אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן קלח

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן קלח

סימן קלז

שלום וברכה לכבוד אהובי ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי כש"ת מוה' יקותיאל שווארטץ נ"י אבד"ק מאנאשטאר.

ע"ד מ"ש בתשו' הרשב"א סי' שס"ו דכהנת ולוי' כיון דבנה פטור מה"ס אף היא פטורה מפדיון פטר חמור מהקישא דפדה תפדה דהאי קרא אשמעינן כלל דכל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהט"מ וכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהט"מ וכהנת ולוי' הואיל ואינן בבכור אדם אפי' עיברה מישראל דקי"ל כמר ברי' דר"י משמי' דרבא כפירש"י גבי לוי' שילדה מישראל לא תפקע הילכך אף הן אינן בפטר חמור והעתיקו ז' הרמ"א להלכה בי"ד סו"ס שכ"א ומע"כ תמה ע"ז דמהא ליכא ראי' כלל דהאי קרא לא איירי רק בזכרים דאלו היה ישראלי' הי' חייבים בפדיון וכהני' ולוי' פטורי' מק"ו ובפט"ח דליכא ק"ו ילפינן מהקישא אבל מכהנת ולוי' ודאי לא איירי קרא דהיא בכלל נשים דבלא"ה פטורה אפי' ישראלי' מהיכא תיתי לרשב"א מהך הקישא למעט לוי' דהא דא' ראב"א דלוי' שילדה בנה פטור לאו פטורה דידה קאמר דהוא בלא"ה פטורה מתורת אשה אלא פטורה דבנה קא' והבן באמת חייב בפ"ח כמו דמחייב בבכור אדם אשר יולד לו וצ"ע עכ"ד:

ואני תמה על תמיהתו אטו לוי' שילדה בנה פטור הוא מטעם דאשה ישראלית פטורה הרי אשה ישראלית אף דהוא פטורה מלפדות בנה קדוש וחייב בפדיון ע"י בעלה או לפדות א"ע לכשיגדל ואמאי בלוי' בנה פטור מפדיון ואינו קדוש כלל א"ו הא דלוי' שילדה בנה פטור היינו פטורה דידה קאמר יותר מאשה ישראלית דלוי' פטורה בעצמותה בתורת לוי' עד שהנולד מפטר רחם דידה פטור מפדיון ואינו קדוש כלל דומי' דכהנים ולוים דבכור הנולד מהם אינו קדוש כלל ופטור מפדיון והיינו דמקשה בבכורות דף ד' לא תפקע אלמה וכו' ופירש"י לוי' שילדה מישראל לא תפקע קדושת בכור בנה מבואר מזה דהלוי' מכח פטור שלה שהיא לוי' היא מפקעת את בנה מקדושתו. ואהא משני דבפטר רחם תלי' רחמנא ופי' רש"י וכיון דרחם דהך לוי' הוא וכו' אי משכחי' דכל לוי' פטור' אפי' פחותן מבן חדש שלא הפקיעו בן לוי' נמי פטור והתוס' הקשו עליו אלא מפרישי' דלגמרי מתרצי בהך שנוי דפטר רחם וכו' עיי"ש. ונ"ל ברור דרש"י לא ניחא ליה לפרש כדבריהם דהך שנוי דפטר רחם לא סגי דמה עדיפתא דפטר רחם של לוי' לפטר בנה מקדושת בכור לגמרי יותר מאשה ישראלית דפטור' מלפדות ובנה קדוש בבכורה כיון דס"ד דעדיפתא דכהני' ולוי' מחמת דפקעו במדבר ומאן דלא אפקע במדבר לא יפקע א"כ לוי' דלא פקעו א"י להפקיע קדושת בנה. ולזה מפרש רש"י הא לא קשי' כלום קושי' זו לבד אינו קושי' אם מתורצא קושי' קמייתא דפחות מבן חדש וכדמסיק לקמן משום דהוקשו כל הלוי' אהדדי ופחות מבן חדש נמי פוטר וכ"כ אשה אף שלא הפקיעו נמי פטורה ומפקיע קדושת בנה הבכור מקדושה ופדיון כמו כהני' ולוי' ממש משו"ה אתי' אשה לוי' מהקישא דכהני' ולוי' כיון שאינה בבכור אדם כלל דאין הנולד קדוש ולא צריך פדיון ופטורי' מפ"ח כ"כ אשה לוי' דבנה אינו קדוש ולאו בר פדיון הוא כלל פטורה מפ"ח וזה שדקדק הרשב"א והביא הא דפרש"י גבי לוי' לא תפקע דאי לענין שעיברה מישראל היא גמ' מפורשת בד' מ"ז אלא להורות נתן דמשם מוכח דהלוי' היא מפקעת את בנה מבכור מכח קדושת לוי' כמו כהני' ולוי' זכרי' ולכן האשה לוי' ג"כ בכלל הקישא אבל אשה ישראלי' דרק היא פטורה מלפדות אבל בנה קדוש וחייב לפדות א"ע לכשיגדל בהא לא איירי הך הקישא כלל אלא הא כדאיתא והא כדאי' אף דפטורה מפדיון בנה אכתי בנה גופי' בקדושתו ובר פדיון הוא אלא שהיא פטורה מלפדותה משו"ה לא מקשי' לי' פטר חמור אלא אמרי' כיון שהוא קדש חייבת לפדותו וכ"ת אכתי מ"ש זה מזה נימא כמו דמקשי' בכהני' ולוי' ואשה לוי' שפטורי' מבכור אדם ה"ה מפ"ח כ"כ נימא כמו דאשה פטור מלפדות בנה והוא בקדושתו כ"כ נימא לענין פ"ח דפטורה מלפדותו והוא בקדושתו וזה קושי' המקנה ומה שתירץ שהאמת כך הוא דאשה אינה מצווה על פדיון פ"ח ליתא כמ"ש החינוך דנוהג מזכרי' ונקבות. אבל מה שתמה מעלתו על המקנה על מ"ש אדרבא מקשי' בהמה לאדם כמו דבנה קדוש ה"ה בהמה דאשתמיט מני' גמ' מפורשת בכורות י"ב דקא' אי מה בכור אדם מותר בהנאה אף בכור בהמה מותר בהנאה אמר רבא לפדיון הקשיתיו ולא לדבר אחר עכ"ד. שארי' לי' מארי' על שחשד בכשרי' דאינו ענין לכאן כלל דשם אלולי הקישא אסור בהנאה אלא דבעי למילף מהקישא התירו בהנאה כבכור אדם וע"ז שפיר מתרץ לפדיון הקשתיו ולא לד"א ממילא האי כדינא דמותר בהנאה והאי כדינא דאסור אבל הכא דאלולי דפדה תפדה הו"א דכהני' ולוי' ואשה לוי' אף דפטורי' מבכור אדם חייבי' בפ"ח והוא קדוש וחייב בפדיון כיון דלית ביה ק"ו אלא דמילף מהקישא דפדה תפדה לפוטרו מפדיון וממילא א' דאינו קדוש כלל דאין היקש למחצה כמו שאינו נפדה אינו קדש אבל באשה ישראלית דבנה קדוש אלא שאינו נפדה א"כ נהי דמקשי' לי' פטר חמור לענין שאין אשה מצווה לפדותו עכ"פ מנ"ל שאינו קדוש דאי מהקישא אדרבא בבכור אדם קדוש ואי אזלית בתר הקישא לגמרי ה"ה כמוהו דקדוש וא"ח בפדוי' ודברי המקנה נכונים. אבל האמת דמבואר מהפוסקים דפדיון פ"ח נוהג גם בנקבות והדק"ל:

אבל הנ"ל בזה לתת טעם נכון אהא דלא מקשי' ליה לגמרי באשה ישראלית כבכור לומר שקדש ואינה חייבת לפדותו כדמקשי' ליה לגמרי לענין כהני' ולוי' ואשה לוי' לענין דאינו קדוש כלל ופטור מפדיון והוא עפ"י הכלל המבואר בתוס' ופי' בקדושין דף ס"ה בד"ה צווח ר"ל וכו' דהיכא דאיכא סברא לחלק לא א' אין היקש למחצה אלא מכח הסברא מחלקינן ביניהן עיי"ש ובכ"מ אף אנן נימא דהכא נמי טעמא רבא איכא במילתא די"ל דמה דפטרה התורה אשה ישראלית מלפדות ה"ט עפ"י המבואר בתשו' ריב"ש סי' קל"א ועי' ב"י סי' ש"ה דעיקר המצו' מוטל על הבן עצמו לפדות א"ע לכשיגדל אלא מתוך שעתה הוא קטן וא"י לפדות עצמו הטילה התורה חוב הפדוי' על אביו עכ"ד. ולפי"ז אני אומר לאשר הוא עצמו בר פדוי ואפשר שיתקיים מצו' פדי' ע"י לכשיגדל משו"ה לא הטילה התורה חוב פדיונו על אמו אבל על פט"ח אי האשה הישראלית לא תפדנו אין מי שמוטל עליו לפדותו לכך הוטלה התורה על האשה לפדותו מקדושתו משא"כ בכהני' ולוי' ואשה לוי' דבנה הבכור אינו קדוש כלל ואינו בר פדוי' כלל וליכא חיובא כלל לא על האב הכהן והלוי ואשה לוי' כ"כ פטורי' מלפדות פ"ח ואינו קדוש כלל ומשו"ה בכהני' ולוי' ואשה לוי' שפיר מקשי' אהדדי משא"כ באשה ישראלית דשם אף שקדוש הוא פטורה מלפדותו משום שהבן יפדה א"ע לכשיגדל משא"כ בפט"ח דל"ל הכי כיון שקדוש חייבת לפדותו ויש לי ראיה לזה מלשון המשנה קדושין כ"ט כל מצו' הבן על האב אנשי' חייבים ונשים פטורות וכל מצו' האב על הבן אנשים ונשים חייבות וקאמר בגמ' מה כל מצו' הבן על האב אי לימא כל מצו' דמחייב ברא למיעבד לאבא נשי' פטורות והתני' וכו' אר"י ה"ק כל מצו' הבן המוטלת על האב לעשות לבנו אנשים חייבים ונשים פטורות הרי דהמקשה היה מסתבר ליה לפי מושכל ראשון לפרש כל מצו' הבן על האב דה"פ כל מצו' דמחייב ברא למיעבד לאבא וע"כ משום דלשון כל מצו' הבן משמע מצו' שהבן מחייב בו על אביו היינו למיעבד לאביו וכן כל מצו' האב היינו שהמצו' המוטל על האב על הבן לעשות לבנו אלא דפריך דליכא למימר הכי דהתני' וכו' ע"כ מוכרח לפרש איפכא כל מצו' הבן המוטלת על האב שלא כמשמעות לשון מצו' הבן שמוטל המצו' על הבן ואכתי קשה על התנא עצמו למה שינה לשונו היה לו למינקט איפכא כמשמעו כל מצו' הבן היינו שמוטל על הבן על האב לעשות לאב אנשים ונשים חייבים וכל מצו' האב שהוטל על האב על הבן לעשות לבנו אנשים חייבות ונשים פטורות. אלא הוא אשר דברתי דבכוונה מכוונת נקט ברישא כל מצו' הבן המוטל על הבן על האב הוטל על האב למיעבד לבנו כדי לתרץ אמאי דקתני בי' נשי' פטורות א"כ יפטרו נמי נשי' מפ"ח מהקישא דלעיל דכל שאינו בפדיון בכור אדם וכו' ולזה טעמא קאמר כל מצו' הבן כלו' שמוטל על הבן לפדות עצמו על האב למיעבד לבנו ואנשי' חייבי' אבל נשים פטורות משום דבר פדיון הוא לקיים מצו' פדיון המוטל עליו בעצמו כשיגדל אבל בפ"ח דאין מצו' פדיון שלו מוטל על שום אדם זולתה ע"כ חייבה רחמנא לאשה ואגב דנקט ברישא נקט בסיפא האי לישנא כל מצו' האב אף דהתם לא רמי חיובא על האב רק על הבן כנ"ל נכון בדיקדק לשון המשנה ומתורץ דברי הרשב"א וקושי' המקנה על נכון. ועמש"כ בזה לעיל סי' קכ"ב אחר שאמרתי כ"ז מסברא דנפשאי אמרתי בלבי נייתי ס' מנחת חינוך הנדפס מחדש ונחזה ומצאתי בו במצו' כ"ב פדיות פ"ח אות ב' אהא דכ' החינוך בפ"ח ונוהגת בזכרים ונקבות וישראלי' הביא דברי המקנה דהנשים באמת אינם חייבי' בפדיון פ"ח אלא שהוא קדוש כבכור אדם ולא ערער עליו זולת מדברי החינוך שכ' על מצו' פדי' ונוהגת בזכרים ונקבות ומתרץ בזה"ל וצ"ל כסברתו דההיקש דוקא כמו כהנים ולוים שאין בהן קדושת בכור אדם כלל דאף בעצמו אינו בן פדיון כ"כ פטר חמור אינו קדוש כלל וממילא אינו בר פדיון אבל נשי' דהם אינם מצוון לפדות מ"מ הבכור קדוש ה"נ גזה"כ דהבכור הוא קדוש וכיון דהוא קדוש מצו' פדוי' נמי חל דכאן תלי' זה בזה אם הוא קדוש חל עליו מצו' פדוי' עכ"ל והנלפענ"ד כתבתי והבוחר יבחר סוף דבר דברי הרשב"א שהעתיקו הרמ"א יצאו כני' ובו טעם זקני' שבעתי' מזוקקי' כראוי מוצקי' להלכה למעשה וכן יקום ויורה כדת של תורה דברי ידידו הדו"ש באהבה. יקותיאל יהוד' ט"ב

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה