אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן קג

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן קג

סימן קב

ישאו הרים שלום וברכה לכבוד אהובי ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי מגיד משרים מוה' משה גרינוואלד נ"י מטשארנא ומצו"פ לק"ק הומאנא יצ"ו.

נעימות ימינו הגיעני ונמטי' אפריון אשר שם עינו ולבו בספר ייטב לב לדקדק אחריו עד מקום שידו מגעת. ור"ד עמ"ש בשם מוזלה"ה בסי"מ פ' וישב שזה שאמרו אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מעין היינו במי שמושגח בשם שי"ן ד' יו"ד אבל אם הוא מושגת משם הוי' ב"ה שממנו נסי נגלי' יש ברכה אפי' בדבר השקול וע"ז הביא ראי' מעלתו לזה מהא דכתי' גבי מעשר והריקותי לכם ברכה אף שהוא דבר המדוד ואני אומר אי מהא י"ל שמצו' מעשר מסוגל לזה. ועי' כס"מ פ"י מה' ברכות שכ' בשם רמב"ן דגם ברכה בדבר הסמוי אינו אלא בהולך למוד למעשר דכתי' בי' והריקותי וגו' אבל ז' מהרש"א בח"א חולק ואומר דמקרא שמביא לא משמע במעשר דוקא אלא אפי' בהולך למוד למכירה עיי"ש ואמנם לענין ברכה שאינו מצוי והוא הבא משם הוי' ב"ה ודאי י"ל דאינו אלא במעשר אבל בלא מצו' מעשר מנ"ל אבל מוזלה"ה חידש בדבריו הנ"ל דאפי' בלא מצו' מעשר יש ברכה אפי' בדבר המדוד למי שמושגח משם הוי' ב"ה. ונ"ל דהכי משמע מלשון הגמ' דקא' אין הברכה מצוי' אלא בדבר הסמוי וכו' דהיל"ל אין ברכה אלא בדבר הסמוי מדקא' מצוי משמע שאין ברכה מצוי ושכיח אלא בדבר הסמוי אבל אתרמי ברכה גם בדבר המדוד אלא שאינו מצוי ושכיח דלאו כל אדם זוכה להנהגה ניסית משם הוי' ב"ה אלא שהקשה דהא הך מילתא יליף מדכתי' יצו ה' אתך את הברכה באסמיך והתם הוי' כתי' בקרא ונ"ל דלק"מ דיש לדקדק דהיל"ל יצו ה' ברכה בכל משלח ידך אתך ל"ל ובאסמיך ל"ל ותו דזה סתירה לפי הגמ' מני' ובי' תחיל' אמר ובאסמיך אח"ז בכל משלח ידך משמע אפי' שלח יד למדוד אלא ה"פ דקרא איירי במי שמושגח משם הוי' וז"ש יצו ה' אתך היינו ה' שהוא אתך שאתה מושגח מאתו הוא יצו' את הברכה המצו' באסמיך ובכל משלח ידך היינו אפי' במה ששלחת יד למדוד ולשקול כי וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך א"כ אין חילוק בין סמוי ובין מדוד אבל בשאר אדם שאינו מושגח משם הוי' אין ברכה מצוי אלא בדבר הסמוי שהוא מלובש בטבע עוד הקשה מהא דאמר מדוד ואח"כ בירך ה"ז תפילת שוא ואמאי וגם זה לק"מ דהאי ואח"כ בירך היינו שבקש שישלח ברכה בכרי הזה כלשון הרמב"ם פ"ט מברכות מדוד ואח"כ בקש רחמים ה"ז תפלת שוא וממילא ניחא דאין להתפלל שיעשה לו נס כדא' בברכות פ' הרואה אמתניתין האומר יה"ר שתלד אשתו זכר ה"ז תפלת שוא ופריך ולא מהני רחמי וכו' לא תהא רחל איתתי וכו' מיד נהפכה לבת ומשני אין מזכירין מעשה נסים והתבו"ש במס' שבת הקשה מזה על ז' הרמ"א שכ' בהג"ה אם שכח בחנוכה על הנסים יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם ומחלק דיחיד אין לבקש על הנס דדילמא לא חזי' לזה אבל המתפלל שיעשה נסים לרבים מותר עוד מחלק בין נסים של טבע לנסים חוץ לטבע ועי' בס' ייט"פ בחנוכה במאמר הוד והדר אות כ"ו עוד תירץ לזה בשם ישועות יעקב ובתוספות נופך דבנס מפורסם שיש בו קידוש ש"ש בעולם מותר להתפלל למען יתקדש ש"ש אבל בנס שאינו, מפורסם שאינו מבקש אלא למענו אסור עיי"ש וא"כ לכל התירוצים כאן בהולך למוד גורנו שאינו נס מפורסם דמי ידע זולתו כמה הי' קודם ברכה וגם שמתפלל למענו ודאי אסור לבקש על נס שיחול בו ברכה חוץ לטבע משם הוי' ב"ה ע"כ היא תפלת שוא כדאי' בברכות הנ"ל וז"ב. אבל מה שכתב הוא ע"ז דרך דרש ונגד משמעות הטור ורמ"א ביו"ד בסי' רמ"ז שמותר לנסות במעשר משמע לתת בשביל שיתעשר ומ"ש עוד, בזה הלשון מה דקאמר הד"ג דאבות לא תיקנו תפלות רק הואיל אברהם התפלל בשחרית על סדום נגד זה תיקנו אנשי כנסה"ג תפילת שחרית לא הבנתי הא כל השקלא וטרי' שבגמ' ברכות דף כ"ו ע"ב מתנגד לזה וצ"ע ולירד לסוף דעת הד"ג חשדני בחנם מה שלא אמרתי מעולם שהרי בפי' כתבתי לעיל שאברהם תיקן תפילת שחרית ויצחק מנחה וכו' כ"כ תיקן יעקב ערבית והיינו כמ"ש חז"ל בברכות תפי' אבות תקנום אלא שביארתי דברי חכמים כי לא הי' לאבות ניסוח תפלתינו וסדר ברכות ועי' בס' המצות להרמב"ם מצוה ה' דכ"ע מודו דסדר התפלה וזמן התפלה אינו אלא דרבנן עיי"ש ברמב"ן ומג"א. אלא דכוונת חז"ל מדחזי' לאברהם שהי' מתפלל בשחרית על סדום ואז תיקן להתפלל בכל יום על צרכיו וכ"כ יצחק שהתפלל לפנות ערב על זיווג של אברהם מאז תיקן להתפלל מנחה בכל יום עבור צרכיו וכן יעקב מדכתי' ויפגע במקום מכלל שתיקן להתפלל ערבית ונגד זה תיקנו חכמים השלש תפילות האלו ועי' מהרש"א בח"א וע"מ שפירשתי ויצא יצחק לשיח בשדה על חורבן ביהמ"ק כתב יש להביא ראי' ע"ז מתוס' סוף פ' ע"א ד"ה חצוף עלי וכו' ידעתי מזה אבל מ"ש הוא דרך דרוש ואין מקרא יוצא מידי פשוטו שאמת שהתפלל בשדה ממש ושפיר הקשה תוס' מ"ש עפ"י דברי שכתבתי טעם לאברהם שהוסיף ליקח אשה בזקנותו להוציא נה"ק להפריד הקליפה מהקדושה שבזה מצא מרגניתא טבא לפרש מאמרם בזבחים דף ס"ב ע"ב בני אחתי' דר"ט וכו' א"ל ר"ט ויוסיף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני שהכוונה בזה עפימ"ש בפ' במה בהמה רחלי' יוצאת חנינות ומפרש בגמ' דעץ א' שמו יוחני ומשימין בחוטמי רחלים להפריד התולעים שבמוח רחלים והיינו ושמה יוחני דלתכלית זה הי' כוונת אברהם להפריד תולע הקליפה מהקדושה ואינהו א"ל והא קטורה כתיב שלא הבינו כוונתו משו"ה קרי להו בני קטורה עכ"ד. דפח"ח היטב אשר דבר שזה דבר מושכל ונבון ומקובל בדברי ר"ט ויישר כחו וחילו לאורייתא בקדמיתא ובתרייתא:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה