אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן קיג

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן קיג

סימן קיב

שלום לכבוד אהובי הרב החריף ובקי מוה' ישראל יצחק נ"י דומ"צ בק"ק יאלשווע יצ"ו:

נפשו בשאלתו ס"ת שנחלק אות למ"ד משם אלקים על ידי קריעה רק מטלית שתחתיו מחזיק הקרע וה"ז פסול כמ"ש ביו"ד בסי' ר"פ אם לקדור השם עם איזה תיבות ולגונזם ולכתוב על מטלית או יותר טוב לסלק היריעה ולכתוב אחרת כמבואר בתשב"ץ ובהט"ז בסי' רע"ו ואסף ומלא חפניו דברי הפוסקים בזה:

תשובה מקור הדבר הביאו בני יונה מהא דאית' בעירוכין פ"ק דף ו' עכו"ם שהתנדב קורה ושם כתב עלי' אם אמר בדעת ישראל הפרשתי' יגוד וישתמש במותר כו' והא קמ"ל אע"ג דשם כתוב יגוד וישתמש במותר כו' והא קמ"ל אע"ג דשם כתב יגוד וישתמש במותר דשם שלא במקומו לא קדש דתנן הי' כתוב על הכלי' וכו' ה"ז יגוד ויגנוז פירש"י שלא במקומו אינו קדיש אלא מקום השם ואותו חתיכה יגוד והשאר יבנה בביהכנ"ס וכו' לא' שלא במקומו כגון ע"ג קורות וכלי' לא קדיש דלא הוי מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדיש וראשון שמעתי והוא עיקר וע"ז כתב הבנ"י דלפי' הראשון של רש"י קדירות השמות מותר גם מיריעה אפי' בשם שלא נכתב בטעות והאי פירושא עיקר לדברי רש"י ואפי' ללישנא בתרא דרש"י ששם שכתב על הנייר דקדש לכל היריעה ההוא מ"מ דוקא שם שנכתב עם המקרא כנתינתו אבל אם נכתב בטעות מותר ובתשו' הרא"ש כלל ג' שאל השואל בענין שטעה הסופר בסתימות ופתיחות אם יכול לחתוך האזכרות שלמות עם הקלף כדי למחוק ולתקן עוותו ולעשות נקבי' היריעה והשיב הרא"ש ח"ו לקדור האזכרות מן היריעה מוטב שיסלק היריעה ולכתוב אחרת במקומה עכ"ל. והב"י בסי' רע"ו הביא תשו' הר"י בן הרא"ש ז"ל יריעה שהי' בה אזכרות שתים והא' מיותרת וקדורה בענין שנשאר נקב מקום שם מוטב הי' לסלק היריעה מלקדור האזכרות. וכ"כ א"א ז"ל עכ"ל. ומבואר מתוך תשו' מהרלב"ח סי' ב' דאינו אסור משום לא תעשון כן וגו' אזהרה למוחק השם דזה אינו מוחק גוף השם אלא קודרו כלו בשלימותו אלא מפני כבוד השם הקדוש אסרו הרא"ש וצ"ל לדעתו הא דערוכין הי' כתוב על הכלי' יגוד ויגנוז דוקא כשהיא על הכלי' שהשם כתוב שלא במקומו אבל כשהשם הוא במקומו הרי יש לו קדושה יותר ואין להסירו ממקומו והביאו הש"ך בסי' ער"ה בקצרה. ובתשו' נ"ש העלה באם כתב אזכרה יתירה מודה הרא"ש דמותר למוחקו ולא אמר הרא"ש דאסור אלא בשם שנכתב בקדושה שכבר קדשו השם אלא שרוצה לקדרו בשביל ליתן ריוח לס' פוס' אבל אם כתב ב' שמות ששם האחרון לא קדשו השם שנכתב בטעות גם להרא"ש מותר וכמבואר במס' סופרים ואין להקשות א"כ למה תלה הרא"ש מטעם דאין לעשות נקבים ביריעה תיפוק לי' דבלא"ה אסור לקודרו משום שכבר קדשו השם והוי בכלל ניקב שם ה' י"ל דז"א אלא אם קודר אותו שלא לצורך אבל הכא שקודר השם היתר משום שהיא תיקון כל היריעה שלא יבא לידי גניזה שיש בה כמה שמות מותר ועוד דאינו בכלל ניקב שם ה' רק בניקב תוך אותיות השם [והשבו"י השיגו דנוקב תרגומו לשון קללה ולא נקיבה עיי"ש]. אבל אם קודר כל השם ונשאר בקדושתו וגונזין אותו ובפרט לתיקון כל היריעה הו"א דשפיר דמי קמ"ל הרא"ש דאסור משום שלא לעשות נקבים ביריעה ופי' משום זה אלי ואנוהו עכ"ל מדבריו מבואר דלא משום מחיקה או נוקב אסור ולא משום כבוד השם כמו שפירש הרלב"ח והש"ך אלא משום שלא לעשות נקבי' ביריעה וכדמשמע לכאורה מלשון הרמ"א ז"ל וקשה לי שהרי היא עצמו כתב דאלולי שעושה נקבי' בהיריעה הי' מתיר הרא"ש אפי' בנכתב בקדושה משום שהוא לצורך תיקון היריעה הגם דאסור למחוק אף השם שנתקדש אפי' לצורך תיקון היריעה הכא כיון שאינו מוחק רק קודר ועצם השם קיים הי' מותר לצורך ולכן לא אסר הרא"ש אלא משום שלא לעשות נקבים וכמו שכתב כן שם אח"ז בפירוש עיי"ש. וא"כ גם בנכתב שלא בקדושה נמי יאסור משום שלא לעשות נקבים ביריעה ומה לי אם נתקדש השם או לא הא אין האיסור משום כבוד השם דאז הי' מקום לחלק בין נתקדש או לא אבל כיון שהאיסור משום נקבי' ביריעה וכתי' ואנוהו מה לי אם השם נתקדש או לא סו"ס אינו נאה נקבי' ביריעה. ונ"ל דבלא"ה תמה הש"ך לטעם נקבי' ביריעה מה ארי' שם אפי' תיבות אחרות נמי הו"ל לאסור משום גנאי ליריעה שבה נקבי'. אבל השבו"י מתרץ לי' שפיר דבשאר תיבות אפשר לתקן ע"י מטלית במקום הנקוב ולכתוב עליו משא"כ כשקודר השם סובר הרא"ש דאין לו תקנה רק להניח נקוב דכשמדבק עליו מטלית אתי למיכתב בו תיבה אחרת על מקום שהי' כתוב השם ובמקום שהי' כתוב שם קודש אסור לכתוב דבר חול וכה"ג כתבו תוס' בערוכין דף ו' דאין ליכתוב על מקום הגרר בשם וסובר הרא"ש דה"ה במקום הקדור אף שיש לחלק עכ"ד. וא"כ הנ"ש דסובר מטעם נקב ביריעה ע"כ מוכרח לפרש כדברי השבו"י דאסור לכתוב על מקום השם דבר חול וא"כ י"ל דהיינו דוקא בשם שנכתב בקדושה אז נתקדש הוא ומקומו אבל בשם שלא נכתב בקדושה נהי דאסור למוחקו עכ"ז אם קולף או קודר מקומו מותר לכתוב תיבה אחרת במקומו כיון שלא נתקדש המקום ההוא דכבר תמהו על דברי תוס' הנ"ל מהא דאמרי' אזיל לי' לכתב אויל לי' לקדושתו ובבנ"י כתב שלא כתבו תוס' אלא שיזהר מעשות ככה אבל אין בו איסור גמור עיי"ש ומה גם בקודר ונותן מטלית תחתיו בודאי אינו איסור גדול ודי להחמיר בזה בשם שנכתב בלא טעות אבל בשם היתר שהיתה קדושתו בטעות האי מותר לעשות במקומו טלאי ואם יכתוב במקומו תיבה אחרת לית לן בי' כנ"ל בדעת הנ"ש. ואמנם השבו"י חולק עליו בזה מדברי תשו' הר"י בן הרא"ש דמבואר דאפי' בשם היתר אסור לקדרו ואין זה השגה שדברי הר"י הם נגד המבואר במס' סופרים דשם היתר קודרו. לכן לא השגיח ע"ד הר"י הנ"ל. ובחת"ס יו"ד סי' רס"ד העלה ג"כ דהרא"ש מודה שם שלא נכתב כהלכתו או אפי' נכתב ונפסל מותר למוחקו לתקן היריעה שזה כבודו לבל יצטרכו שאר השמות גניזה על ידו והרגיש מדברי הר"י בן הרא"ש ועיי"ש דבריו. ולי נראה דלדעת הש"ך הטעם דאסור לקדור משום כבוד השם דבשקודר שם מיריעה השלימה הוא לו לבזיון עיי"ש א"כ י"ל אף דבשם היתר אסור לקדור ואיכא בזיון אבל בשם שנפסל לית בי' משום בזיון ומותר ע"מ לתקן היריעה והוא ע"ד שכתבו תוס' בחולין דף ק"כ בד"ה חודש דבב"ח אסור מל"ת כל תועבה דהבישול ניכר אבל מעשה שבת אינו ניכר שנעשה בשבת עיי"ש. ממנו נקח לחלק בנידן דידן להקל דדוקא בשם שהוא בתוארו בשלימותו אף שלא נכתב בקדושה כיון דאין פסולו ניכר ולא מוכח מתוכו ומעצמותו אם נקדר נחשב לבזיון שבו אותיות שלימות כמו בזולתו וזה נתקיים והוא נקדר משו"ה אוסר הר"י בן הרא"ש אבל אם נפסל כמו בנד"ד שנקרע הלמ"ד משם אלקים ונאחז במטלית שפסולו ניכר מתוכו והכל רואי' שהיא פסול ואזדא לי' קדושתו מותר ע"מ לתקן היריעה שזה לו לכבוד שעי"ז א"צ לגנוז היריעה גם הר"י מודה דשרי לקדור עם שאר תיבות ולעשות מטלית במקומו לכתוב עליו וא"צ לסלק היריעה ותו אין סתירה לזה מדברי התשב"ץ ח"א סי' קמ"ט שכתב דהרמב"ם שכתב דטעות בפתוחות וסתימות אין לו תקנה רק בסילוק היריעה ולא הזכיר תיקון לקדור ה"ט דחשש לאזכרה איירי דזוטר מירכסא ואתי לידי בזיון שאין לחוש כן ביריעה עיי"ש התם שאני שהשמות נכתבו כהלכתן ואיכא בזיון לקדרן וכמ"ש וגם מדברי הט"ז בסי' רע"ו ליכא סתירה דאיהו איירי שכתב אלקינו בלא יו"ד ששם אל"ק עודנו נשאר בקדושתו כהלכתו כמ"ש שם הט"ז לעיל והפסול אינו בו רק באותיות שאחריו הנטפלי' לו יש בזיון לאותיות אל"ק שאין בעצמותן פסול ניכר רק מכח אותיות הנטפלין אבל בנידן דידן שנקרע הלמ"ד משם אלקי' א"כ ב' אותיות ראשונים נתקלקלו וממילא כ"כ ב' אותיות הי"ם שאחריו ונראה וניכר פסולו של כל השם לעין כל ובכה"ג ליכא בזיון ע"כ מותר לקדור עם תיבות ולעשות במקומו מטלית וכה הראני הסופר בס' מלאכת מחשבת כלל ט' בשם גדול א' שהשיב מטעם א' ע"ד ס"ת שנקרע באותיות ראשונות של שם כגון בשם אלקי' כבר ביארתי דאותיות ראשונות של שם שנמחקו שוב אין איסור מחיקה מדאוריי' באותיות שאחריו [וזה דלא כמ"ש הבנ"י דאסור למחוק הנשאר] אבל אם אותיות ראשונות שלמים כגון אל משם אלקים הרי שתים ראשונות שם בפ"ע ובזה נפשטה שאלתינו דהיכי דלית בי' מחיקה מדאוריית' מותר לקדור מן הדין אבל אם ב' אותיות ראשונות הם שלמי' ולא נתקלקלו אין לנו ראי' להתיר ומ"מ יש לצדד להתיר ולפי המנהג כבר נהגו להקל בכ"ע וכו' עכ"ד. והרי כדברי דבנידן דידן שרי מדינא לקדור וא"צ לסלק היריעה וכנ"ל עיקר ועי' בתשו' דברי חיים ח"א יו"ד סי' נ"ו בשם שנפסל מחמיר ביותר לאסור לקדור כ"א לסלק היריעה והוא נאחז בפי' השני של רש"י והרי רש"י כתב דפי' הראשון עיקר ומבואר בבני יונה דלפי' הראשון קדרות השמות מותר גם מיריעה שבספר עיי"ש עוד אמר שם מסברא דנפשי' דאסור, לקדור מקרא דלא תעשון כן וגו' וזה לא נזכר בשום פוסק שראיתי ואדרבה מתשו' הרלב"ח שהבאתי שבקש טעם לאסור מכח נקב ביריעה או כבוד השם וכן מבואר בדברי הרמ"א והש"ך וכן מבואר מדברי תשו' נחלת שבעה שהבאתי מכלל דכולהו ס"ל דאינו מלא תעשון כן כיון שאילו מוחק ולא ניקב השם אלא קודרו בשלימותו לכן לדעתי תשובה ההוא לפום רהטא כתבו והרי הוא בעצמו חזר מזה בח"ב יו"ד קכ"א ומסכים לדברי החת"ס בשם שנפסל לקדור ע"מ לתקן היריעה ושכן כ' בס' תפארת למשה עיי"ש וכן עיקר:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה