אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק יו"ד · סימן קיח
שלום לאהובי הרב המאוה"ג חריף ובקי מוה' נפתלי סופר נ"י אבד"ק פ"ח.
מכתבו שנית הגיעני וכו' וע"ד מה שנשאל מי שיש לו ס"ת בביהכנ"ס אם רשאי להשכירו והשיב כי לדעתו יש בו איסור משום מכירות ס"ת כי יש שיטות דשכירות ליומא ממכר היא באו"ח סי' רמ"ו ובחו"מ שמ"ג וראי' לאסור מסוף בכורים דמפרש הרב דצריך למיתני ס"ת דסד"א דס"ת דלא חזי לשכר שיבא לידי אכילה לפי שאין מוכרין ס"ת אימא לא קמ"ל ואי מותר להשכירו הרי יש בו שכר המביא לידי אכילה א"ו אסור עכ"ד. לבבי לא כן ידמה ומהרב אין ראי' אולי הוא סובר שכירות ליומא ממכר או דשכירות קני' לחומרא מדרבנן משו"ה אסור להשכירו. אבל לדידן דקיי"ל כמ"ש תוס' בע"ז דף ט"ו ובכ"ד דלא אמרי' שכירות ליומא ממכר א בהנאה או לענין תשמיש והנאה נקרא של שוכר אבל הגוף של המשכיר ולא קני' כלל עי' במג"א שם ובסי' רנ"ב ס"ק ה' ובש"ך סי' שמ"ג ודאי מותר להשכירו והמעות מותר להוציא לצורכו לחולין דדוקא במכירה המעות הקדש שכיון שהס"ת קדוש אין להוציא דמי מחירו לחולין דהו"ל הורדה מקדושתו בלתי ללמוד תורה וכו'. אבל בשכירות שעודנו הס"ת בשויו בקדושתו אינו חל על המעות קדושה דאינו אלא הנאה בעלמא ואין בזה הורדה וס"ת אינו אסור בהנאה שיהא תופס דמי' שהרי מוכרין עליות לתורה והגבה וגלילה והמעות נותנין הקהל לכל צורכיהן שאינו קדוש בקדושת ס"ת א"ו מטעמא דאמרן ועלה בלב להביא ראיה דמותר דהא דאיתא ביו"ד סי' קע"ב דמותר להלוות על ספרים ללמוד בהן בנכייתא לכ"ע וה"ז שכירות והא אפי' שאר ספרים האידנא אסור למוכרן כמבואר בסי' ע"ר ואפי"ה שכירות שרי ועי' עוד שבועות דף מ"ו בתוס' ורא"ש ורמב"ם סופ"ח מטוען ותראה דשאר ספרים מותר להשכירן מיהו י"ל דזה לדינא דגמ' דמותר למוכרן ועי' יו"ד רכ"א בטו"ז ס"ק מ':
שבתי וראיתי דהא לאו ראי' היא שהרי הש"ך כתב בריש סי' ע"ר דהא דס"ת אינו רשאי למוכרו היינו בס"ת שהוא בביהכנ"ס שעשוי לקרות ברבים אבל יחיד מוכר ס"ת שלו לעשות מדמיו מה שירצו ועי' באו"ח סי' קנ"ג ס"י עכ"ד. ור"ל דשם איכא פלוגתא בזה י"א דיחיד בשלו אפי' ס"ת מותר למוכרו ולעשות מדמיו מה שירצו וכו' ויש מי שאוסר וכתב שם המג"א ועי' ביו"ד סי' ע"ר דשאר ספרים דינן כס"ת ואסור למוכרן וכו'. וצ"ע דהא הכא מתיר ביחיד בשלו ואפשר דמיירי התם כשהקדישן לביהמ"ד ללמוד בהן רבים עכ"ל וראיתי בס' חמד משה תמה עליו וז"ל לא ידענא מה קשי' לי' על שאר ספרים יותר מס"ת עצמה שכתב שם אלא די"ל דמיירי בשל רבים כמ"ש הש"ך שם וא"כ ה"נ בספרים ולא נחתו התם לפלוגתא שבין הרא"ש ושאר פוסקים עכ"ד והיא קושי' גדולה ופלא בעיני על המחה"ש שלא עמד ע"ז ולא פירשו. והנ"ל בדעת המג"א בשנדקדק בלשונו שכתב ועי' ביו"ד דשאר ספרים וכו' וצ"ע דהא הכא מתי"ר ביחיד בשלו היל"ל הא הכא יש פלוגתא ביחיד אבל לשון הכא מתיר ביחיד לכ"ע. אלא כוונתו דקאי אמה שהוכיח שם למעלה מדנקט ס"ת מכלל דתשמישן לכ"ע מותר וא"כ כ"כ מדנקט ס"ת ולא נקט שאר ספרים שיותר מצוי שהן של יחיד בביתו ולא נתן לביה"מ מכלל דוקא בס"ת של יחיד יש מי שאוסר אבל בשאר ספרי' לכ"ע מותר וכ"כ אלי' רבא להדי' וז"ל וכ"ז בס"ת אבל תשמישן לכ"ע מותר גם נ"ל דשאר ספרים לכ"ע מותר עכ"ל. ולפי"ז ניחא דמרישא בס"ת לא קשי' לי' למג"א כלל דס"ת סתמא דמלתא הכי היא שאין היחיד מניחו בביתו בטל אלא נותנו לביהכנ"ס ובודאי בזה איירי כמ"ש הש"ך ומשל יחיד שאין הדבר מצוי ופלוגתא היא סמך אהא שכתבו באו"ח אבל עמ"ש בסיפא דשאר ספרים אין למוכרן דסתם שאר ספרים הנה הנם בביתו ולא נותנם לביה"מ לרבים קשה הא הכא מתיר ליחיד בשלו ר"ל לכ"ע כדמוכח מדיוקא וכמ"ש וע"ז תירץ ואפשר דמיירי התם כשהקדישן לביה"מ לרבי' ר"ל דקאי התם בסיפא דומי' דרישא בס"ת דמיירי ע"כ בסתם ס"ת שנותן לביהכ"נ לרבי' ועז"א גם בשאר ספרים אם נותנם לביה"מ כהא דס"ת ג"כ אסור למוכרן אבל בספרים שלא נותנם לביה"מ באמת מותר וזה ברור בדעת המג"א ולפי"ז אזדה לה הראי' מהא דמותר להלות על ספרים בנכייתא די"ל דאיירי בסתם ספרים שהן בביתו דשרי למכור. וכ"כ בס"ת שבביתו לדעה קמייתא דמותר למכור והכי פסק בא"ר אבל בניד"ד בס"ת שנותנו לביהכנ"ס לקרות ברבים דאסור למכור י"ל ה"ה להשכיר. אבל מ"מ נראה דמותר דשכירות לא קני' ודמיו חולין וכמ"ש ופוק חזי מאי עמא דבר הלא המנהג בכל ערי ישראל שבכל שנה משכירין הגבאים דביהכנ"ס וביה"מ ס"ת לקרות בהן בבתי' מיוחדי' והמשכירין עושין בהן צורכיהן לשכירות החזן או השמש וכדומה וכן יחידי' משכירין ספריהן לכפרי' הצריכי' לזה ואין פוצה פה ומצפצף ע"כ כמ"ש. וגם כיון שכבר נהגו בכך הו"ל כאלו התנו מתחלה וכאלו קנו אדעתא דהכי להשכירו כמ"ש שם באו"ח הט"ז ומג"א. סוף דבר נ"ל ברור דמותר להשכיר ס"ת שנותנו לביהכנ"ס והמעות חולין לכל צורכו וכן המנהג: