אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק יו"ד · סימן קה
שלום לאהובי ידי"נ הרב החריף החסיד הנגיד מוה' פישל פעלדמאן נ"י:
ע"ד שפחה נכרית שבאתה להתגייר אם צריכה לגלח כל שער ראשה עפ"י האמור בסי' רס"ח בהג"ה ובש"ך שם ואין לחלק בין גר לגיורת ולאשר היא רכה בשנים הגלוח קשה עלי' מפני הבושה ועוד טעם הגון הנאמר בפי כתבו:
תשובה הנה הרמב"ם והמחבר סי' רס"ח לא הוצרכו לזה רק שיהא טבילה הוגנת בלא חציצה רק ז' הרמ"א כתב וי"א שיגלח וכ' הש"ך משמע אפי' אין חציצה בשערותי' מפני שיכנו"ס לכל"ל יהודי"ת וכ"כ הב"ח ואפשר דנטילת שער הוא עפ"י דברי ר"מ הדרשן וכו' המובא ברש"י בפ' בהעלותך ולכאורה אפשר לומר אפי' גוי שנודע שמעודו לא ידע בטוב ע"ז ולא עבדה מ"מ כיון שנכרי הי' ועתה נכנס לכלל יהודית בקבלת תרי"ג מצות צריך גלוח וזה אינו דזה אין למילף מהת דעבדו ע"ז. אבל בלבוש כתב יותר מפורש וז"ל וי"א שיגלח שכן מצינו בטהרות הלוי' שהובדלו והוחלפו תחת הבכורות שעבד"ו ע"ז כמו שפירש"י שם עיי"ש מזה מבואר דא"צ גלוח רק לנכרי שעבד ע"ז דומי' דהתם שהבכורות עבדו ע"ז וז"ב. אמנם המעיין במקור הענין יראה שלשון שיגלח לא נזכר בשום מקום ומקור הדבר מדברי הטור שכ' גזי' מזי' וכ' הב"ח משום חציצה וברי"ף וברא"ש כתב גזי' לי' מן מזי' ושקלו לי' טופרא משמע שחותכין מקצת שערו אותן המסובכין וחוצצין אבל צפרניו נוטל כולן ואפשר דנטילת שער בגר הוא מטעם דברי ר"מ הדרשן וכו' וכן המנהג במומרי' כשחוזרי' לדת ישראל עכ"ל הע"ח. הרי להדי' משמעות הרי"ף ורא"ש רק מכח חציצה ולא שיגלח כולו בתער וגם הטור שכתב גזי' מזי' פשוטו חותך שערו וכ"כ הפרישה והיא מלשון גזי' לזמן בפ"ב דגיטין. אלא שהב"ח כתב בדרך אפשר ור"ל דלשונם ל"ד אלא נטילת שער היא עפ"י דברי ר"מ הדרשן וא"כ צריך גלוח ובתער וע"כ זה דעת ז' הרמ"א ולבוש. אבל אין זה מוכרח מדברי הטור ורי"ף ורא"ש ואדרבא פשוט לשונו משמע רק משום חציצה וכמ"ש הב"ח תחילה אבל גלוח לגמרי א"צ שוב בינותי בספרי' וראיתי בשבות יעקב ח"ג שכ' להדי' דברי"ף לא נזכר גלוח בתער וכו' עיי"ש ומעתה יש לי לצדד להקל בדבר בדידן. והוא בשנעמוד לדקדק בדברי הב"ח שהתחיל בגר וסיים וכן המנהג במומרי' ולמה לא כתב וכן המנהג בגרי' ובמומרי' וכו' ועי' תה"ד הובא ב"י בטואו"ח סי' תקל"א ג"כ מבואר זה המנהג במומרי' מטעם ר"מ הדרשן ומגר לא נזכר שם מנהג זה ולכאורה רציתי לומר דבמומר שא"צ מילה שכיח שיחזור בתשובה משא"כ גר דצריך מילה לא שכיח ובמידי דלא שכיח ל"ש מנהג זה דוחק דגיורת שא"צ רק טבילה שכיח טובא] אבל הנראה דכבר הקדמתי דאין למילף מלוי' רק לענין מי שעבד ע"ז ופורש ממנו לדת ישראל צריך גלוח וא"כ אפי' נדחק ונאמר הפי' בדברי הרי"ף והרא"ש וטור גזי' גלוח כל השער אפשר היינו דוקא בימיהם הי' הנכרי' עובדים ע"ז ממש שלא בשותף ע"ז כתב הב"ח דנטילת שער בגר היא עפ"י ר"מ וכו' היינו לפי זמן הקודם אבל עתה בזמנינו זה שכ' הרמ"א באו"ח סו"ס קנ"ו ויש מקילין בשותפות עם הנכרי' בזמה"ז וכו' דהרי אין מזהירין על השותף ולא תימא דוקא לענין שבועה כי יותר מזה מבואר בר"מ ורמ"א ביו"ד סי' קנ"א הובא בש"ך שם ס"ק ז' ומשם מבואר דאין נכרי מצווה על ע"ז בשותף ש"ש וד"א כלל וכ"כ העולת תמיד באו"ח שם סי' קנ"ו וכ"ז הובא בפתחי תשובה יו"ד סי' קמ"ז וא"כ החילוק מבואר דישראל מומר המצווה על השותף כששב צריך גלוח משום דפלח לצלמא ולכן המנהג במומרי' לגלח דומי' דלוי' שהחלפו תחת הבכורות שעבדו העגל בשותף כמבואר בסנהדרין דף ס"ה אלמלא וא"ו שבהעלוך וכו' ופירש"י שלא כפרו בהקב"ה רק שיתפוהו לד"א עיי"ש אבל נכרי ונכרית בזה"ז שהאומות מאמינים בבורא שמי' וארץ ואין עובדי' רק בשותף זה למעלה מזה לאו בכלל ע"ז הן דאינם מצוון על ע"ז כלל ולכך א"צ גלוח ולזה בגר וגיורת אין המנהג לגלחם. ויותר מזה נראה כיון דזה אמת שהיום הנכרי' אינם עובדים רק בשותף א"כ אפי' להפוס' דב"נ מצווה על השותף עי' מעיל צדקה ושער אפרים ונו"ב תנינא הובא בפ"ת שם אפי"ה אני אומר דא"צ גלוח אם בא להתגייר דנהי דלפי האמת הנכרי מצווה על זה אבל זה ברור כי הנכרי' בזה"ז אינם בקיאים בהלכות ע"ז והם סוברי' דזה מותר להם ואינם אלא שוגגי' או מוטעים ובפרט למאי דקי"ל אומר מותר כזה אנוס הוא ועי' שבת פ' כלל גדול דף ס"ח ע"ב ברש"י ד"ה פטור דקסבר וכו' אומר מותר אנוס היא ועוד שם דף ע"ב ע"ב וברש"י ד"ה אומר מותר כגון גר שנתגייר בין הנכרי' וכסבר אין ע"ז בתורה מקרי' לי' שוגג ומבואר בתשו' חת"ס חו"מ סי' כ"ב דוקא גר שנתגייר שהי' לו ללמוד דיני ע"ז אבל תינוק שנשבה בין הנכרי' אפשר שלא ידע כלל מענין איסור ע"ז הו"ל אנוס גמור וא"צ כפרה כלל עיי"ש היטב ותראה שכך הוא וא"כ כ"ש נכרי' עצמן דהו"ל לענין ע"ז בשותף שוגגי' ואונסי' גמורי' מכח דסברו שותף מותר וא"כ תו אין למילף מהתם דבכורות עבדו במזיד משא"כ נכרי זמנינו המאמינים בה' ואינם עובדי' רק בשותף מכח אומר מותר ואנוס הוא ואינו בכלל עובד ע"ז א"צ גלוח וראי' ברורה לזה שהרי בהיות העם במצרי' עבדו ע"ז כפירש"י משכו וקחו משכו ידיכם מע"ז והשר טען מה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי' ע"ז והללו עבדו וידוע בשלשה דברי' נכנסו אבותינו בברית במילה וטבילה וקרבן עי' רמב"ם ה' איסורי ביאה פ"ג ולא מצינו שהוצרכו גלוח אלא ודאי היינו טעמא כמו שהשיב השי"ת להמקטרג שוטה אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון לכן לא הוצרכו גלוח ומינה לנכרי בזמנינו הגם שי"ל דהתם שאני מפני שהי' באונס ממש מתוך שיעבוד וכדומה אבל הנכרי' עובדים ברצון מ"מ כיון שסו"ס שוגגי' ואונסי' חשובי' מכח אומר מותר תו ליכא למילף מבכורות דפלחו במזיד משא"כ הכא ומנ"ל לחדש ללמוד לנכרי זמנינו שצריך גלוח לכך יפה כתב הב"ח דהמנהג במומרי' לגלח שישראל הוא ויודע איסור שותף אבל בנכרי הבא להתגייר ליכא האי מנהג דא"צ גלוח כנ"ל נכון ועי' יו"ד סי' קכ"ג לענין יי"נ קי"ל נכרי' שבחו"ל לאו עובדי עכו"ם הן עיי"ש (ועי' תשו' שבות יעקב ח"ג סי' צ' דגם מומרי' א"צ גלוח רק לראשן ולא הפאות ולא להשחית הזקן דהיא רק ע"צ המנה"ג ולא דינא היא עיי"ש):
ולפי"ז קשה לי על הרמ"א ולבוש אמאי העתיקו ולזמנינו זה וי"א שיגלח הא הרמ"א כתב בסי' קנ"ו ויש מקילין להשתתף וכו' וכ"כ שם הלבוש ויש מקילין להשתתף עם הנכרי' משום דבזה"ז לאו עובדי ע"ז הן וכן כ' להדי' המחבר והלבוש יו"ד סי' קמ"ח ויש אומרי' דבזה"ז מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם דלאו עובדי ע"ז הן ואינם יודעי' בטוב ע"ז עיי"ש וא"כ גר אמאי צריך עתה גלוח ולתרץ זה צ"ל דהרי לדעה הראשונה אסור להשתתף עם הנכרי ולשאת ולתת עמהם בחגיהם אפי' בזה"ז דמחזקי' להו בכופרי' ועובדי' ע"ז ממש אלא דיש מקילין ונהגו להקל משום מחזקי' להו בזמה"ז בעובדי' ע"ז וא"כ י"ל דלא סמכי' להקל רק לענין עיי"ש בד"ה תשיך דשרי משום כדי חייו וה"ה הכא אבל ענין גלוח נכרי הבא להתגייר דדבר קל הוא לגלחו מה איכפת לן בדבר ודאי יש להחמיר גם עתה לגלחו וכדיעה הראשונה הסוברת דגם עתה הנכרי' בכלל עובדי ע"ז יחשבו וכן ביו"ד סי' קכ"ג ובש"ך סי' קכ"ד ס"ק ע"א מבואר דשלא במקום הפסד קי"ל דאף בזה"ז עובדי עכו"ם הן. ומזה יצא לנו דכ"ז במי שקיל עליו לעשותו אבל בנידן דידן שהדבר קשה עלי' לגלחה מפני הבושה ומטעם השני המבואר ממכתבו שפיר דמי שתתגייר בלא גלוח השער בענין שלא יהא חשש חציצה דהיינו לחוף ולסרוק היטב וכמו שנוהגין בכלה בשערותי' ויש לחקור אולי משחה ראשה בשמני' המסבכין שערותי' צריך חפיפה בלויג וסריקה היטב. וידעתי שהי' מעשה כזה אצל כלה והוצרכו לטרוח הרבה שלא יהא חשש חציצה ויש להזהיר גם אצל הכלות. ונידון מ"ש על אברהם שמל א"ע מטעם גיטו וידו באי' כא' זכרני שאני אמרתי כך כבר ועשיתי סמוכין לזה מדברי תוס' כתובות דף י"א א"נ כיון דבהך זכי' נעשה ישראל הו"ל כישראל גמור לענין זכי' עכ"ד הגם שהמילה קודם הטבילה כפירש"י שם אין לך גר בלא מילה וטבילה וה"ה לענין למול א"ע אמרי' כך ועי' בס' ייט"ל ר"פ וירא. דברי ידידו הדו"ש באהבה:
יקותיאל יהוד' טייטלבוים