזריקה ושפיר קשה דיותר יש לדמותו למתן דמים ובהונות לחומרא ולפי"ז הניחא לענין שמן המשחה דסך ונותן ממנו לבדו שייך ביה במזיד אחשבי' ולא דמי לתרומה דבאכל פחות מכזית פטור בשוגג דלית ביה אחשבי' אבל מולא יתן לבונה דבעי' כזית מעיקרא לק"מ דהא עיקר חויב מלקות בלבונה היינו אם נתן והקריב והקטירו כמ"ש רבינו פי"ב ממעשה"ק והקטרתו במנחות דבעי' לבונה מבואר שם פי"ג ה' י"ב שנותן הלבונה על הקומץ שבכלי ומעלהו על המזבח ומלחו ונתנו על גבי האשים הרי אין הקטרתו לבדו כ"א בתערובות דל"ש ביה אחשבי' כדאשכחן לענין חצי שיעור ע"י תערובות דמותר מהתורה כמ"ש ז' מהרש"א בפסחים דף מ"ד וכ' הפו' הטעם דע"י תערובות לא אחשבי' להאיסור כיון שאינו אוכלו לחודי' וא"כ כ"ש לענין הקטרה כשמקטיר חצי שיעור לבונה בתערובות הקומץ והמלח לא אחשבי' הקטרה וכמ"ש המג"ש שם לענין שאור לחלק בין בעין למעורב וא"כ דמי לתרומה דבעי' כזית בשוגג משום דלא אחשבי' כ"כ לענין הקטרת לבונה בעי' כזית אפי' במזיד דפחות מזה לא שייך אחשבי' כיון שאינו מקטירו לבדו כ"א בתערובות ולא דמי למתן דמים ובהונות דשם נתנו וזרקו לבדו משו"ה סגי בכ"ש דאחשבי' וז"ש ולמ"ד נתינה בכ"ש א"ש דמלבונה מעיקרא לק"מ דשפיר דמי למילף מתרומה ולא ממתן דמים ובהונות וניחא נמי מ"ש במנחות דאתי' התם אפי' לאבא שאול דתרומה יליף ממעילה ולא קשי' מנ"ל בלבונה דהוא בכזית דס"ל התם מסברא כיון דהוא מ"י תערובות לא אחשבי' בפחות מזה ולא דמי למתן דמי' ובהונות דאחשבי' וכמ"ש התוס' בגיטין בלבונה הוא מסברא מטעמייהו ודו"ק היטב:

שם תאמר במעילה שחייב בה מיתה פחות מכזית א"ל רבה ור"ש שדי בי' נרגא כו' ומתקיף לה ר"פ דילמא רבי כאב"ש ס"ל דא' שו"פ אפי' ליכא כזית כו' כבר הבאתי לעיל קושי' או"ח דמנ"ל לאב"ש דבמזיד שיעורו לענין מיתה בשו"פ הא ונתן גבי שגגה כתי' ולרבינו הרמב"ם ז"ל ניחא דונתן קאי גם אמזיד ולהפוס' דונתן לא קאי כ"א אשוגג קשי' גם יש להבין במה פליגו רבה ור"ש עם ר"פ. ונ"ל דהרי מבואר באחרונים דאב"ש נמי ס"ל דתשלומי תרומה שוגג כפרה אלא דגזיה"כ הוא מה דתלי' בשו"פ דוקא דומי' דמעילה והנה אי' בשבת פ' כלל גדול דף כ"ט דרבא אמר לענין אוכל תרומה מיתה במקום כרת וחומש במקום קרבן והכי קיי"ל עי' רמב"ם פ"י מתרומות ולפי"ז מדחייבי תורה חומש בשוגג בשו"פ אפי' לית בי' כזית מוכח דחייב מיתה במזיד נמי אשו"פ בפחות מכזית דכמו קרבן שוגג דחלב במקום כרת דמזיד כ"כ חומש בשוגג דתרומה במקום מיתה דמזיד ואי אינו חייב מיתה בפחות מכזית לא הי' חייב ע"ז חומש בשוגג:

ובזה מובן טעמא דרבה ור"ש דשדא בי' נרגא דמה תרומה בכזית וכו' ולא ס"ל אתקפתא דר"פ היינו משום דאינהו ס"ל כאביי [דתלמודי' דרבה הוא] דאמר התם מיתה לאו במקום כרת וממילא דחומש לאו במקום קרבן וא"כ י"ל אע"ג דחומש חייב בפחות מכזית מ"מ במיתה דבמזיד אינו אלא בכזית ובפרט למ"ש לעיל דלאבא שאול אינו משום כפרה אלא תשלומין ובזה נמי מתורץ קושי' או"ח שהבאתי לעיל לוקמי' למתניתין כאב"ש דא' חייב מיתה בשו"פ אפי' אין בו כזית כו' וכה"ג הקשה הצל"ח בשם תלמידו אדברי רש"י שפי' דאיירי בשוגג בשתיהן הא משנתינו ע"כ כאב"ש מדמחייב בחמץ בפסח ולאבא שאול משכחת לי' בהזיד בחמץ שאין בו כזית דכרת ליכא משו"ה חייב ברישא ובסיפא פטור משום מיתה דתרומה דהוא בשו"פ אפי' אין בו כזית עכ"ד ולפימ"ש כ"ז לק"מ דהרי לעיל קיימינן לאביי דאמר לפי דמי' משלם ולדידי' לאבא שאול במזיד בכזית לא בשו"פ כאמור ודו"ק:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה