אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק יו"ד · סימן קמב
שלום לאהובי תלמידי המופלג חריף ובקי מוה' אברהם בערגפעלד נ"י
מכתבו שנית הגיעני ובא להציל את כנה"ג שכ' בזה"ל ובכל חצי שנה יעשה חשבון ויראה מה שירויח יותר על אשר פזר בדברים הנצרכים לביתו ויקח המעשר עכ"ל ואני השגתי ע"ז והבאתי ראי' מדברי הט"ז בסי' רמ"ט וע"ז אמרת דהט"ז לטעמי' בסי' של"א דהוא חייב מדרבנן משום מעשר עני וכנה"ג סובר כהב"ח דאינו אלא מכח מצו' צדקה ששיעורו חכמים להפריש חומש או מעשר ובזה יוצא מצו' צדקה וא"כ אינו חייב לעשר אלא הנשאר מסיפוקי ביתו דהא פרנסתו קודמת לכל כמבואר בסי' רנ"א וראיתי מה שהבאת דברי חת"ס יו"ד סי' רכ"ט ומה שכתבתי עליו ומה דקשי' לך אהא דאכפי' לר"נ בפ"ק דב"ב דף ח':
ואען ואומר דע אהובי תלמידי כי לא כן הדבר אלא מצו' מעשר לחוד ומצו' צדקה לחוד ובמעשר לחוד אינו יוצא ידי צדקה אם ידו משגת לתת יותר כמבואר בפוסקים ובטוש"ע סי' רמ"ז מ"ע ליתן צדקה כפי השגת ידו ול"ת במעלים עיניו ובסי' רמ"ט שיעור נתינה אם ידו משגת יתן כפי צורך עניים ואם אין ידו משגת כ"כ יתן עד חומש וכו' ואחד מעשרה מידה בינונית ואל יבזבז יותר מחומש ואעתיק לך לשון שאילת יעבץ סי' ג' שכ' ונ"ל שענין מצות צדקה בכלל שני סוגים הא' דאורי' להמציא לעני די מחסורו כל צורכו לפי מה שהוא אדם חסר אשה ובית דירה וכלי תשמושי' חובה להזמין לו כ"ז בכל היכולת אם אפשר בציבור ואם לא אזי היחיד צריך לקיימו במה שאפשר לו והשני שהוא מדבריהם היינו להפריש מעשר או חומש נכסיו לצדקה ואעפ"י שיש קופה ותמחה בעיר שעניים סומכים עליהם אלא שרוצה להרחיב להם או ליתן גם לעניים שבמקו"א זהו מדרבנן למ"ד מעשר כספי' דרבנן ולהב"ח וסייעתו אפי' חיובא דרבנן ליכא אלא מנהג כשר וישר הוא ודעת זו נראה עיקר ובזה אמר אל יבזבז יותר מחומש ואף זה אינו אלא במי שאינו עשיר מופלג אבל מי שעשרו רב מצוה ומדת חסידות לבזבז הרבה רק ישער שישאר בידו כדי להתפרנס ממנו כל ימי חייו זה העולה בידי אחר העיון הנמרץ עכ"ל. נמצינו למדין דבמעשר לחוד אינו יוצא ידי צדקה להצריך לו אם ידו משגת לתת עוד וממילא ל"ק קושיתך אהא דאכפי' לר"נ שהוא הי' ביכולתו לתת יותר ממה שנתן והי' קיימו עניים הצריכי' לי' וענין מנהג מעשר כפי הנראה לי אפי' להב"ח וסייעתו שיעור מעשר כספי' היא זכר למעשר עני ע"ד הציבו לך צביוני' או חומש ע"ש דכתיב עשר אעשרנו כדאי' בגמ' וגם להט"ז אינו מכח מצו' מעשר עני שהוא לא הביא דברי הספרי שבתוס' סוטה דף ט' אלא הירושלמי שבב"י סי' רמ"ט ושם סמכו אקרא דעשר אעשרנו עיי"ש עוד זאת אפרש לך אהא דבסי' רמ"ח אי' כל אדם חייב ליתן צדקה אפי' עני המתפרנס מהצדקה מחויב ליתן ממה שנתנו לו וכ' הש"ך היינו כשיש לו פרנסה בלא"ה דאל"כ אינו חייב ליתן צדקה כדלקמן סי' רנ"א ס"ג ובתחלה עלה במחשבה לפני לומר דהכא איירי במעשר מחויב גם עני ליתן והתם איירי בצדקה יותר ממעשר ושוב ראיתי שכן כ' בנחלת צבי שם ונסתייע מדברי הט"ז באו"ח בסי' תרצ"ד. והמעיין בט"ז בשם מו"ח ז"ל שכ' לענין עני כשאר צדקה שאינו חייב רק פעם א' בשנה כדי לקיים מצו' צדקה כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ח רמ"ט עכ"ל מזה הבין הנ"צ שכוונתו דבסי' רמ"ח שכ' עני חייב ליתן צדקה היינו המעשר כדאי' בסי' רמ"ט וזה כפרושו אבל בב"ח כתב בזה"ל אבל שאר צדקה דכל השנה אין עני המקבל צדקה חייב בה אלא פעם א' בשנה יתן דבר מיעוט לצדקה כדי לקיים מצו' צדקה וכמ"ש ביו"ד סי' רמ"ח רמ"ט עכ"ל מדכתב דבר מיעוט ולא ליתן מעשר וכן הט"ז לא כ' ליתן מעשר אלא שיתן צדקה נראה שכוונתם שעני יתן א' ממעשר כדאי' בסי' רמ"ט ואם אין ידו משגת גם לזה עכ"פ יתן פעם א' בשנה דבר מיעוט היינו לא פחות משלישית בשקל לשנה כדאי' בסי' רמ"ח ס"ב נמצינו למדין דמ"ש בסי' רנ"א פרנסתו קודמת לכל אדם יש בזה שלשה דיעות השיך סובר דפטור מהכל אפי' משלישית שקל לשנה ודעת הב"ח וט"ז לפי הבנתו בדבריהם סוברי' דחייב לכל הפחות בשלישית שקל ודעת הנ"ץ דהב"ח וט"ז סוברי' דחייב אפי' לעשר מה שבידו ואיך שיהי' אין מקום לדבריך להעלות ארוכה לדברי כנה"ג דאיהו לא איירי מעני שאין לו פרנסה זולת המעשר אלא במי שעוסק במו"מ ומרויח אפי' הרבה ועז"א שיראה מה שירויח יותר על מה שפז"ר בדברי' הצריכי' לביתו ויקח המעשר ואיך יפזר תחילה דמשמע אפי' למה שאינו נחוץ קודם שיעשר אם כפי שיעור באומד הדעת ישאר לו פרנסה גם אחר שיעשר ולמה יפזר ויאכל מה שאינו מעושר אם נוהג במצו' מעשר הגם דלהב"ח אינו אלא מנהג כבר כתבתי מצו' מעשר לחוד והיא לכ"ע זכר למ"ע שהי' נוהג בהיותינו בא"י שהי' מעשרין תחילה. ועי' בתשו' חוו"י סי' רכ"ד שנשאל אם רשאי לנכות מן הריוח ההוצאות שהי' לו למו"מ שהן נחשבות מן הקרן או לא דצריך להפריש מכל מה שהרויח שמה שהוציא הוצאות למו"מ היא כמו שמוציא הוצאות בתוך ביתו עכ"ל ועי' בשאילת יעבץ סי' ו' בזה הרי דזה מלתא דפשיטא להו דצריך שיפריש מעשר ממה שמוציא לצורכי ביתו אם שהם ס"ל כדעת הב"ח דאינו אלא מנהג ולא כספרי שבתוס' הרי מפורש לכ"ע דלא כמ"ש בכנה"ג. ועפ"י האמור דמצו' מעשר לחוד וצדקה לחוד תבין ותשכיל מה שפירשתי דברי החוו"י וז"ל נ"ל שכוונתו משום דבעה"ב חשב למעשר ולצדקה מה שזן בניו ובנותיו הקטנים ולכן לא יצא י"ח וזה מה שרמז לעיין בסי' רנ"א דשם נתבאר דין בניו ובנותיו הגדולים בכלל צדקה יחשב ומבואר בש"ך בסי' רמ"ט דמותר לתת זה ממעשר וא"כ זה שפיר יכול לחשוב על מעשר ויוצא ידי חובת מעשר וע"ז כתבת ואני מחמת קוצר דעתי לא הבנתי דאי מיירי בקטנים פחותים משש למה מביא הגמ' דעושה צדקה בכ"ע דאיירי ביתרי' על שש ואי מיירי ביתרי' על שש א"כ למה כ' לעיין בסי' רנ"א דשם משמע דוק"א בגדולים חשוב צדקה הא גדולים דהתם היינו ביתרי' על שש וא"כ למה כ' החוו"י דאינו יוצא הא ביתרי' משש יוצא עכ"ל. ואשריך שאתה מודה על האמת. אבל בהניח מה שהקדמתי דצדקה לחוד ומעשר לחוד תבין ותשכיל דברי הט"ז והש"ך בסי' רמ"ט דלא פליגו וגם פירושי בחוו"י. והוא דז' הרמ"א כתב ואין לעשות ממעשר שום מצוה רק יתננו לעניים וע"ז כ' הט"ז בזן בניו הקטנים דהוי בכלל עושה צדקה וכי ס"ד שיוציא אדם מעשר שלו לזון בניו הקטנים כוונתו בניו הקטנים היינו ביתרי' על שש כדאי' שם בגמ' שמהדין אינו חייב לזונם אבל מתק"ח שיזונם עד שיגדלו ואם לא רצה גוערין בו וכו' כמבואר בכתובות דף מ"ט ובטוש"ע אהע"ז סי' ע"א וא"כ אינו רשאי לתת להם ממעות שהפריש למעשר עניים דזה הוי כפורע חובו שהטילו עליו חכמי' לפרנסם עד שיגדלו אבל ממה שנשאר אחר המעשר אם נותנו לבניו הקטנים צדקה מקרי וע"ז אמרו עושה צדקה זה הזן בניו ובנותיו הקטנים. ומזה הצדקה העודף על המעשר איירי בסי' רנ"א למי נותנין הצדקה ואיזה קודם שעז"א הנותן לבניו ובנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהם. [וכ' הב"י והש"ך היינו היתרי' על שש] וכן לאביו והם צריכי' להם ה"ז בכלל צדקה ולא עוד אלא שצריך להקדימם וכו' ושינו הטוש"ע מלשון הגמ' וכתבו לבניו הגדולים להורות דאיירי גם בגדולים ממש בני י"ג או בני עשרים ויותר שלא נאמר דוקא לבניו הקטנים שאינם יכולים לשום אחר מזונותם עליו לרחם עליהם לכן הם קודמים אבל בניו ובנותיו הגדולים ואביו דהנה הנם כשאר עניים לכן נקט גדולי' ואביו דגדולי' ממש נמי קודמין לכל וזה הפשוט בש"ע שם אמנם מענין ליתן ממעות מעשר שהפריש לעניים יש חילוק בין קטנים יותר משש ובין גדולים ממש דבקטנים יותר משש אסור ליתן ממעשר אם שא' עליו עושה צדקה דהוי כפורע חובו שסו"ס מתק"ח יש לזונם וכמ"ש הט"ז אבל לגדולים ממש שהוא יותר מי"ג ואילך זה שכתב הש"ך וז"ל ובתשו' מהר"ם מרוטינברג כתב ולפזר מעשרותיו לעניים [צ"ל לבניו] הגדולים שאינו חייב לטפל בהן מותר דאפי' לאביו מותר אם הוא עני משום כבוד אביו [צ"ל וכש"כ] לבניו דמותר משמע דמותר אפי' יש בידו לפרנסם ממקו"א דזה הוי צדקה כדלקמן סי' רנ"א ס"ג כוונתו אם דשם איירי בקטנים יתרי' על שש כמ"ש הש"ך שם דאסור ליתן להם ממעשר כמ"ש הט"ז מ"מ ממה ששינה ואמר גדולי' ודאי היינו גדולי' ממש דומי' דאביו ובכלל צדקה היא וכיון שאינו מחויב כלל לטפל בהן אף לא מתק"ח לכן מותר לתת להם ממעשר דאם לאביו כש"כ לבניו הגדולים. ומה שהקשה החת"ס צ"ע מאי כש"כ איכא דבאב איכא מ"ע דכיבוד ובזה הוא קודם לבניו לדעתי לק"מ דאדרבא הוא הנותנת דכיון דביש לו לבן מחויב לפרנס לאב משום כיבוד אב ובאין לו ז"ז עליו לכבדו בזה א"כ שוב ה"ה כמחויב בזה משום כיבוד אב ומהראוי הי' לומר ששוב אין בו מצו' צדקה דצדקה לא הוי אלא הנותן למי שאינו מחויב כלל מהדין לתת לו ואפי"ה אמרי' בנותן לאביו מקיים מצו' צדקה כיון דמבלעדי זה אין עליו חיוב והיינו שכ' אפי' לאביו מותר אם הוא עני משום כיבוד אביו כלו' דהרבותא דאפי' באביו שמותר משום שיש בו כבוד אביו וחיובא דכיבוד עליו רמי' ואפי"ה מקיים בי' מצו' צדקה כש"כ לבניו הגדולים שאינו מחויב כלל דמקיים בזה מצו' צדקה וכיון שאינו מחויב ומותר ממעשר כנ"ל ובזה תבין ותשכיל פרושי בחוו"י דכוונתו משום שבעה"ב חשב למעשר ולצדקה מה שזן בניו ובנותיו הקטנים היינו יותר על שש ולא גדולים ממש ולכך לא יצא יד"ח דאף דאמרו ע"ז עושה צדקה בכ"ע דא"כ מסים וארנינות נמי וזה שרמז לעיין בסי' רנ"א דשם נתבאר דין בניו ובנותיו הגדולי' [כלו' אפי' גדולים ממש] בכלל צדקה תחשב ומבואר בש"ך דמותר לתת זה ממעשר וכו' אבל באינם גדולים ממש כ"א קטנים יתרי' על שש אם דחשוב צדקה מ"מ א"י בו ידי מעשר כיון דתק"ח היא לזונם וכמו"ש ולא כמו שהבנת מדברי שכתבתי לעיין בסי' רנ"א דשם נתבאר דוקא בגדולי' חשוב צדקה דליתא דגם קטנים מקרי צדקה ועכ"ז בקטנים א"י ידי מעשר ובגדולים יוצא כמבואר מדברי הט"ז והש"ך והי' לאחדים בידינו. וכ"ז ברור כשמש:
ואשר שאל ע"ד גיסו שיחי' שאשתו של"ח ונשאר ממנה ד' בנים אם מותר לישא אחותה שזה נגד צוואת הרי"ח דע שקבלה בידינו מצדיקים דכל כה"ג אם שלשה גדולי הדור מתירים משום מצוה לחוס על הבנים שפיר דמי וכן אנו נוהגין להורות. ע"כ אני המתחיל להתיר ואם יש עוד שני רבנים גדולים יסכימו עמדי ישא אותה בלי פחד. וכן אחי הרב אבד"ק גארליץ אחר שאשתו של"ח נשא אחותה ע"ד זה וכן השבותי כעת לק"ק סטראפקוב על שאלה כזאת.