אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן קכא

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן קכא

סימן קכ

צדיק כתמר יפרח וכו' כבוד אדומו"ר הרב הגאון וכו' יקותיאל יהוד' ט"ב שליט"א אבד"ק סיגיט:

אשאלה מענה לשון בדבר אשר נשאלתי להלכה למעשה אודות מבכרת שהפילה ב' חדשים אחר סילוק הווסת ובדקו הנשי' וראו שפיר מלא דם בלי שום ריקום. ועתה ילדה תאומי' ב' זכרי' אם חייב לפדות הבכור או לא. ואדון לפני כ"ק אדומו"ר הגאון נ"י כתלמיד הדן בקרקע להיות כי הדין פשוט בש"ע סי' ש"ה סעי' כ"ג דכ"ז שאין אבריו מרוקמין אין פוטר הבא אחריו ואפי' בזמן הזה סומכין ע"ז עכ"ל רמ"א בשם מהרי"ק אמנם החכ"צ חולק עליהם דאין אנו בקיאין כו' ושמעתתי' מבדרין בבי מדרשא בשו"ת אחרונים ובנוב"י מה"ת סי' קפ"ח בתשו' בן המחבר יצא לישע הרמ"א והמהרי"ק ז"ל והאריך לדחות דברי החכ"צ ז"ל אמנם ראיתי אחרי רואי בהגהות היו"ד החדשי' כ' הגאון האמתי מהרב"פ בהגהו' אמרי ברוך וז"ל ולמעשה הוריתי ב"פ כדברי החכ"צ שאם לא נבדק ע"י בקיאי' אין לחייבו לפדות מספק והרוצה להחמיר כדעת מהרי"ק לא יברך לא ברכת פדיון ולא שהחיינו עכ"ל וגם הגאון מלבוב נ"י בהג"ה י"ש כ' שהורה הלכה למעשה כדברי החכ"צ ז"ל וגם הפ"ת מביא חבל נביאי' בענין זה לחזק דברי המהרי"ק ז"ל ואנחנו לא נדע מה נעשה ואיך דעת תורה נוטה והן כל יקר ראתה עיני בחת"ס זצ"ל סי' רצ"ט בא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם דאם הפילה ובדקו נשי' והציצו בו שאינו מרוקם חייב מעיקר הדין בפדיון כמהרי"ק וכהכרעת הרמ"א ז"ל ואם ירצו לחוש לדברי החכ"צ ז"ל משום ספק ברכה יאמר בלא שם ומלכות ואמנם שהחיינו יברך הכהן ויוציא את אבי הבן עכ"ל. וכמעט לא הייתי מטריח כ"ק אדומו"ר שליט"א כי יש לנו עמודים גדולים שמצדיקי' הצדיק דמעיקרא המהרי"ק ז"ל אך מ"ש החת"ס ז"ל שיברך בלא שם ומלכות ושהחיינו יברך הכהן זה יהי' בעיני פשוטי העם לדבר חדש ולזר יחשב ביניהם ואלו לא יפדה בלב שלם והחת"ס כ' שחייב מעיקר הדין בפדיון וא"כ צ"ל על צד היותר, טוב ומועיל. ע"כ נפשי בשאלתי אם יסכים כ"ק אדמו"ר שליט"א שיברך אבי הבן הב' ברכות דהנה הד"מ בה' ציצית מובא בט"ז סי' ח' ס"ק ז' טעם על שמברכין על טלית קטן על מצות ציצית כי חששו לדברי הפוסקים שא"י בט"ק כזה לפי שאין בו עיטוף ולכן לא מברכין להתעטף דהוי משמע דמקיים המצוה כתיקונה רק שמברכין להשי"ת שנתן לנו מצות ציצית ואף שאין מקיימין עכשיו כתיקונו ובזה מתורץ לשון על דמשמע לשעבר עכ"ל ומעתה בנד"ד כיון דרוב הפוס' הסכימו דחייב בפדיון מעיקר הדין אך חשש ספק ברכה לחוש לדברי החכ"צ ז"ל כיון שמטבע הברכה היא על פדה"ב א"כ כשאינו חייב בודאי ג"כ ליכא ברכה לבטלה דמברך לש"י שנתן לנו מפה"ב ועד"ז יש ליתן טעם למה תקנו כאן על פה"ב ולא לפדות מביא הט"ז ס"ק ח' וי"א הב"י בשם הריב"ש משום דאפשר להעשות מצו' זו ע"י הבן כשיגדל והאריכו בזה האחרונים ז"ל ובפרט החת"ס ז"ל אמנם לפיענ"ד אפשר הטעם כיון דכל הפדיון בזמה"ז היא כעין ס' דכהני דידן כהני חזקה נינהו והפ"ת מביא בשם שאילת יעבץ דהא דפרקינן בכורי' בכהני חזקה משום דלא אפשר באחרינא וכ' דכל כהן יחוש לס' גזל שמא לאו כהן הוא ויחזיר דמי הפדיון וכו' ע"כ תקנו הברכה בעל דמשמע לשעבר דגם אם אינו כהן לא הוי ברכתו לבטלה כמ"ש הד"מ הנ"ל. ובזה אפשר לפרש מימרא דסוף פסחים ר' שמלאי איקלע לפה"ב ב"מ פשיטא אה"ב מברך על פה"ב שהחיינו כהן מברך דמטי הנאה לידו או אה"ב מברך דקעביד מצו' וכ' החת"ס סי' רצ"ד דיש לדקדק אריכות הלשון בנוסח הברכה על פה"ב וגם כל הפשיטא הוא לא לצורך הא דבעי ולא מענינה כלל כו' ותי' שם כדברי הצל"ח ולפי קט שכלי י"ל דה"פ דפשיטא דאבי הבן מברך על פה"ב ולא לפדות והיא משום דכהני חזקה דידן יש חשש שמא לאו כהן הוא ואין הבן פדוי ע"כ מברך על וא"כ איבעי' שהחיינו כהן מברך דמטי הנאה לידו ולא אה"ב שמא אין בנו פדוי או דילמא אה"ב מברך דמצוה קעביד דגם אם אין זה כהן מ"מ הוא עושה מה שיש בידו לעשות וחושב לעשות מצו' ונאנס ול"ע מעה"כ כאלו עשה ושפיר יכול לברך שהחיינו אבל הכהן לא יברך דשמא לאו כהן הוא וחשש גזל הוא בידו כ"ד הש"י הנ"ל וכו' א"ד עבדו ותלמידו וכו' המצפה לתשו' מאהבה. הק' משה שמעון בלאאמו"ה יואל צבי נ"י:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה