אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן קמא

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן קמא

סימן קמ

החיים ושלום לאהובי תלמידי האברך החריף ובקי מוה' אברהם בערגפעלד נ"י:

מכתבך הגיעני ע"ד אשר נשאלת ת"ח שנהג פעם או פעמים להפריש מעשר מתבואותיו לאח"ז עשה החשבון כי כל תבואותיו הגדלים בשדותיו שנה בשנה נצרכים לו לאנשי ביתו ולעניים העוברים ועתה נסתפק לאשר ראה בפ"ת שיש חילוק לענין אם מעשרין מאומד בין מעשר תבואה לכספיו. [ב] אם מהני לחשוב כך במעשר תבואה זה שצריך לאנשי ביתו. [ג] יען הי' בדעתו לנהוג כך. והעלית כדברי המשנ"ח דמדינא מותר לעשר היום תבואה במאומד יפה והוספת על דבריו לענין לחוש שמא ימעט כמ"ש תוס' מנחות דף נ"ד דמתוך שירא שלא יפחות נוטל בעין יפה ומפני כך הקשו אח"ז איך שרי לרבנן מאומד הא הו"ל מרבה אבל לא משום שמא ימעט וז"ש המד"ש אהא דא' ואל תרבה לעשר אומדות אפי' מתכוין להרבות וכו' היינו באומד יפה שזה מותר מהדין רק מכח חסידות חששו שמא ימעט. ועוד דאפי' מידות חסידות אין כאן דהרי אינו חייב להפריש מעשר אלא אחר כלות חצי שנה או שלה והנשאר לו מספוקי אנשי ביתו חייב לעשר והיינו הריוח כמבואר בכנה"ג סי' רמ"ט. ואודות שהי' בדעתו לנהוג כן כבר מבואר ביו"ד סי' רמ"ד דהנוהג איסור בדברים המותרים מחמת שסבר שהם אסורים לא הוי כאלו קבלם בנדר עכ"ד:

תשובה פתח דבריך יאיר בדברי תוס' מנחות ובמד"ש הנה הנם נכונים ופרותיך מתוקני' דמדינא מותר לעשר מאומד ואין כאן אלא מידות חסידות אבל לדינא איננו מסכים למ"ש בשם כנה"ג דמה שנשאר מידי ספוקו מזה יתן מעשר והוא תמי' בעיני לא אוכל להבין דדבריו סותרין זא"ז מני' ובי' דפתח בתרתי תחילה א' שמפרישין מעשר ולא כראוי כי מתחי' אין מפרישין מהקרן עד שירויחו ואחר שירויחו מפרישין מן הריוח לבד רק ממה שירויחו יותר על ההוצאות מאכילה ושתי' ושאר הדברים הצריכי' לביתו ומהמותר יפרשו עכ"ד משמע דעבדו שלא ראוי בתרתי חדא שאין מפרישין תחיל' מהקרן [ב'] שאין מפרישין מן הריוח רק ממה שירויחו יותר על הוצאות וכו' וסיים בחדא שתחי' יפריש מכל אשר יש לו ועל השני' מסכים שהרי אמר שאינו מעשר רק ממה שנשאר מסיפוקו לצורכי הבית ובודאי העיקר כמ"ש תחילה שיעשר מהריוח שירויחו וכן מוכח ממה דאי' בירושלמי שנה ראשונה מהקרן מכאן ואלך מן הריוח מזה נשמע מה מן הקרן מפריש ואינו מנכה מה שצריך לצורכי ביתו כ"כ מן הריוח מפריש ואינו מנכה צורכי ביתו וכן מבואר ממ"ש הפרישה שם סק"ג על הירושלמי דאמר שכן יעשה בכל שנה בחומש וה"ה במעשר דומה למעשר דגן שעשרו מהריוח שנתגדל בכל שנה עכ"ל ורומז אליו הש"ך והרי שם הי' מפרישין מעשר מכל התבואה דהרי הוא טבל ובלאו כמ"ש הר"מ פ"י מה' מ"א והתוס' יו"ט ריש דמאי וכ"כ הנוהג במעשר צריך להפריש מכל הריוח ואינו מנכה מה שיאכל וכן מבואר מתוך דברי הט"ז שכ' אהא דמעשר יתננו לפני' דוקא. תדע שהרי גם במה שאמר שהזן בניו הקטנים אמרינן דמקרי עושה צדקה בכ"ע וכי ס"ד שיוציא אדם מעשר שלו לזון בניו הקטנים ולכנה"ג איך משכחת לי' הא מתחיל' לוקח מה שצריך למזונות אשתו וביתו ולכל צרכיו ומהשאר לוקח מעשר ודוחק לפרש כגון שבשנה זו נשאר לו למעשר אחר כל צרכיו ובשנה שני' הפסיד ואין לו במה לפרנס כ"א במעשר של אשתקד דכל כי האי הי' לו לפרש ומסתימות לשונו משמע שלוקח מיד המעשר אלא שצריך לו למזונות בניו הקטנים ואין לוקח מזה כש"כ שלא לנכות ממעשר ממה שצריך לו ולאשתו ולעבדיו ולמשרתיו ולפיזר הנהוג. ויותר מזה מוכח מדברי החו"י שכתב וז"ל ולדעתי כי ב"ב אחד הי' לו ג' כיסים על א' הי' כ' חולין והב' טבל והג' מעשר ואח"ז שנתרשלו ידיו ושבקי' לחסידותי' ואמר כי יודע נאמנה שיותר מחומש נתן בשנה מרווחים לצדקה ועניים קרובי' ורחוקי' וזן בניו הקטנים וראיתי דיצר אלבשי' וכו' מ"ש רז"ל על עושה צדקה בכ"ע לא כיוונו דיוציא בזה ידי חובת מצו' צדקה דא"כ מסים וארנינות נמי כמ"ש על ונוגשיך צדקה ועי' יו"ד סי' רנ"א ס"ג וכבר אמרז"ל אל תרבה לעשר אומדות וה"ה מעט כמ"ש התוסיו"ט בפ"ק דאבות בשם המד"ש עכ"ד ונ"ל דכוונתו משום שהבעה"ב חשב למעשר ולצדקה מה שזן בניו ובנותיו הקטנים ולכך לא יצא י"ח דא"כ מסים וארנינות נמי וכו' וזהו שרמז לעיין ביו"ד סי' רנ"א דשם נתבאר דזן בניו ובנותיו הגדולים בכלל צדקה תחשב ומבואר בש"ך דמותר לתת זה ממעשר וא"כ זה שפיר יוכל לחשוב על מעות מעשר ויוצא י"ח מעשר. וע"ז כ' אח"כ וכבר אמרז"ל אל תרבה לעשר אומדות ה"ה מעט כמ"ש התוי"ט בשם המד"ש כוונתו למ"ש המד"ש דגם במתכוין לעשר באומד יפה דל"ח מדי"נ שמא ימעט מ"מ מצד מידות חסידות חיישינן כמ"ש לעיל וא"כ גם במעשר כספיו ותבואות נמי וקאי אמה שאמר למעלה שבקי' לחסידותי' אבל מדינא מודה החו"י דמותר לעשר כספיו ותבואה היום מאומד ומ"ש שא"י יד"ח היינו מכח מה שזן לבניו הקטנים ושלא כדת השיבו בעמנ"ח וגרם לו זה שלא העתיקו כלשונו וככתבו כי כתב בשמו כלשון שהעתיקו בפ"ת ותרתי עביד שכ' בשם החו"י שזן לבניו ובנותיו והשמיט תיבת הקטנים שנית שכ' בשמו ואינו יוצא י"ח מעשר בזה כמאמר חז"ל ואל תרבה וכו' וכ' התוי"ט וכו' ומפני כך הי' סובר דכוונתו דא"י ידי מעשר כמאמר חז"ל ואל תרבה וה"ה מעט [דאלו מכח שזן בניו הגדולים יצא י"ח] וע"ז שפיר הקשה דבמעשר מותר להרבות ולהוסיף וכו' אבל לא כך היא אלא בחו"י קאמר בניו הקטנים ומשו"ה א"י י"ח ואח"ז מאמר בפני עצמו וכבר אחז"ל ואל תרבה ובזה בא לומר דאפי' מה שמותר לחשבו למעשר כגון לעניים ובניו הגדולים מ"מ מבואר מתוי"ט בשם מד"ש דלאו מידת חסידות היא וז"ב וגם אתה שכתבת בסוף ודלא כחו"י דא"י י"ח מעשר בזה היא שלא כדת שהרי למה שפירשתי משלנו היא דבאומד יפה שרי מדינא וממידות חסידות היא דאסור עכ"פ נשמע מזה דכל פילפולו מה שרוצה לחשוב למעשר מה שזן בניו הקטנים אבל לא שיקח תחילה לצורכי ביתו ופיזר ומהשאר יקח מעשר הס מלהזכיר כך ואין להשען על דברי כנה"ג בזה כי לדעתי בלי ספק יש שם ט"ס דמוכח וממילא הגם דמדינא מותר לעשר מאומד יפה ממידות חסידות אסור דחיישינן שמא ימעט כדברי המד"ש וגם מלבד טעם זה אין לעשר מאומד כמ"ש בכנה"ג בריש דבריו מכל עשרה יפריש אחד לא פחות ולא יותר וכפל ושנה להלן בזה"ל ויזהר שלא יוסיף מהמעשרות וגם לא יפחות כי כל המוסיף גורע כי למעשר סוד ויסוד עכ"ל. עוד זאת נ"ל אפי' אי נאמר דמותר מדינא לעשר מאומד יפה זה במפורש עשירות לפי האומד אז מקיים מצו' הפרשת מעשר אבל אם אינו מפריש כלל רק שמחשב מה שנתן לעניים וקרוביו שעפ"י אומד יפה עולה זה עשירית ממה שירויח אם כי לצדקה תחשב ויוצא בזה מצו' צדקה במדה בינונית אבל אינו מקיים מצות מעשר בזה כ"א בהפרשה דומי' דתרומה בא"י שהיא מדאורייתא ואין לה שיעור ומותר להפריש מאומד מפרישין ומברכין להפריש וכן מברכין היום על חלה להפריש וכ"כ במצות מעשר כספי' ותבואות היום שהוא דוגמא למעשר דגן כמ"ש הפרי' דלעיל צריך הפריש אלא שאין מברכין אבל בלא הפרשה א"י ידי מצו' מעשר כ"א מצו' צדקה וזה נ"ל כוונת צוואת הגאון מוה' שעפטיל ז"ל בסוף ספר יש נוחלין שכ' וז"ל באתי להזהיר אתכם על המעשר מצו' זה לחשוב חשבונות שלכם כדי שתתנו מעשר לעני הקרוב קודם ויהי' תמיד מוכן מעות מעשר ואל תאמרו שאני נותן בשנה הרבה יותר מן המעשר לא כן דייקא חשוב המעשר ולא תפטר מחמת נתינת המעשר לצדקה אמנם לא כן צדקה לחוד ומעשר לחוד בפוס' עכ"ל. וכ"כ בהג"ה יש נוחלין בענין צדקה יש סגולות זה המצוה להפריש דווקא א' מעשרה ודלא כמו שאומרים שאין מפרישין לפי שמתנת עניים שהם נותני' צדקה היא יותר ממעשר שלהם עכ"ל. ואם גם אני ידעתי שיש גם היום מדקדקי' במצות שאינם נותני' מעשר רק מחשבון ויודעים בבירור שנותני' דרך כלל יותר ממעשר לעניים וקרובים ובניהם ובנותיהם הגדולים לפרנסה ולנשואין שאין מוטל עליהם מהדין אלא צדקה היינו מכח שלא קבלו עליהם להתנהג במצו' מעשר כלל. אבל אנן קא עסקינן במי שהתחיל לנהוג לתת מעשר א"כ מה שרוצה לחשוב בדרך כלל שיתן לצדקה יותר ממעשר לא נחשב למצות מעשר ולכך נ"ל דמי שנהג להפריש מעשר והי' בדעתו לנהוג כן אלא שעתה אין ידו משגת צריך התרה כי לא הי' מנהג טעות כי יש לו יסוד עי"פ טעמים האמורים ועצתי תיכון אתו אשר החל אל ירף וכתי' עשר תעשר ואחז"ל עשר בשביל שתתעשר:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה