אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק יו"ד · סימן קיב
שלום לאהובי הרבני המופלג וכו' כש"ת מוה' אברהם יוסף שור נ"י
מכתבו מפ' עקב נתאחר על הב"ד מחמת איזה עיכוב עד יום ה' העבר. והנה הימים ימי בקורי ענוים ואין הפנאי להאריך אך למענו אבא בקצרה. ע"ד שאלתו בספר שנשמט תיבת אל יוסף וכו' הנה הוא כתיבה בפתחי תשובה סי' רע"ו מביא תשו' רע"א בזה וראיתי בס' משנת אברהם שער הקדש טעות סי' כ"א סעיף נ"ז שכתב וז"ל אם טעה הסופר בפסוק ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי והשמיט ב' תיבות אל יוסף יש מי שכתב דלא מהני למחוק מקודם ולהכניס ב' תיבות אל יוסף כמנהג בכ"מ דשמא שכח ב' תיבות יוסף אל וא"כ תיבת אל לא נכתב בקדושה אלא יתלה ב' תיבות יוסף אל ולקדשו [תשו' רע"ק איגר סי' ע' הובא בפ"ת סי' רע"ו ס"ק י"ג] ויש חולקין ואומרי' דיותר נכון למחוק מקודם ולכתוב אל יוסף בסדר השמיטה ואין לחוש כלל שמא שכח [מהרש"ק בס' קנאת סופרים ובית אהרן ס' י"ב סעיף כ"ד] עכ"ל והנה ספרים אלו אינם במחיצתי לעיין טעמם ונימוקם אבל נראה לי ברור טעם הדבר כי הבית אהרן לטעמי' אזיל כי בס' משנ"א שער חד שיטה סי' ל"ד סעי' י"ח כתב וז"ל שמי שכתב דתיבת אל שדי צריך להיות בחד שיטה וקידש א' לשניהם ואסור להפסיק ביניהם [בית אהרן] דלא מצינו בכל התורה שם שדי לבד [שם] ובמכ"ת נעלם ממנו ג' פסוקים בתורה א' מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך [בפ' ויחי] וב' בפ' בלק נאום שומע אמרי אל מחזי שדי נאום שומע אמרי אל ויודע דעת עליון מחזי שדי שיש הפסק בין אל ובין שדי עכ"ל ובשער מקרא קודש סי' כ' סעיף י"א כפל דבריו וז"ל אני אל שדי יש מי שכתב דצריך דוקא קידש א' לב' התיבת ביחד ואסור להפסיק ביניהם בכל התורה ששניהם שם א' הוא ומה"ט צריך להיות בחד שיטה [בית אהרן סי' י"ב סעיף כ"ד] אך נעלם ממנו שמצינו ג"פ בתורה הרבה תיבת חול בין אל ובין שדי שבודאי לא די בקידוש אחד רק צריך לקדש שם שדי בפ"ע וכן משמע בתשו' רעק"א סי' ע'] עכ"ל ואני אומר דגם מ"ש בס' ב"א שלא נמצא בכל התורה שם שדי לבד הוא טעות אבל גוף דבריו נכונים בטעמם והיא ע"ד דקיי"ל כל פסוקא דלא פסקי' משה באורייתא לא פסקינן ועי' מג"א סי' רס"י רפ"ב בזה כ"כ אני אומר כאן דהיכי דכתיב בתורה שם שדי לבד הוא שם בפ"ע אבל היכי דכתיב אל שדי ופרש"י בפ' לך שיש די באלקותו לכל ברי' ועיין מזרחי ורמב"ן בשם המורה פי' שאינו צריך במציאות שום נמצא אבל מציאותו תספיק לכל עיי"ש. ובזוהר פ' במדבר ד' קי"ט ע"ב וז"ל ת"ח אל שדי הא אקומנא דבי' ספוקא דעלמא וכו' דהא האי אל הוא דאזדווג בהדי' ובגין כך אקרי אל שדי אל דשדי ופי' המקד"מ מלכות הנקרא אל מתחברת עם שדי הוא יסוד עיי"ש וא"כ כיון דאסמכי' תורה זל"ז ולא פסקו מהדדי גם אנן לא מפסקינן וצריך קידוש אחד ואל תשיבני משני שמות כפ' ואתחנן אד' אלקים שפירש"י רחום בדין ומותר להפסיק ביניהם דהתם כוונת רש"י על הוי' בניקוד אלקים כמבואר במזרחי שם ויש להמתיק הדבר עפ"י סוד כמו דצריכי' להסמיך גאולה לתפלה לייחד יסור ומלכות כ"כ צריך להסמיך אל שדי לייחד הדודי' ולא להפסיק ביניהם והבן זה [ובזה יש לפרש מ"ש הכתוב מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך עי' פירש"י ולפי האמור היא כמשמעו שא' מאל אביך ויעזרך ועז"א ואת שדי ר"ל מכח ששם אל היא עם שדי ויברכך] וא"כ יפה כתב הבית אהרן לדינא וכן העתיקו בסי' מלאכת שמים כלל ט' סעיף ה' להלכה וז"ל ובס' ב"א כ' דבין השמות אל שדי אסור להפסיק עכ"ל וכן נהגו הסופרים שלא להפסיק ביניהם כנודע לי אחר החקירה ודרישה מפיהם ומעתה בנידן דידן הטעם פשוט דנכון למחוק מקודם ולכתוב אל יוסף כדעת מהרש"ק וב"א ואין לחוש כלל שמא שכח דאם הי' כותב אל וכוונתו בסגול ברגע אחד בוודאי לא שכח שהיא אל בצירי וע"כ צ"ל שהפסיק אחר תיבת אל ואחר זמן חזר לכתוב וסבור הי' שהוא אל בצירי וסמך לו שדי ובודאי דאין לחוש לזה דא"כ הי' לו להוכיח לעצמו שכתב אל בסגול ולא בצירי דאם הי' כוונתו על שם אל בצירי לא הי' מפסיק ביניהם כמנהג הסופרים שלא להפסיק אלא ודאי שכ' מתחלה תיבת אל שדי בצירי והשמיט תיבת אל יוסף ע"כ מותר למחוק מקודם ולהוסיף תיבת אל יוסף והשם אל שדי הוא ודאי נתקדש מתחלתו ואין לחוש כלל כנ"ל ברור לדינא יכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים:
דברי ידידו יקותיאל יהוד' ט"ב: