אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן קטו

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן קטו

סימן קיד

שלום וברכה לכבוד אהובי ח"ג הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם מוה' מאיר הלוי לאנדא נ"י האבד"ק בורשטין יצ"ו:

שאלתו הגיעני וז"ל סופר מומחה לרבים אשר זה למ"ד שנים עוסק לכתוב סת"ם ועתה הוא כמסתפק וקרוב בעיניו לודאי שלא קידש מעולם את השם של הי' עתה לעם מול האלקים כי טעה וחשב שקאי על משה כמו ראה נתתיך אלקי' לפרעה וחשבו תמיד לשם חול ועתה מקרוב אשר נודע לו שהוא קודש הי' בפניו דבר חדש ע"כ קרוב בעיניו לודאי שלא קידש מעולם ועתה הוא מסתפק מה לעשות בהספרים לתקנם הן אשר עודם תח"י והן באותן שיצאו מתח"י ואם מחויב להודיע להבעלי' שצריכי' תיקון. וע"ז השיב מעלתו כי אותן שכותבן לא כביר ועודן תח"י ויודע בודאי שכ' השם לשם חול ודאי צריכים תיקון ומותר למחוק ע"מ לתקן כמבואר בראשונים ואחרונים להלכה אבל בהספרים שכתבן כבר ומספקא לי' עד שקרוב לודאי שלא קידשן יש להסתפק אולי ידע אז שהוא שם קדוש רק בהמשך הימים שכח וכמ"ש התבו"ש גבי שוחט שיודע ה' שחיטה רק בדין א' טועה על אסור מותר יש לאסור שחיטתו על איזה ימים למפרע ולהתיר מקודם זה מצד ס"ס הנזכר שם שמא ידע ואת"ל שכח שמא לא בא לידו אותו הדין שאינו יודע והיינו מטעם רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן וא"כ ה"נ למ"ש הפוס' דגם בזה א' סתם ספרי מיגמר גמירא י"ל דעד השתא ידע שהוא קודש ועכשיו שכח וא"כ תקינו זהו קילקולו דאסור למוחקו ע"כ ס"ת שכתבן כבר יקדור השם [והיינו עם תיבות] דזה עדיף ממחיקה עכ"ד. לכאורה למה דמדמה לי' להא דתבו"ש מכח דה"נ בסופר איכא רוב מצוין מומחין א"כ הי' לו להכשיר בס"ת שכתבן כבר לגמרי כמו התם שמכשירי' הכלי' למפרע אבל הדין עמו בזה דהתם ספק גמור היא למפרע שהשוחט לא אמר כלום אבל הכא בעצמו הסופר אמר שמסתפק עד שקרוב לודאי שמעולם לא ידע לקדש זה השם והוא נאמן על עצמו נגד הרוב ע"כ ליכא לאכשורי בלא תיקון וכיון שאינו ודאי גמור ע"כ יותר טוב לקודרו. אבל עוד יש חילוק בין נד"ד להאי דתבו"ש כמבואר בתשו' זרע אמת יו"ד סי' קל"ב בנידן כזה שהסופר טעה בדין שם אקי' שלחני אליכם והורה לתלמידו שלא לקדשו שאין זה שם ראוי לקדש שמעולם לא קידשו לא הוא ולא אביו שנאמן דה"ז בא ללמד שא"צ קידוש ונמצא למד שלא קידשו והו"ל במסל"ת דנאמן (וזה ממש כדברי השו"מ קמא סי' פ"א ועי' תשו' דברי חיים ח"ב יו"ד סו"ס צ"ו שכ' דאינו נאמן י"ל דלא פליגו דהתם מעשה א' הי' באופן די"ל לצעורי קמכוין) וע"ז כתב דמה"ט יש לפסול כל הס"ת שכ' כבר ול"ד לשוחט ששכח ולא פסלינן שחיטתו למפרע כדפסק האגודה דהתם יש בו ספיקות הרבה משא"כ בנד"ד דליכא אלא חד ספק וק"ל. ותו גבי שוחט המנהג לבודקו וליתן לו רשות הו"ל חזקה ידוע מתחילה אבל בסופר שאין נוהגין כן דמי לדין הרשב"א סי' רי"ח עיי"ש עכ"ל. מיהו המעיין ברשב"א יראה דהתם לא ידע עיקרי דיני שחיטה אבל הכא ששכח רק דין זה הרי כתב להדי' בתבו"ש דמשום דין א' לא איתרע רובא ועודנו בכלל רוב מצוין ע"כ נ"ל דלא מכשירין למפרע מכח הנהו טעמא דאמרן מחמת שאומר בעצמו שקרוב לודאי וכו' או מטעם דליכא רק ספק א' שמא ידע אבל אי לא ידע ודאי לא קדשו וכאמור. עוד אפשר דכאן גם התבו"ש מודה דאיתרע רוב דילי' שהרי מתוך דבריו שאמר שטעה וסבור שפי' מול האלקי' כמו נתתיך אלקי' לפרעה וחשבו תמיד לשם חול נראה בעליל מזה שסבור הי' כי נתתיך אלקים זה השם הוא חול בודאי וא"צ לקדשו כלל ובאמת זה השם של נתתיך אלקי' יש בו ספק אם הוא קודש או חול כמבואר בכל ספרי האחרונים שביד הסופרים בקס"ת ובמשנת אברהם והדומה. ומקור הדבר בספר מלאכת הקודש עפ"י התרגום שוות ידך דחילא לפרעה כאלו אתה אלקא דילי' גם מפירוש מהרי"א וכו' נראה לקדשו וכן מצאתי במדרש ואתחנן ראה נתתיך אלקי' לפרעה שנעשה אלוק עכ"ל. ואני תמה למה הביא ממרחק ולא מקרוב ממדרש וארא ראה נתתיך אלקי' וגו' ד"א מי הוא זה מלך הכבוד זה הקב"ה שחולק מכבודו ליראיו מלך בשר ודם אין נקראי' בשמו קיסר וכו' הקב"ה קרא למשה בשמו שנא' ראה נתתיך אלקי' לפרעה וכ' היפ"ת כי מה שידענו שאלקי' שם השופטי' כמו עד האלקים יבא דבר שניהם אין זה מענין חילוק כבוד כי משפט הלשון כך הוא לקרוא לשופט ודיין כך אבל מה שקרא למשה אלקי' הוא דרך כבוד שקרא אותו אלקי' בשמו עוד שם במדרש א"ל הקב"ה למשה פרעה עשה עצמו אלוק שנאמר לי יאורי ואני עשיתני לפיכך יראה אותך ויאמר שזה אלוק' עיי"ש הרי שמפרש שהיא קודש ומפני זה יפה העלו האחרונים לקדשו מספק ואלו הסופר ידע זה והי' מקדש מספק שם נתתיך אלקי' ממילא לא הי' כותב שם של מול האלקי' לשם חול ודאי אלא ודאי מדהא לא ידע גם הא לא ידע שצריך לקדש השם של נתתיך אלקי' מספק והרי ספרי' פתוחין לפניו וזה מעיקרי הדיני' של השמות איזה קודש ואיזה חול והוא לא ידע מכלל דלא גמיר ואתרע לי' רובא ע"כ ודאי גם ספרי' הראשונים שכתבן כבר עכ"פ בכלל ספק הן וצריך לקדרן והיינו במה שהן תח"י ובידו לתקנם נאמן וצריך לתקנם ככל הנאמר אבל השם של נתתיך אלקי' הגם שלא קידשו מספק נ"ל דיש לסמוך בדיעבד על רוב הפוסקי' שסוברי' שהוא חול וא"צ תיקון. וע"ד אותן שכבר יצא מתח"י נ"ל שצריך להודיע לבעליהו שעתה נולד לו ספק באותו שם וצריך קדירה ודבר זה מבואר בנוב"י או"ח סי' ל"ה בנידן דא"א שזכרו מעלתו שבאופן אם הי' ברור לו שיאמינו הבעל הי' צריך להודיע להפרישו מאיסור גם עתה שאינו ברור לו איהו מחויב לעשות את שלו ולהודיע ולא גרע ממצו' הוכח תוכיח שא' אם לפניך הוא גלוי לפניהם מי גלוי ועד כאן לא חלק ע"ז בד"ח ח"א או"ח סי' ל"ה ואומר שאינו מחויב להודיע אלא מפני כבוד הבריות מכח שהוא ת"ח וממשפחה גדולה עיי"ש וגם זה דוקא לענין שלא להוציא אשה מבעלה וכמו שהרגיש בזה בעצמו ואפשר גם בתשו' גבע"פ סמך ע"ז להתירו אבל באיסור דעלמא והיכא דליכא כבוד הבריות ודאי הדין עם הנו"ב דצריך להודיע א"כ בנ"ד ליכא האי טעמא דאין בזיון להסופר באומרו שעתה נולד לו איזה ספק בשגגה באותו השם ושגיאות מי יבין ולא לבעל הספר עבירה במה שקרא בו בחושבו שכשר ובדיעבד יצא בו וברכותיו לא הי' לבטלה עי' או"ח סי' קמ"ג ודאי צריך להודיע אולי יאמינו לו ויתקנו ואם לא יאמינו כפי שוה"ד שא"צ להאמין אחר שיצא מתח"י מה לו בזה הוא יצא ידי חובתו. אלא לכאורה הי' קשה לי מהא דאמרי' בגיטין נ"ד דבר תורה וכו' וא' שוגג פטור כדי שיודיע והקשו הראשוני' מה בצע אם יודיע הא אינו נאמן כשאינו בידו ומכח זה חידש הראב"ד דדוקא פועל אינו נאמן אבל אחר נאמן וגם הפ"י הרבה לפלפל בזה ולבסוף הניח בקושי' והרי מחויב להודיע שמא יאמין לו:

שבתי וראיתי דלק"מ חדא משום ספק שמא יאמין לא הי' מתקרי' להפסיד ממון של זה ויותר י"ל שהרי פרש"י כדי שיודיע דאי מחייבת לי' לא אתי מידע להו לבעלים ואכלו איסורא ואין הכוונה שודאי לא יודיע לבעלי' בשביל שחייב לשלם דאדרבא הלא סתם ישראל יש לו חזקת כשרות ואם טימא או דימע וכו' בשוגג כשיודיע שעשה בשוגג יכול להיות שיגלה לחבירו להצילו מאיסור וישלם לו הזיקו או יבקש למחול לו ואז אם הודיעו ודאי הי' נאמן מכח שמפסיד לעצמו כמו בס"ת דא' מתוך וכו' אלא שחששו שמא המצא תמצא איש אשר. מכח שמחויב לשלם לא יודיע ומאכיל איסור בשגגה לזה תיקנו לפוטרו כדי שיודיע ויפרישנו מאיסור והיינו באם יודיע לו יהא ודאי נאמן במאמרו ויפרישנו מאיסור ניחא אבל למה דקי"ל דאינו נאמן ורשאי הבעל לומר איני מאמינך א"כ מה הועילו בתקנתם במה שיודיע אכתי שמא אחר שיודיענו לא יאמינו ויאכלו איסור בשגגה מה אמרת שמא יאמינו ויפרישנו וצריך להודיע מספק א"כ סו"ס כיון דגם אחר שיודיענו אינו אלא ספק שמא יפרישנו הי' להם להניח אדאורייתא שיהא מחויב לשלם ואיכא ממילא ספק שמא יודיענו אף שמחויב לשלם ויפרישנו מאיסור שהרי אם כן יאמינו לו וישמעו בקולו וכיון דליכא בזה התקנה ודאי הפרשה מאיסור לא הי' להם לתקן לפוטרו כנ"ל. סוף דבר שעל הספרי' שכ' הוא לבדו כבר ויש לו ספק וקרוב לודאי שלא קדשו הרי ס' דאורייתא לחומרא מדאורייתא לרוב הפוסקים ואית בי' הפרשה מאיסורא דאורייתא צריך להודיע לבעליהן שנולד לו ספק בשם הנ"ל וצריך לקודרו והבעלי' יעשו כפי העולה על לבם להאמינו או לא. וראי' לזה מהא דאיתא באו"ח סי' תס"ח נשים שאוכלת ושותות עד שחשיכה אין מוחין בידם שלא יעשו בזדון וכ' המג"א דוקא שיודע בודאי שלא יקבלו ממנו וע"ז כ' ז' הרמ"א דבמפורש בתורה מוחין וכ' המג"א אעפ"י שהיא ספק כגון ביה"ש מוחין ובנתיב חיים ובקרבן נתנאל חולק ומביא ראי' מס"ח אפי' בספק ביה"ש אין מוחין דא' מוטב שיהיו שוגגין וכו' עיי"ש דמשמע מזה דכ"ז ביודע בודאי שלא ישמעו לו אבל ביש ספק אולי ישמע לו צריך למחות גם על הספק שהוא מדאורייתא ומה שמעלתו אומר דבס"ס שא"א לברר לגמרי א"צ לברר כלל ה"ה הכא א"צ לברר אולי ישמע ויאמין דגם אי יאמין אכתי ישאר ספק שמא קדשו לא נהירא דהרי לפי סברתו דמצו' תוכחה היא מונח רק על הספק אולי ישמע א"כ תו לא מהני בי' ס"ס כלל לפוטרו מתוכחה דה"ז דומה לס' הה"מ והטו"ז או"ח סי' תל"ט דלענין בדיקה דרבנן שעיקרו על הספק גם בס"ס צריך לבדוק עיי"ש וה"ה הכא אף בס"ס וא"א לבררו צריך להוכיח ולהודיע כ"ז לסברתו אבל לי נראה דמצו' תוכחה לא הונח על הספק כלל שהרי בדבר המפורש בתורה מצוה להוכיחו אף ביודע שלא ישמע לו וכ"ה משמעות הכתוב [יחזקאל ג'] ואמרת אליהם כה אמר וגו' אם ישמעו ואם יחדלו עיי"ש ופירש"י ומצודות ולא כמשמעות הרד"ק שם וא"כ מצו' ודאי היא על מי שבידו להודיעו ולמחות בו, וא"כ אף בספק איסור דאורייתא לרוב הפוסקים דמדאורייתא בעי' לכתוב השמות לשם קדושה צריך להודיעו אולי יאמין לו. ולענין הספר של ר' מענדל בריסטער וכדומה שכ' בשותפות עם רעהו ואינו זוכר איזה מהם כתב היריעה של פ' יתרו הנה מסתמא אין כתב של זה דומה לשל חבירו ויש להכירו ע"י שיכתוב לשם ר' עקיבא איזה יריעות מהספר שזוכר שכתב הוא בודאי ואיזה יריעות שכ' רעהו בודאי ואז יכירו וידעו ע"י דימוי זל"ז היריעה של פ' יתרו של מי הוא ועי' ש"כ חו"מ סי' ס"ט וקצות סי' מ"ו וכאן לענין איסורא ובנידן כדידן ודאי סמכי' אסימנים והכרה אפי' ע"י דימוי ואם אולי כתב של זה דומה לשל זה ממש וא"א בהכרה. לפי דעתו יש ס"ס אולי כתבו חבירו ואת"ל שכתבו הוא אולי אז ידע וקדשו ועי' שו"מ סי' קל"ג בסופר שלא ידע דין חק תוכות מכשיר ס"ת שכ' כבר אף לשיטתו שסובר דליכא בסופר רוב מצוין עיי"ש. מיהו גם מה שפלפלתי לעיל בענין ס"ס הכל לדעתו דמעלתו שמחשיב זה לספק גמור אבל לא כן אנכי עמדי כיון שהסופר אומר בעצמו שקרוב לודאי שלא קדשו שטעה ומעולם לא ידע שזה השם קודש והרי אם יאמינו עסקינן שאומר אמת לא נוכל לצרפו לספק כי אנן שני ספיקות שקולין בעי' ועי' פ"י כתובות סוגי' דפ"פ מיקל בזה ויותר מזה יש לתמוה על תשו' זרע אמת הנ"ל שהבאתי שהסופר אומר שמעולם לא קידש השם של אקי' שלחני לא הוא ולא אביו והוא מאמינו כמסל"ת ואיך הוא מחשיבו רק לספק כנראה ממה שהעלה שם לקדר השם ולא כתב למחוק ע"מ לתקן דלכ"ע שרי בכה"ג כדלעיל ותו שלא חילק בין הך להא דהתבו"ש שלא אמר השוחט כלום וכאן בנידן דידי' אמר הסופר שמעולם לא קדשו. ובענינינו הפילפול בזה למותר כי לדעתי בודאי אפשר בהכרה ויש לסמוך על הכרה בין להקל ובין להחמיר לקדור כי איסור קדירה אינו אלא דרבנן כמבואר ברמ"א וש"ך בסי' ער"ה ובחת"ס והארכתי בזה במקו"א לעיל:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה