אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק יו"ד · סימן קיט
מכות דף ט"ו סוגי' קיימו ולא קיימו:
גמ' הניחא למ"ד ביטלו ולא ביטלו וכו' זו גירסת רש"י ותוס' אבל גירסת הרי"ף ורמב"ם ורא"ש הניחא למ"ד קיימו ולא קיימו וכו' ומשני ר"י סובר קיימו ולא קיימו כו' וכוותי' דר"י קי"ל ובפי' קיימו ולא קיימו דעת רש"י ותוס' שמעתין דהיינו כשהתרו בו לקיים העשה ואינו מקיים לוקה. ודעת רבינו הרמב"ם ז"ל בה' נערה כשנתבטל העשה ממילא באופן שא"א לקיימו כגון באונס שגירש שמתה או שנשאת לאחר אז לוקה. אבל למ"ד בטלו ול"ב אינו לוקה עד שהוא יבטלנו בידים כו' ועי' ריטב"א מה שפירש הא דקאמר הניחא למ"ד קיימו כו' ודבריו בל"ת מובנים כי לפי דבריו אינו קושי' על גוף הדין כ"א על הלשון עיי"ש וראי' דהרי לרש"י האי לנתוקי קאי למ"ד ביטלו והבן. גם כי לפי דבריו ר"ל ע"כ סובר לאו שקדמו עשה אין לוקין וכמ"ש רש"י וכמבואר בריטב"א להד'. ולפי"ז קשי' לר"ל הך דקתני טמא הבא אל המקדש לוקה. וע"ע מה שתירץ תו קשי' לי' לפי דבריו אהא דקאמר ואזדו לטעמיהו ר"י סובר התראת ספק הוי התראה משו"ה סובר קיימו ולא קיימו ור"ל סובר לאו שמי' התראה משו"ה סובר ביטלו ומתרין אותו בשעת ביטל העשה דאז יגמר העבירה. א"כ ניחא הא דהוכרח ר"ל לומר ביטלו ול"ב. אבל ר"י דסובר שמי' התראה אכתי מצי למיסבר ביטלו ובאמת איכא התראת ודאי ונלחץ לומר דיותר מסתבר לומר קיימו היפך מ"ש תוס' לפי שיטתיהו עיי"ש:
ולולי דבריהם נראה לי לפרש דברי הגמ' כפשיטו לגירסת הרי"ף ורמב"ם באופן דר"י ור"ל לא פליגו כלל בענין לאו שקדמו עשה וכ"ע סברו לאו שקדמו עשה לוקין והוא עפ"י דעת רמב"ם דקיימו ול"ק היינו בנתבטל העשה מאליו כי הנה מה דקא' דאי לנתוקי לאו הוא דאתי ביאור הדברים כפירש"י בדוכתא טובא דלא שניתק לעשה אתי' העשה לתקן הלאו דמשו"ה כתבה תורה העשה להורות שאם מקיים העשה עד"מ בנותר שריפה ובגזל השבה הרי מתקן העבירה וכאלו לא עבר מעולם משא"כ עשה הנכתב קודם הלאו ואפשר לקיימו קודם שעובר על הלאו עד"מ בטמא דכתיב מקודם וישלחו מן המחנה אח"כ ולא יטמאו ואפשר לקיימו וישלחו קודם שעובר על הלאו וכ"כ בשלוח הקן לר"י דא' שלח מעיקרא משמע הרי הוא כאלו נכתב בתחלה והרי אפשר לקיימו קודם אמרינן דרצון התורה להורות שיעשה העשה קודם לבלי לעבור על הלאו אפי' רגע אחד וא"כ אם עושה העשה אח"כ דהיינו בטמא שיוצא מהמקדש אינו מתקן הלאו שכבר עבר אלא שאינו עובר מעכשיו וכ"כ בשלוח הקן לר"י דשלח מעיקרא אם משלח אח"כ אינו עובר מכאן ואילך אבל מה שכבר לקח האם על הבנים ועבר על לאו דלא תקח אינו מתקן לכך לוקה וזה פשוט:
וע"ז קאמר הגמ' הניחא למ"ד קיימו ולא קיימו דהיינו אם נתבטל העשה ממילא לוקה כיון שאינו מקיים העשה רק ביש אפשרית לקיים העשה אינו לוקה כיון שיכול להיות שיתקן עוד הלאו במה שיקיים, העשה א"כ ניחא החילוק בין לאו שקדמו עשה דאז כבר עבר הלאו וא"א לו לתקנו כיון שאף אם עשה העשה אח"כ אינו מתקן הלאו כמו שכתבתי לכך לוקה משא"כ בניתק לעשה אם עושה העשה אח"כ מתקן הלאו א"כ בשיש אפשרי לקיימו לרבינו הגדול ז"ל או לרש"י קודם שמתרין אותו אינו לוקה. אבל למ"ד ביטלו ול"ב דוקא אם ביטל העשה בידים לוקה אבל אם נתבטל מאליו אינו לוקה הרי אף שנתבטל העשה וא"א לו עוד לקיים העשה ולתקן הלאו שכבר עבר אינו לוקה ואמאי כיון שלא תיקן הלאו הא הרי זה כלאו שקדמו עשה דאינו מתקן הלאו דלוקה וע"ז משני מידי הוא טעמא אלא לר"י ר"י סובר קיימו כו' דאתמר ר"י אמר קיימו ול"ק ר"ל סובר ביטלו ול"ב ולפי"ז לכאורה תקשה לר"ל מפני מה בקדמו עשה לוקה ובניתק לעשה בנתבטל מאליו אינו לוקה הרי לא קיים העשה ולא תיקן הלאו והיינו דקא' במאי קמפלגו ולתרץ זה אמר דאזדו לטעמייהו ר"י אמר התראות ספק שמי' התראה משו"ה לא מצי למיסבר ביטלו ול"ב דאז היה קשה מה בין נתבטל מאליו דאינו לוקה ללאו שקדמו עשה דבתרווייהו עבר הלאו ולא תיקנו. אבל לר"ל דסובר התראת ספק לא שמי' התראה משו"ה אינו לוקה בנתבטל מאליו דבשעת העבירה הי' התראה ספק שמא יקיים העשה א"כ הגם שעתה שנתבטל א"א לקיימו והעבירה כבר עבר מ"מ הו"ל כאלו לא התרה דהתראת ספק ל"ה התראה רק בביטול בידי' דאז מתרין אותו בשעת ביטול ולוקה] ומשו"ה אין זה דומה ללאו שקדמו עשה דשם הוי התראת ודאי דבשעה שעובר על הלאו ידעי' דאי אפשר לו לתקן הלאו דאפי' אם יצא טמא מהמקדש או שישלח האם אליבא דר' יהודא הרי לא ניתן הלאו לתקן העשה כלל כ"א להורות לבלי לעבור על הלאו אפי' רגע וכמ"ש משו"ה לוקה וכ"ז לר"ל דסובר התראת ספק אינו התראה אבל ר"י דסובר שמי' התראה לא מצי למיסבר ביטלו ולא ביטלו רק קיימו ולא קיימו כיון שעובר על הלאו ואינו מתקנו לוקה כמו בקודמו אע"ג דהכא הי' אפשר לתקנו והו"ל התראת ספק הרי לדידי' שמי' התראה:
בגמ' תני ביטלו ולא ביטלו ור"ל אמר קיימו ול"ק ופירש"י דלר"ל בין ניתק ובין קדמו שוין והקשו תוס' א"כ לר"ל טמא הבא אל המקדש אמאי לוקה. ותלמודי המופלג שמו נחמן פעלעס מפה אמר לתרץ עפ"י מ"ש תוס' לעיל מה הוכיח מטמא הבא אל המקדש דלאו שקדמו עשה לוקין דלמא שאני התם דאיכא תרי לאוין וכדמשמע בתמורה לא אתי חד עשה ועקר ב' לאוין. ולתרץ זה י"ל עפ"י סברת רש"י למ"ד קיימו ולא קיימו הו"ל התראת ודאי דהלאו כבר נגמר והעשה רק לפוטרו ממלקות אבל לר"י דא' ביטלו ול"ב הלאו תלי' בביטול העשה וכ"ע שלא ביטל העשה לא עבר על הלאו משו"ה הו"ל התראת ספק עיי"ש. ולפי"ז י"ל הא דקא' בתמורה לא אתי' חד ל"ת ועקר ב"ל היינו למ"ד קיימו ול"ק דאז עבר כבר ב' לאוין ולא מצי חד עשה לעקור ב' העבירות שעבר. אבל לר"י דסובר ביטלו ול"ב הלאו תלי' בביטול העשה וכל עוד שלא ביטל העשה לא עבר הלאו כלל א"כ מה לי חד לאו מה לי ב' לאוין וכיון שמקיים העשה ממילא נתקו ולדידי' ע"כ הטעם בתמורה משום דהעשה אינו שוה בכל וכמבואר ברמב"ם והן הב' גירסאות בתמורה חדא למ"ד קיימו ול"ק וחדא למ"ד ביטלו ול"ב ולפי"ז שפיר הוכיח ר"י מהתם דלאו שקדמו עשה לוקין דאי הי' ניתוק אין חילוק לדידי' בין איכא חד לאו או ב' לאוין דעדיין לא עבר עליהן כלל טרם ביטול העשה היכא דאיכא עשה. ולפי"ז לר"ל דסובר קיימו ול"ק שכבר עבר הלאו ממילא י"ל לאו שקדמו עשה אין לוקין וטעמא דהך טמא בא אל המקדש לוקה היינו מכח דלא אתי חד עשה ועקר ב' לאוין וכאמור. ובזה ניחא נמי לפרש הניחא למ"ד ביטלו ולא ביטלו אז מוכח מטמא הבא למקדש דלאו שקדמו עשה לוקין דלדידי' אין חילוק בין חד לאו או ב' לאוין אבל למ"ד קיימו ול"ק שכבר עבר הלאו ולא אתי חד עשה ועקר ב' לאוין מה איכא למימר ר"ל א"כ לא מוכח מהך האי דינא דלאו שקדמו לוקין ומשני מידי היא טעמא כו' הא איהו תני ביטלו ול"ב וא"ש עכ"ד ז"ל:
ואזדו לטעמייהו ר"י סובר התראת ספק שמי' התראה כו' עי' פירש"י ותוס' לפי גירסתם ולפי גירסת הרי"ף ורמב"ם דר"י סובר קיימו ול"ק מפרש ריטב"א דהו"ל התראת ספק שמא יקיים משא"כ למ"ד ביטלו הו"ל התראת ודאי דמתרין אותו בשעת ביטול העשה דאז נגמר העבירה עיי"ש ויש להבין למ"ד קיימו אמאי הו"ל ספק שמא יקיים נימא דאוקמי אחזקה כמו שאינו מקיים העשה עתה כ"כ שוב לא יקיים וכמ"ש תוס' שנית דא"כ דכה"ג לא אוקי אחזקה קשי' אמאי בנזיר לוקה הא הו"ל התראת ספק שמא ישאל דמכח זה הוכיחו תוס' דאוקי אחזקה שלא יקיים:
ונ"ל עפ"י מה דחדית הש"ש שמעתא ד' פ"ח דדיני ממונות ודיני נפשות שוין דלא אזלי' בתר רובא וחזקה אלא היכי שהרוב או החזקה כבר הוחזק כגון בבנה כרוך אחרי' שכבר הוחזק שזה בנה או בבת ג' ויום א' שכבר הוחזק הרוב שאינה אילנות וכן במכה אביו שכבר הוחזק ע"י רוב שזה ודאי אביו אבל ברובא לרדי' זבני' הרוב בא בשעת מעשה לא אזלי' בתרי' וכ"כ בדיני נפשות. ובזה נתיישב דהתם הרוב בא אחר המעשה ולא אזלי' בתרי' עכ"ד עיי"ש באורך:
ולפי"ז א"ש בלאו הניתק לעשה שהרי לא הי' יכול לקיים העשה קודם שעבר הלאו א"כ שפיר בשעה שעובר הו"ל התראת ספק שמא יקיים ול"ל דהו"ל ודאי דנוקי אחזקה כמו שאינו מקיים עתה כן לא יקיים עוד כיון שעדיין לא אתחזיק בזה בטרם עוברו שלא הי' בידו לקיים המעשה רק מעכשיו והחזקה בא אחר המעשה לא אזלי' בתרי' אבל בנזיר דמכח מה שעבר לא מהני שאלה וכמו שהעלה הט"ז בה' חלה סי' שכ"ג רק דהספק הוא שמא ימצא פתח לנדרו או איזה חרטה דמעיקרא א"כ שפיר איתחזיק מעיקרא בטרם ששתה שהרי לא מצא עדיין עד אותו שעה פתח או איזה חרטה מעיקר הנדר כ"כ אמרי' אוקי אחזקה דמעיקרא דכ"כ לא ימצא מכאן ואילך פתח וחרטה מעיקר הנדר ולא ישאל. אבל התוס' לטעמייהו דלא ס"ל הך סברא אלא דאזלי' נמי בתר רובא וחזקה דהשתא וכדמוכח מכח מה שהקשו בנסקלין ונשרפין וכן נראה מדבריהם להלן שכ' גבי נזיר שיש לנו לומר שלא נשאל כמו שאינו נשאל עכשיו. ורצונם בזה דסברו דליכא למימר בנזיר אוקי אחזקה דמעיקרא שלא נשאל טרם שתה דהרי אין זה חזקה די"ל שלא נשאל מחמת שעדיין לא עבר אבל אחר שעבר שפיר יהי' נשאל לתקן מה שעבר ולהפטר ממלקות וכדעת מהרש"א בגיטין פ' השולח דמהני שאלה מכח מה שעבר אלא דהו"ל התראת ספק שמא לא ירצה החכם להתיר לו עיי"ש וזה שכתב דא' אוקי אחזקה כמו שעובר עתה ואינו נשאל כ"כ לא יהי' נשאל אח"כ אפי' אחר שעבר וזה הו"ל חזקה הבאה אחר המעשה ואפי"ה אזלי' בתרי' משו"ה שפיר הוכיחו מזה דלמ"ד קיימו ול"ק אוקי אחזקה שלא יקיים והו"ל התראת ודאי אבל לפי' הריטב"א י"ל כדעת הט"ז דנזיר לא מצי לישאל מכח מה שעבר להפטר ממלקות רק ביש לו חרטה או פתח ע"כ אוקי החזקה דמעיקרא כמו שלא מצא פתח וחרטה ע"ע קודם שעבר כ"כ לא ימצא מהיום והלאה וליכא למימר דקודם לכן לא עבר לכך לא נשאל משא"כ אחר שכבר עבר שמא ישאל כדי להפטר ממלקות דמכח זה ל"מ שאלה רק מכח חרטה דמעיקרא וע"ז יש חזקה דמעיקרא וכמ"ש משא"כ למ"ד קיימו ול"ק שלא הי' יכול לקיים העשה קודם ליכא רק חזקה דהשתא ולא אזלי' בתרי' וזה נכון:
שם דאתמר כו' ר"י א' אינו לוקה לאו שאין בו מעשה אין לוקין ר"ל א' התראת ספק ל"ש התראה משמע דר"ל סובר לאו שאין בו מעשה לוקין והקשו תוס' לעיל פ"ק דשבועות ובב"מ מהא דחסמה בקול א' ר"ל אינו לוקה דעקימת שפתיו ל"ה מעשה. ונ"ל עפימ"ש הנו"ב תנינא אה"ע סי' ע"ז אהא דקא' לר"ל תרי תנאי אליבא דר"י מכלל דלר"י חד תנא ול"ק אהדדי דע"כ לא אמר ר"י אליבא דר"י התראת ספק שמי' התראה אלא בנותר דלא משכחת בי' התראת ודאי וכ"כ בשבועה אבל בהכה זה כו' כיון דמשכחת בי' התראת ודאי באביו ודאי בכה"ג התראת ספק לא שמי' התראה ע"כ. ולפי"ז גם אנו נאמר כך לר"ל אליבא דר"י דע"כ לא א' ר"י אין בו מעשה לוקין אלא בנותר וכ"כ בשבועה שאוכל ולא אכל דלא משכחת בי' מעשה אבל בחסימה דמשכחת ע"י מעשה אז בקול דל"ה מעשה מודה ר"ל דאינו לוקה. ובזה ניחא נמי הא דקא' לר"י הא דידי' הא דרבי' ולכאורה גם לר"ל בעי למימר הכי אלא היא אשר דברנו דלר"ל אמרי' דר"י כרבי' סובר והא דקא' ריה"ג לאו שאין בו מעשה אין לוקין היינו בלאו שמשכחת בו מעשה והיינו דקא' חוץ מנשבע היינו בין אכלתי ולא אכל ובין אוכל ולא אכל וכן ממיר ומקלל דכולהו הנך לית בי' מעשה משו"ה לוקין ולהכי איצטרך בנותר לטעם דניל"ע אבל לר"י דסובר בנשבע שאוכל ולא אכל דאין בו מעשה בשום אופן נמי אינו לוקה ליכא למימר דנשבע היינו נמי אוכל ולא אכל א"כ ר"י דאמר כמאן אלא ע"כ נשבע היינו לשעבר וכפרש"י אבל להבא אינו לוקה דהא דקא' ריה"ג לאו שאין בו מעשה אינו לוקה היינו אפי' לא משכחת בי' מעשה לכך צ"ל הא דידי' הא דרבי' וא"ש:
ובני החריף ר' ליפא שיחי' אמר לתרץ קושי' תוס' הנ"ל דר"ל אדר"ל. דע"כ לא אמר ר"ל לאו שאין בו מעשה לוקין אלא בשבועה דאית בי' עשה ככל היוצא מפיו יעשה ובנותר עשה ואכלו את הבשר בלילה הזה דהיינו שיאכלנו כולו כדמוכח בפסחים דף פ"ה בברייתא א' עצם שיש בו מוח עיי"ש וכמבואר בס"א סי' ל"ב עיי"ש א"כ ע"כ הלאו למלקות אתי' הגם דאין בו מעשה דאי לאזהרה הרי כבר הוא מוזהר ועומד לאכלו מכח העשה ואם אין בו מלקות מה לי לאו או עשה [ואין לומר דאתי' להורות לעבור עליו בלאו ועשה דקי"ל כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאו יתירה עי' פסחים כ"ד ע"ב] אלא ע"כ הלאו לטפויי מלקות אתי' ודוגמא לדבר ממה דכ' הה"מ אהא דקי"ל אין מזהירין מהדין מ"מ היכא דאיכא עשה מזהירין מהדין ולוקין ה"ה הכא נמי היכא דאיכא עשה תו לוקין אהלאו אפי' אין בו מעשה אבל בחסימה דליכא אלא לאו גרידא סובר ר"ל חסמה בקול אינו לוקה דעקימת שפתים ל"ה מעשה ובהכי נמי ניחא הא דקא' לר"י הא דידי' הא דרבי' אבל לר"ל י"ל דר"י כרבי' ס"ל דהא דא' ריה"ג לאו שאין בו מעשה אין לוקין היינו בלית בי' עשה חוץ מנשבע אפי' באוכל ולא אכל דאית בי' עשה לוקה וכן בממיר ומקלל. אבל לר"י דסובר אפי' אית בי' עשה נמי לאו שאין בו מעשה לוקין ליכא למימר הכי ע"כ צ"ל הא דידי' הא דרבי' וכאמור עכ"ד:
תנן התם הנוטל אם על הבנים ר"י א' לוקה ואינו משלח ופירש"י דסובר שלח מעיקרא משמע וכן הוא בגמ' סוף חולין דבעי התם אי טעמא דר"י דניל"ע לוקה או משום שלח מעיקרא וא"ל רבינא לר' אשי ת"ש מהא דא' ר"י בנותר לא בא הכתוב אלא ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו מכלל דסובר שלח מעיקרא ואמנם הרמב"ם בפי' המשניות כאן בפרקין פי' טעמא דר"י משום דסובר לאו הניתק לעשה לוקין ותמה עליו הפנ"י דזה נגד גמ' מפורשת דחולין. תו יש להבין מדוע במקומו בחולין לא פי' כלום אהא דר"י כ"א כאן בפרקין פי' אליבא דר"י טעם דניתק לעשה:
ונ"ל דהי' קשי' לי' לרבינו הגדול ז"ל ב' קושי' א' קושי' הריטב"א אהא דמסיק טעמא דר"י משום שלח מעיקרא הניחא לר"י דסובר לאו שקדמו עשה לוקין אבל לר"ל דסובר לאו שקדמו עשה נמי אין לוקין א"כ מאי טעמא דר"י ונלחץ בזה עיי"ש. ב' מה שהקשה תלמיד א' מה פשוט מהך דנותר הא קא' הכא בשמעתין קשי' דר"י אדר"י ומתרץ לר"ל תרי תנאי אליבא דר"י א"כ הך תנא אליבא דר"י דסובר התראת ספק לא שמי' התראה איהו ע"כ פליג אתנא אליבא דר"י דנותר ולדידי' א"צ עשה בנותר דבלא"ה הו"ל התראת ספק וע"כ סובר דהך קרא דנותר אתי להורות דעד בוקר שני עמוד ותשרפנו וכדסובר ר"י ריש פ"ק דתמורה דא' לא מן השם הוא זה עיי"ש א"כ לדידי' י"ל לאו דניתק לעשה לוקין ואיהו האי תנא דא' הכא לר"י בשלוח הקן לוקין דניתק לעשה לוקין ובנותר דאין לוקין היינו מטעם התראת ספק ולאו משום ניל"ע והיא שאלה גדולה:
ולתרץ זה צ"ל עפימ"ש הנו"ב מהדו"ת אע"ז סי' ע"ז מדקא' בגמ' לר"ל תרי תנאי אליבא דר"י מכלל דלר"י חד תנא היא דר"י מחלק בין מלקות למיתה דבמלקות התראת ספק שמי' התראה אבל במיתה לא שמי' התראה או דדוקא בנותר שמי' התראה בספק דכל התראתו בספק משא"כ בהכה זה דמשכחת התראת ודאי באביו ודאי אבל לר"ל דלא מחלק בכל זה לדידי' ע"כ תרי תנאי לר"י עכ"ד. ולפי"ז א"ש דהתם בחולין קאי למאי דקי"ל כר"י התראת ספק שמי' התראה במלקות ולא במיתה או דוקא בנותר ושבועה דכל התראתו בספק ולפי"ז לא צריכין לדחוקי ולומר תרי תנאי לר"י אלא חד תנא היא האי דהכה זה מודה בנותר דשמי' התראה בספק רק משום ניתק לעשה אין לוקין משו"ה ע"כ הא דקא' ר"י בשלוח הקן לוקה היינו משום שלח מעיקרא והיינו לר"י דלאו שקדמו עשה לוקין אבל לר"ל דסובר לאו שקדמו עשה נמי אין לוקין למ"ד ניתק לעשה אין לוקין דלדידי' אין חילוק בין קדמו או לא תו ליכא למימר טעמי' דר"י משום שלח מעיקרא אלא ע"כ לר"ל בלא"ה תרי תנאי אליבא דר"י וא"כ האי תנא דשלוח הקן איהו תנא דס"ל לר"י התראת ספק לא שמי' התראה ופליג אהך תנא דר"י דנותר דפוטר משום ניל"ע אלא סובר ניל"ע לוקין. משו"ה לא פי' רבינו כלום בסוף חולין דסגי בטעם המפורש בגמ' לר' יהודא שלח מעיקרא אבל בפירקן דפליגו ר"י ור"ל בקיימו ול"ק וסובר ר"ל לאו שקודמו עשה אין לוקין וכפרש"י וכ"כ הריטב"א להדי' גם לפי גירסת רבינו הגדול ז"ל סובר ר"ל לאו שקודמו עשה אין לוקין א"כ כדי שלא תקשה לר"ל מ"ט דר"י הא אפי' אי שלח מעיקרא הלא לר"ל לאו שקודמו עשה אין לוקין לכן פי' רבינו מטעם ניל"ע לוקין לר"י ולא קשי' מנותר דתרי תנאי אליבא דר"י לר"ל כדאי' בשמעתין:
ובזה א"ש הא דפירש"י לעיל אהא דא' ר"י לאו שקודמו עשה לוקין אתי לאשמעינן דאפי' למ"ד לאו שניתק לעשה אין לוקין כדתני' ולא תותירו כו' אפי"ה קדמו עשה לוקין. ותמה הפ"י דאליבא דר"י דאיהו תנא דנותר מה צריך ר"י לאשמעינן דקודמו עשה לוקין ולהוכיח מהך דבא אל המקדש הלא ממקומו מוכרע ממה דאר"י לוקה ואינו משלח ע"כ דשלח מעיקרא משמע וקדמו עשה לוקין דאל"כ קשי' דר"י אדר"י עיי"ש. ולמ"ש ניחא דע"כ לא נשמע טעמי' דר"י דשלח מעיקרא אלא לר"י לטעמי' דה"ס שמי' התראה ומחלק כין מיתה למלקות וחד תנא אליבא דר"י. אבל לר"ל דסובר ל"ש התראה בכל אופן וע"כ תרי תנאי לר"י שפיר י"ל דר"י דשלוח הקן סובר ניתק לעשה לוקין אבל למ"ד ניל"ע אין לוקין ה"ה קדמו עשה וטובא אשמעינן ר"י וכאמור:
ובזה אפשר לפרש הא דקא' במאי קמפלגו בה"ס ואזדו לטעמייהו דקאי נמי אהא דפליגי בלאו שקדמו עשה אי לוקין אי לא דר"י סבר קדמו עשה לוקין דסובר ה"ס שמי' התראה וחד תנא אליבא דר"י וטעמי' דר"י דשלח מעיקרא וחכמי' פליגי דשלח בתר הכי משמע והו"ל ניל"ע אבל בקדמו עשה שנכתב קודם ויכול לקיימו קודם כ"ע מודו דלוקין דאפושי פלוגתא לא מפיישינן ור"ל דסובר לאו שקדמו עשה אין לוקין כמו ניתק דטעמי' דר"י בשלוח הקן משום ניל"ע לוקין ותרי תנאי אליבא דר"י לפי דעת ר"ל דה"ס ל"ש התראה אבל לחכמים דסוברי' ניל"ע אין לוקין אפי' בקדמו נמי אין לוקין דלא מצינו מי שיחלק בין ניתק או קדמו לר"ל וכאמור: