אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק יו"ד · סימן קלב
עוד נשאלתי מבני הרב הנ"ל נ"י ע"ד השם אלקיך שנטשטש היוד ונשאר רושם אדום אם מותר להעביר בקולמס לתקנו אולי הוי מוחק והאריך בפילפול:
תשובה הנה בס' עצי לבונה סי' רע"ו הביא שרב א' כתב בנשאר רושם אדמימות באותיות השם כיון דאסור למחוק אזכרות שנכתב בקדושה אף שעכשיו אינו אלא אדום מ"מ נתקדשו כמ"ש התשב"ץ באזכרה שנכתב בזהב אף שפסול מ"מ אסור למחוק כיון שנכתב בקדושה ה"ה בנידן דידן אסור להעביר בקולמס דהו"ל כמוחק כמו בדיו ע"ג סקרא והעצי לבונה השיב דהסופרי' מתקני' ספרים ישנים אף בשמות בכל גווני אף שלא נשאר רק רושם אדום וצ"ל דלא דמי לדיו ע"ג סקרא דהיא צבע אחר ולאו מינו היא משא"כ ברושם אדמימות דהוא נשאר מצבע הדיו ומינו היא לא הוי מוחק כשמעביר דיו חדש אלא מתקן הנשאר מדיו הראשון והוי כדיו ע"ג דיו עכ"ד. וזה דוחק דמנ"ל להסופרים דזה מינו היא. ולי הי' נראה עוד טעם לזה דזה אינו דומה להא דתשב"ץ שהשם של זהב נכתב בקדושה ע"כ אסור למוחקו משא"כ הכא תחיל' כתב לשם קדושה בדיו ועתה קפץ הדיו ונשאר רק רושם אדום וזה לא קידש מעולם דהרי זה דומה למה דקיי"ל במותר המת ליורשיו ובמותר שמן שבנר חנוכה אחר שדלק כשיעור דמותר להשתמש לאורה בסי' תרע"ב והטעם משום דחזי' לי' תפיס דלא חזי' לי' לא תפיס עי' או"ח סי' תרע"ב בט"ז ה"נ הרי בתחילה אומר לשם קדושת ס"ת ובכל שם אומר לשם קדושת השם ובודאי הכוונה בו גם לשם קדושת ס"ת שא' בתחיל' דאי חסר א"א מס"ת כולו פסול וא"כ דמה שא' לשם קדושת השם היינו בעודו חזי' לס"ת אבל אחר שקפצה הדיו ולא נשאר רק אדום דלא חזי' לס"ת זה לא נתקדש מעולם ומותר מהדין למוחקה לצורך תיקון וכמ"ש הש"ך בסי' רע"ו דשם שלא נכתב בקדושה מותר למוחקה לצורך תיקון וק"ו הוא נידון זה ממותר ליורשיו וממותר נר חנוכה דמה התם שאינו אלא הפסד ממון אמרינן שלא הוקצה והזמין לקדושה רק הצריך ולא המותר כש"כ דא' כך שלא הקדיש אם יקפוץ הדיו וישאר אדום כדי שאז יהא מותר לתקנו ולא יצטרך לגנוז היריעה ואמנם לענין למחוק ע"מ לתקן לא נעשה מעשה דהרי מהרש"ל אוסר שם בנר חנוכה להשתמש לאורו מפני הרואין שלא ידעו לחלק ויסברו גם תוך שיעור מותר וכ"כ הכא אסור למוחקו מפני הרואין שלא ידעו דאם נשאר אדום תו אזדא קדושתו ויסברו דתמיד מותר למחוק ע"מ לתקן אבל להעביר בקולמס על השם שלא נשאר רק אודם זה יש להתיר אפי' אי מדינא הוי מחיקה מ"מ כיון דבעיני הרואים לא נחשב זה למחיקה אלא כתיבה ותיקון משו"ה שרי כנלענ"ד אלא דיש לפקפק קצת לחלק דהתם א' דמתחיל' לא הוקדש ולא הזמין רק הצורך ולא המותר אבל הכא בעת שכתב השם בדיו הקדיש הדיו והשם כולו לשם קדושת השם וכל חלק שבו נתפס בקדושה א"כ קדושת הגוף תו לא פקעי ועודנו בקדושתו שנכתב בקדושה ואסור למחוק ע"מ לתקן מיהו עוד טעם אחר הביא עצי לבונה שם דדיקא מוחק ע"מ לתקן אח"ז אסור אבל הכא כשמעביר דיו על הרושם אדום בשעה שמוחק מתקן מיד בכתיבתו עליו בכה"ג שרי עכ"ד וכה"ג כתב הנו"ב תנינא סי' קכ"א כשהי' מתחיל באיזה צבע אף שמחפה אותה בזהב שרי עיי"ש. והביאו פ"ת סי' רע"ו וכתב מזה נלמוד שמותר להעביר קולמס על אותיות השם שנתיישן ואין לחוש בזה שמוחק הכתיבה התחתונה עיי"ש ועי' בתשו' חתם סופר סי' רנ"ו בענין זה:
ויש להסביר עוד דידיעת הפכים בשוה כמו דאסור לנתוץ מזבח ולמחוק השם מלאו דל"ת כן כ"כ מצו' להעמידו ולתקנו וא"כ אם מוחק אפי' ע"מ לתקן בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים מצות תיקון אבל בכתב ע"ג דיו אפי' אי הוי מחיקה לא אסרה תורה דבעידנא דמיעקר מקיים מצות תיקון מיד הדרן לדידן בנטשטש היוד של אלקיך מחמת יושנו ונשאר אדום מותר לכתוב עליו לתקנו כמבואר בדבריהם:
ולענין הך' של אלקיך דלא הוי כסדרן הנה בשם גופי' יש מחלוקת הפוס' אי בעי כסדרן והכריעו הפוסקים דבדיעבד אפי' בשם הוי' לא בעי' כסדרן עי' קסת ועצי לבונה שם העיד כי הסופרים מתקנים ס"ת ישינים אף באותיות השם שנתקלקל ה"א ראשונה והוי שלא כסדרן וכש"כ בשאר שמות דיש מקילין ביותר דבהו לא בעי' כסדר וכש"כ בך' דאינו אלא נטפל לשם דקדושתו אינו אלא מדרבנן וספיקא היא אי בעי' כסדרן אפי' למ"ד דבעי' בכל השמות כסדרן עי' משנת אברהם סי' ל"ו ע"כ ודאי בנידן דידן בכף של אלקיך אין קפידא בזה כלל וראיתי בס' עצי לבונה וס' יהושע הביאו ראי' דלא בעי' בשם לכותבו כסדרן מהא דבר קמצר לא רצה ללמוד על מעשה הכתב שהי' כתב שם של ד' אותיות בב"א והמג"א סי' ל"ב כתב דבתפילין פסול בדפוס משום דא"א לצמצם ופעמים נדפס אות שני קודם לראשון והוי שלא כסדרן וא"כ בכתיבת בר קמצר ניחוש שמא נכתב שלא כסדרן א"ו לא בעי' כסדרן ובס' מנחת חינוך סוף מצו' תל"ז דחה ראי' זו ומתרץ כתירוץ התוס' דיש כאן שני סברות להתיר חדא דילמא צימצם ובב"א כשר ואפי' אם לא צימצם ולא הי' בב"א דילמא הוקדם המוקדם כראוי ואין לך אלא חד ספק דילמא הקדים המאוחר ולהתיר יש שני סברות ע"כ כשר עכ"ל. ולי נראה דהדין בזה עם העצי לבונה וס' יהושיע דהתוס' כתבו סברא זו בחולין פ' השוחט ובכ"ד לענין דיעבד סמכינן ע"ז מכח ס"ס או דהיתר יותר מצוי הו"ל כרוב אבל לעשות כן לכתחילה לסמוך אס"ס או ארוב במקום שיש חשש איסור ודאי אסור דהו"ל כמבטל איסור לכתחילה עי' ש"ך סי' ט"ל לענין נאבדה הריאה ובדיני ס"ס ואיך עשה ב"ק כך לכתחילה ועלה בלבי לומר דבעל מנחת חינוך לטעמי' אזיל דאיהו כתב לעיל במעליותא דב"ק ומה שהזכירהו לגנאי שלא רצה ללמוד זה דמזה הוכחה דבעי' בשם כסדרן דלפי מה שאנו כותבין שם הוי' ב"ה הרי כתב י"ה והוי שם וכשכתב אח"ז ו' נתקלקל השם אף דהיא ע"מ לתקן שהרי כשכותב אח"ז ה' נתקן השם בשלימותו מ"מ אם יש תקנה שלא לקלקל עדיף טפי שהרי אמרו אל יאמר אדם לה' חטאת וכו' ולמה לא התקינו חכמים לכתוב תחיל' הו"ה אח"ז יו"ד שבתחיל' א"ו דבעי' כסדרן וזה הי' מעלה של ב"ק שהי' כותב בב"א ולא הי' קילקול כו' עיי"ש. נמצא לדידי' דעדיף טפי לכתוב בב"א מה"ט עשה כך ב"ק לכתחילה אבל כל זה ניחא אם אין שום חשש בכותב בב"א אבל אם יש לחוש למיעוטא שיקדים המאוחר אלא שרוצה לסמוך אס"ס ורוב להתיר מנ"ל לבר קמצר הא מילתא הלא ע"כ התורה אמרה לשאר בני אדם לכתוב השם כסדר ולא חש לקילקול ולא לשמא וכו' משום דא"א בענין אחר מנ"ל דאפי' למאן דאפשר מותר לו לשנות בזה ולסמוך אס"ס ורוב לכתחיל' ולא לחוש למיעוט אולי יקדים המאוחר ולא יהי' השם כתיקונו ובפרט כשכותב כל השמות כך תמיד כדרך ב"ק בודאי יש לחוש אולי לפעמי' יקדים המאוחר דהרי אז היא מיעוט דשכיח ודבר ההוה דבכה"ג חיישי' אפי' בדיעבד כמ"ש תוס' נדה מ"ד דנפלי' דהוי מיעוט דשכיח ודבר ההוה הוא ומשו"ה החמירו בו חכמים ועי' פי' דבריהם בדגול מרבבה יו"ד סו"ס ט"ו ובישוע"י או"ח סי' תצ"ח ס"ק ח'. ולא דמי למ"ש תוס' לסמוך אשני סברות להתיר בדיעבד דהיינו באתרמי לפעמים משא"כ כשכותב תמיד כל השמות ע"ד ב"ק שהמיעוט מצוי ודבר ההוה ודאי יש חשש אפי' בדיעבד וכש"כ דקשה אמאי שהזכירהו לגנאי שלא רצה ללמדו למה הי' לנו ללמוד ממעשיו לכנוס לבית הס' במיעוט דשכיח ורגיל דבזה חששו אפי' דיעבד ואם המצא תמצא אפי' שם א' שלא כתקנו הס"ת פסול והברכות לבטלה א"ו מזה מוכח דלא בעי' כסדרן בשם. כך נ"ל אביך יקותיאל יהוד' ט"ב: