אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן קלז

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן קלז

סימן קלו

החיים והשלום לאהובי ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי מוה' יקותיאל נ"י רב במאנישטור:

ע"ד השאלה איש יהודי ונכרי הנהיגו בהמות למרעה הנקראת [נימאש] והוא שדה שהשותפות לכל בני הכפר לרעות שם את בהמתם והיהודי הי' לו פרה מבכרת ולא שאל למורה ומכרה בדרך בעד ששים זהו"כ ונתן לו מקצת כסף לקנין והשאר זקף עליו במלוה ואמר לו שאחר שתלד יקנה הוא ממנו ויתן לו ריוח ואמר לו הערל שהוא לא יכול לאסוף הפרה לביתו כי עוד צריכין ליתן מספיא בכל לילה והלואי יספיק לבהמתיו ואמר לו היהודי שאין צריך להוליך לביתו כי הוא יניחה בביתו והוא יתן לה לאכול והי' הם הולכי' והלוך וערלים אחרים נשמטו אחת לאחת והערל הקונה נשאר לבדו והנהיג בהמתו ובהמות אחרים וגם פרה זו לתוך השדות הנ"ל אח"כ גם הוא חזר לביתו וילדה פרה זו זכר ויש להסתפק אם הוא קדוש בקדושת בכור או לא ואם כי מבואר בפוס' שבקנין כסף לנכרי היא ספיקא דדינא הנה הוא אומר שיש כאן עוד צד להיתר על שהנכרי הוליכה אח"ז למקום המרעה שהוא בחצר של שניהן ששייך לכל בני הכפר ומהני משיכה לשם ואי משום שהיהודי והנכרי לא נתכוונו להקנות ולקנין בזה משום משיכה י"ל עפ"י דקי"ל בחו"מ בסי' רס"ח בהג"ה בנפל על המציאה במקום שקונה בד"א קנה ולא גרע משום שנפל והקשה בש"מ ב"מ דף י' בשם הרשב"א מעודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו לא קנה עכצ"ל דהתם לא הי' שום כוונה לקנין אבל בנפל על המציאה כיוון לקנות אף שלא כיוון לקנות בד"א קונה (וכבר קדמו בזה החת"ס סי' ש"י) וא"כ ה"ה הכא בשעת ק"כ הי' הולכין ומנהיגין הבהמות אף שאז הי' בר"ה מ"מ הוא התחלת קנין משיכה שעשה אח"ז במרעה בלא כוונה וא"כ כיון שעכ"פ כיוונו שניהן זה להקנות וזה לקנות אף שלא כיוונו לקנין משיכה אפי"ה קנה הגוי בהאי דנפל וכו'. וכיון שיש עוד צד היתר מלבד כסף מותר לומר לנכרי קטן להטיל בו מום עכ"ד. וידידינו הגאון המפו' נ"י מדעעש חולק עליו מאחר שלא הי' שום דיבור לקנין משיכה ואין כאן מעשה הניכר לקנין שהרי גם שאר בהמות הנהוג לשם עם הפרה לא מהני ותו הוא מסופק דמה שמשכה בפניו בר"ה אין זה משיכה אלא מה שמשכה אח"ז למרעה וזה הי' שלא בפני המוכר ולא מהני רק באומר לך משוך וקני וכאן לא אמר כלל עכ"ד. ואני אומר על גוף הסברא דיליף לנד"ד מהא דנפל במציאה דקנה יש לערער על זה דהמשל"מ בפ"ב מה' זכי' הקשה אהא דנפל מהא דקי"ל בסי' ער"ה סכ"א בהג"ה בבונה בנכסי הגר בעצים ולבנים של גר אף שהגביהם כיון שלא כיוון לזכות בהגבהה אלא ע"י בנין לא קנאם וכו' ומחלק דשאני בנפל בשעה שיש לו ד"א באותו שעה כיוון לקנות בנפילה אבל התם בשעה שהגבי' לא הי' דעתו לקנות בהגבהה אלא אח"ז ע"י בנין ואז אין כאן הגבהה עיי"ש ובזה מתרץ בפ"ת סי' קצ"ח סי"ב קושי' משכנות יעקב בהיתה עומדת בר"ה והתחיל למשוך לא קנה שכבר גילה בדעתו שא"ר לקנות במסירה אלא במשיכה ומ"ש מנפל וע"ז תי' דהכא שאני דבשעה שנמסר לידו לא הי' דעתו לקנות אלא במשיכה ועדיין לא משך שמשיכה צריך להיות לסימתא עיי"ש. וא"כ גם אנן נאמר דשאני בנפל שכיוון לקנין נפילה קונה בד"א כיון שבאותו שעה שקונה בנפילה יש קנין ד"א מהני הכוונה לקנין משא"כ בנד"ד בשעה שקונה בכסף ליכא קנין משיכה אלא אח"ז לא מהני הכוונה כיון שאז לא הי' משיכה אלא אח"ז ואז לא הי' שום כוונה לקנין הגם די"ל דוקא התם שלא הי' תחיל' דעתו לקנות האבנים בהגבהה ולא הבהמה במסירה אבל הכא שמתחילה נתן דעתו לקנות בכסף א"כ כיון שהי' דעתו לקנין מועיל גם על משיכה שאח"ז דמה לי קנין תיכף או אח"ז אכתי יש לחלק עפ"י סברת מהרי"ט בפ"ק דקדושין דף כ"ה אהא דבהמה גסה ניקנית במסירה פירש"י לא במשיכה והקשו תוס' תבעי בהמה גסה במה יקנה במציאה ונכסי הגר ותירץ מהרי"ט דמציאה ונכסי הגר סגי בקנין משיכה דגריע דלא בעי קנין אלימתא שא"צ רק לקנות ולא להוציאו מרשות אחר כדאמר הבטה בהפקר קני משא"כ במו"מ שצריך להוציאו מרשות הראשון להכניסו לשני בעי קנין אלומתא עכ"ד. ובזה מתורץ קושי' משכנות יעקב הנ"ל דדוקא במציאה מהני בנפל כשנתכוין לאיזה קנין ולא במו"מ ואפשר משו"ה לא הקשה המשל"מ מהא דקצ"ח הקדום רק מהא דסי' ער"ה דאיירי במציאה. ולפי"ז אין ראי' מהא דנפל דסגי בכוונה לשום קנין אף שלא נתכוון לקנין ד"א דלא בעי לאפקועי מרשות אחר אבל בנד"ד במו"מ בבכור דבעי' לאפקועי מרשות ישראל לנכרי בעי' כוונה מעליותא לאותו קנין דייקא ולא מהני כוונה לק"כ לקנות במשיכה בלא כוונה ואמנם אשר אנכי אחזה בזה צד היתר דמהני המשיכה למרעה היא עפימ"ש הפרישה ביו"ד בסי' ש"ך אמ"ש הטור והמחבר שיקנה לו המקח וכו' יש להסתפק בזה"ז שרוב המוכרים בכור לנכרי אינם מקבלים מנכרי אלא מעות ואין מקפידין על המקום אי יש לומר בזה כל המקבל מעות מהעכו"ם אדעתא דרבנן הוא מקנה ודעתו גם המקום כדאי' באה"ע סי' כ"ח לענין קדושי אשה גבי המשאיל חפץ לחבירו לקדש בו אשה ועי' בפסקי מהרא"י סו"ס ק"ל דהיכא דהפרה כבר מעוברת אמרי' נעשה כאומר לו קנה לך הפרה לולדה עכ"ד הפרישה. ומזה מוכח דס"ל דדעת א' מקנה לגוי מהני אף שהגוי לא כיוון לקנין וכדעת הפוס' וחת"ס בע"ז בפ' השוכר [דף ע"א] ולא כקצוה"ח [סי' ער"ה] שהרי אף אם נאמר שהיהודי המוכר ודאי עשה אדעת חכמים ומקנה לו המקום או הפרה לולד אבל הגוי ודאי לא נתכוין לקנות לא המקום ולא הפרה אלא הולד כמו שדבר אתו א"ו דעאמ"ק מהני לגוי. אבל מה דמספקא לי' בהא אולי אינו דומה להא דקדושי אשה נ"ל בדעתו דיש לחלק דהתם על אותו טבעת וחפץ שמשאילו אומדים דעתו אם ידע דזה לא מהני הי' אומר לו שנתנו לו במתעמ"ל למצו' קדושין אבל במקנה הפרה לומר אולי ידע דזה לא מהני הי' מקנה לו גם המקום שהפרה עומדת עליו הא לא אמרי' דזה דבר חוץ מהפרה והא דתה"ד שאני דעובר ירך אמו וכאומדנא על אותו דבר עצמו הוא ותו דבאמת לא סמך ע"ז לבד רק כשאר צדדי היתר וכדאי' בט"ז. ולפי"ז הכא בנד"ד שרוצה לאפקועי מבכורה במקנה לו בק"כ מפני שסבור הי' דסגי בזה ואולי הי' יודע היהודי שי"א דלא מהני ודאי הי' א"ל משוך למרעה וקני שהרי הי' יודע שמוליכו למרעה א"כ אמדי' דעתו להכי שדעתו שיקנה הגוי הפרה בכל האופן האפשרי המועיל לקנותו בכסף ואם לא בזה יקנהו במשיכה שאח"ז וע"כ לא כ' המשל"מ והפ"ת אלא התם שלא הי' דעתו בתחי' לקנותו באבנים של נכסי הגר בהגבהה או במסירה שוב אינו קונה אח"ז בלא כוונה משא"כ בנד"ד מכח מצוה לאפקועי מבכורה יש אומדין דעת שמקניהו בכסף ודאי אלו ידע שצריך עוד משיכה מספק ודאי הי' אמר לו לך משוך וקנה ואין לחלק דהתם בטבעת לקדושין יש תיכף קנין מעמ"ל אבל הכא בא אח"ז קנין משיכה למרעה דמה לו אם קוניהו הנכרי תיכף או אח"ז במשיכה במקום המרעה דעיקר הכוונה של המוכר למען שתהא של נכרי קודם שתלד הבכור א"כ הו"ל כאומר בפירוש גם משוך וקנה לכן קנהו הנכרי גם במשיכה למרעה. ואף שהי' שלא בפני המוכר ואף שהוליכו עם שאר בהמות ולא ניכר מעשה קנין כלל מהני דלא מצינו זה דתבעי מעשה קנין הניכר בדעתו להקנותו ואם כי לא נסמוך על סברא זו להתיר בלא מום כלל שהרי גם פסקי מהרא"י לא סמך על סברתו ר"ל בפרה לולדה. עכ"פ חזו לאיצטרופי לומר דיש צד היתר מלבד ספק ק"כ ובכה"ג כבר התירו האחרונים להטיל מום ע"י נכרי כנ"ל ברור. אחר כ"ז ראיתי בפ"ת ביו"ד סי' ש"ך מביא בקיצור תשו' רע"ק איגר בסי' ל"ז בשאלה כזה בספק מבכרת ומכרה לנכרי הרועה בכסף ואח"ז הוליכה הרועה עם שאר בהמות כדרכו בלי כוונת קנין משיכה ומסיק להתירו בלא מום ושמתי עיני בו וראיתי דעיקר סברתו מטעם דהו"ל דעאמ"ק אף דבלא"ה משכה להוליכה עם שאר בהמות ואין מעשיו מוכיחי' שעושה לשם קנין אפי"ה מהני ואתי עלה עפ"י דברי הנימוקי יוסף בסוגי' דב"ב דף מ"א רב ענן שקיל בדקא בארעא שכ' אף דשמעי' לר"נ בפירות דקל וכו' י"ל דהתם ידע דפירות דידי' אכל אבל הכא האי גברא לא ידע מידי מזה נשמע דדוקא מדין מחילה בטעות ל"מ. אבל בידע דדידי' אכל אף דהזוכה והמזכה חשבי' דכבר קנה המקבל כמו בדשלב"ל מ"מ כיון דידע דבדידי' מחזיק קנה וה"נ בנידון דידי' ואף להתוס' מחילה בטעות לא הוי מחילה ורק בדבר שלב"ל מהני מטעם אנן סהדי דניחא לי' דליקום בהמנותי' ה"נ אנן סהדי דניחא לי' ולא הי' חוזר בו משום שרוצה להפקיע מבכורה ע"כ קנה הנכרי במשיכה זו אף שלא ידע המוכר מזה. ות"ל זה היא כדברי לדינא אך אנא מטעמא אחרינא אמינא מכח דברי הרא"ש בקדושין שתיכף הי' כוונת המקנה להקנותו בכל קנין המועיל אלא דגם הוא ז"ל לא סמך על סברתו זו לבד להתירו בלא מום הואיל והיא דבר חדש לזה צירוף עוד להיותו ספק מבכרת ויש כאן ס"ס וגם מטעם שבדיניהם קונה בנותן קצת כסף על המקח אף דבר מיעוט לקנין עיי"ש. אבל בנד"ד היא ודאי מבכרת אין להתיר בלא מום אבל עכ"פ מותר לומר לגוי קטן להטיל בו מום ולא כמ"ש החת"ס לתת פרוטה לגוי דיש מערערים על זה דאז הוי בפועל וידו היא אלא לבקש ממנו בחנם לעשות בו מום. עוד הוספתי לומר לגוי בצנעה כי ראיתי בד"ח ח"ב יו"ד ק"ז מפקפק ע"ז מהא דבכורות דף ג' דחזי' לי' אינש אחרינא ואזיל ועביד ה"נ יסברו שמותר להטיל מום בבכור בזה"ז ע"י גוי כי לא ידעו שהוא פ' בכור אלא יסברו שהוא ודאי לכן אמרתי לומר לגוי בהצנע ואין רואה ושומע דבמידי דרבנן מותר בצנעה ובחדרי חדרים במה שאסור מפני מראית עין כמ"ש הב"י והט"ז סו"ס רמ"ג ומג"א סי' ש"א ואח"ז כשיראו המום יסברו שנעשה מאליו או שגוי עשאו שלא בדעת ישראל והד"ח עצמו בסי' קי"א מתיר להטיל מום ע"י גוי וגם בתשו' א' הסירותי את תלונות תשו' מהר"י אסאד יו"ד סי' שמ"ה מעל האחרונים [עיין בתשו' הקודמת] לכן דעתי מסכמת להתיר בנד"ד לומר לגוי בהצנע לעשות בו מום ואקוה שאם הגאון מדעעש יראה דברינו יעלה בהסכמה אתנו:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה