אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק יו"ד · סימן קא
שלום לכבוד אהובי הרב המאה"ג חריף ובקי מוה' יהושע ריינמאן נ"י ראבד"ק יגאלניצע יע"א:
ע"ד אשר בא במועצות ודעת להשיב על תשובתי ולהפך בזכותי' דידי' להעמידו על כנו וז"ל הלא למראה עיני כבודו פס"ד מגיסו הגאון ני' מזלאטשיב אשר אם אין הקהל מרוצים בו לא יועיל שום חזקה ואני הבאתי ראי' לזה מתוס' יומא ד' י"ב ע"ב ד"ה כה"ג שהביאו הירושלמי דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה ועי' מג"א סי' נ"ג ס"ק כ"א בשם כנה"ג ורבים יכולין למחות אפי' אחר שהסכימו עליו וכש"כ למי שלא נתמנה עדיין עכ"ד:
ובמה דסיים אפתח כי לא העמיק היטב במג"א וחלילה לומר הכי דרבים יהיו יכולים למחות בלא טעם הגון אחר שהסכימו ונתמנה כמבואר להלן סעי' כ"ה אין מסלקין וכו' ומה שכתב המג"א בשם כנה"ג דרבים יכולין למחות אחר שהסכימו היינו בנותני' טעם הגון לזה שהרי קאי המג"א על דברי המחבר שכתב אפי' יחיד יכול לעכב ולומר אינו רוצה בו וכו' אם לא שכבר הסכי' עליו וע"ז פי' ז' הרמ"א הא דיחיד יכול לעכב קודם שהסכים היינו ביש לו טעם הגון וכו' וכן מבואר בד"מ דבעינן טעם הגון שמפני זה ראוי לדחות אותו משמע דטעם דאיכא עדיף מני' לא מהני לדחותו] אבל בלא טעם הגון ודאי אחר שהסכימו אינו יכול לדחותו וכן משמע מלשון כנה"ג שכתב הא דר"ש אומר דיחיד אין עירעורו עירעור היינו דוקא יחיד אבל רבים מערערי' אפי' הסכימו תחילה עכ"ל הרי שכתב מערערי' מלשון עירעור היינו כדאי' בכתובות פ"ז דף כ"ב עירעור דגזלנותא או וכו' אבל בלא"ה לא. ויותר מזה מבואר להדי' ביש"ש חולין סי' נ"ב אפשר נמי דאפי' ב' או ג' אם מצאו בו עולה ומעשה רע יכולין להעבירו בע"כ של הקהל אפי' תו"ז אבל היכי שא"י לברר שפשע אפי' חצי הקהל א"י להעבירו בע"כ של חצי השני תו"ז וגדולה מזו נראה שאפי' כל הקהל א"י להעבירו תו"ז היכי שא"א לברר עליו פשיעה ומעשה רשע רק שיכולים להורידו ולשלם לו כל שכרו אבל חצי הקהל א"י להורידו אפי' אם רוצים לשלם כל שכרו עכ"ד. ומחה"ש הביא רק מקצתו. מכל זה מבואר דבלא טעם ועירעור כלל אפי' רבים א"י להעבירו וכ"כ בכנה"ג להלן כתב הרשב"א חזן אין מסלקין אלא א"כ נמצא בו פסול ומסיים וה"ה מלך או חכם וה"ה אם יש לו בן ממלא מקומו יורש מקומו עיי"ש ועי' רמב"ם פ"ד מה' כלי המקדש ה' כ"א ומ"ש היש"ש שיכולין הקהל להורידו ולשלם לו שכרו נראה דקאי איצא עליו עירעור עבירה אלא שא"י לברר הדבר שעשה פשיעה ומעשה רשע אז משום עירעור יכולין להורידו כי גנאי להם בעירעור לב"ד ומ"מ כיון שלא נתברר שאמת הדבר צריכין לשלם לו אבל בלא יצא עירעור כלל וליכא שום טעם הגון כלל נראה דא"י להורידו מגדולתו כלל אפי' ברוצים לשלם לו כדמוכח מברכות דף כ"ח דאפי' על כל הציבור לענין ראב"ע אמרי' מעלין בקודש ואין מורידין אף דאיכא דעדיף מני' שהרי ודאי ר"ג עדיף מני' שכבר הי' נשיא וכדא' ר"י מאן דלבש מדא וכו' ואפי"ה לא הורידו לגמרי לראב"ע:
וכן פשיטא להגאון בתשו' אמרי אש יו"ד סי' צ"ה ברב שנתקבל אין הציבור יכולים להורידו תו"ז ומדין תוה"ק גם בני פרנסי ישראל יקומו תחתיהן וכדאי' בספרי בקרב ישראל כ"ש בקרב ישראל בנו עומד תחתיו וכו' ק"ו לעצמו שאין מורידין והוא הוסיף אפי' לאח"ז אין להעבירו עיי"ש ומכל הנאמר נשמע דלפי מה שהעליתי כהפוסקי' דבכתר תורה זכה בנו אחריו א"כ אף שעדיין לא נתמנה כיון שזכה בו שוב אין הקהל יכולים למחות בו ולהורידו מגדולתו ושררותו אף אם נמצא אחר יפה ממנו אם אין בפיהם טעם הגון משום עירעור או פגם וכדומה וכן מבואר מתוך דברי חת"ס או"ח סי' י"ב אחר שהעלה דעתו דכתר תורה אינו בירושה כתב היוצא לנו מזה אם אין רוב הציבור מסכימים עליו להיות להם לרב אין לו להשתרר מטעם נחלת אבותיו כלל עיי"ש משמע להאומרי' דכתר תורה ישנו בירושה יש לו להשתרר עליהם בהוראה ורבנות אפי' אם אינם רוצים בו ואתפלא על גיסי שיחי' איך נעלם כ"ז ממנו ומה שהביא מעל' מתוס' והירושלמי דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה התם טעמא אחרינא משום שלא נתמנה רק לשעה עד שהראשון יטהר ויחזיר לעבודתו כמו שיבואר להלן ולכן לא אמר טעם מחוסר בגדי' דבדיעבד כשר ואעפי"כ לכתחי' גם התם אמרי' בכהן הדיוט לא משום אין מורידין ק"ו למי שנתמנה לעולם או אפי' לזמן דאין מורידין אותו תו"ז ולא בנו להמבואר בספרי שהבן קם תחת אביו מדכתיב בקרב ישראל ומ"ש דמגמ' דילן כריתות ה' הוריות י"א דדריש דאין מושחין מלך בן מלך אלא בזמן שיש מחלוקת מדכתי' בקרב ישראל בזמן ששלום לישראל מכלל דלא ס"ל דרש דספרי. ע"ז אני אומר דתרתי שמעית מני' דאלו לדרש דספרי הי' סגי לכתוב בתוך ישראל ומדאמר בקרב ישראל מכלל דאיירי בזמן שמקורבין זל"ז ושלום ביניהם ולרוב פשיטותו לא חש הגמ' להקשות ולתרץ וראי' ברורה לזה שהרי הרמב"ם בפ"א ממלכי' כתב לענין מלך ה"ז זוכה לו ולבנו לעולם שהמלכות ירושה שנא' למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל וכו' ולא המלכות בלבד אלא כל השררות והמנוין שבישראל ירושה לבניו ולב"ב ע"ע משמע דכמו במלך הוא דינא דאורי' מקרא כ"כ בכל המנוין נפקא לן מקרא בקרב ישראל מדהביא הרמב"ם סיפא דקרא הוא ובניו בקרב ישראל דלענין מלך בלבד לא הי' להביא בקרב ישראל אלא הביא זה להורות דמזה יליף דכל המנוין בישראל ירושה הוא כמלך וכ"כ הכס"מ על מ"ש הרמב"ם ולא המלכות בלבד וכו' בספרי דריש לי' מדכתי' בקרב ישראל כל שהוא בקרב ישראל. והרי הרמב"ם שם בסוף הפרק כתב הך דינא דגמ' כריתות אין מושחין מלך בן מלך אלא א"כ הי' מחלוקת וזה נפקא לן מבקרב אחיך הרי מבואר דתרתי שמעית מני' וז"ב:
עוד הביא מעלתו מס' ארעא דרבנן שכ' מעלין בקודש מפורש בפ' שתי הלחם דף צ"ד דהוא דאורי' מקרא וההוא דפרק הי' קורא ד' כ"ח גבי מעשה דר"י ור"ג דקא' לענין ראב"ע גמירי מעלין בקודש ואין מורידין, היינו לענין שררה בעלמא אינו אלא דרבנן ומשו"ה א' גמירי אבל לענין כלי שרת ומשרתיהן כגון כהנים הוי מדאורי' עכ"ד הרי מוכח דאין מורידין משררותו אינו אלא דרבנן וא"כ איך אפשר דבנו קם תחתיו מדאורי' כיון דלעצמו מורידין מדאורי' אם ירצו כש"כ את בנו עכ"ד ויפה אמר לפי הדברי' האלה אבל אנא עפרא דארעא אומר דאין מגמ' זו שום הוכחה דשררות מדרבנן דיש חילוק בדבר דודאי שררות שהוא בסתם לעולם או עכ"פ לזמן ודאי תו"ז דומה לכלי שרת וכהני' שנתקדשו שאין מורידין אותו מדאורייתא אבל התם בראב"ע שאני שלא נתמנה אלא לשעה מפני כבודו של ר' יהושע שיפייסנו ר"ג וכדא' לי' דביתהו דלמא מעברין לך ופי' ז' מהרש"א ז"ל בח"א היינו דלמא יפייס ר"ג אותו ויחזרו למלכותו ויעברו לך ותתבייש וא"ל לשתמש יומא חדא וכו' הרי הוא בעצמו ידע שאינו אלא לשעה ובכה"ג שלא נתמנה אלא לשעה עד הפיוס א"כ אחר שנתפייס ר"י וא' מאן דלבש מדא וכו' בכה"ג מדאורייתא מורידין אלא מדרבנן אפי' בכהאי גוונא אין מורידין ומשו"ה אמר גמירי ועי' בתוס' יומא י"ג ד"ה הל' כר"י. וראי' ברורה לסברא זו דהרי בשבת ד' כ"א ומגילה כ"ו דקא' בגמ' מעלין בקודש ואין מורידין פירש"י יליף מקרא וביומא י"ב אהא דכהן הדיוט משום מעלין ואין מורידין וכן ביומא דף ע"ג כהן הדיוט משום מעלין וכו' ולא פירש"י כלום דיליף מקרא והרי שררות של כהונה ודאי מדאוריי' אין מורידין אותו דהרי אפי' בנו קם תחתיו לכהונה מדאורייתא דילפי' מקרא ביומא סוף ד' ע"ב בגמ' וברש"י א"ו התם שאני דלא נתמנה כהן השני רק לשעה בעוד שלא יטהר כה"ג הראשון ואח"ז חוזר הראשון לעבודתו וכ"כ כהן משיח מלחמה רק לשעת מלחמה א"כ אח"ז מדאורייתא מורידין אלא מדרבנן הוא דאין מורידין ומשו"ה לא פירש"י דיליף מקרא ועוד ראי' נכונה לזה מלשון התוס' ביומא שם שהקשו מדקא' כה"ג משום איבה משמע מן הדין ראוי להיות כה"ג ותימה א"כ מה צריך טעם מעלין בקודש וכו' תיפוק לי' מדילפי' מקרא בפ"ב דזבחים דף ח"י כה"ג שלבש בגדי כהן הדיוט פסול משום מחוסר בגדי' וקשה אריכות לשונם מדילפי' מקרא בדף ח"י הא ל"ל דהרי גם מעלין בקודש ואין מורידין ילפי' מקרא בפ"ב הלחם וכש"כ בכה"ג דילפי' מקרא דאפי' בנו אין מורידין מדאורייתא אע"כ עיקר הקושיא מהא דמחוסר בגדי' גרע דפסול בדיעבד וא"כ יותר נכון להקשות ממתני' דרפ"ב דזבחי' דתנן מחוסר בגדי' פסול אלא ע"כ הוא אשר דברנו דהתם שלא נתמנה לכהן אלא לשעה עד שהראשון יחזור לעבודתו א"כ אח"ז הא דאין מורידין אינו אלא מדרבנן כהא דראב"ע ולכך בעי התוס' לאולמי קושיתם בתרתי תיפוק לי' דילפי' מקרא דף ח"י ר"ל דמדאורייתא אסור לעבוד מחוסר בגדי' משא"כ הא דאין מורידין לכהן השני אינו אלא דרבנן בשגם שקשה יותר דמחוסר בגדי' פסול בדיעבד הרי מוכח מכאן דהתם אינו אלא מדרבנן הואיל ואינו רק לשעה וכן בראב"ע שהי' רק לשעה אינו אלא מדרבנן אבל בכהן שנתמנה לעולם וכן בשררות של תורה שנתמנה לעולם או עכ"פ לזמן א"כ תו"ז אין מורידין אותו מדאורייתא דדמי לכלי שרת וה"ה את בנו דיורש מקומו וגדולתו וא"כ אפי' בדיעבד שקבלו לאחר לא זכה בו וה"ה של הבן וה"ה לשארו הקרוב אליו ממשפחתו כמ"ש בתשו' האחרונים וכמ"ש רבינו הרמב"ם ז"ל ה' כלי המקדש פ"ד כשמת מלך וכהן ושאר ממוני' מעמידים תחתיו בנו וכל הראוי ליורשו וכל הקודם לנחלה קודם לשררות המת והוא שיהא ממלא מקומו שנא' במלך הוא ובניו בקרב ישראל מלמד שהמלוכה ירושה וה"ה לכל שררה שבישראל זוכה לעצמו ולזרעו עכ"ל משמע להדי' כל הראוי ליורשו אפי' אינו בנו וב"ב ומה שסיים אח"ז לעצמו ולזרעו וכן מ"ש בה' מלכים שכ' זוכה לו ולבניו היינו משום שכך כתי' בקרא הוא ובניו בקרב ישראל אבל ממילא מוכח שבנו וב"ב בתורת ירושה באו לנחלת אבותם ה"ה שאר קרובי' הראוי' לירושה [ודלא כמו שנלחץ בזה מעלתו בדברי' שאינם נשמעים] ומ"ש דזה עצמו דבנו וב"ב יורשו חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ולא שאר קרובי' לא אדע מה חידוש הוא זה הלא השכל מחייב אותו שכמו שא' תורה שיורש הונו וממונו כ"כ יורש כבודו וגדולתו וזה רצון הפוס' וז' הרמ"א ז"ל שכ' בנו וב"ב קודם לאחרי' היינו לאחרי' אפי' קרובי' של המת כלשון רבינו הרמב"ם וכל הקודם לנחלה קודם לשררות המת והוא מתוספתא שקלי' הובא בריב"ש סי' רע"א גם לענין כתר תורה עיי"ש. ולא כמ"ש מעלתו דלשון קודם אינו אלא לאקדומי לכתחיל' כמו גבי תדיר קודם ומזה בעי למימר דהיכי דאיכא דעדיף מני' העדיף קודמו. ולמה שכתבתי כ"ז ליתא כיון דמדין ירושה ממש אתינן עלה כמבואר בספרי וברמב"ם שהוא ירושה הא אפי' בדיעבד אם קבלו לאחר עשו בזה שלא כדת אפי' איכא עדיף מני' דכבר זכה בו בנו או קרובו אפי' נגד אחר העדיף. ומה שהביא מהרשד"ם ראי' מצדק צדק תרדוף הלוך אחר ב"ד יפה אפי' נימא כמ"ש מעלתו דקאי אמנוי דיינים כדכתיב בקרא שופטים ושוטרים תתן לך [ולא כמו שכתבתי בתשו' דקאי רק על הבע"ד] אכתי אין ראי' מזה די"ל דקרא איירי לענין מנוי דיינים במקום חדש שאין בן וקרוב הראוי לירש דהרי קאי ארישא שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ועדיין לא זכו באותן שערי' שום אדם אז א' תורה הלוך להעמיד שם ב"ד יפה יותר וכן גם עתה אם אין שם בן ממלא מקומו אבל במקום בן וקרוב הראוי לבא בכח ירושה בכה"ג אפי' יש עדיף לא א' תורה להפסיד ירושתו של זה והיורש זוכה בו ואם קבלו לזולתו מה שעשו הוא שלכ"ד ואשר השיב על הראי' ממעשה מהר"ש אלקב"ץ ז"ל שהבאתי בתשו' הראי' זו לא שלי הוא אלא העתקתיו מתשו' גינת וורדים ואין אחריותו עלי אבל המעיין היטב ימצא משם ראי' מדטרחו כולי האי להמתין ולהעמיד הגדולה ביד בנו של הרב מהרא"ש ז"ל נראה מזה דס"ל שגם בכתר תורה זוכה בנו עיי"ש. ועתה מצאתי תנא דמסייע לי שכן העלה להלכה בתשו' אמרי אש הנזכר לעיל בפשיטות לכן אני במקומי עומד אחת דברתי ולא אשנה ות"ל השיבותי מענה נכונה: