אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק יו"ד · סימן קל
סוגיא דתקפו כהן ב"מ דף ו'. רבים ראו כן תמהו על הרמב"ם שפסק תק"כ אין מוציאין דהוא נגד סוגי' הגמ' דאר"ח לרבה תני' דמסייע לך דתק"כ מוציאין דאי אין מוציאין פוטר ממונו בממון של כהן ועי' תשו' רשב"א וב"י יו"ד סי' שט"ו ותוק"כ להש"ך ז"ל ובהג"ה.
ונ"ל בהקדם לפרש הא דאר"נ להלן ישראל וכו' מפריש עליהן עשרה שיין מעשרן והן שלו והקשו תוס' בטלה א' סגי ובבכורות פ"ק תירצו דנקט עשרה לרבותא דכולן נכנסי' לדיר עיי"ש. אבל אכתי קשה מה שהקשו כאן מה קמ"ל ר"נ מתני' היא הספיקות נכנסין וכו' ותו כיון דאמר מעשרן פשיטא שהם שלו וכו' עיי"ש:
ונ"ל דהב"י דחה לסייעתא דגמ' דא' אי אין מוציאין פוטר ממונו וכו' דהרי עדיין לא תפסו הכהן ולא נפקו מידי ממונו של ישראל עיי"ש וצריך להבין מדוע לא ניחא להגמ' לומר הכי ומאין למד רבינו הרמב"ם לחדש דבר זה ואמנם התומי' דחה דברי הב"י דהכי קאמר הגמ' ניחוש שמא יצא זה השה הספק פ"ח בעשירי וימסרנו לכהן להקריב חלבו ודמו ויתפסנו הכהן ויאמר שלו הוא מקודם ונמצאו הטלאי' שבדיר לא נתעשרו למפרע אבל אכתי יש מקום לדברי ב"י למ"ש תוס' בשמעתין דאם תקפה והקדישה שוב אין חבירו יכול לתקוף ממנו [וכ"כ הגה"מ עי' סמ"ע סי' קל"ח וש"ך שם] א"כ שפיר קאמר הב"י דאחר שנעשה מעשר קודש לה' לא יוכל הכהן לתופסו אבל סבר' התוס' אינו מוכרח דאיכא מ"ד אם תקפו לחוד לא מהני גם אם הקדישו אח"ז לא מהני ועדיין יכול חבירו לתופסו וא"כ קאמר הגמ' שפיר עכ"ד התומי'. ולפי"ז נ"ל דודאי ר"ח דמסייע לרבה סובר הכי ע"כ הוכיח דתק"כ מוציאין אבל ר"נ איהו סובר אין מוציאין והא דנכנס לדיר להתעשר ה"ט כמ"ש הב"י דאכתי לא תפסו הכהן ואחר שנעשה מעשר והקדש לא יוכל לתופסו וכמ"ש תוס' הנ"ל וז"ש בדיוק מפריש עליהן עשרה שיין מעשרן והן שלו ר"ל הטעם משום שאחר שמעשרן הן שלו עד שלא יוכל הכהן לתופסן כלל והא דקא' בלשון רבים והן שלו היינו ע"ד שכ' תוס' שם דאפי' הן עשרה מכניס כל או"א בדיר ואפי' כולן יהי' מעשר לא איכפת לן דאחר זה הן שלו. נמצא מוכח דר"נ סובר תו"כ אין מוציאין ודוחה לסייעתא דר"ח ופסק רבינו כוותי' כמסקנא דגמ' אמנם התוס' לשיטתם שכ' לעיל דכ"ה במסקנא תוק"כ מוציאין ל"ל הכי בדברי ר"נ ע"כ שפיר הקשו. אבל נ"ל לתרץ גם לפי שיטתם דמוציאין והוא דכבר כתבתי דהב"י דחה לסייעתא דאכתי לא תפסו הכהן ובחזקת ישראל הוא והג"ה תוק"כ הקשה איפכא אפי' אי מוציאין אכתי ניחוש אם יצא זה השה הספק בעשירי שמא פדיון פטר חמור הוא ושל כהן ויש ספק אם הי' מקיים מצו' מעשר והו"ל כספק איסורא לחומרא כמו דאסור בגיזה ועבודה אפי' אי מוציאין. והנ"ל בזה עפימ"ש הרא"ש להלן פ"ב בסוגי' דראה סלע שנפל משני' חייב להחזיר דלא מייאש דלמחר תפיסנא לי' אבל בנפל משלשה מייאש דלא יוכל לתופסו עיי"ש. וממנו ניקח לנידון דהכא דאי תוק"כ מוציאין מידו אז הכהן ודאי מייאש ממנו וא"כ קנהו הישראל ביאוש אף אם באמת הוא פדיון פ"ח ושל כהן דכבר נתייאש ממנו הכהן ובהתירא אתי ליד ישראל וקנהו ביאוש א"כ קיים המצו' ושפיר הוא מעשר בודאי [ולא דאי לדלעיל דאסור בגיזה ועבודה דלענין איסור של גבוה לא מהני יאוש של כהן] אבל אי אין מוציאין אין הכהן מייאש ממנו דסבור למחר אתפסנו וא"כ לא יוכל להכניסו להתעשר דשמא ממונו של כהן אף שלא תפסו הלא ס' איסורא לחומרא וא"ש:
ולפי"ז יש לי להקשות מה קאמר אי אין מוציאין פוטר ממונו וכו' אימא דה"ק מתני' הספיקות נכנסין לדיר להתעשר היינו שמערבין בין שאר הטלאים באופן שאין נכרין דודאי מצי למיעבד טצדקי שלא יוכל הכהן לתופסן ואחר שהן מעורבין לא יוכל הכהן לתפוס הספק כי לא ידע מי הוא ואם יתפסנו הכהן ודאי יוציאו מידו דהרי רובא דאיתא קמן הטלאים שבדיר שהן ודאי חולין וברובא דאיתא קמן אזלי' בתר רובא אפי' להוציא ממון מיד המוחזק כמ"ש בתה"ד סי' שי"ד בשם רשב"ם ותוס' ואף שמביא תוס' פ"ק דכתובות שהקשה אהא דא' ברוב ישראל מחזירין לו אבידה והא אין הולכין בממון אחר רוב שמזה נראה שתוס' סוברים גם ברובא דאי' קמן בממון לא אזלי' בתרי' מ"מ הרי תירצו דהיינו בבא לידו מדעת הבעלי' אבל אבידה בא ליד המוציא שלא מדעת הבעלי' שפיר אזלי' בי' בתר רוב להוציא וא"כ כש"כ הכא בתפסו הכהן מהדיר שלא מדעת בעלי' ודאי אזלי' בתר רוב טלאי' שהם ודאי חולין וא"כ אחר שנתערב הספק שאין הכהן יכול לתופסו שוב הכהן מייאש וקונהו הישראל ושפיר דמי אפי' אם יצא בעשירי ששוב אינו ממון הכהן וצ"ל דהגה"מ אדברי הר"ן דלהלן קא סמך וכדאיתא בבכורות דף י"א אמתניתין דספק נכנס לדיר להתעשר כדר' נחמן דאמר מפריש עליהן עשרה שיין מעשרין והן שלו והא התם כולן ס' פטר חמור ויכול לתפוס כאו"א אפי"ה מעשרין מני' ובי' כפי הגירסא שברש"י שהביא האלגז"י בבכורות י"א ע"כ מפני שהן שלו דהיינו משום דקיי"ל תק"כ מוציאין מידו ונתייאש הכהן ודומי' דהכי איירי מתני' נמי אפי' באם הס' יש בו סימן וניכר בין הטלאי' אפי"ה נכנס לדיר להתעשר ואם יצא בעשירי שפיר דמי ושפיר הוכיח דתק"כ מוציאין והיינו דקמ"ל ר"נ דאי ממתני' דהספיקות נכנסין לדיר להתעשר הו"א דאיירי במעורבין שלא יוכל לתופסן אבל באם הספק ניכר ויכול לתופסו אינו נכנס לדיר להתעשר דשמא היא ממונו של כהן קמ"ל אפי' בניכר ויכול לתופסו שפיר מעשרין דומי' דיו"ד שיין ספק דמעשר מני' ובי' והיינו משום דתק"כ מוציאין מידו וקונהו ישראל ביאוש וז"ש מעשרין והן שלו: