אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן קיד

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן קיד

סימן קיג

שלום לכבוד אהובי הרב המאה"ג מוה' ישראל מרדכי נ"י האבדק"ק קערעסטור:

ע"ד הספר שבפ' בחקותי בפסוק ולא געלתים וגו' נכתב אני ה' אלקיכם במקום אלקיהם שהט"ז אוסר למחוק הנטפלי' בטעות וראי' שלו מגמ' כ"ם של אלקיכם אינו נמחק ות"ק סבור נמחק וכל מחיקה מסתמא שנכתב בטעות וכו' וע"ז תמה מעלתו די"ל דאיירי שלא בטעות אלא דפליגו אי חייב על המחיקה מכות מרדות כו' ולא עיין בגמ' דקא' לפניו כגון לה' ל' נמחק דמותר אפי' לכתחי' וכמ"ש הש"ך סי' רע"ו ס"ק י"ג וכ"כ הא דאמר אח"ז כ"מ נמחק משמע נמי לכתחי' ולא לענין פטור מלקות וקשה למה ימחקנו לל' שלפניו ולכ"ם שלאחריו לכתחי' ללא צורך אע"כ איירי בטעות כך הוא כוונת הט"ז. אבל בלא"ה אינו ראי' די"ל דמיירי בלא טעות אלא שהכתב של אותו הלמ"ד שבתחי' אינו נאה ומיושר כ"כ וכ"כ כ"ם של אלקיכם ומפני כך רוצה למחוק הלמ"ד וכ"מ ולכתוב אחריו בכתב נאה ומהודר בזה שרי לת"ק ולאחרים אסור בכ"מ אבל בטעות י"ל דשרי. וכן העלה בס' בני יונה בקיצור אם כ' אלקינו בלא יו"ד מותר למחוק נ"ו (ר"מ מלובלין דלא כמ"ב וט"ז) ועוד נ"ל דהא דאסרי' למחוק בשם הנטפל לאחריו היינו בלא טעה אבל בטעה הקדש טעות היא וכו' ובארוך כתב וז"ל בענין תיקון השמות אם אירע טעות בהנטפלים להשם מאחוריו וכו' הנלע"ד כנים דברי הר"ם מלובלין וכו'. והנה נלע"ד אפשר לומר וכו' אבל אם בנטפל בו בטעות נאמר שלא קדש השם רק הצריך לו אבל במותר הזה שהוא מומו וחסרון השם הא ודאי שלא קדש והא ודאי המטפל אותיות אחרים שאינם מן הנטפלים מותר למוחקם וה"נ דכוותי' אף שהם נטפלים במקו"א מ"מ אין כאן מקומם ואין השם מקדש דבר המגרעו עכ"ד. ובחת"ס סי' ר"ס הביא שבבנ"י כתב דאם הנטפל נכתב בטעות הו"ל כמקדש פסולים לגבי מזבח ולא קדשו השם וע"ז השיב עליו שהרי מזבח הפנימי מקדש אף מה שאינו ראוי לו כלל ואולי קדושת השם הוא כמזבח הזהב הפנימי עכ"ד עיי"ש ואני לא מצאתי כלל בלשון בני יונה בכאן שיאמר דהו"ל כמקדש פסולים לגבי מזבח דע"ז שפיר יש להקשות אולי דומה למזבח הפנימי אבל כוונתו רק מטעם הקדש טעות שזה הנטפל בטעות מגרע כח השם הקדוש שלפניו והוא חסרונו ומומו ורצינו בזה דאי נימא שקידש גם כ"ם הנטפל לאחריו ואסור למחוק או לקדור ולקלוף אותיות כ"ם ועי' נוב"י סי' ע"ו א"כ ע"כ יצטרך לקדור או לקלוף כל השם אלקיכם או אלקינו או לגנוז כל היריעה. וא"כ איכא גרעותא להשם עצמו ובודאי לגרעותא דהשם שלפניו לא קדשו משא"כ במזבח הפנימי מקדש גם שאינו ראוי לו דבזה לא נגרע המזבח מקדושתו והבן כי זה ברור עוד יש לי לומר בכוונת בנ"י דהוא קאי אדלעיל שכ' דהעיקר כדברי מהר"ם מלובלין למחוק נ"ו ושם במהרמ"ל מפורש הטעם דרוב הפוסקי' סוברים דבשם קדוש גופי' מותר למחוק ע"מ לתקן ואפי' החולק ואוסר היינו בגוף השם שהוא מדאורי' אבל בנטפלין שאין איסור מחיקתו אלא מדרבנן א"כ כ"ע מודו דע"מ לתקן מותר למחוק (ואני מוסיף דהשכל גוזר כך שחכמים באו להוסיף קדושה על הנטפלין באם עי"ז לא יגרע כח השם אבל אם נימא כמו בשם אסור למחוק ע"מ לתקן דגם בנטפל אסור למחוק ע"מ לתקן א"כ כשכתב נטפל לשם בקדושה ונדבק וצריך תיקון ואי אמרת דאסור למחוק לתיקון א"כ מוכרח לקדור ולקלוף השם עצמו או לגונזו ונגרעה קדושת השם ממקומו ע"כ בודאי דעל אופן זה לא אסרו למחוק הנטפל) וסברא של מהרמ"ל נזכרת גם במשאת בנימן אלא שהטו"ז לא ס"ל כך אלא סובר גם בנטפל אסור ע"מ לתקן ופלא על תשו' מהר"ח כהן ז"ל שכ' שהמ"ב לא הביא טעם זה ולפי"ז אומר אני אחר שהביא בנ"י דברי מהרמ"ל הנ"ל שבו מבואר מטעם בנטפל מותר למחוק ע"מ לתקן מכח דאינו אלא דרבנן ודלא כט"ז דסובר דאפי' בנטפלי' אסור למחוק ע"מ לתקן אף דהט"ז גופי' מודה דאינו אלא דרבנן כמבואר בדבריו שם צ"ל דס"ל דכל דתיקון רבנן כדאורי' תקון. וע"ז הוסיף וע"ז הוסיף בנ"י עוד טעם לדבר דהכא מותר ע"מ לתקן משום דהקדש טעות הוא דכבר כ' הש"ך בס"ק י"ב שם של קודש שלא נכתב בקדושה מותר למוחקו לצורך תיקון דוקא וא"כ לו יהא דנטפל יש לו מדרבנן דין השם עצמו היינו בנכתב בקדושה אבל כאן שלא נכתב בקדושה דהקדש טעות אינו הקדש א"כ מותר למוחקו לצורך תיקון עכ"פ ושני הסברות צדקו שרוצה לסמוך על בנ"י יסמוך וכ"כ האחרונים אמנם נ"ל שיש לעשותו ע"י קטן כמ"ש עצה זו בתשו' בית אפרים יו"ד סי' ס"א בעובדא דידי' שנפל דיו על אות יו"ד מהשם ונתקלף הדיו ונגלה השם ורצה להתיר מטעם דמותר למחוק ע"מ לתקן ושוב מפקפק בו ומתיר ע"י גרמא להניח על היו"ד נייר או גמי מלוכלך במי' כיון שביאר שאפי' המחיקה להדי' קרוב להתיר א"כ פשיטא שאין להחמיר לעשותו ע"י גרמא ושוב כתב ועוד נלע"ד דאם אפשר לעשות גרם מחיקה זו ע"י קטן יש לעשותו ע"י דאפי' תימא דאיסור דרבנן יש בגרם מחיקה זו מ"מ דעת הרשב"א דאיסור דרבנן מותר להאכילו אפי' בידוע עיי"ש. שמעתי מפי קדשו של מחו' הגאון הקדוש בעל דברי חיים ז"ל שהשיבו בזה וכ"ה בתשו' ד"ח ח"ב יו"ד סי' קי"ט דע"כ מה שמצריך ע"י קטן משום דחייש לס' הרמ"ע דאסור אפי' ע"מ לתקן א"כ האיסור על הגדול דאפי' רק רואה שנמחק חייב לקרוע ביכול להציל כמ"ש שיש בזיון מה שנותן לקטן למחוק עיי"ש ולדעתי הבי"א נותן להצילו בנפשו דסובר דהא קי"ל ברואה שנמחק חייב לקרוע היינו בנמחק דרך השחתה ובמחיקה גמורה דאסור מדאורי' אבל בנידון דהתם כ"ע ידעו דלא חשיד ישראל ליתן למחוק שם שהוא כהלכתו כדי להשחיתו והכל יודעים שמסתמא נותן למוחקו ע"מ לתקן כאשר היא האמת וכדקיי"ל באו"ח סי' רמ"ג לענין שדה דמותר ליתנו לגוי בארוסות מפני שאם יחקרו ימצאו שכן האמת וכ"ש היכא דקילקולו נראה לעינים אלא מפני שחושש כאן שמא גם זה אסור עושהו ע"י גרמא דבזה בודאי שרי ע"מ לתקן כיון דגרמא אינו אלא דרבנן לשיטתו ובדרבנן מותר ע"מ לתקן כמ"ש מהרמ"ל לענין נטפלים דהוא דרבנן מותר ע"מ לתקן ה"ה דנימא כן לענין גרמא בשם עצמו ואפי' נימא דגם זה אסור מטעם שחושש שם אולי א"צ תיקון כלל (וזה לא נודע לרבי') ולמ"ש י"ל אולי כדעת הט"ז בנטפלי' דאסור אפי' ע"מ לתקן ולזה נותן לקטן לגרום למחוק עכ"פ סוף הכוונה ע"מ לתקן ובזה ליכא בזיון ולא איסור על הגדול דעכ"פ הרואה יראה כמה האיש הזה מכבדו לס"ת וירא מנגוע בקצהו בעצמו ואף שכוונתו לתקן ועושה ע"י גרמא אפי"ה ירא מעשות בעצמו אלא נותנו לקטן ובזה יוצא לכל הדיעות דאפי' תימא דיש איסור דרבנן מותר ליתנו לקטן לעשותו אבל לגדול בעצמו ליכא איסורא כלל כנ"ל בדעת בי"א. ושוב ראיתי שהד"ח בעצמו בתשו' שאחר זה בסי' ק"כ הרגיש בזה שכתב הן אמת די"ל דמ"מ אינו עושה בשאט נפש דכוונתו לתקן וכו' ובכ"ז לא ניחא לי' בהכי אבל הבי"א ז"ל שפיר הוי ניחא לי' בהכי וממנו ניקח לנד"ד אם אפשר לעשות בהגרמה להניח על כ"ם נייר לח וע"י קטן מה טוב ואם א"א בהגרמה כי יש לחוש אם יניח נייר לח ימחוק גם שאר האותיות שלהם וצריך כ"ס מחיקה ממש גם זה מותר ע"י קטן דנטפלי' ודאי אינו אלא דרבנן וגם המחיקה היא לצורך תיקון וקרוב להתיר לעשותו בעצמו א"כ מותר ע"י קטן מטעם שביארנו בדעת הבי"א. ועוד נ"ל די"ל דכאן בנטפלי' גם הד"ח אזיל ומודה כיון דלא מצינו חיוב קריעה להרואה אלא בשם עצמו אבל לא בנטפלי' לכן אין על הגדול איסור במה שמוחק הנטפל ע"י קטן לתקנו שוב מצאתי להגאון מהרש"ק שכתב בה' סת"ם סי' ס"ב בדין של הטעות במקום אלקיהם כתיב אלקיכם מסיק דמותר למחוק ע"י קטן מלקלוף ע"י גדול ולא יהי' אביו של הקטן אומר לו רק אחר ולא יעמוד אביו אצלו בזה ועכ"פ יתחיל המחיקה ע"י הקטן וכשיפסול מאות יוכל אח"כ הגדול לגמור וה"ז כדברינו אלא שהוא כתב שם מדעתו למחוק המ"ם תחילה אח"ז הכ"ף וטעמו שהשם מקדש הכף והכ"ף המ"ם א"כ המ"ם הו"ל גרירא דגרירא כשמוחק המ"ם שוב כף כפופה אין לו משמעות להשם הקודם ומותר למוחקם עכ"ד ולא נהירא חדא למה שראיתי בס' מנחת חינוך מצוה תל"ז מספקא לי' דאפשר לומר דוקא מחק כ"ס ונשאר שפ אלקי כתיקנו אינו אלא מדרבנן אבל למחוק המ"ם לבדו ונשאר אלקים זה הוי קילקול לגוף השם דאינו נקרא כלל כי הוא בסוף כף כפופה אך אפשר דמ"מ נקרא שפיר השם אף דכף כפופה בסוף התיבה עי' במגילה ובשבת בסוגי' דמנצפ"ך ועי' בטיב גיטין שהאריך בזה עכ"ל יראה כוונתו למ"ש הטיב גיטין באות ג' ס"ק י"ב ומ"ש באות י' ס"ק י"ח עיי"ש ובד"ח באות ג' בשם ליפא ולדבריו יש חשש בהמחק המ"ם קודם אולי הו"ל כמוחק גוף השם חלילה לענין לפסול אף במקום הראוי לכתוב אלקיכם וגם דהגאון מהרש"ק מדויל ידי' משתלים שהוא כתב אם כתב אלקיכ בכף כפופה מותר למחוק הכף דאין לו שום משמעות להשם שכתב קודם א"כ צ"ל דעיקר קדושת הכ"ף הוא אחר שכתב המ"ם אז נתקדש גם הכף כמבואר בדבריו וכיון שקדושת הכף נולד רק מכח המ"ם שלאחריו תו אין לומר שהכף נתקדשה תחילה מהשם וגורר המ"ם אחריו שהרי מבלעדי המ"ם אין קדושה לכף אלא צ"ל כשכותב המ"ם אז השם מקדש הכ"ף והמ"ם תרוויהו אהדדי יחד וא"כ מה בצע בהמחק ם תחי' ע"כ יותר נראה כמ"ש מעלתו בזה למחוק הכ"ף תחי' שבו עיקר הטעות וכשמוחק הכ"ף נשאר ריוח כמלא אות בין השם ובין המ"ם ואין נקרא עם השם ושוב מותר למחקו ואף כשמוחק הכ"ף הו"ל כמוחק המ"ם שהרי מוחקו ז"א אלא גרמא ושרי כמ"ש בתשו' עבודת הגרשוני סי' צ"ה בסופו ונכון הוא אבל עוד יש תקנה לקדור השם בדרך כבוד עם הרבה תיבות שלאחריו ואז מותר לכתוב השם על המטלית עם תיבות שלאחריו וכמבואר בתשו' חת"ס סי' רע"ה לקדר אלקיך את אשר ישא וכו' וכ"ה בבנ"י ובכל האחרונים ובקסת הסופר הראשון והשני שנהגו הסופרי' לקדר השם עם תיבת שאחריו ולכתוב השם והחסרון על המטלית ועי' בד"ח שם סי' קכ"א מתיר לקדר וחזר בו ממה שכתב בח"א יו"ד סי' נ"ו שהחמיר בקדירה ומצריך גניזה. לכן בנד"ד אחת משתי אלה יעשה או למחוק כ"ס ע"י קטן או לקדר כל השם עם כמה תיבות שאחריו וידבק שם מטלית ויכתוב עליו השם עם תיבות שאחריו והראשון נח לו. דברי אוהבו הדו"ש ושלום תורתו באהבה ובאעה"ח יום ג' פ' שופטים תרל"ח לפ"ק. סיגוט יקותיאל יהוד' ט"ב.

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה