אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן ק

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן ק

סימן צט

שלום לכבוד אהובי מחותני ידי"נ הרב המאה"ג החריף ובקי בנש"ק החסיד המפורסם מוה' אברהם יהושיע העשיל נ"י אבד"ק טויסט יצ"ו.

ע"ד השאלה שתובע ר' יעקב יוסף ירושת חזקת הרבנית מיגאלניצע בטענה שאבי אביו הי' שם ואח"ז נשאר שם דודו ז"ל ורבים ממאנים בו ורוצים לקבל את ר' יהושיע במקום ההוא כמבואר בהשאלה. הנה ברמב"ם פ"א מה' מלכים ופ"ד מכלי המקדש מבואר שהמלכות ירושה לבניו וה"ה לכל המנוין שבישראל ירושה לבני' וב"ב ע"ע אם ממלא מקומו ביראה אף שאינו ממלאים בחכמה מלמדין אותו וכו' אמנם לענין רבנות יש בזה פלוגתא שבהג"ה ז' הרמ"א ביו"ד סו"ס רמ"ה מבואר דה"ה רב בנו וב"ב קודם לאחרים אם ממלאים מקום אבותם ביראה והם חכמים קצת מזה נראה שמפרש דברי הרמב"ם גם לענין חכם ורב שהוא בכלל כל המנוים שבנו קודם. ומג"א סי' נ"ג הביא דברי הרשב"א בתשו' סי' שי"ן לענין חזן שהדין שבנו קודמו שמנהג המקום הי' שם שהבנים מתמנים תחת האבות וכלל גדול אמרו בכל המנוין שבנו קודם אפי' בכה"ג ואפי' יש אחרים גדולים הימנו וכ"ה בספרי וכ"ה בכנסה"ג ורשד"ם ביו"ד סי' פ"ה כתב דבחכם הממונה להרביץ תורה לא אמרי' כך ובסי"מ כתב דכל המנויין מכתר תורה אין בניהם קודמין רק מהלל הנשיא ואילך נהגו שקודמי' עכ"ד. מזה מבואר שמתחיל' הבין מדברי הרשב"א דכמו בכה"ג מהדין בנו קודם ה"ה בחזן וחכם ורב וכ"ה בכנסה"ג בהדי' וז"ל ה"ה לכל שררה הן מלך הן חכם הן חזן הן שוחט וכו' אם יש לו בן ממלא מקומו יורש מקומו כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ד מכלי המקדש ופ"א מה' מלכים והרשב"א בסי' שי"ן הרי נקט חכם וע"ז א' בנו קודם וע"ז כ' המג"א ורשד"ם כ' דבחכם וכו' לא אמרי' כן כוונתו דהרשד"ם כ' וז"ל אע"ג דכ' הרשב"א כלל גדלו אז"ל בכל עניני המנוין שאם הבן ראוי הוא קודם היינו שהבן גדול ואחר גדול ממנו קצת אמנם אם האחר גדול והבן אין לו יחוס עמו פשיטא דלכ"ע הגדול קודם וכש"כ מי שאינו ראוי כי המרביץ תורה צריך שיהא פקוע בדברי תורה וכו' עד שלבו אומר לו בלי ספק שהרב לא דבר בענין ת"ח כי הרי כתב צדק צדק תרדוף עכ"ל מזה מבואר שעתה הוסיף על דברי הראשונים דאפי' הבן ראוי ויש לו יחוס עם הגדול מ"מ האחר שהוא גדול ממנו קודם וכדמוכח מהראי' מצדק יצדק תרדוף דאיירי כשיש יחוס זע"ז אפי"ה צריך לרדוף אחר היפה וכן מפורש בתשו' גינת וורדים סי' ח' וראי' ברורה שזה כוונת מג"א שכנסה"ג כתב בזה"ל וכתב הרשד"ם דלענין מנוי ת"ח להרביץ תורה ולדון ולהורות אין דין זה אמור כדא' צדק צדק תרדוף הלוך אחר ב"ד יפה עיי"ש ובזה סרה תלונותיו דמעלתו ולא עיין יפה ברשד"ם והנה מהרשד"ם עשה סמוכין לדבריו דבכתר תורה ליכא ירושה מהא דאיתא ביומא דף ע"ב שלשה זרי' הן מזבח זכה אהרן שלחן זכה דוד של ארון מונחת וכל הרוצה ליקח יבא ויקח. וע"ז כתב מעלתו ולא הבינותי כלל דבש"ס אי' דבמלכות וכה"ג הוא רק לאחד אבל כתר תורה הפקר לכל וכל הרוצה יכול לזכות ויהא ת"ח ומכובד לינקט לי' שוקא וליפטר ממס אבל מי יימר דאינו בירושה מאב לבן עכ"ל ואתפלא שלא שם לבו לראות מ"ש רש"י של מזבח זכה אהרן ושל שלחן זכה דוד שהכהונה נתנה לאהרן ברית מלח במדבר י"ח [ר"ל דשם כתב ברית מלח עולם הוא לך ולזרעך וגו'] וכן במלכות לדוד ולזרעו עכ"ל הרי דמפרש לי' שזכה אהרן ודוד לענין שיהא לו ולזרעו מכלל דבכתר תורה אינו אלא לו ולא לזרעו וא"ת מנ"ל לרש"י גופי' י"ל מדקאי זכה אהרן זכה דוד והא הי' עוד מלכים מלבד דוד אלא ודאי הכוונה לענין ירושה לבניו שדוקא דוד זכה שיהא לו ולזרעו ע"ע אבל בשאר מלכי ישראל אינו לזרעו אחריו וכנראה מדברי רבינו הרמב"ם ז"ל פ"א מה' מלכים ה"ט לפי מה שפי' הראב"ד דבריו ומדקא' ע"ז של ארון מונח וכו' מכלל דאינו כמו כהונה ומלכות בית דוד שזה ירושה וכתר תורה אינו ירושה אלא אפי' למה שהראב"ד חולק ע"ז ואמר אם הי' ירבעם כשר ובניו כשרים לא היתה המלוכה פוסקת מבניו אבל היתה שנוי' למלכות בית דוד כמו קיסר ופלג קיסר עיי"ש והכס"מ מפרש גם דברי הרמב"ם עד"ז שלמעלה אמר בכל מנוי שיהא ירושה לבניו ואין ב"ד מונין אחר תחתיו וכאן אמר דהקב"ה מעמיד מלכי בית דוד לעולם אבל שאר מלכים לא כרת לו ברית שיעמידנו לעולם ועיי"ש במגדול עוז ולדבריהם נמי מוכח דהתורה אינו בירושה דע"כ הכי קא' של מזבח זכה אהרן שאינו פוסקת מזרעו וניתן בירושה של שלחן זכה דוד שאינו פוסקת מזרעו וניתן בירושה לעולם אבל של ארון אפי' אם אינו פוסקת וזרעו ראוי לכך אינו בירושה ואם יש גדול מהם הגדול קודם. דאין לפרש דהכי קא' של מזבח זכה אהרן לענין שאינו פוסקת ובניו וב"ב כהנים לעולם וכן דוד הובטח שאינו פוסקת וניתן המלוכה לבניו אחריו לעולם משא"כ כתר התורה יכול להיות שתפסוק ואינו ראוי ואז כל הרוצה ליטול יבא ויטול דא"כ גרעותא דכתר תורה היא שיכול להיות שתפסוק אלא ודאי הכוונה כמ"ש דכתר תורה מעליותא לענין זה היינו אפי' למי שאינו פוסקת מזרעו וזרעו ראוי לכך מ"מ כל הרוצה ליטול כתרו של זה יטול דהיינו שיראה שיהא גדול ממנו בחכמה וישב הוא על כסאו של זה הקטן ממנו כאמור. ודברי מהרשד"ם יצאו כנים אבל הנ"ל לסתור ראיותיו יבואר להלן וראיתי בתשו' שו"מ ח"ב סי' י"ז תמה על הרשד"ם ועל הי"מ שכתב דהתורה אין בניהם קודמין דא"כ מה מקשה הש"ס על ר"ש מה קשי' לי' הא קרא כתיב ואת הממלכת נתן ליהורם והא אינו דומה מלוכה לכתר תורה ונלחץ מאוד ולק"מ דלהרשד"ם וי"מ לאו מכח ירושת כתר תורה לבד נתן הנשיאות לרבן גמליאל דזה אינו ירושה אלא מכח הנשיאות דפתיך בי' שהוא ענין שלטנות ומלוכה ופריך שפיר מממלכה שנתן ליהורם וז"ב. ובתשו' חת"ס סי' י"ב הביא ראיות לדבריהם מדברי הרשב"א בתשו', הנ"ל שכתב בזה"ל אם הבן ראוי לכך שוה"ד שיהא הוא קודם לכל אדם כי לפי מה שאנו רואין ממנהג אותן המקומות הבנים מתמנים מדעת הציבור חזנים תחת אבותיהם וכו' וכלל גדול אמרו דכל המנוין וכו' ואפי' כה"ג הבן קודם שנא' והכהן המשיח תחתיו מבניו עכ"ל הרשב"א ולשון זה צ"ע מ"ט תלי' זה במנהגא שכיון שדין תורה כך היא ותו מ"ט תלי' בדעת הציבור כיון שכופין אותו למנות הכן שממלא מקומו ותו מה אפי' כה"ג דקא' מה רבותא דכה"ג בענין זה ותו צריך לעיין בש"ס דיומא מצריך קרא לכה"ג שבנו קם תחתיו וקשה קרא ל"ל הא בספרי דרשינן מדכתי' במלך בקרב כל ישראל לרבות כל המנוין בישראל וכמ"ש הרמב"ם להדי' ותו דא' במשיח מלחמה אין בנו קם תחתיו מדכתי' אשר יבא אל אה"מ וקשה מי גרע משאר מנוין בישראל אלא ע"כ מוכח מזה דלא א' דבר זה אלא במלך ולכל אותן המנויין דפרט הירושלמי דמייתי התוס' בסוטה מ"א ע"ב אבל מנוי קדושה אינו בכלל זה ומשו"ה בעי כה"ג קרא יתירה לרבות אותו וחוזר וממעט משיח מלחמה ומכש"כ שאר מיני קדושה וע"כ כתב הרשב"א דמנוי חזן הכנסת תלי' במנהגא שיש מקומות הנהוגי חזן של מקדש מעט ככה"ג בביהמ"ק והיינו דכ' הרשב"א ואפי' כה"ג שהוא מנוי של קודש אפי"ה ממני' בנו תחתיו כש"כ חזן שנראה קצת כשליח הקהל עכ"ד עיי"ש ודבריו רחוקי' בפשט הרשב"א ועינינו רואות שהכנה"ג ומג"א הבינו דברי הרשב"א כפשוטו דהן בחזן והן בחכם מדינא הוא דבנו קודם כמו בכה"ג גם הרשד"ם תחיל' הי' סובר דהרשב"א גם בת"ח הי' אומר דבנו קודם אלא שמחלק דהיינו בגדול ממנו קצת ולא בגדול ממנו הרבה עד שאין לזה יוחס עמו ואח"ז א' שהרשב"א לא דבר בת"ח מכח הלוך אחר ב"ד יפה עיי"ש הרי דלולי זה הוי ניחא לי' דהרשב"א גם בת"ח מדינא קם בנו תחתיו כמו בכל המנוין וע"כ שהבינו שפי' דברי הרשב"א כמשמעו תחי' אמר לענין חזן דאיירי מני' דשוה"ד היא שבנו קדמו מכח מנהג המקומות שהבנים מתמנים מדעת הציבור ר"ל א"כ אדעתא דהכי קבלו עלייהו שבנו יקום תחתיו וא"כ בדין הוא שיטלנו ואח"ז קא' דגם לולי מנהגא דינא היא שהרי אפי' בכה"ג בנו קדמו שנא' והכהן המשיח תחתיו וכו' ומ"ש ואפי' כה"ג כבר כתב בתשובת גינת וורדים יו"ד כלל ג' סי' ז' שהכוונה מפני שכפרת כל ישראל תלוי' בו כש"כ חזן עיי"ש. ובזה ממילא ניחא הא דבעי קרא מיוחד בכה"ג. עוד נ"ל לפרש מ"ש הרשב"א אפי' כה"ג ומה דבעי קרא בכה"ג הוא עפ"י דחזינן הי"מ והרשד"ם סוברים דבכתר תורה ליכא ירושה שזה תלי' בחכמה שצריך שיהא בקי בהוראה ודיני' להורות חוקי' ומשפטים ישרים ע"כ כל הגדול ממנו עדיף ושאר פוסקים שהביא כנה"ג חולקי' ע"ז כמבואר ברמ"א אם ממלאי' מקום אבותם ביראה והם חכמים קצת די וע"כ צ"ל כיון שהוא ירא שמים מן השמים יעזרוהו שיהא אח"כ ממלא מקומו של אביו גם בחכמה וכ"כ בתשו' שו"מ הנ"ל ואני מצאתי זה מבואר בשלטי הגבורים על המרדכי בשבת ר"פ במה מדליקין שזה שא' הכתוב והגית בו כשהקב"ה רואה שלבו של אדם לש"ש אפי' אין בלבו לדעת עומקה של הלכה הקב"ה מגיה דבריו שלא יצא מפיו הוראה שלא כהלכה עכ"ד וא"כ לולי קרח דכה"ג הוי ס"ד בזה אין בנו יורשו כיון דהענין תולה בחכמה יתירה בדיני' השייכים לכה"ג ובפרט בעבודת יוהכ"פ וא"כ הו"א מאן דאית בי' חכמה יתירה הוא עדיף לזה בעי קרא דאפי"ה בנו קודם אף שאינו חכם כ"כ מטעם האמור. ומני' ילפי' לת"ח שג"כ בנו קודמו אף שאינו חכם כ"כ דחד טעם לכה"ג ולחכם והא דמשיח מלחמה אין בנו קם תחתיו כבר כתב טעמו בתשו' גינת וורדים הנ"ל שמשיח מלחמה הי' מקפידים עליו שיהא בעל קומה וקורא בגרון עד שיהי' מוראו מוטל על אנשי הצבא ושיהי' אמוץ לבו בגבורים עיי"ש בסי' ח' שהרב המשיב קלסי' בזה עוד כתב החת"ס וכעת אני רואה ראי' אחרונה גדולה מכולן מהא דאיתא במדרש פנחס עה"פ יפקוד שמשה הי' סבור שבניו ירשו גדולתו אמר הקב"ה הרבה שרתך יהושע וכו' וקשה הא כתי' תחתיו מבניו אלא ודאי בכתר תורה לא נאמר זה עכ"ל ואתפלא הא בהדי' אי' שם במדרש שא"ל הקב"ה למשה בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה יהושע הוא הי' משכי' ומעריב בבית וועד שלך עיי"ש הרי לך טעמו של דבר ואין ללמוד מהתם למי שיושב ועוסק בתורה אף שיש גדול ממנו ותדע דאלת"ה אפי' אי נימא דבכתר תורה ליתא בירושה אכתי קשה אמאי לא ירשו בניו שררותו של משה מצד המלוכה דהא משה מלך הי' כדכתיב ויהי בישורון מלך ואז"ל זה משה וכ"ה במדרש בהעלותך עה"פ עשה לך שתי חצוצרות כסף שא"ל הקב"ה למשה אתה מלך וכ"ה במדרש וברש"י פ' קרח שמשה לקח המלכות ואהרן הכהונה עיי"ש הגם שלא נמנו ישראל עליו מ"מ ענין שלטנות הוי וא"כ נהי דמצד כתר תורה אינו בא בירושה אכתי הי' להם לירש גדולתו מצד שלטנות המלוכה וכמ"ש החת"ס עצמו שם לענין ר' גמליאל שלא מצד כתר תורה ירש רק מצד שלטנות הנשיאות דפתיך בי' אלא ודאי שמפני שישבו ולא עסקו בתורה לא הי' ראוי' לא לזה ולא לזה כ"א יהושע שהי' בבית וועד. ואזדא לה לכל ראיות של החת"ס וממילא גם בכתר תורה בנו קודמו כמשמעות לשון הרמב"ם שכ' בכל המנוין בנו קודמו וכדברי ז' הרמ"א ז"ל בסו"ס רמ"ה. ועתה אבוא לדחות ראיות של מהרשד"ם דמה שמביא ראי' מהא דהלוך אחר ב"ד יפה דבחכם אינו בירושה יש לדחות דודאי על הבע"ד מצוה מהתורה לילך לב"ד יפה דאין לשום אדם פסידא בזה אבל לענין למנות בן תחת אביו הבא בכח ירושה לא אמרה תורה להפסיד כח ירושתו מכח שיש גדול ממנו אם ממלא מקום אביו ביראה מטעם שהקב"ה יעזרנו להגיע למדריגת אביו להורות כהלכה כמש"ל וכדאיתא באבות פ"ב וכל העוסקים עם הציבור וכו' שזכות אבותם מסייעתם.

וגם מהא דיומא דכהונה זכה אהרן ומלכות זכה דוד יש לדחות דה"ק דאהרן זכה שאין שום אדם יכול להיות כהן בלתי זרעו וכן דוד זכה למלוכה לא על זמן הגלות קאמר שהרי נפסק המלוכה בעוה"ר אלא לענין כשיבא מלך המשיח אז יהי המלוכה ולא לזולתו כמו שנאמר יחזקאל סי' ל"ז ומלך אחד יהי' לכולם וגו' ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהי' לכולם ועי' במהר"י אברבנאל עה"פ לא יסור שבט מיהודה וגו' שהנבואה הזאת על העתיד לביאת המשיח אבל בכתר תורה ביד כל אדם לזכות בו עד שיהי' רב ומורה וילמוד את בניו ובני בניו אחריו חכמה ויראה ושוב מובטח שאין התורה פוסקת מזרעו כדכתי' לא ימושו וגו' עד עולם ואז ירשו זרעו וזרע זרעו גדולתו אחריו מהדין אף המצא תמצא גדולים מהם כאמור ועי' כנה"ג או"ח סי' נ"ג אחר שהביא דעת הרשד"ם דבחכם אין בנו יורש גדולתו כתב ואין כן דעת מהר"י אדרבי ז"ל סי' מ"ח ומהר"ם מטראני ח"ג סי' רי"ש והרש"ך ונראין דבריהם עכ"ל ובתשו' גינת וורדי' כתב אלא דרואה אני שגם הרשד"ם לא אמר לענין מעשה וכו' עד מסתימות דברי הפוס' משמע דאפי' לא יהי' לבן יחוס עם הגדול ממנו מ"מ הבן קודם וכן הגיד לי וכו' שעשה מעשה בצפת תוב"ב הרב הגדול המקובל מהר"ש אלקבץ אחר שהסכימו הקהלה למנות את הרב מהר"מ אלשי"ך ז"ל שהי' שם והתחילו לחתום בשטר מנען הרב המקובל הנ"ל עד שיגדל בנו של הרב מוה' אברהם שלום שהי' חכם הקהלה המתינו לבנו עד שהי' בר מצוה והמינוהו במקום אביו אעפ"י שלא הי' לו יחוס עם הרב מהר"ם אלשיך ז"ל שהי' באותו פרק כבן ששים שנה עכ"ל וכ"כ הגאון מהר"ש ז"ל בתשובה שבסוף תשו' ז' הרמ"א ז"ל עיי"ש וגם החת"ס עצמו לבסוף מהפך בזכותי' דרב ואומר דבנו יורש גדולתו מטעם דעכשיו משועבד לקהל לצורכיהם ולא גרע מחזן עיי"ש. ומכ"ז יוצא לנו שחזקת הרבנית מיגאלניצע זכה בו הרב ר' יעקב יוסף נ"י מכח אבי אבא ז"ל ואי משום דאפסקי' בנו של הרב המנוח הנ"ל שהי' שמו ר' צבי ז"ל שהוא דודו של הנ"ל לא אבד חזקתו. הגם דבאשל אברהם סי'' נ"ג כ' דאם אפסקי' אחר אבד חזקתו וראי' מתו"כ מדלא אמר באינו ממלא מקומו ושמש תחתיו עד שיהא ראוי משמע כיון דאידחי אידחי יפה דחה מעלתו דהתם איירי בבן גדול באופן שאינו ראוי ולא יהי' ראוי לעולם ועי' בתשו' מחו'. דברי חיים ח"א יו"ד סי' נ"ג העלה ג"כ אף באפסקי' אחר לית לן בי' וכש"כ הכא בנד"ד די"ל דאף אצל אברהם לא אמר אלא באפסקי' אחר שלא הי' בא בירושה אליו ופסק כחו של הראשון אבל כאן ישב בנו תחתיו מכח חזקתו וירש גדולתו לא פסק כח הראשון אב הזקן ומעתה אחר שזה הלך לעולמו שוב ב"ב של הזקן יורש ירושת זקינו ז"ל ולא הוי אפסקי' גם מכח שהרב הנ"ל הי' דודו כי לאו דוקא בן בנו אלא כל הקרוב אליו וראוי ליורשו כמבואר כ"ז בפוס' ואי משום שטענו שעשו תקנה שלא לקבל רב בן משפחה יפה כ' מעל' שאין בתקנה זו כלום כיון דאיכא פסידא להאי ולא הי' כולם יחד וגם עפ"י דברי כנה"ג סי' י"ג ס"ק מ"א דאפי' רובו מתוך כולו אין יכולי' לתקן לגרוע כחו של אחד כי נעשו כולם נוגעים ובפרט תקנה שהיא נגד דין תורה ועי' חת"ס חו"מ סי' קי"ז גם אודות טענות קים לי אין בטענתם כלום כי כבר כתבתי שכולן חולקי' על מהרשד"ם והרב המשיב בתשו' גינת וורדי' כתב שגם הרשד"ם לא אמר למעשה והביא מעשה שנעשה בצפת תוב"ב ומעשה רב וגם החת"ס מהפך בזכותי' דרב לעת כזאת שבנו קודמו וכן הסכימו האחרונים בתשובותיהם ולכן בדין הוא שר' יעקב יוסף קודם אם הוא ראוי לזה אפי' אם יש גדול ממנו כנ"ל:

ות"ל זכיתי להחזיר העטרה ליושנה לתלמידי חכמים ולבניהם אחריהם. וכ"ז לענין את מי להושיב בראש בתחילה בנידן דידן שכבר לעשה מעשה שהרב ר' יהושע מכר ביתו ועזב מקומו ובא ליגאלניצא והחזיק בו הדבר קשה להעמידו על הד"ת להוציאו משם ואנה ילך וישוב בשגם אמרו לא חרבו ירושלים וכו' לכן אשא דעי למרחוק כי הדרך הישר לבצע הדבר עפ"י פשר היינו שיפייסו את ר' יעקב יוסף בריצי כסף למחול חזקתו כי אף אם יבא ר' יעקב יוסף לשם עכ"ז אם הרב ר' יהושע לא ירצה לצאת משם וגם הוא ידון ויורה למי שיבא אליו ובפרט להצד שלו ויקבל פרס מגיטין וקדושין מי ימחה בידו הלא כתב ז' הרמ"א ז"ל סו"ס רמ"ה רב היושב בעיר ולומד לרבי' יכול חכם אחר לבא ללמוד שם אפי' מקפח פרנסתו קצת של הראשון כגון שהקהל קבלו הראשון עליהם לרב ונוטל פרס מהם אפי"ה יכול השני לבא לדור שם ולהחזיק רבנות בכל דבר כמו הראשון אם הוא גדול וראוי לכך והוא מתשו' מהרי"א בפסקי' סי' קכ"ח ושם מבואר להדי' דלאו דוקא לתפוס ישיבה כ"א גם לדון ולהורות וליטול פרס מגיטין וקדושין עיי"ש ולכאורה דברי הרמ"א סותרי' זא"ז דאח"ז כ' מי שהוחזק לרב בעיר אין להורידו מגדולתו אף שבא אחר גדול הימנו ומעל' כתב דלעיל איירי שלומדי' בחנם אך קצת פרס נוטלי' מגיטין וקדושין ולא נתקבל לרב ליקח פרס בכל שבוע ולהלן איירי בנתקבל עכ"ד לא ידעתי מה קאמר דבהדי' אמר הרמ"א בתחי' כגון שהקה"ל קבלו הראשון עליהם לרב ונוטל פרס מה"ם ומדקאמר שהקה"ל קבלו ונוטל פרס מה"ם משמע מהקהל דהיינו שקבלוהו לרב ונועל פרס בכל שבוע מקופת הקהל. מסתימות לשון הרמ"א סי' קכ"ו וקכ"ח דאפי' בקבלו את הראשון אין למחות ביד הבא לגבולו וכ"כ בתשו' דברי חיים סי' נ"ג ומתרץ דברי הרמ"א שאין סותרין זא"ז עיי"ש שחולק על החת"ס והעלה גם עתה רשאי לבא וליקח פרס מגיטין וקדושין וכיון שכן אין למחות רק מכח המנהג שכ' הש"ך שם. ומעתה אני אומר דממנהג לא שמענו אלא למי שבא מאליו לדור בעיר בלי שום טענה ושום צד במקום שכבר יש רב אבל בנ"ד שיש לר' יהושע טענה שהצד שאתו הביאוהו לשם שהם רוצים בו. ונהי שכתבתי שהדין עם ר' יעקב יוסף עכ"פ בזה לא שמענו ולא ראינו מנהג לדחות לר' יהושע כיון שבא ברשות הצד שקבלוהו עליהם בכתב הרבנות בעוד שר' יעקב יוסף עוד לא בא לשם כלל ואם הוא יבא ותהי המשרה על שכמו וגם ר' יהושע ינהג ברבנות וידון ויורה ויסדר קדושין לצד שלו שבזה ודאי ליכא מנהג למחות לו ורבה המחלוקת עד לב השמים ולא טוב הדבר. לכן עצתי תיכון לפשר ביניהם ובין הצדדי' ע"ד השלום באופן האפשרי כמ"ש לעיל [הגם שבתשו' תועפת ראם חו"מ סי' כ"ו חולק וסובר דחשוב השגת גבול מה שבא ונוטל פרס מגיטין וקדושין עפ"י דברי המרדכי סוף שבת במנהג חל על דבר שלב"ל עי' במקורו דלאו כ"ע הכי ס"ל והאחרונים האריכו בזה ע"כ בנ"ד נ"ל כמ"ש] ושפתי לא אכלא אשר בעסקי בענין זה קשי' לי לשון הרמב"ם ז"ל ה' מלכים פ"א ה"ז וז"ל כשממעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה שנא' ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו מדכתב סתם כשממעמודין המלך והביא הקרא ויקח פך השמן דכתיב בשאול שנמשח בפך משמע דנמשח בשמן המשחה והרי בהלכה יו"ד כתב אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון ואין מושחין אלא זרע דוד ומפרש הלח"מ כלו' בשמן המשחה אין מושחין אלא זרע דוד עיי"ש וצ"ל עפ"י מ"ש הכס"מ דמ"ש רבינו דמלכי ישראל בשמן אפרסמון היינו במקום מחלוקת אבל בליכא מחלוקת אין מושחין מלכי ישראל כלל [ולפי"ז יש לפרש מה שאמר רבינו אין מושחין אלא זרע דוד הוא חלוקה בפ"ע כפשוטו היינו בליכא מחלוקת דמלך מזרע דוד מושחין ולא מלך ישראל רק במקום מחלוקת וא"צ לדוחק של הלח"מ כנ"ל] אך קשה הרי שאול נמשח אפי' שלא הי' שם מחלוקת וי"ל לחלק בין מלך ראשון בערך עצמו למלך ראשון בערך כל ישראל כשאול שלא קדם לו מלך על ישראל ע"כ דברי הכס"מ ויש להוסיף לדבריו דשאר מלכי ישראל לא הי' על כל ישראל שהרי כבר הי' מלכות בית דוד אבל שאול הי' מלך על כל ישראל ומפני כך נמשח אף בלא מחלוקת ולפי"ז י"ל דמה"ט נמשח שאול בשמן המשחה ולא כשאר מלכי ישראל וז"ש רבינו כשממעמידין המלך היינו הראשון לכל דקאי אדלעיל מושחין בשמן המשחה שנא' ויקח פך השמן וגו' דשאול נמשח בשמן המשחה ושוב אחר החידוש מצאנו ראינו בתשו' הרמ"ע מפאני ז"ל סי' ק"ב שכ"כ בשאלה שישית וז"ל וכבר נשאלנו על שאול אם נמשח בשמן המשחה או באפרסמון כיון דכתיב בי' פך ומסתברא לן בשמן המשחה דקרן אינו מעכב ונקרא בחיר ה' ומלך על כל ישראל ועדיין לא נבחר דוד עכ"ל אבל תמיהני על הרמ"ע ז"ל מדוע תלה הדבר במסתבר הלא כך מפורש בדברי רבינו הרמב"ם ז"ל כאמור וצ"ע:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה