אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק יו"ד · סימן קד
שלום לאהובי הרבני המופלג מוה' אלכסנדר זושא נ"י
מכתבו הגיעני והנה הביא דברי הרמב"ם מה' מילה שכ' ואינו חייב כרת עד שימות ויהא ערל במזיד והראב"ד השיגו דבכ"י חייב כרת והקשה על הרמב"ם מהא דאיתא במכות י"ד ע"ב דאינו חייב קרבן בפסח ומילה משום דאיתקש לע"ז דהוי בשוא"ת משא"כ הני דבקום ועשה והקשו תוס' ל"ל קרא במילה הא לא הוי בכרת דלעולם לא יתברר עד שימות ותירצו דלעולם כ"ז שלא מל חייב כרת וה"ז כהראב"ד אבל להרמב"ם הדרא קושי' לדוכתא עכ"ד וראיתי במנחת חינוך הביא דברי תוס' הללו דסברו כהראב"ד אבל לא נתעורר לתרץ קושי' תוס' אליבא דהרמב"ם. ונ"ל דלק"מ דהא מה דכתיב כרת במילה להרמב"ם מבואר בכס"מ ורמ"ך דאינו לענין כרת עוה"ז בחצי ימיו שהרי בידו לתקן אלא הא דכתי' במילה כרת היינו לענין שתכרת הנפש בעוה"ז וכמ"ש רבינו בפ"ח מה' תשובה שנכרת ברשעו ונאבד כבהמה שנא' הכרת בעוה"ז תכרת הנפש בעוה"ב. וא"כ כ"כ מה דא' בגמ' דבמילה לא מייתי קרבן אין הכוונה לענין שיביא קרבן בחייו כיון דכרת ליכא בחייו לא בעי קרבן אלא עיקר הכוונה ג"כ לענין לאחר מותו לענין עונש על השוגג דבכל חייבי כריתות אם שגג חייב קרבן ואם לא הביא קרבן נענש על השוגג אבל על מילה לא בעי קרבן אם הי' שוגג ומת פטור מעונש ולזה בעי הקישא לע"א דפטור מקרבן ומעונש דהיא בקום ועשה ולא בשוא"ת כנ"ל נכון: