אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק יו"ד · סימן קכז
שלום לאהובי תלמידי ידידי הרב החריף ובקי מוה' יחזקאל גראס פעלד נ"י אב"ד דישוב טשאפ.
ע"ד השאלה אשה שאחר חתונתה לערך עשרה שבועות אחר טבילתה הפילה חתיכה ולא הציצו אם הי' מרוקם ועתה המליטה בן זכר אם האב חייב לפדותו שיש בזה פלוגתת הפוס' המהרי"ק והעתיקו ז' הרמ"א בסי' ש"ה ותשו' חכ"צ ושבו"י והגאון מה הובא כ"ז בפתחי תשובה ועי' הג"ה הגאון מהרב"פ שהורה למעשה לפדותו בלא ברכת פדיון ובלא שהחיינו ועי' בתשו' דברי חיים ח"ב העלה כהחכ"צ ושבו"י דפטור מפדיון ומדלא כ' לפדותו בלא ברכה משמע שדעתו כמ"ש בתחלה דבריו בשם השבו"י שהחמיר שלא לפדותו אפי' בלא ברכה ואציגה לפניך לשון השבו"י ח"א יו"ד סי' פ"ג וכן נ"ל עיקר לדינא המפלת שפיר אחר מ"ם יום לבעילתה פוטר הבא אחריו ולא בעי פדיון כלל ואף הרוצה להחמיר על עצמו לפזר ממון לפדות בלא ברכה אפשר דלא שפיר עביד משום שיבא עי"ז לידי ס' ברכה כמו שראיתי רבי' שגו בזה וברכו ומה"ט לא מצינו פוסק ראשון או אחרון שכתב להחמיר בדיני דספק בכור עכ"ל הרי שכ' רק בלשון אפשר ולא ברירא לי' מילתא כי י"ל אין לנו לחדש גזירות מלבנו שמא אתי לברך. ועוד נ"ל טעם הדבר דאף אם יברך מספק ליכא איסורא בדיעבד שהרי דעת התוס' בר"ה ל"ג ומנחות ס"ח וברכות דף י"ב דמספק צריך שיברך ועיי"ש בפנ"י טעמו של דבר ובס' חיי אדם כלל ה"א שהאריך בזה דעכ"פ משום איסור ש"ש לבטלה ליכא כיון שדעתו שיש לברך ובזה ספיקא להקל לברך עיי"ש. אבל כפי הנראה השבו"י לא ראה דברי חכ"צ אבל אנן לדידן חזינן בדברי חכ"צ שכ' בזה"ל כל שעברו ארבעים יום והפילה שפיר הבא אחריו פטור מפדיון ואפי' הרוצה להחמיר כדברי מהרי"ק לא יברך לא ברכת פדיון ולא שהחיינו אלא יתן לכהן ה' סלעים בלא ברכה עכ"ל הרי שהתיר להרוצה להחמיר לפדותו בלא ברכה. וגם שכך הורה זקן הגאון מהרב"פ ז"ל חותנו של דברי חיים ז"ל להלכה למעשה לפדות בלא ברכה ע"כ לדעתי מהיות טוב נכון להחמיר לפדותו בלא ברכה ואם חס על ממונו לתתו לכהן על הספק יתננו לכהן במתנה ע"מ להחזיר דמהני ובלבד שיתנה ע"מ להחזיר אותו מעות עצמו כמבואר בפתחי תשובה שם ס"ק י"א וכה יעשה אם ירצה ובלא ברכה כך נ"ל: